בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההפתעה המאוחרת של מלחמת יום הכיפורים: לא ועדת אגרנט טבעה את המונח "קונצפציה"

ההפתעה המאוחרת של מלחמת יום הכיפורים: לא ועדת אגרנט טבעה את המונח "קונצפציה" אלא אנשי המודיעין האמריקאי, בחקירה שפרטיה הותרו לפרסום כעת

תגובות

זה 36 שנה, מאז מלחמת יום הכיפורים, שמור במילון הישראלי מקום של אי-כבוד למונח "קונצפציה", במובן של תפישה מקובעת, תבנית מחשבתית שלתוכה אנסו את המידע בבחינת תחיבת יתד רבועה לחור עגול. זכויות היוצרים, בהקשר זה, שויכו לוועדה שחקרה את כשלי ההתכוננות למלחמה, שבראשה עמד נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט. לפי ועדת אגרנט, המחדל הוא בנה של הקונצפציה.

אלא שכעת מתברר שאגרנט לא המציא את הקונצפציה. הוא היה רק השני שהשתמש בה. הראשון היה קצין אמריקאי, גנרל דניאל גרהם, שצוות בראשותו ערך לכישלון המודיעיני נתיחה, פוסט-מורטם, למען ראש הסי-איי-אי, ויליאם קולבי.

אף לא אמריקאי אחד לא נהרג, נפצע, נשבה או נעדר במלחמת אוקטובר 1973; נרשם זעזוע כלכלי בעקבות אמברגו הנפט והתייקרותו. לא הודחו בכירים בממשל ובצבא. אחר כך נערכו חקירות גם בקונגרס, אבל קולבי, שנכנס לתפקידו חודש לפני המלחמה, רצה תשובות מהירות ופנימיות. בתוקף תפקידו הנוסף, כראש קהילת המודיעין כולה, מינה צוות בין-שירותי שכבר בנובמבר ערך חקירה בסוכנויות העיקריות של המודיעין האמריקאי.

מסקנותיו, שסווגו כסודיות ביותר, הופצו בדצמבר, ארבעה חודשים לפני דו"ח הביניים של ועדת אגרנט. הן נחשפו רק בקיץ האחרון, באדיבות מומחי ארכיון הביטחון הלאומי בוואשינגטון, מאגר תיעוד רב-ערך המקלף בהתמדה את החשאיות מעל לחומרים מסווגים.

הדיון של ועדת גרהם בהכנות ובכוונות, באיסוף המודיעין ובמחקר שהסתמך עליו, דומה לפרק המודיעיני אצל אגרנט. בשאלת השפעתן של ההערכות הישראליות על אלה האמריקאיות מפתיע גרהם. מקובל להאשים את אמ"ן בהשראת שאננות על הסי-איי-אי. גרהם, המסתמך על ראיונות עם 75 אנשי מודיעין, מקבל טענה זו רק בחלקה: נכון שהיתה השפעה, לא נכון שהיתה תלות. המעריכים האמריקאים הרגיעו ולא התריעו, אבל בסופו של חשבון, באשמתם הם.

בבואה לנמק את המלצתה להדיח מתפקידיהם את ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא, ואת עוזרו למחקר, תת אלוף אריה שלו, טענה כלפיהם ועדת אגרנט כי הם אחראים לניסוח הקונצפציה: סוריה לא תעז לצאת לבדה למלחמה נגד ישראל, אלא רק ביחד עם מצרים, ואילו מצרים לא תצא למלחמה נגד ישראל לפני שתבטיח לעצמה יכולת אווירית לתקוף בעומק ישראל, במיוחד את בסיסי חיל האוויר, כדי לשתק אותו ולמנוע ממנו להפריע לכוחות היבשה שלה.

מלחמה, לא נורא

בלשונו של דו"ח אגרנט, "בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים היו בידי אמ"ן/מחקר ידיעות מתריעות למכביר, שסופקו לו על ידי מחלקת האיסוף בתוך אמ"ן ועל ידי רשויות איסוף אחרות (המוסד). אמ"ן/מחקר וראש אמ"ן לא העריכו נכון את ההתראה שבידיעות אלה, מתוך דבקותם הדוקטרינרית ב'קונצפציה' ונכונותם לתרץ את היערכות האויב בקווי החזית".

נפגעי דו"ח אגרנט, שלא חלקו על עובדת כישלונה של ההערכה המודיעינית באוקטובר 1973, התמרמרו על תיאור זה, שלדעתם היה בו יותר מדי ופחות מדי. יותר מדי, מפני שהקונצפציה, בהיבט המצרי שלה, לא היתה ישראלית אלא מצרית - ההחלטה להשהות את היציאה למלחמה עד להצטיידות במפציצים ארוכי טווח (ובטילי קרקע-קרקע) היתה של ההנהגה המצרית ונודעה בסתר לישראל, אם כי סופה ששונתה בלי ידיעת ישראל. פחות מדי, מפני שהמודיעין אינו מנותק מההוויה המדינית ומההוויה המבצעית.

הקונצפציה המדינית של ממשלת ישראל, ממשלתם של גולדה מאיר וישראל גלילי, משה דיין ושמעון פרס, יגאל אלון, אבא אבן, חיים בר-לב וחבריהם, ביניהם גם אנשי מפ"ם שמשמאל, היתה שהערבים אמנם אינם מרוצים מהמצב שהשתרר בחזיתות מאז תום מלחמת ההתשה בקיץ 1970, אבל הם יפעלו לשנותו בכוח צבאי רק אם יעריכו שיוכלו לנצח. המדינאים לא האמינו שנשיא מצרים אנואר סאדאת, שותפו ההכרחי של שליט סוריה חאפז אסד, מסוגל לצאת למהלך צבאי העשוי להיכשל, כדי להניע בעזרתו מהלך מדיני הצופן סיכוי להצלחה.

הקונצפציה המבצעית של צה"ל, בפיקודו של הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו), התבססה על ההנחה שגם אם יתבדו שתי הקונצפציות האחרות, המדינית והמודיעינית, ואפילו ייכשל המודיעין ולא יספק כמצופה ממנו התרעה של 72 שעות, או לפחות 48, לא נורא.

ההתרעה המודיעינית היתה חוליה מרכזית בשרשרת של תורת הביטחון, כי בלעדיה היה צה"ל נדרש לגייס תמיד את כל מילואיו והמשק הישראלי היה עלול לקרוס. אבל אלעזר האמין שגם בהפתעה מוחלטת, תרחיש "הקטסטרופה" בלשונו, די יהיה בכוח הסדיר לבלימת ההתקפה. הכוח הסדיר, משמע חיל האוויר והעוצבות המשוריינות, עם 300 טנקים בסיני ו-180 בגולן. עוד אלה בולמים יגויסו המילואים, לא כדי לתגבר את הבלימה, אלא להכנת התקפת הנגד, חציית קווי האויב (כולל צליחת תעלת סואץ מערבה) ואיום על דמשק וקהיר.

מידע מבשר רעות

דו"ח אגרנט מאפריל 1974 גרם עוול יחסי למודיעין, בהתעלמו ממידת אחריותם של גולדה מאיר, דיין, השרים הנוספים והפיקוד הבכיר של חיל האוויר לכישלון. הוא טבע במצחם של ראשי המודיעין את אות הקין של הקונצפציה. ממסמך גרהם עולה שקהילת המודיעין האמריקאית לא המתינה לדו"ח הישראלי באבחון הקונצפציה.

קולבי היה צונן מאוד ביחסו לישראל. גרהם, לעומתו, היה ידידותי. במלחמה פעל בכפיפות לקולבי כמתאם קהילת המודיעין ולאחר שנה התמנה לראש סוכנות הביון של הפנטגון, הדי-איי-אי, שקיימה קשר הדוק עם אמ"ן בתוכנית משותפת שכונתה "מים אדירים". הסוכנויות שבדקה ועדת גרהם היו הסי-איי-אי (הפעלת מקורות אנושיים וקשר עם שירותים זרים), הדי-איי-אי (נספחים צבאיים ותיאום המודיעין של זרועות הצבא), האן-אס-איי (ציתות, פענוח צפנים, מודיעין תקשורת) ואגף המחקר של משרד החוץ.

בתחילת סיכומיה קבעה ועדת גרהם בפשטות, כי היה כישלון מודיעיני בשבועות שקדמו לפרוץ מלחמת יום הכיפורים. "אותם חלקים של קהילת המודיעין האחראים לייצור מודיעין מוגמר לא תפשו שגוברת הסבירות להתקפה ערבית ולכן גם לא התריעו שהיא ממשמשת ובאה".

הכישלון יוחס לאחראים למחקר, לא לממונים על איסוף המידע. "במידע שסיפקו אותם חלקים בקהילה האחראים לאיסוף מודיעין, היה די לחולל התרעה כזאת. מידע כזה, שהופק ממקורות אנושיים וטכניים גם יחד, אמנם לא היה החלטי, אבל נמצא בשפע, בישר רעות ותכופות היה מדויק. את השגיאות בהערכה, בכל המשרדים שהפיקו תוצרי מודיעין, אפשר לייחס לעמדות ולקונצפציות המוקדמות שביסוד הניתוח, כמו גם לבעיות מערכתיות שהשפיעו על המאמץ המחקרי".

לפי דו"ח גרהם, הפרשנות הישראלית הרשמית "חיזקה את הקונצפציות" שהמעיטו בסכנת המלחמה. "בתקופה שלקראת המלחמה היתה לקהילת המודיעין תלות רבה במידע ובהערכות שהגיעו בערוצי קישור שונים מישראל. בעבר תרם חומר זה משמעותית לדיוק אמריקאי בהערכה. במקרה זה, הוא היה מטעה מאוד. הגישה הישראלית באשר לסבירות המלחמה היתה נינוחה יותר מזו של החוקרים האמריקאים וחיזקה בוואשינגטון בהכרח את האמונה שאין סיכוי רב למלחמה".

שלוש שנים לפני המלחמה, בספטמבר 1970, ביטא היועץ לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר, את תמצית ההערכה האמריקאית: "אם הישראלים אינם יכולים לטפל בערבים, לא נוכל להציל אותם. לא יהיו לנו די כוחות להציל אותם. המדיניות שלנו מתבססת כולה על ההנחה שהמאזן הצבאי לא נטה לרעתם ושעדיין יש להם עליונות".

לקראת אוקטובר 1973 דבק המודיעין האמריקאי בהערכה זו של יחסי הכוחות. ההפתעה במלחמה היתה משולשת: מהחלטתם של סאדאת ואסד לתקוף, מאטיות התגובה הישראלית ומהיקף האבידות של צה"ל. לכאורה נמצאה הצדקה מסוימת להערכה שבסוף המלחמה יימצא צה"ל קרוב יותר לקהיר ולדמשק - אבל באיזה מחיר.

בלי תחושת בהילות

האיסוף, קבע דו"ח גרהם, לא היה מושלם, אך עדיין היה בו די כדי להביא להפעלתם של פעמוני האזעקה. המחקר נכשל לחלוטין. בשום תוצר מודיעיני מוגמר - לקט או סקירה, בלשון אמ"ן - לא נכללה התרעה כלשהי. לא רק לפני 6 באוקטובר, אלא אף לאחר שהקרבות פרצו.

באותו שלב ניסו המעריכים לפרש אותם כהסלמה פראית, תוצאה של שרשרת פעולות ותגובות של שני הצדדים. מכאן שצדקה גולדה מאיר בסירובה להנחית מכה מקדימה על כוחות מצרים וסוריה בקווי הזינוק שלהם: ישראל לא היתה מצליחה לשכנע את ממשל ניקסון שפעלה רגע לפני שהותקפה.

בדו"ח גרהם מצוטטות דוגמאות לעיוורון המודיעיני בוואשינגטון, כתוצאה מההונאה הערבית ומההונאה העצמית בישראל ובמערב. 3 באוקטובר, הדי-איי-אי: "תנועת הגייסות בסוריה והמוכנות הצבאית במצרים מוערכות כצירוף מקרים ואינן מתוכננות להוביל למעשי איבה גדולים". 6 באוקטובר, הסי-איי-אי: "התרגיל והכוננות במצרים הם אמנם בהיקף גדול ומציאותי מבעבר, אבל לא נראה שיש בהם הכנה למתקפה צבאית נגד ישראל".

6 באוקטובר, הדי-איי-אי: "תרגיל הגיוס הגדול הנערך עכשיו עשוי להיות מאמץ לשיכוך בעיות פנימיות ולא רק לשיפור היכולת הצבאית. גיוס חלקי של כוח אדם, הגברת המוכנות ביחידות מבודדות והידוק ביטחון הקשר מוערכים כחלק משגרת תרגילים. אין עדיין סימנים צבאיים או מדיניים לכוונות או להכנות מצריות לחידוש מעשי האיבה".

6 באוקטובר, הסי-איי-אי: "גוברת הדאגה ההדדית בישראל ובמדינות ערב מהפעילות הצבאית בצד השני, אך דומה ששום צד אינו נוטה ליזום מעשי איבה. מבחינת מצרים, אין היגיון רב ביוזמה צבאית. כמעט ודאי שסיבוב נוסף יחריב את מאמצי סאדאת להמרצת הכלכלה. אסד זהיר בדרך כלל, הרפתקה צבאית עכשיו תהיה מבחינתו התאבדות, והוא אמר זאת בעצמו".

לפי דו"ח גרהם, כדי לשנות את לוחות הזמנים ואת הקצאת המשאבים, כדי למקד את האיסוף בצבאות מצרים וסוריה, נדרשה תחושת בהילות אצל ראשי השירותים ואנשי המחקר שלהם. תחושה כזאת "פשוט לא התקיימה" - וזו הרי הקונצפציה.

התבנית התכסתה באבנית

קיסינג'ר ניסח את בעיית הקונצפציה כבר בשבוע הראשון של המלחמה, ב-12 באוקטובר: "יש תמיד שני היבטים למודיעין, קביעת העובדות ופרשנותן. רוב שירותי המודיעין נוטים להתאים את העובדות לקונצפציות המוקדמות שלהם, כדי שהעובדות תתאמנה לציפיות".

החמורה שבקונצפציות אלה, לפי דו"ח גרהם, היתה ההתייחסות הפסקנית לנחשלותם הצבאית של הערבים. ביולי 1973 חתמו חוקרים מהסי-איי-אי, מהדי-איי-אי ומאגף המחקר של משרד החוץ על הערכה שקבעה כי "כוחות הקרקע של מצרים אינם כשירים לחצות את התעלה בהסתערות מבצעית רב-אוגדתית", וכי אספקת סוללות טילי קרקע-אוויר סא"ם-6 "לא הגבירה באופן משמעותי את כוחה הצבאי של סוריה".

התבנית המחשבתית הסתיידה והתכסתה באבנית. הקיבעון גרם לאסון. בשבוע שעבר, בסיור בתרגיל של אוגדה 36, הסתכן שר הביטחון אהוד ברק בהערכה שהפתעה בנוסח אוקטובר 1973 לא תחזור. ייתכן שהצדק אתו: לא תהיה מהדורה נוספת של אותה הפתעה. תהיה הפתעה חדשה, אחרת.



בתצלומים העליון והתחתון: צה''ל ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. ''מבחינת אסד, הרפתקה צבאית תהיה התאבדות'', קבע דו''ח מודיעין אמריקאי בבוקר המלחמה


ועדת אגרנט. האמריקאים הגיעו לאותן מסקנות, רק מהר יותר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו