בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעקבות המשבר הכלכלי שיעור העוני במצרים גדל, ומאיים על יציבות המשטר

עד למשבר הכלכלי האחרון הביאה מדיניות ההפרטה שהנהיג גמאל מובארק במצרים לכמעט נס כלכלי, אבל שיעור העוני הגיע לכ-20% מהאוכלוסייה ומאיים כעת לא רק על המוראל הלאומי המצרי אלא אפילו על יציבות המשטר

תגובות

כששב הנשיא חוסני מובארק בשבוע שעבר מביקורו ההיסטורי בוואשינגטון, רחובות קהיר נרגעו כבר מן הדרמה שעברה עליהם יומיים קודם. מובארק לא יכול היה עוד לראות את 15 אלף נהגי התחבורה הציבורית, מבקרי הכרטיסים, עובדי התחזוקה והסדרנים שיצאו לשביתה כללית, וגם לא את מאות אלפי האזרחים שלא הצליחו להגיע לעבודתם בגלל שאמצעי התחבורה שלהם שבתו.

בוואשינגטון המשיך גמאל מובארק, בנו של הנשיא, לנהל שיחות עם אנשי עסקים, לנסות לפתות אותם להשקיע במצרים ולשכנע בנכונות מדיניות ההפרטה שלו, ובקהיר צעקו הנהגים כי אין להם במה לגמור את החודש. לעיתונאים המצרים שכיסו את השביתה סיפרו שהם בסך הכל רוצים תוספת עידוד, החלפת מדי עבודה כל שנתיים ולא כל חמש, ובעיקר פטור מדו"חות התעבורה שהם חוטפים מן המשטרה.

נהגים הציגו דו"חות בסכומים שמגיעים לאלפי לירות מצריות, בעוד שמשכורתם במקרה הטוב מגיעה ל-500-600 לירות מצריות בחודש. כמה מהם סיפרו כי הם יוצאים לעבודה באוטובוסים מסוכנים שבהם מערכות הבלימה לא פועלות כראוי, הצמיגים שחוקים והשמן שרוף, אבל בהנהלת החברה איש אינו שומע להם. "שולחים אותנו לעבודה, ועלינו האחריות אם יקרה משהו בגלל תקלה ברכב", אמר אחד הנהגים. נמאס להם, והם יצאו לשביתה. בתוך יומיים נענו מקצת מתביעותיהם, ובאשר לשאר, הובטח שלהם שידונו אתם עליהן בעתיד - לא שמישהו מאמין להבטחה הזאת. העיקר שראש הממשלה, אחמד נזיף, יכול היה לדווח לנשיאו ש"הבעיה טופלה". אבל שום בעיה לא טופלה באמת.

הממשלה נכנעת

בשלוש השנים האחרונות חוותה מצרים גל של שביתות - ארגוני זכויות אדם ספרו כ-600 שביתות רק בשנת 2006, ועוד כמספר הזה בשנה שעברה - משביתת הענק בעיר הטקסטיל אל-מחלה אל-כוברא, ועד שביתת גובי מסי הנדל"ן לפני שנה, ומשביתת נהגי הרכבות בתחילת השנה הנוכחית, ועד שביתת נהגי התחבורה הציבורית. רובן שביתות קטנות היקף, מפעל פה, רשות עירונית שם, מקצתן שביתות בהיקף גדול מאוד - אלפי עובדים - ולרובן שני מכנים משותפים: הממשלה וכוחות הביטחון אינם מכסחים עוד את השובתים במכות או ביריות, כפי שעשו בשנת 1977, אין עוצרים עוד מאות שובתים ושופטים אותם בפני בתי הדין לביטחון המדינה כאילו היו טרוריסטים כפי שעשו ב-1986, ורוב השביתות הן על רקע כלכלי.

הדיאלוג בין הממשלה לשובתים מתחיל בדרך כלל בניסיונות שכנוע ומסתיים בכניעה של הממשלה. בעת שביתת נהגי התחבורה הציבורית ניסו כוחות הביטחון להפעיל "נהגי המודיעין" כפי שהם כונו, כאלה שגויסו כדי לשבור את השביתה, אבל הנהגים הקבועים לא הניחו להם להיכנס לאוטובוסים. אחר כך ניסו אנשי ביטחון בבגדים אזרחיים לשכנע את הנהגים לחזור בשקט לעבודה, ואף רשמו שמות. משלא הצליחו, נכנס שר התחבורה לעובי הקורה, הבטיח את שהבטיח וסיכם את שסיכם, והתחבורה חזרה לפעול. עד הפעם הבאה. כי כאשר מחירי מוצרי היסוד נוסקים בשיעור של 15-35 אחוזים והשכירים, שמשכורותיהם ממילא נמוכות אינן זוכים לכל תוספת, השביתות הבאות לא יאחרו לבוא.

כל זה, למרות שלא עלה על סדר היום בדיוניו של מובארק בוואשינגטון, מדאיג את הממשל האמריקאי. לא בשל עצם קיומן של השביתות, אלא משום שהן סימפטום לבעיית המשילות של המשטר. "האם מדובר בדמוקרטיה מלמטה, כזאת שפועלת מתוך לחצי הציבור, לעומת דמוקרטיה מלמעלה, כזאת שפועלת באמצעות תנועות אופוזיציה?" תהה העיתונאי ואיל עבד אל-פתאח.

עבד אל-פתאח הוא עיתונאי יוצא דופן במצרים. הוא חשף את שיטות העינויים בתי הכלא במצרים וכתב במשך זמן מה נגד המשטר בעיתון "אל-פג'ר", עד שיום אחד נעלם שמו מעל דפי העיתון המצרי והוא החל לכתוב בעיתונים זרים או בבלוגים. את המאמר על השביתות למשל, הוא פירסם בעיתון "אל-אחבאר" הלבנוני, שמקורב לחיזבאללה. הוא מאבחן במאמר הזה את השביתות לא עוד כמחאות נגד השלטון כפי שהיה בעבר, אלא כתביעות שעל השלטון לעמוד בהן, אם הוא רוצה להמשיך ולשלוט.

לעבד אל-פתאח יש עוד אבחנה מעניינת. השובתים אינם קוראים עוד בגנותו של נשיא מצרים ואינם משמיעים סיסמאות נגד הורשת השלטון מחוסני לגמאל. להיפך, השובתים קראו לגמאל מובארק לבוא ולהתייצב לפניהם ולהשיב על תביעותיהם. לגמאל, לא לאביו חוסני. שובתים אלה, לפחות על פי פרשנותו של עבד אל-פתאח, מתנתקים מתנועות המחאה הפוליטיות שקמו בעשור האחרון, מתנועת "כפאיה" ("די") וממפלגת "אל-ראד" (המחר), והם מציגים סדר יום משלהם - כלכלי. אבל זו איננה הכלכלה שעליה הרצה גמאל מובארק בוואשינגטון, ולא זאת שמציגה נתוני צמיחה נאים כפי שמצרים אכן הפגינה בשנים שקדמו למשבר הכלכלי האחרון.

יש גבול לסבלנות

גמאל מובארק הוא בין היתר הממונה על התוכניות האסטרטגיות של מפלגת השלטון, המפלגה הלאומית הדמוקרטית. יחד עם שר האוצר, יוסף בוטרוס ראלי, הם האחראים למדיניות ההפרטה שמצד אחד חוללה כמעט נס כלכלי: הצמיחה הכלכלית הגיעה ל-7%, הבורסה צמחה בשנת 2007 ב-44% והבנק העולמי ציין באותה שנה את מצרים כמדינה שבה חל השיפור הגדול ביותר בתנאים למשקיעים. אבל הדו"ח האחרון של הבנק העולמי ציין גם שבשנים 2000-2005 עלה שיעור האזרחים שחיים מתחת לקו העוני בשלושה אחוזים, מ-16.7% ל-19.6%, וכאשר 15 מיליון בני אדם חיים מתחת לקו העוני, גם הצמיחה הנאה ביותר לא תשחרר את מצרים מסכנתו של מרי אזרחי כלכלי.

מובארק חזר מרוצה מאוד מן הביקור שלו בוואשינגטון. לא רק משום שקיבל טפיחה אדירה על שכמו מן הנשיא ברק אובמה, שבפניו הציג את בנו גמאל, אלא גם משום שהוא יכול היה להבין שוואשינגטון לא תפעיל מכבש לחצים יוצא דופן בשאלת זכויות האדם במצרים. במדינה נטבע לפני כמה שנים המונח "דמוקרטיה לאט לאט", כלומר בקצב שמתאים לשלטון, ומובארק ככל הנראה קיבל היתר אמריקאי להמשיך בקצב שמתאים לו.

אבל לציבור השובתים קשה ליישב בין הליברליזם הכלכלי המואץ שאליו דוחף גמאל מובארק, לבין תנאי החיים הקשים שאליהם דוחפת אותם אותה ליברליזציה. "מדוע שמים דגש רק על הפרטה", תמה הפרשן המצרי מוחמד סלאח. "מדוע אין דואגים למקומות עבודה למובטלים, לשירותי בריאות ולביטוח בריאות שאזרחים מצרים יוכלו לעמוד בתשלומיו?"

הוא איננו מדבר אפילו על ליברליות שלטונית, על חופש ביטוי או על החוקים לשעת חירום שעדיין תקפים. "השלטון צריך להבין כי רמות השכר בסקטורים רבים אינם יכולים לענות אפילו על הצרכים הבסיסיים. הוא צריך להבין שיש גבול לסבלנות", הוא מזהיר.



חלוקת מזון לעניים בארוחה המסיימת את יום צום הרמדאן, בקהיר. הבורסה ושיעור העוני מזנקים במקביל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו