בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משקיעים בקהילה | טברנה ערבית-יהודית

בלב יפו שוכן בית ספר מסוג אחר, שבו בני נוער יהודים וערבים לומדים לנגן מוסיקה יוונית, ועל הדרך מכירים אלה את אלה. דיבורים על דת ועל לאום נשארים רוב הזמן בצד

תגובות

זה מתחיל בפסנתר ובכינור, ממשיך בדרבוקות ומסתיים בבוזוקי. החדר מוצף בצלילים, שמשתלבים יחד ל"כשנבוא", השיר המוכר של אריק איינשטיין. לא באמת של איינשטיין, אם לדייק: את השיר כתב הפזמונאי אלמטריוטיס והלחין אלקוס קונדיס - שני יוצרים יוונים שמוכרים היטב במדינתם. עלי מוהר כתב את הנוסח העברי, איינשטיין תרם את קולו החד פעמי, וכך נוצר להיט ישראלי.

תלמידי בית הספר למוסיקה יוונית במרכז הקהילתי הערבי-יהודי ביפו כבר יודעים לזהות שירים יווניים ש"עשו עלייה". הם נתקלים בהם יום-יום ברדיו ובטלוויזיה, כי היוצרים הישראלים גילו את הקסם היווני ומייבאים אותו לשוק המקומי.

בית הספר פועל כשנה, ונותן לילדים ולבני נוער הזדמנות להכיר מקרוב כלי נגינה שקשה להכיר במקום אחר. הם נפגשים עם המורים, לומדים לנגן ומתאמנים יחדיו בתזמורת שמנגנת רק מוסיקה יוונית.

מאחורי הרעיון עומד אבי ברגר, מנכ"ל שותף במשרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן, חובב מוסיקה יוונית "משחר נעורי", כלשונו. לפני כמה שנים, כשחגג את יום הולדתו, אירגנה לו אשתו טיול עם חברים ליוון, שאליו הצטרף המומחה לתחום המוסיקה היוונית, שמעון פרנס. אחרי כמה לילות בטברנות המקומיות, שאל ברגר את פרנס מה דעתו להקים בית ספר למוסיקה יוונית שבו ילמדו יהודים וערבים.

"אחרי שהבנתי שהרעיון לא כל כך הזוי, התחלנו לעבוד על זה", נזכר ברגר. "זה היה ממש סטארט-אפ מבחינת ההיערכות, התכנון, גיוס הכסף והשיווק. כמו בכל מיזם עסקי, היינו זקוקים להרבה נחישות ולהתמדה".

הנחישות השתלמה: לפני כשנה הוקם בית הספר כחלק מהמרכז הקהילתי הערבי-יהודי ביפו. על החלק המוסיקלי של היוזמה הופקד עידן טולדנו, שמרכז את הפעילות המוסיקלית במקום - הכוללת מקהלה, שיעורי נגינה על כלים שונים ועוד. טולדנו עוסק כבר שנים במוסיקה עממית ומכיר היטב את הפלמנקו ואת מוסיקת הבלקן. "היה רק טבעי שאגיע גם לבוזוקי", הוא אומר.

אל טולדנו הצטרף המוסיקאי תאי ניקריטין, שהגיע למוסיקה היוונית במקרה: חבר הציע לו לנסות לנגן בבוזוקי שלו, ומאז הוא מלווה אותו לכל מקום. "זה כלי שאפשר לשלב בסגנונות שונים", אומר ניקריטין. "אמנם אני מנגן גם בכלים אחרים, אבל הבוזוקי נהפך לכלי העיקרי שלי".

לאחר גיבוש הרעיון, היה צורך לגייס תלמידים. טולדנו וניקריטין יצאו להופיע בבתי ספר ביפו, בתקווה למשוך ילדים ובני נוער בעזרת הצלילים. כיום לומדים בבית הספר כ-30 ילדים ובני נוער, מרביתם מיפו והשאר מהאזור. הם משלמים סכום סמלי, ומקבלים בהשאלה את כלי הנגינה כדי שיוכלו להתאמן בבית.

התלמידים אמנם לא שוברים צלחות לצלילי קריאות "יאסו", אבל בהחלט יש התייחסות לתרבות שממנה מגיעה המוסיקה: בית הספר קיים כמה "ערבים יווניים", שבהם צפו בסרטים ואכלו אוכל יווני מסורתי.

"הדת היא לא עניין"

פוטיני ספיליופולוס יוצאת דופן בין התלמידים: היא מבוגרת יחסית, בת 19, והיא בת לאב יווני, ולכן המוסיקה היוונית זורמת בדמה מגיל צעיר. "כשגיליתי שיש כאן חוג כזה, שמחתי לחזור לשורשים", היא אומרת. "בשבילי מוסיקה יוונית היא זיכרונות ילדות. לכל מלה יש משמעות ומרגישים כל אחת מהן".

שיעור נגינה משותף בבית הספר למוסיקה יוונית. "מתחילים במוסיקה ולא בשיחה על דו קיום או על דת"

"הטקסטים במוסיקה היוונית מתמקדים ברגשות, ומביעים אותם באמצעות תיאור של מצבים או בתיאורי נוף", מצטרף ניקריטין. "אלה שירים על אהבה ועל כאב, שמתעסקים בלי חשש במוות, ויש בהם גם הרבה שמחה. לא צריך הרבה מלים כדי להביע רעיון, כי אלה מלים חזקות".

אימאן חוני, 16, לא הכירה את המוסיקה היוונית לפני שהתחילה ללמוד בבית הספר. היא מנגנת שנים בכינור ושרה, וכעת עושה זאת גם בסגנון יווני. "כשהתחלתי ללמוד כאן, נפתחו לי דלתות חדשות", היא אומרת. "לא ידעתי שאפשר לשמוע את המוסיקה הזאת בישראל, ושמחתי לגלות את הז'אנר המיוחד הזה. הוא כבר נהפך לחלק ממני".

בבית הספר לומדים יחד בני נוער יהודים, מוסלמים ונוצרים, אבל הדת והלאום לא תופסים חלק מרכזי במפגשים ביניהם. "אבי ברגר רצה להקים פרויקט של מוסיקה יוונית, שמשמש לגישור בין יהודים לערבים ומתמקד בבני נוער. אלה הרבה מטרות לפרויקט אחד", אומר טולדנו.

מנהל המרכז, אברהים אבו שנדי, אומר שהמוסיקה היא הבסיס המשותף, ורק לאחר שהתלמידים מכירים אלה את אלה, אפשר לדבר על עניינים מעוררי מחלוקת. "הלימודים לא מתחילים בשיחה על דו קיום או על דת, כי זה גורם לאנשים להתבצר בעמדות שלהם כדי להוכיח שהם צודקים", הוא אומר. "אנחנו מתחילים במוסיקה, וכשהילדים מנגנים יחד הם מגלים שהשד לא נורא כל כך. הם מכירים אלה את אלה דרך הנגינה. אחר כך אפשר לשוחח על עניינים כבדים כמו דת ולאום, ועדיין להישאר חברים. המוסיקה היא כלי שהילדים אוהבים, וכך נוצרים ביניהם קשרים וחברויות".

"במוסיקה היוונית לכל מלה יש משמעות ומרגישים כל אחת מהן"

"הדת לא משחקת כאן תפקיד, ומבחינת הילדים היא לא עניין", מסכים טולדנו. "הם אמנם בני גילים שונים ומגיעים מרקעים שונים, אבל המוסיקה מחברת ביניהם. המטרה שלנו היא להעניק להם חינוך מוסיקלי. אנחנו מנסים לתת ביטוי למקום שממנו הם באים בבחירת השירים - כמו לקחת שיר יווני שתורגם לעברית או לערבית וללמוד לנגן אותו".

חלק מהתלמידים הגיעו לבית הספר עם ניסיון בנגינה, אך לאחרים זאת ההתנסות הראשונה בכלים יווניים. "בוזוקי הוא כלי שקשה ללמוד לנגן בו, גם מבחינה פיסית", אומר ניקריטין. "המשוכה הראשונית היא ללמוד להחזיק אותו, מפני שהוא כבד ויש לו מיתרים כפולים ממתכת המכאיבים למתחילים. הייתי בטוח שרבים ינסו ויוותרו, אבל הופתעתי לטובה".

פרט לבוזוקי, המזוהה במיוחד עם המוסיקה היוונית, מלמדים בבית הספר גם נגינה בבגלמה (בוזוקי קטן) ובכלים מהתרבות הערבית והמערבית שבהם משתמשים גם במוסיקה היוונית - כמו דרבוקה, כינור, גיטרה ונאי (חליל ערבי).

רפאל רפאל, 17, לומד לנגן בעוד במרכז הערבי-יהודי, והשתלב באחרונה גם בבית הספר למוסיקה יוונית. "לא הכרתי קודם לכן את הז'אנר הזה, וגיליתי שהוא דומה לשירים בערבית", הוא אומר. "קשה לנגן בהרכב כי צריך להיות מתואמים עם השאר ולהתרגל לנגן ביחד, אבל אני נהנה מאוד".


תגובה

בכתבה "במשפחה שלנו אין סיכוי שמישהו לא יהיה אינטליגנטי" (Markerweek, 02 באוגוסט, 2009), התייחס כפיר לוצאטו לסגירתו של המגזין "כותרת" שאותו ייסד לפני חמש שנים.

בני הזוג לוצאטו סגרו את "כותרת" לאחר חצי שנת פעילות בלבד, בעקבות מה שהציגו באותם ימים כמחלוקת עם שותפם העסקי. זאת, מבלי ששולם ל-19 עיתונאי "כותרת" שכרם האחרון ומבלי ששולמו חובות נוספים. בהיעדר מוצא אחר ביקשו 19 העיתונאים סעד מבית הדין לעבודה.

בניגוד לדבריו של מר לוצאטו, טענות העובדים לא "הופרכו" בבית הדין, הן משום שלא היתה מחלוקת על כך ששכרם של העיתונאים לא שולם, והן מאחר שכבר בדיון המקדמי המליצה השופטת לקסר לבני הזוג ולשותפם העסקי להגיע להסדר שבמסגרתו יקבלו עובדי העיתון את שכרם. כך אכן קרה.

עו"ד אפרת דויטש



עידן טולדנו, מנהל בית הספר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו