טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ימי אוסלו העליזים

במלאות 16 שנים לחתימת הסכם אוסלו, נפגשו שלושה מאדריכליו - יוסי ביילין, אורי סביר ויאיר הירשפלד - כדי לחזק את ביטחונם בחשיבות ההסכם, וגם כדי להכות על כמה חטאים

תגובות

ב-13 בספטמבר 1993, כשראש הממשלה יצחק רבין לחץ את ידו של מנהיג אש"ף יאסר ערפאת, קשה היה למצוא מישהו שיעז להסתכן בנבואה שכעבור 16 שנים מנהיג אש"ף, מחמוד עבאס (אבו-מאזן) יעמיד תנאים לפגישה עם ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו. ערב טקס החתימה החגיגי על הסכם אוסלו - או בהגדרתו הרשמית, "הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי" - התייצב חבר הכנסת אז, בנימין נתניהו, על דוכן הכנסת והטיח ברבין שהוא גרוע מצ'מברליין.

"אנחנו נפעל בכל האמצעים הלגיטימיים שעומדים לרשותה של האופוזיציה בדמוקרטיה, כדי לעצור את תהליך האיוולת הזה, שמסכן את עצם עתידה של המדינה", אמר נתניהו. 13 שנה לפני שהצהיר על תמיכתו בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל כתב בספרו "מלחמה בטרור", כי "בהסכמי אוסלו הניחה ממשלת השמאל למעשה את היסוד למימוש השלב הראשון בתוכנית השלבים של אש"ף: נסיגה לגבולות 67' ויצירת תנאים להקמת מדינת אש"ף עצמאית על גבולותיה של מדינת ישראל". נתניהו כינה אז את ד"ר יאיר הירשפלד וד"ר רון פונדק, השניים שפתחו את הערוץ החשאי באוסלו, "אקדמאים תלושים".

כשנפגשנו השבוע במשרדו של ד"ר יוסי ביילין, האיש שמשך בחוטים מאחורי הקלעים כסגן שר החוץ אז, שמעון פרס, הירשפלד הרשה לעצמו חיוך סלחני. "נתניהו, כמו כל שאר הפוליטיקאים שהבטיחו לבטל את אוסלו, מכבד את עקרונות ההסכם", אמר. הירשפלד עומד כיום בראש הקרן לשיתוף פעולה כלכלי (ECF), ותרם את חלקו גם למשא ומתן על מתווה הסכם הקבע, שנודע באמצע שנות ה-90 כ"הסכם ביילין-אבו מאזן".

ביילין, שעומד כיום בראש "יוזמת ז'נווה", אומר ש"אוסלו שינה את כל מערכת התפישות של החברה הישראלית. הוא עשה לה מה שכל המלחמות, כולל הטראומה של יום כיפור, לא עשו לה". אורי סביר, שנשלח על ידי רבין לאוסלו כדי לנהל את המשא ומתן הרשמי עם הצוות הפלסטיני בראשות אחמד קריע (אבו-עלא), מגדיר את ההסכם כ"הכרעה אסטרטגית של הציונות, להבטיח שישראל תישאר מדינה יהודית ודמוקרטית". בלעדי ההסכם, הוא אומר, הליגה הערבית לא היתה מציעה בשנת 2002 את יוזמת השלום שלה. בלעדיו, היה קשה הרבה יותר לגייס את הקהילה הבינלאומית למאבק הבלימה נגד איראן.

גירושים בטוחים

כמו שני חבריו, סביר משוכנע ש"אוסלו לא מת", וכי הסדר הקבע, יהיו פרטיו אשר יהיו, יישען בסופו של דבר על מפת שלושת האזורים של אוסלו ב' ועל תפישת הביטחון שלו. סביר, שכמו ביילין, משלב עסקים כלכליים בעסקי שלום ומכהן כנשיא מרכז פרס לשלום, משוכנע שאלמלא החזון שהוליד את הסכם אוסלו, ההתנחלויות היו מגשימות את מה שהוא מכנה "חלום הבלהות של ארץ ישראל השלמה".

ואולם, רבין לא היה מוכן בשום אופן לצרף להסכם שום התחייבות בנוגע להתנחלויות. הפלסטינים היו צריכים להתחנן בפני סביר שימסור להם עותק רשמי של החלטת הממשלה אז, להקפיא את ההתנחלויות, צעד שננקט כדי לאפשר את קבלת הערבויות מארצות הברית למימון קליטת העולים מחבר המדינות. סביר אומר שבדיעבד הוא מצר על כך שההסכם איפשר למתנחלים לתקוע עוד ועוד יתדות בשטחים, ומספרם גדל מ-110 אלף ב-1993 לכ-300 אלף כיום (ללא מזרח ירושלים). "זה השאיר פתח גדול להמשך הישראבלוף והכרסום באמון של הפלסטינים", המשיך סביר. "היינו צריכים לעמוד על ההקפאה גם במחיר של עימות עם המתנחלים".

הוא סבור שרבין החמיץ את ההזדמנות לפנות את מתנחלי חברון בעקבות הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערכת המכפלה בפורים 1994. על אף הריבוי הטבעי - והלא כל כך טבעי - בהתנחלויות, הסכם אוסלו קירב את ישראל לנורמליזציה מסוימת עם כמה מדינות ערב. לביילין אין ספק שאלמלא ביטחונו של המלך חוסיין בכנות כוונותיו של רבין ביחס לסיום הכיבוש, לא היה נחתם עד היום הסכם שלום עם ירדן. גם מדינות המפרץ לא היו ממהרות להתיר לישראל לפתוח אצלן נציגויות, וספק גדול אם הוותיקאן היה חותם על הסכם לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים עם המדינה היהודית. מדינות רבות וחשובות, בהן טורקיה ויוון, שידרגו אז את היחסים עם ירושלים ושורה ארוכה של חברות בינלאומיות גדולות, שנרתעו במשך שנים מהחרם הערבי, פתחו משרדים בתל אביב.

האפשרות של חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים מעוררת מחדש את הוויכוח בין חסידי הסדרי הביניים לבין מחנה הסדר הקבע. כבר בראשית 1993, כשהמגעים עם הפלסטינים היו בחיתוליהם, הציעו ביילין והירשפלד לפרס תוכנית חמש-שנתית להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. השלב הראשון היה נסיגה מרצועת עזה, כדי לכונן שם משטר נאמנות בינלאומי. אילו זה היה תלוי בהם, ב-13 בספטמבר 1993, רבין וערפאת היו חותמים על גבול הקבע בין ישראל לפלסטין ומוצאים פתרונות גם לסוגיות ירושלים והפליטים.

ביילין דוחה את הטענה שהסדרי ביניים ממלאים תפקיד חשוב של תקופת ניסיון, ומאפשרים לתקן טעויות. הוא קרא מחקר שמראה ששיעור הגירושים אצל זוגות צעירים שחיו יחדיו לפני הנישואים גדול יותר מאשר זוגות שחיו בנפרד לפני כן. הירשפלד אומר שהסדרי ביניים מספקים מרווח זמן לצורך מו"מ על הסדר קבע, אך זאת בתנאי שמדובר בזמן מוגבל. סביר טוען שגם בצד הפלסטיני לא היה אז פרטנר להסדר קבע. גם ערפאת, כמו רבין ופרס, העדיף ללכת עקב בצד אגודל, בתקווה שהתהליך והזמן יעשו את שלהם בדעת הקהל.

ניסיון אוסלו לימד את השלושה, שהפוליטיקאים בישראל נתונים להשפעה מוגזמת של הדרג הצבאי על תהליך קבלת ההחלטות בזירה המדינית. "המעורבות הזאת", תקף ביילין, "יצרה את הדבר הלא הגיוני והמטומטם של אזורי B ,A ו-C" . סביר מוסיף, כי "לא היינו ערים להשפעה הרעה של שיקולי הביטחון הישראליים על קו העוני בשטחים ועל הטרור". הלקח של סביר הוא שמשרד החוץ, ולא מערכת הביטחון, צריכים להוביל מהלכים מעין אלה. עם זאת, כמו חבריו, הוא אינו חוסך את ביקורתו מערפאת שלא התאמץ לבנות מוסדות ראויים וגילה רפיון במאבק בגורמים קיצוניים דוגמת החמאס.

לא סיפקו את הסחורה

הירשפלד מזכיר שלמחרת החתימה על ההסכם, הסקרים הראו שהתמיכה ברבין המריאה. כעבור שנה ושורה ארוכה של פיגועים צנח שיעור התמיכה בו ל-22%. "שני הצדדים לא סיפקו את הסחורה", הוא מסכם. "אנחנו לא נתנו להם מעבר חופשי בשטחים והם לא נתנו לנו ביטחון". הלקח שלו הוא שבלי שינוי מהותי של המצב בשטח - חופש תנועה וחופש מטרור - אי אפשר להגיע להסדר קבע.

המשא ומתן באוסלו היה ניסיון ראשון להגיע להסכם בין ישראל לצד ערבי בלא מעורבות פעילה של צד שלישי, כלומר ארה"ב. נורווגיה נתבקשה לספק שירותי אירוח ואווירה נינוחה, לאחר שבדצמבר 1992 האמריקאים הבהירו לביילין שהחלטת הקונגרס אינה מאפשרת להם לנהל מגעים ישירים עם אש"ף. בעיני ביילין, הסכם אוסלו הוא הוכחה ברורה שישראל והערבים מסוגלים להגיע להסכמים בלי כפייה ובלי מתווכים. הסיוע הבינלאומי הגיע אחרי שההסכם היה סגור.

נקודת התורפה של תהליך אוסלו, מסכימים השלושה, לא היתה העדר רצון להתקדם או חולשה של סעיף כלשהו בהסכם. המשברים נבעו, לטענתם, מכשלים ביישום ההסכם ובשל התנגדות מבית - בירושלים וברמאללה. הם מודים כי אף שעלה בידם לנפץ את החלום הקולקטיווי על ארץ ישראל השלמה, הם הפסידו במאבק על דעת הקהל. קמפיין "פושעי אוסלו" ו"למה נתתם להם רובים?" ששיאו היה ברצח ראש הממשלה, החזיר בפעם הראשונה את הליכוד לשלטון. הפארסה של קמפ דייוויד ב-2000, בהשתתפות אהוד ברק וערפאת, החזירה את הימין לשלטון בפעם השנייה, והאינתיפאדה השנייה חיסלה את מחנה השלום. ביילין, נביא אוסלו שהיה לאיש עסקים, משוכנע שהקללות ייפסקו ביום שבו הסכם אוסלו יהפוך להסכם השלום עם הפלסטינים. אם ראש הממשלה נתניהו יחליט ללכת בדרך הזאת, הוא ייהנה מיתרון גדול: ראש האופוזיציה נתניהו לא יטיח בפניו "אתה גרוע מצ'מברליין".


מה שנשאר

תוצרי הסכמי אוסלו שעדיין רלוונטיים ב-2009

• הרשות הפלסטינית היישות המדינית שהוקמה שנה לאחר ההסכם, שולטת בחלק מהגדה המערבית (ועד 2007 ברצועת עזה) ומנהלת את חייהם של רוב הפלסטינים

• הכרה ישראלית באש"ף בהסכם הוכר הארגון כנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני, ולפיכך כל ממשלות ישראל מאז מנהלות עמו את המגעים המדיניים על עתיד השטחים

• שטחי B , A ו- C חלוקת הגדה לשטחים אלה תקפה עד היום. כך לדוגמה, לישראלים אסור להיכנס לשטחי A שבשליטה ביטחונית פלסטינית, ואילו הרשות אחראית על החיים האזרחיים בשטחי B

• מסגרת משפטית ההסכמים הם הבסיס החוקי לכל המגעים המדיניים עם הפלסטינים

• הסכמי פאריס בעקבות אוסלו נחתמו הסכמים כלכליים, שלפיהם מתנהלים היחסים המסחריים והמוניטריים בין ישראל לרשות

• תוצאות אחרות הסכמי אוסלו גררו תהליכים נוספים, כמו הסרה חלקית של החרם הערבי על ישראל, הסכם שלום עם ירדן ויחסים מוגבלים עם כמה מדינות ערב



רבין, קלינטון וערפאת בטקס חתימת ההסכם בוואשינגטון, בספטמבר 1993. רבין לא היה מוכן בשום אופן לצרף להסכם שום התחייבות בנוגע להתנחלויות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות