בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבי סליחה מאת סופרים | שרלוט ברונטה / להט מכאיב פושה בפני

תגובות

אל רוברט סאות'י, 16 במארס 1837

אדוני,

לא תשקוט רוחי עד שאשיב למכתבך, אף שבפנייתי השנייה אליך עלולה אני להצטייר כפולשנית מעט; אך עלי להודות לך על עצתך האדיבה והנבונה אשר הואלת בחסדך להעניק לי. לא העזתי לייחל למענה כזה; כה מתחשב בנימתו, כה אצילי ברוחו. עלי לדכא את רגשותי, שמא תחשבני לסכלה נלהבת.

לאחר עיון ראשון במכתבך חשתי רק בושה וחרטה על שהעזתי להטרידך ברפסודיה הגסה שלי; חשתי בלהט מכאיב הפושה בפני בחושבי על גיליונות הנייר שכרכתי במה שפעם היה לי לעונג כה רב, אך כעת לא היה אלא למקור בלבול; אבל אחרי שהרהרתי בו מעט, וקראתי בו שוב ושוב, המראה החל להתבהר. אינך אוסר עלי לכתוב; אינך אומר שכתיבתי חסרת ערך לחלוטין. אינך אלא מזהיר אותי מפני הזנחתן השטותית של חובות אמיתיות לטובת תענוגות דמיוניים; מפני כתיבה לשם אהבת התהילה; מפני גירויו האנוכי של יצר החיקוי. אתה מאפשר לי בטובך לכתוב שירה למען תועלתה שלה, ובלבד שלא אזניח דבר ממה שמוטל עלי לעשותו, כדי שאבקש אותה נחת רוח יחידה, מצודדת ואנינה. חוששתני, אדוני, שאתה מחשיבני לשוטה. אני יודעת שמכתבי הראשון שכתבתי לך לא היה אלא פסולת חסרת מובן מראשיתו ועד תומו; אך אינני כלל ועיקר אותה ישות בטלנית וחולמנית העשויה להצטייר מתוכו.

אבי הוא כומר שהכנסתו מוגבלת אך יאה, ואני הבכורה בילדיו. הוא כילה את ממונו על חינוכי ככל שיכול היה ביחס לילדיו האחרים. כשעזבתי את בית הספר חשבתי אפוא שמחובתי להיות לאומנת. די במשרה זו להעסיק את מחשבותי לאורך כל היום, וגם את ראשי ואת ידי, מבלי שיעמוד לרשותי ולו רגע לחלום אחד ויחיד של הדמיון. בערבים, אודה על האמת, אני אמנם חושבת, אך לעולם אינני מטרידה אדם אחר במחשבותי. אני נמנעת בזהירות מכל מראית-עין של פיזור נפש ומשונות, העלולה לגרום לאלה שאני חיה בקרבם לחשוד במשלח ידי.

בעצתו של אבי - אשר הדריכני משחר ילדותי, באותה נימה נבונה וידידותית של מכתבך - השתדלתי לא רק לקיים באדיקות את כל המצוות המוטלות על האשה, כי אם לחוש מתעניינת בהן עמוקות. איני נוחלת הצלחה תמיד, שכן לפעמים בעודי מלמדת או תופרת הייתי מעדיפה לקרוא או לכתוב; אך אני מנסה להתכחש לעצמי; ואישורו של אבי תגמלני ברחבות על המחסור. הרשה נא לי שוב להודות לך בהכרת טובה כנה.

בטוחה אני ששוב לא אחוש ביומרה לראות את שמי בדפוס; אם יתעורר המאווי, אתבונן במכתבו של סאות'י ואדכא אותו. די לי בכבוד שבעצם הכתיבה אליו, ואף בכך שזכיתי למענה. המכתב מקודש; איש לעולם לא יראהו פרט לאבא ולאחי ולאחיותי. ושוב אני מודה לך. תקרית זו, אני מניחה, לא תישנה; אם אזכה להיות אשה מבוגרת, אזכור אותה שלושים שנה מהיום כחלום בהיר. החתימה אשר חשדת במהימנותה אמנם נושאת את שמי האמיתי. אי לכך, עלי לשוב ולהתחייב

ש' ברונטה

נ"ב: אנא, אדוני, סלח לי על שכתבתי לך בפעם השנייה; איני יכולה שלא לכתוב, במידת מה כדי לומר לך כמה אסירת תודה אני על חביבותך, ובמידת מה כדי להודיעך שעצתך לא תבוזבז, גם אם מילואה יהא בתחילה נוגה ונטול חמדה.

ש"ב

זה מכתבה השני של שרלוט ברונטה (1816-1855) למשורר הרומנטיקן רוברט סאות'י. למכתבה הראשון צירפה כמה משיריה וביקשה את חוות דעתו. בתשובה ענה לה הרומנטיקן הוותיק, כי אף שהוא מתרשם מכישרונה, עליו להניא אותה מלבחור בקריירה של משוררת, שכן "ספרות איננה עסק מתאים לנשים". שרלוט ברונטה כתבה לימים, בין השאר, את הרומאן "ג'יין אייר". מתוך הספר "The Oxford Book of Letters" (ניו יורק, 1996). תירגם מאנגלית אורי הולנדר.



שרלוט ברונטה. ישות בטלנית וחולמנית שכמותי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו