בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סדנת קואוצ'ינג מסוג שונה במקצת: תוכנית השיקום של בית הכלא "אופק"

במשך שלושה ימים בקיץ הלוהט, כשאמרו להם "לעבור" לא התכוונו לעבירה על החוק, אלא לשחקן יריב. תוכנית השיקום של בית הכלא "אופק" כוללת קורס עוזרי מאמן כדורגל, אותו סיימו החודש 12 נערים-עבריינים. לא בטוח שמסתתר שם המאמן הבא של נבחרת ישראל, אבל כמה אזרחים שומרי חוק - יש לקוות

תגובות

תריסר נערים משחקים כדורגל באולם, שישה נגד שישה, מזיעים, בועטים, צועקים זה לזה למסור. הגבוה והנמוך, השמן והרזה, הכסחן, המחוצ'קן וזה שהנגיחות שלו יוצאות הפוך - עולם כמנהגו נוהג. המשימה: מצא מי מהם הורשע באונס. כולם כעת בבית סוהר לצעירים, לאחר שהורשעו בעבירות שונות, אבל רק אחד אנס. גם הוא, מסבירים הממונים, נפגע מינית בהיותו ילד. הסיכוי לנחש נכונה, אחד מתריסר, הוא לא יותר מהסתברות אקראית.

בכלא "אופק" שבשרון כ-200 נערים, ועוד כ-100 נערות כלואות בבית הסוהר "נוה תרצה" שברמלה. בעיני בני 16 רבים, בית הספר הוא בית סוהר. אבל בין חומות הכלא האמיתי, בית הספר הוא עולם של חופש יחסי. בכיתה, עם המורה והחברים, ניתן לשכוח לרגע מדוע נכלאת, כמה קשים החיים וכמה מסוכן יהיה שם בחוץ.

קל וחומר באולם הספורט. רצים, בועטים, קוראים זה לזה, שוכחים הכל. "לא ייאמן", אומר ערן גל מעמותת "מפעלות חינוך וחברה" (ראו מסגרת), שצופה בנערים המשחקים, "אתה לא תופש שאלה אותם חבר'ה, אלה שמשחקים פה ואלה שעשו את הדברים". את זה שאנס אי אפשר לאתר. אולי הוא בכלל לא בין התריסר? ואם בכל זאת זה הג'ינג'י שבשער השמאלי? הייתכן? החמוד הזה אנס? הכל ייתכן. בינתיים יש גול והשמחה רבה.

מפקדת אופק, סגן-גונדר דפנה נוי, מדגישה מיד בפתח השיחה ש"אסור לשכוח שאחרי הכל זה בית סוהר". נוי היא המפקדת הרביעית של הכלא, מאז הופרד ב-2001 מכלא "השרון" ונהפך לכלא לנערים בלבד. כל מפקדות הכלא מאז היו נשים, וגם הצוות המטפל נשי ברובו. קל יותר לנערים הכלואים כאן לקבל סמכות נשית.

זה לא בית סוהר במובן הצפוי של המלה - זו חממה. אם מסתירים את מעטפת החומות והגדרות, כמה דלתות כבדות ואת מדי הסוהרים החייכנים, אפשר לחשוב שנמצאים בפנימייה מתוקתקת היטב. חדרי המגורים, החצר הפנימית, הגינון, פינת החי, הצבעוניות, החוגים, הלימודים, הכדורגל. אפילו שבט צופים קטן פועל כאן. אבל מי רוצה להיכלא בחממה נעולה על סורג ובריח, שיוצרת גם כתם לחיים, רגשי אשמה, ייסורים ועלבון?

הפאדיחה של רוני

כשרוני (שמות הנערים בכתבה בדויים) חולף על פני שחקן אחר, הוא מושך את הכדור עם הרגל מעשה אמן. יש לו גם בעיטת טיל מהמקום, עם גב זקוף, באיכות נדירה. הוא מופנם וביישן, ממעט במלים. בעבר שיחק בקבוצה מאזור המרכז, "נוסטלגיה" הוא מגדיר את זה. כששיחק, הכיר גם נערים בני גילו מקבוצות אחרות. לא מזמן, כשהתארחו צעירי הפועל תל אביב למשחק השנתי נגד כלואי אופק, היו ביניהם אחדים מהם. מובן שזיהו זה את זה. "פאדיחה", הוא מסכם במלה ומהנהן בראש מורד. במשחק השנה, בניגוד למפלות במפגשים הקודמים, הנערים של אופק הדהימו את הפועל וניצחו 3-1. רוני, אלא מי, היה המצטיין במגרש.

גם כאן יש חופש גדול, צירוף מלים מעט אירוני בהקשר הזה. בשנת הלימודים מופעלת באופק תוכנית לרכישת השכלת יסוד ולימודי השלמה של משרד החינוך, והתוצאות מרחיבות לב. בקיץ הנערים מופעלים ב"קיציית אתגרים", הרחבה של שלל הפעילויות הנערכות גם בשאר ימות השנה: תיאטרון, ברייקדנס, מדיטציה, ג'אגלינג, קפוארה, משחקי חשיבה, אפילו קרקס כלבים קטן ביקר פה הקיץ.

המדריכים של "מפעלות", שבמשך השנה מריצים את קבוצת הכדורגל, העניקו הקיץ צ'ופר מיוחד: קורס לעוזרי מאמן. שלושה ימי פעילות עיונית ומעשית, שבסופם מוענקת תעודה לבוגרים. בחדר קטן מתכנסים הנערים והצוות, גם סגן-גונדר נוי הגיעה לכבד את האירוע, כדי לחלק את תעודות הגמר. לחיצת ידיים עם האחראי והמדריך, אנשי החינוך עודד נחום וערן גל, ומחיאות כפיים קצרות מהחברים ומאנשי הצוות. אף אחד, כולל הקשוח עם הזקן, לא מצליח להסתיר את החיוך הנרגש. זה לא היה קל, אבל עמדנו באתגר. עובדה, יש תעודה.

היום הראשון, העיוני בעיקרו, היה הקשה ביותר. אחדים מהנרשמים החליטו לוותר, אבל אנשי "מפעלות" לא התרגשו. שיעור הנושרים, הם מציינים, לא היה גבוה יותר מבמקומות אחרים. כל חניך פה קיבל קלסר מאורגן, "מיומנויות בכדורגל 1", ובו דפים שבכותרתם מושגים כמו "מבנה לימוד היסודות", "דגשים להדרכה" ועוד כהנה וכהנה. התוכן גדוש בהגדרות בנוסח "עמדת המוצא במסירות פנים", הוראות טכניות כמו "הרגל שאינה מוסרת כפופה וגמישה", ושרטוטים לתרגול גדושי איקסים, עיגולים וחצים. "הרכז מוסר לפנים, בן הזוג מחזיר פעם בימין ופעם בשמאל, תוך כדי תנועה של שמיניות", כתוב שם.

חם ואדיש

שיעור התיאוריה האחרון. הנערים בחולצות האדומות שקיבלו מ"מפעלות", על הקיר תלוי פלקט שבו כתוב באותיות שאפשר לקרוא גם בחושך: "סוד ההצלחה הוא התמדה ודבקות במטרה". המדריך גל מבקש מהחניכים לזרוק שמות של מאמנים - אלכס פרגוסון, אברהם גרנט, אלי אוחנה, חוס הידינק - ומשוחח אתם על האישיות המסוימת של כל אחד מהם: הקשוח, החייכן, זה שמתחבר לשחקנים וזה שמרוחק יותר. כל אחד וסגנונו, כל אדם עולם ומלואו, עובר כאן המסר. כעת הזמן לשאלות.

השמן מתחיל: "אם אני עובד עם הילדים, אני צריך להעביר בכל אימון קצת מכל נושא או בכל אימון נושא אחר?" תהייה מעוררת עניין. הגבוה מוטרד מהשילוב בין מאמן לעוזרו, בעיקר אם יש ביניהם הבדלי אישיות. איך מתפקדים יחד מאמן "קר ואדיש" עם עוזר "חם ומקשיב"? מתפתח דיון על עבודה משותפת, על תכונות משלימות ועל כך שעוזר המאמן יכול להשמיע את קולו, לייעץ, אבל בסופו של דבר עליו לקבל את סמכות המאמן הראשי. לא קל העניין הזה של קבלת סמכות, לבטח אצל החבר'ה כאן, אבל ההסכמה כללית: בסוף המאמן, לא עוזרו, הוא שמחליט.

הבא בתור הוא הבחור שנראה מבוגר מכולם. באופק, שמיועד בעיקר לבני 14-18, יש גם אסירים שנשארים עד גיל מאוחר יותר, כדי לא לעבור לבית סוהר לבוגרים בטרם סיימו לרצות את עונשם. המבוגר, מסתבר, היה כאן גם לפני שלוש שנים, כש"מפעלות" העבירו לראשונה את קורס עוזרי המאמן. "אם עשיתי פעמיים את הקורס וקיבלתי פעמיים תעודת עוזר, זה אומר שאני כבר מאמן?" הוא שואל. כולם צוחקים אתו.

לאולם, לתרגול המעשי, הנערים סוחבים את שק הכדורים, קונוסים מפלסטיק וגם תריסר משרוקיות. ביומו האחרון של הקורס הם המאמנים. לכל אחד מהם תוכנית אימון רשומה לפרטיה, שאירגן לעצמו בערב הקודם כחלק מהקורס. כל אחד בתורו מעביר שיעור קצר לחבריו, המשרוקית, סמל לסמכות ואחריות, תקועה בפיו. הרזה מלמד תרגיל שהמציא בעצמו: אחד השחקנים מקיף את הקונוס, יורד על יד אחת, קם ומחזיר מסירה לחברו. המדריכים נחום וגל קורנים מנחת. מאיפה הרעיון המקורי הזה, הם שואלים. "חשבתי עליו בלילה לפני השינה", מספר הרזה בגאווה. גם שני אנשי השב"ס, הישובים בשקט על מדיהם בפינת האולם, מהנהנים ברוב רושם. כבוד.

ואף על פי כן, גיל הנעורים הוא שלב רע במיוחד לשבת בו בבית הסוהר. 16 מלאו לנער, ולבו הומה, אבל הוא לא יראה אותה, גם לא מדי פעם בהפסקה. האדרנלין גבוה והעיניים עצובות. המדריכים נחום וגל מדגישים עד כמה חשוב לנערים לקחת מנהיגות, לשחרר אנרגיות, להעלות את מעמדם בין החבר'ה ואת הערך העצמי שלהם באמצעות העמידה באתגר האישי. תעודת הגמר, ספק אם היא מאוד אפקטיווית שם בחוץ. עיקרה הצהרה: כן, אני מסוגל, ויש לזה חותמת ממסדית.

זריקת אמון עצמי

בסיכומה של עבודת הדוקטורט המפורסמת של הרב צ'יילדרס, מומחה להתנהגות סביבתית מאוניברסיטת ויסקונסין, הוא מונה "17 סיבות מדוע כדורגל עדיף מבית הספר". הכל פרוש שם: שותפות ועזרה הדדית, תרגול ושינון, גילוי אחריות וקבלת סמכות, הפגנת רגשות ויצירת קשרים אנושיים. בבית הספר הקטן שבאופק, בניגוד לבתי הספר התיכוניים הענקיים שבהם עקב הדוקטור אחרי התלמידים, מקפידים לטפח את כל אלה. בכל זאת, לכל נהיר שגם שבועיים של לימודים לא ישוו להזרקת האמון העצמי שקיבלו הנערים בשלושת ימי הקורס.

ואיך זה בשנת הלימודים, נשאלת סגן-גונדר נוי, הספורט הוא חלק ממערך הלימודים? מסתבר שלא. קשה לתלמידים, היא אומרת, לחזור לשיעור עיוני אחרי פעילות פיסית מתישה, ולכן עיקר הפעילות הגופנית נערכת בחוגי הבחירה. ואולי בכל זאת כדאי להעניק לכל הנערים האלה פעילות מקיפה יותר להוצאת המרץ? נוי אומרת שבהחלט ראוי להרהר בכך שוב. "אנחנו פתוחים לכל רעיון", היא מדגישה.

הייתכן, עולה המחשבה ביציאה מאופק אל המרחבים הפתוחים שבחוץ, שכל אנשי הצוות הללו הם כאלו אנשים טובים, עם כאלה כוונות טובות? שכל החוגים והפעילויות והלימודים והיחס האישי, הכל על אמת? איפה האינטרס, מה הרווח? ואם בך, שהחיים היטיבו עמך, עולה החשדנות הזאת, איך ייתנו בהם אמון הנערים הכלואים, שעברו מה שעברו עד שעשו מה שעשו? "זו עבודה אין-סופית", חוזרים ועולים הדברים שאמרה קצינת החינוך של הכלא, מאירה נחשון, "וכדי שהם יאמינו בנו וישתקמו, לפני הכל אנחנו חייבים להאמין בהם. לא רק אנחנו פה, הצוות, אלא גם אתם שם בחוץ".


תרמתי-נעלמתי

שנים תהו אוהדי הספורט מדוע משקיע סמי סגול, בעבר הבעלים של "כתר פלסטיק", סכומי עתק במועדון הפועל תל אביב, אף שאינו חובב כדורגל ואינו גורף הון תקשורתי מכך. עמותת "מפעלות חינוך וחברה", שהקים עם שותפיו בקבוצה בעבר, מוטי אורנשטיין ומשה תאומים, היא לבטח חלק גדול מהסוד.

גם לאחר שעבר המועדון לידיים אחרות, ממשיכה העמותה, בשיתוף הפועל תל אביב ובניהול הבן מאיר אורנשטיין, להריץ תוכנית ספורטיווית-חינוכית במגזרים החלשים של החברה. העמותה מעסיקה למעלה מאלף מדריכים, בשכר או בהתנדבות, שפועלים בעשור האחרון בקרב יותר מ-20 אלף נערים. סגול, עד כמה שידוע, אינו מבקש כל תמורה לתרומה.



אימון בכלא ''אופק''. 17 סיבות מדוע כדורגל עדיף על בית ספר


סמי סגול. כתר אדום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו