בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה הצרפתים יוצאים לחופשת קיץ ארוכה, ואילו אנחנו מזיעים מקנאה?

איך, מתי ולמה המציאו הצרפתים את הווקאנס, ולמה אתם יכולים לשכוח מחופשה ארוכה כזאת (וגם מהפקקים)

תגובות

לפני שבוע בדיוק, ב-15 באוגוסט, אפשר היה לצעוד באמצע הכביש בשאנז-אליזה מבלי להידרס. לא בגלל שהיה זה יום חג, שבו עלתה מריה השמיימה, או בשל קדושת השבת - אלא בגלל ה"ווקאנס", החופשה השנתית בצרפת והמוסד הכי מקודש לאזרחיה בעידן המודרני. במלים אחרות: מזל שהמהפכה הצרפתית פרצה ב-14 ביולי. אם היא היתה נדחית לאוגוסט, דומה שמעטים בלבד היו מסתערים על הבסטיליה.

15 באוגוסט הוא שיאו של הווקאנס, כשמיליוני צרפתים עושים את ההחלפה המפורסמת (Chass? Crois?), במסגרתה אלה שסיימו לנפוש חוזרים הביתה ונופשים חדשים יוצאים לדרך. מעל האוטוסטרדות מיתמר אז ענן גזים רעילים ממכוניות שעומדות בפקקי תנועה אינסופיים, המתחילים בבירה ומסתיימים כעבור 800 ק"מ בחוף הים התיכון. "אוטוסטרדת השמש" פאריס-מארסיי הופכת לעיסה דביקה, פגוש לפגוש במהירות 30 קמ"ש נוסעים הצרפתים יום ולילה במכוניות מלאות בציוד, מזוודות ומזרנים על הגג כדי להגיע עם שחר לחוף הים; שום נימוק הגיוני לא ישכנע אותם לצאת לדרך יום אחד מוקדם יותר או מאוחר יותר כדי להימלט מהפקקים.

כששני צרפתים נפגשים, בחודש מאי נניח, הם אומרים זה לזה אחרי ברכת שלום מנומסת: "אני יוליינית ואתה, אוגוסטייני?" וכל אחד יודע למה הכוונה. "אפשר ללעוג לצרפתים", אומר פרופ' קלוד קליין, מרצה למשפטים באוניברסיטה העברית, "אבל לווקאנס יש משמעות עמוקה. הצרפתים לא מאמינים שהעבודה היא הכל בחיים, הם באו גם בשביל ליהנות".

הצרפתים אכן נהנים, אבל התיירים הרבה פחות: פאריס באוגוסט היא עיר רפאים כמעט. "התיירים לא מבינים מה הם עושים שם בכלל", אומרת נועה אפל (34), אדריכלית שחזרה לא מזמן לישראל לאחר שהות של 12 שנה בפאריס. "חלק מהפאריסאים יגידו לך שהעיר בווקאנס נפלאה כי אין אף אחד. לי ולחבר'ה בגילי לא היה אכפת להישאר שם באוגוסט, אבל אצל הצרפתי הממוצע אין דבר כזה. מי שנשאר בפאריס, כל החיים שלו משתבשים לחלוטין. זו התקופה שאסור להזדקק לשום דבר דחוף כי סביר להניח שלא תוכל להשיג שום דבר".

פרופ' קליין, יליד שטרסבורג, שהה בארץ כמה ימים בין וקאנס לווקאנס. "עכשיו היינו שלושה שבועות בדולומיטים, ובעוד יומיים אני חוזר לפאריס. וזה לא פשוט בימים אלה", הוא מתלונן. "בשביל להשיג לחם צריך ללכת רחוק. הבולנז'רי (בית מאפה) באזור שבו אני גר כותב על הדלת שלו שהוא בחופשה ואיפה אפשר להשיג לחם במקום אחר. לפעמים זה רחוק מאוד, צריך ללכת כמה רחובות ויש תור. לחם זה מאוד חשוב, לא קונים אותו סתם בסופר. אבל כולם מבינים את זה ואף אחד לא מתלונן".

להחזיר את שמחת החיים

ישראלים היו כנראה מתחלפים בשמחה עם הצרפתים המציפים את הארץ ביולי-אוגוסט, ואף ניאותים ללכת כמה רחובות בשביל בגט או קממבר בפאריס הריקה. אבל הווקאנס הישראלי, כפי שהתמסד בשנות החמישים והשישים בבתי ההבראה של ההסתדרות, התפוגג מכאן עם קריסת עקרונות מדינת הרווחה ותנאי השטח הקשים. מרבית המעסיקים והמועסקים אימצו בשנות השמונים את חוקי הקפיטליזם האמריקאי ושיטת החוזים האישיים, שבהם אין מקום לחופשה שנתית נהנתנית ולא אקטיבית למשך כמה שבועות. השנה במיוחד, בגלל המשבר הכלכלי העולמי, סבלה חופשת הקיץ פגישה אנושה. רק כ-15% מהעובדים יהנו ממנה בחודשי הקיץ.

אז מתי המציאו הצרפתים את הווקאנס? עד אמצע שנות השלושים של המאה העשרים היתה החופשה השנתית נחלתם של הבורגנות, האצילים ובעלי האמצעים בלבד. רק בני המעמדות הגבוהים היו יכולים להרשות לעצמם את התענוג להיעדר מהעבודה, אם היתה כזו, מבלי לקבל על כך שכר ולממן חופשה באתרי נופש נחשקים. במחצית השנייה של המאה ה-19, עם התפתחות קווי הרכבת, החלה הבורגנות לנדוד ולנפוש הרחק מהמולת הכרך - בעיקר בחופי הים בצפון ובמערב, שם צמחו עיירות נופש כמו טרוויל, דוביל וביאריץ (שאותה חיבבה במיוחד הקיסרית אוז'ני, רעייתו של נפוליאון השלישי, שבנתה ב-1854 ארמון על שפת הים וכל משפחות המלוכה האירופיות באו להתארח).

כבר במחצית השנייה של המאה ה-18 הכיר הממסד הרפואי בסגולותיהם של חוף הים והשמש, ועודד את האזרחים לנסוע לנופש על שפת הים. אמבטיות ים, שמש, חול ומלח היו מרפא לכל צרה. לילד אבד התיאבון? הים יחזיר לו אותו; הגברת חיוורת, סובלת מאנמיה? השמש תרפא אותה; האדון נוטה למצבי רוח? אין כמו מי מלח לאיזון מחדש. אסתמה, שחפת ומחלות עור, את כולן המליצו הרופאים לרפא על שפת הים. הנופשים הראשונים נהגו להפשיל מעט את שולי בגדיהם, הנשים את השמלות הארוכות והגברים את המכנסיים ולטבול את קצות האצבעות במי הים המלוחים והצוננים.

בתחילת המאה העשרים, עם התפתחות תעשיית הרכב, התרחבה בהתאם תרבות הנופש והצרפתים העזו לנסוע למרחקים גדולים מעט יותר, כמו למשל לריביירה הדרומית. הווקאנס הרשמי, העממי, חוק המדינה שתמורתו משולם שכר, אומץ ביוני 1936. ליאון בלום היה אז ראש הממשלה מטעם "החזית העממית" של תנועות השמאל. הוא העביר מספר חוקים סוציאליים, כמו למשל שבוע עבודה בן 40 שעות, אך יותר מכל ייזכר בצרפת ובעולם כולו כמי ששינה את חיי מעמד הפועלים ופתח לפניהם את שערי גן העדן הנעולים, עד אז, היטב.

הבורגנים הרגישו מאוימים על ידי הפרולטריון, שהחל בהדרגה לפלוש לאזורי הנופש שלהם. "איזו זוועה", אמרה גברת מגונדרת לחברתה בעודן מתרגעות בכיסאות נוח על שפת הים, בקריקטורה שהתפרסמה באותה שנה באחד העיתונים הצרפתיים, "פגשתי עכשיו את האיש שמביא לנו פחם".

"הרעיון נולד בחברת רנו", מספר עמנואל הלפרין, איש תקשורת ופרנקופיל ידוע. "פועלי רנו התארגנו והעלו להנהלה רשימת דרישות. במקום העשירי היתה דרישה להקצות במפעל מקום לאחסון אופניים ובמקום ה-11 היתה דרישה לקבל שבועיים חופש בתשלום. איש כנראה לא תלה בזה הרבה תקוות ולא האמין שהבוס ישלם להם בשביל לא לעשות כלום. אבל הם הופתעו. הנהלת רנו החליטה להיענות בחיוב לדרישה וממשלתו של ליאון בלום מצאה שזה יהיה יחסית זול ופופולרי, והפכה את זה לחוק מדינה". החוק קבע שכל עובד זכאי ל-15 יום של חופשה בתשלום. ליאו לגראנז', סגן שר הנוער והספורט בממשלת בלום, אמר אז: "צריך להחזיר לצרפתים את שמחת החיים".

פרופ' אילן גריילסאמר, יליד אלזס מהחוגים למדעי המדינה ותרבות צרפת באוניברסיטת בר אילן, כתב ביוגרפיה על ליאון בלום שיצאה לאור השנה (דביר). "הבורגנות לא אהבה את הממשלה הזאת ולא את ההחלטה הזאת", הוא פוסק, "שהיתה אחת משורה של חוקים והחלטות לטובת העובדים, ומאוד משמעותית - צרפת היתה המדינה הראשונה באירופה שאימצה אותה. אחר כך האנטישמים פיתחו את זה והאשימו את בלום בהחדרת רעיונות יהודיים לצרפת הנוצרית. אמרו שהחוק הזה הוא חוק יהודי שנולד בהשראת השבת, שלטון וישי האשים אותו שהוא אחראי לערעור רוחו של העם: קיצץ בשעות העבודה, העלה את המשכורת והחליש את צרפת במקום לחזק אותה".

"אחת האשמות נגד ליאון בלום והיהודים אחרי כיבוש צרפת היתה שזה באשמתם", ממשיך קליין. "שבעוד היטלר מתכונן למלחמה וגרמניה בונה את עצמה, הצרפתים יוצאים לחופש ועסוקים בחיים הטובים".

תקופה של הרפתקנות

זה לא קרה בבת אחת. בשנה הראשונה נעתרו רק חצי מיליון צרפתים להצעתו של לגראנז' לעשות חיים ולשמוח. ההכרזה הממשלתית שעודדה אותם לצאת לווקאנס היתה זוג או שלישייה שרכבו על אופני טנדם לשפת הים. אולם הריביירה הצרפתית עדיין לא היתה יעד לתיירות המונית, ובערי החוף לאורך הים התיכון, כמו ניס למשל, היו בתי המלון סגורים בקיץ ורובם נפתחו רק בחורף בשביל הבריטים שנמלטו מהקור. ב-37' יצאו כבר מיליון וחצי צרפתים לווקאנס, כשהבום הגדול היה אחרי מלחמת העולם השנייה: ארבעה מיליון נופשים ב-49'.

שנה לאחר מכן נוסד באי מיורקה שבספרד ה"קלאב מד" (מועדון הים התיכון) הראשון, ציון דרך חשוב בהבניית הווקאנס האולטימטיווי. הרעיון היה להביא לצרפתים הנופשים מחוץ לגבולות המדינה אווירה של קסם צרפתי ארוז בחבילה: אוכל משובח, יין, בידור, מעט פעילות ספורטיווית, משחקי חברה, מסיבות ריקודים לתוך הלילה, והכל בצרפתית.

ב-51' יצאו לווקאנס חמישה מיליון צרפתים, ב-56' נוסף לחוק הווקאנס שבוע שלישי, וב-69' - הרביעי. את השבוע החמישי, והאחרון נכון לעכשיו, לווקאנס בתשלום, הוסיף לצרפתים פרנסואה מיטראן ב-82'. גם הפעם מגיעה זכות הראשונים על הארכת הווקאנס לעובדי רנו, שהפעילו לחצים על ההנהלה שלהם. לאחר שזו נכנעה והאריכה את החופשה בתשלום, אימצה זאת גם המדינה - לא רק כדי להחזיר לצרפתים את שמחת החיים, אלא בעיקר כדי להקטין עלויות ולצמצם הוצאות.

את חמשת השבועות מפצלים הצרפתים על פני כל השנה. בנוסף לחופשת הקיץ יוצאים רבים, האמידים יותר, גם לחופשה בחורף, באחד מאתרי הסקי שצמחו באלפים הצרפתיים בשנות השישים והשבעים. לתעשיית הווקאנס יש השפעה עצומה על הכלכלה הצרפתית והיא מפרנסת ענפים רבים: חברות הרכבות והדלק, בתי אופנה, בתי כלבו המתמחים בציוד מיוחד לווקאנס, בתי מלון, מסעדות, פונדקים בצדי דרכים, אתרי קמפינג, חקלאים ועד השנים האחרונות - הדואר.

סניפיו הכפריים הריקים בדרך כלל התמלאו בימי הקיץ, טרום עידן הטלפונים הניידים, בנופשים שקנו בולים, גלויות דואר וגדשו את תאי הטלפון הציבוריים. כדי להקל על העומס הפעיל הדואר הצרפתי החל מ-59' סניפים ניידים, מעין משאיות קטנות דמויות אוטו גלידה שנסעו בין אתרי הנופש וסיפקו לנופשים את כל שירותי הדואר, כולל משיכת מזומנים מפנקס החסכונות. מ-99' מונפקים בכל קיץ בולים מיוחדים שנושאם ווקאנס, צבעוניים ומעוצבים בקלילות קיצית משובבת לב. השותפות הזאת בין הדואר הצרפתי לווקאנס הוצגה לראווה בסתיו 2008 בתערוכה במוזיאון הדואר הצרפתי בפאריס: "הווקאנס, איזו היסטוריה", שגוללה את תולדות החופשה הצרפתית במאות האחרונות.

אז מה בעצם עושים בווקאנס? כמה שפחות. וכמה שיותר לאט. מתרכזים בעיקר בהנאות החיים הקטנות כשבמרכז הבמה ניצבים, ללא ספק, תענוגות גסטרונומיים. לא פלא שהרבה ממסעדות הגורמה שמתעטרות בשלושה כוכבים במישלן ממוקמות בדרום צרפת, באזורי ההרים והים לאורך הריביירה. ומי שלא יכול להרשות לעצמו לאכול באתרי גורמה שכאלה, כלומר רוב האוכלוסייה, מסתפק בבישול ביתי; אבל ראשית חוכמה המצרכים - עדיף טריים ומהשוק. את הסחורה מספקים שווקים מקומיים ניידים או הסופר המקומי, שם עורכים את הקניות, חוזרים הביתה ומבשלים. בישול אטי, מתפנק, מוקדש ליצירתיות ומלא תשוקה.

לבחירת בקבוק היין המתאים משקל נכבד בפני עצמו. סביב שולחן ארוחת הערב מתאספים חברים ומשפחה, שותים הרבה יין ומדברים הרבה על לא כלום. לפעמים הולכים למסעדות. בכל בוקר מתייצבים בשפת הים, משתזפים ונצרבים על אף האזהרות (מי שלא חזר שזוף למשרד כאילו לא היה בווקאנס). בים משחקים פטאנק (כדור ברזל) וכדורעף. אפשר גם לבקר ביקבים קרובים, לטעום יין חדש, גבינות. קוראים הרבה ספרים. קצת טלוויזיה למי שיש, הולכים מוקדם לישון. לווקאנס בהרים יש אופי שונה: שם רוב הזמן מוקדש לטיולים ברגל ביערות, לאיסוף גרגרי יער, פטל, אוכמניות ופטריות.

צרפתים רבים רוכשים בתים או אחוזות בכפר ובווקאנס נוסעים לשפץ אותם וגם מזמינים חברים. "צרפת היא המדינה הכי גדולה באירופה", אומר פרופ' קליין, "550 אלף ק"מ והרבה כפרים שנעזבו. אנשים קונים איזה חירבה ועובדים עליה עשרות שנים".

"אצלנו חופש חייב להיות פעיל", ממשיך הלפרין, "נוסעים לגלות את הרי הקרפטים או את המוזיאונים בלונדון. בצרפת מאוד מקובלת חופשה שנקראת 'Les pieds dans l'eau' (רגליים במים), לא לעשות כלום במשך כמה שבועות". קליין מזדהה. הוא לא מבין מדוע כשהוא חוזר מהווקאנס שואלים אותו חבריו הישראלים איפה טייל. "בניגוד לתפיסה הישראלית שאתה מטייל כי צריך להספיק לראות דברים, אני נוסע למקום ומשתקע, מקסימום מטייל בסביבה. הרעיון בווקאנס היא להכניס אותך לשגרה יומיומית חדשה. כשאתה יוצא לטייל ואתה מתרוצץ כל היום, אין לך זמן לבנות שגרה כי אתה הרוג מרוב ריצות ולא אוגר כוחות".

רוב הצרפתים אוהבים את הווקאנס שלהם לעוס היטב מהשנה שעברה וזו שלפניה. "לכל אחד יש את המישהו הזה שיש לו בית באיזה מקום שאפשר לנסוע", אומרת אפל. "יש לי חברה שיש לה בית בדרום, בהוט פרובאנס, לא רחוק מאביניון, והיא היתה מודיעה ממתי עד מתי היא נמצאת שם ועושה רשימות מי מגיע מתי. אני וכל החבורה שלי היינו מתרכזים סביב הדבר הזה. גם לצרפתי הכי פשוט יש את המקומות שלו, בדרך כלל בריביירה. אני מעולם לא נסעתי לשם כי זה בעיני סוג של סיוט לנסוע את כל הדרך הזאת עם פקקי תנועה היסטריים. יש סיפורים מזעזעים על הכלבים שמשאירים על האוטוסטרדות כי הם מקיאים בדרך.

"כבר מחודש מאי מתחילים להתעניין 'אז מה תעשו בווקאנס?' מ-14 ביולי ועד תחילת ספטמבר יש לגיטימציה לדבר רק על זה, להיעדר מהעבודה או לפטור הכל ב'נדבר אחרי הווקאנס'. אני לא יודעת אם יש הרבה מקומות בעולם שזה כל כך טוטלי. המשרדים תמיד סוגרים לגמרי לשבוע לפחות ויש כאלה שמורידים באוגוסט פעילות למינימום בגלל שהרבה אנשים שאתה עובד איתם לא עובדים ולא נמצאים. זו תקופה מתה לגמרי. אבל אחרי כן יש מין תחושה של שחרור מצד אחד והתחלה עם אנרגיות חדשות מצד שני".

הווקאנס מגיע לפאריס

התרבות הצרפתית מלאה בהתייחסויות לווקאנס, כשהקולנוע והספרים מלאים בהרפתקאות - רומנטיות ואחרות - המתרחשות על רקע חופשת הקיץ; להתאהבות אז יש ריח מלוח של ים וטעם מתוק של הרפתקה קצרת מועד. רשימה חלקית: חלקה הראשון של עלילת ספרו של צ'כוב, "הגברת עם הכלבלב", מתרחשת בריביירה; סרטו הקלאסי של ז'אן רנואר מ-36', "חופשה בכפר", מספר על משפחתו של בעל חנות פאריסאי המבלה חופשה בכפר ובתו המתאהבת בגבר בפונדק; "חופשתו של מר הולו", סרטו של ז'אק טאטי מ-53', הוא קומדיה מטורפת בה מנסה מר הולו להקסים בסגנון משחק הטניס המיוחד שלו נשים אנגליות; סרטו של פטריס לקונט מ-78', "השזופים", עוסק בחבורת צרפתים בחופשה בקלאב-מד; ואריק רוהמר עשה כמה סרטי וקאנס על דילמות של צעירים בחופשה, כמו "הברך של קלייר" מ-79' ו"פולין על החוף" מ-83'.

ואי אפשר שלא להתייחס לאופנת הווקאנס. בגדים קלים ובהירים, חולצות טריקו, חולצות מלחים מפוספסות, נעליים שטוחות מקש, סנדלים, חזה חשוף. "זו תקופה של ליברליות", אומר קליין, "אתה הולך קצת יותר שלומפר, אוכל יותר, וגם מבחינה מינית, הווקאנס קשור לשחרור ולהרפתקנות. אבל בזמן האחרון קראתי כתבות שעידן המונוקיני (שיזוף בלי חלק עליון) נגמר. פאסה. כמעט כבר לא רואים את זה היום. כנראה שיותר טוב לחלום ולרמוז מאשר לראות במפורש, וגם בגלל העניין של הגנה נגד השמש".

חיי התרבות בצרפת, מצדם, יוצאים גם הם לווקאנס ארוך בקיץ. האירוע התרבותי הגדול לפני החופש הוא חג המוסיקה המתקיים ב-21 ביוני. אחריו שממה. אין הפקות תיאטרון חדשות, לא קונצרטים, אופרה או תערוכות אמנות. הכל מתחדש בתחילת ספטמבר, ברנטרה (la rentr?e) - החזרה לשגרה והמלה הכי שנואה במילון הצרפתי.

פרופ' גריילסאמר רואה באהבת הפנאי אצל הצרפתים תופעה מבורכת ובאי-עשייה מוחלטת, מצב צבירה נוח להנבטת דורות חדשים של אינטלקטואלים. "האינטלקטואל נתפס כמי שלא עושה הרבה", הוא אומר, "כמי שחי, כמו דיוגנס בחבית שלו, וחושב. כששר החוץ הצרפתי מבקר בארץ תמיד הוא מקדיש שעתיים-שלוש לפגישה עם אינטלקטואלים ישראלים דוברי צרפתית. את יכולה לדמיין שר חוץ יפני או הולנדי עושה את זה?"

אבל לא כל הנופשים הם אינטלקטואלים ולא כל האינטלקטואלים מבינים בכלכלה. בצד היתרונות של הווקאנס לכלכלה הצרפתית, התעוררו פתאום שאלות חדשות. עם השנים הפכה צרפת למדינה לא תחרותית בתחומים רבים ולא אטרקטיווית למשקיעים זרים. "התפוקה הצרפתית היא לא מהגבוהות בעולם", אומר קליין. "אני מניח שהווקאנס גורם לאיזה שקט תעשייתי וחברתי, אבל אני לא בטוח שלכלכלה זה הדבר הכי טוב שיש".

מרק הכט, בן 48 מפאריס, מנהל כלכלי ואדמינסטרטיווי בחברת השקעות של אנרגיה, עושה את הווקאנס שלו בארץ, ויש לו לא מעט ביקורת על האופן הסטריאוטיפי שבו מתייחס העולם לווקאנס. "זה כמו להדביק לצרפתי בגט ויין", הוא אומר, "להגיד שהצרפתים לוקחים חודש ויוצאים לווקאנס זה לא נכון היום. זה היה נכון פעם. כל החברות היו סוגרות באוגוסט וזה הכריח את האנשים לצאת לחופשה מרוכזת. עכשיו הפוליטיקה של צרפת השתנתה והיום זה כבר לא קיים. היהודים הצרפתים זה סיפור אחר - יש להם אמצעים ובגלל שהם סוחרים והמסחר בחודש אוגוסט חלש או נפסק לגמרי, אז הם עוזבים ונוסעים. באופן כללי מתחילת שנות התשעים המצב הכלכלי בצרפת השתנה והאנשים היום יותר מחושבים".

מנתונים רשמיים שהתפרסמו בצרפת השנה עולה כי מחצית מהצרפתים לא יצאו לווקאנס בקיץ הזה. 64% מהם אנשים בעלי הכנסה בינונית ו-82% בעלי הכנסה של פחות מ-1,200 יורו לחודש. לפי אותו סקר טוענים 40% מהצרפתים שמעולם לא יצאו לחופשת קיץ. "אומרים שהשנה כל צרפתי שני נשאר בבית, אבל לפי מה שאני רואה מסביב, אני לא מאמין לזה", אומר מישל זלוטובסקי, כתב קול ישראל בפאריס שנמצא בדיוק בשבוע השני של הווקאנס שלו באזור דרום צרפת על יד העיר נים. "בעלי העסקים כאן מתלוננים שיש פחות עסקים, שבבתי מלון יש פחות אנשים ובמסעדות פחות ארוחות. השנה יש אופנה חדשה. הרבה נופשים עושים את הווקאנס שלהם בצרפת או מחפשים ארצות עניות יותר מהם. פעם היעד המרכזי היה ספרד. עכשיו נוסעים לטורקיה, תוניס, מרוקו. הרבה נוסעים לקמפינגים וישנים באוהלים או בטריילרים".

ראש העיר פאריס ברטרן דלנואה, שחש במשב הרוח של התקופה, הביא ב-2002 את הווקאנס לפאריסאים חסרי האמצעים שלא יכולים להרשות לעצמם להשתכשך במימי הים התיכון או האוקיינוס האטלנטי. משאיות שפכו חול צהוב ועדין במקומות שונים לאורך שפת הסיין, פוזרו כיסאות נוח צבעוניים וכל מי שנאלץ להישאר ביולי-אוגוסט בפאריס נהנה משפת ים מפוברקת.

גם התקשורת בווקאנס, וזו ההזדמנות של כתבים צעירים ואמביציוזים להתברג ולקבל זמן מסך. לכתבות, מיותר לציין, משקל נוצה. "את חדרי העריכה בווקאנס מאיישים רק סטאז'רים", אומר זלוטובסקי, כל האחרים נמצאים בחופש. כשקורה משהו חשוב לוקח שלושה-ארבעה ימים עד שמישהו קולט שזה חשוב ושצריך לעשות משהו, ואז אולי מזעיקים מישהו מהבכירים מהחופש. אבל בדרך כלל לאף אחד אין כוח לזה. מ-5 עד 25 באוגוסט אין אף אחד בתקשורת וכל הכתבות שעושים זה על כמה עולה ארוחה זו או אחרת ומה הטמפרטורה של הים. הכל שטויות. גם הממשלה וכל חברי הפרלמנט בפגרה. אנחנו יודעים לאן כל אחד מהם נוסע".

וכשחוזרים, כולם הרבה יותר נמרצים?

"כשחוזרים מהווקאנס מדברים על הווקאנס, ואחר כך במשך כל השנה מתכננים את הווקאנס הבא. אבל עושים את הכל לאט-לאט כדי שחס ושלום השומן לא ייפול על הלב". הרעיון לוותר על כמה ימי חופש ולהחזיר אותם למדינה, בגלל המצב הכלכלי, לא עלה במוחו של אף צרפתי. ואם יעלה, אומר הלפרין, "יבנו את הבסטיליה מחדש כדי לכבוש אותה".*



מכונית בדרכה לחוף מארסיי. אורכה של הדרך אל האושר הוא 800 קילומטר


כרזת איגוד היזמות של פרובאנס, 1921. כובשים את הכפרים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו