בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבי סליחה מאת סופרים | גינטר גראס / בורות שאני אשם בה

תגובות

ליבק, 9 באוקטובר 2006

מכובדי מר מאיר היקר,

כשביקרת אותי בבהלנדורף, יחד עם ד"ר דוד אלטמן, טרם ראה אור ספרי "בקילוף הבצל", אך בינתיים קראת את הדין וחשבון על שנות נעורי, זה הניסיון הספרותי להתחבר אל אדם צעיר שהתבגר אל תוך מערכת האידיאולוגיה והתעמולה של הנאציזם, אך בשחר ימיו, בעודו תוהה על עתידו, טיפח שאיפות להיות אמן. הסנוורים האידיאולוגיים הביאוני לכדי כך שלא הפנמתי אל נכון את מלוא העוולה, אף כשהתחוללה בסביבתה הקרובה של משפחתי.

בעודי נער לא טרחתי להציג שאלות, ובמקום זאת האמנתי ללא פקפוק בצדקת המלחמה שניהלה גרמניה, עד יום כניעתה ללא תנאי. וכך הלכתי אפוא גם אני בדרך שהלכו בה מאות אלפים מבני גילי. מאוגד ב"היטלר יוגנד", בן 15, שימשתי עוזר בחיל האוויר והתנדבתי לצי הצוללות, חדור התלהבות לנוכח הישגיו בשלבים הראשונים של המלחמה. בסתיו 1944, לאחר שלושה חודשים ב"שירות העבודה" של הרייך, מונח היה על שולחני צו גיוס, כמוני ככל בני השנתון של 1927, אך עוד מעט התברר שלא בצי הצוללות הוצבתי, כי אם ביחידת טירונים של הוואפן אס-אס.

בשל טיפשותי באותם הימים ובורות שאני אשם בה - הערכתי את הוואפן אס-אס כיחידת עילית. מעט מכך ניכר אחרי הטירונות. "הצבתי בחזית" לאוזיץ, כלומר בסביבת הקרב על ברלין, נמשכה בקושי שבועיים, מדיוויזיית האס-אס שנועדתי להיספח אליה שרדו בינתיים שברי שברים בלבד. מצאתי עצמי במנוסה, יחד עם ערב רב של בני אדם, וכך, כפי שנקרא אחד הפרקים בספרי - למדתי לפחד. ימים אחדים לאחר שהתמוטטה חזית האודר-נייסה והמתקפה הגדולה של הצבאות הסובייטיים, נפצעתי פצעים קלים ואת סיום המלחמה חוויתי בעיירת האשפוז הצבאי מארינבאד, משם הועברתי לשבי האמריקאי.

רק שם, ובשנים הבאות, נודעו לי בהדרגה ממדי הפשע שביצענו אנחנו, הגרמנים, שעד היום אין שיעור לו, ולא יכולת להתגבר עליו. בינתיים מלאו לי 18 ובתחילה סירבתי להאמין אף בעובדות הניצחות. גם יצר ההישרדות שלי והכמיהה לעשייה אמנותית עמדו תחילה בדרכה של הכרה יסודית באמת. רק מעט מעט התחלתי להפנים את הלקחים שהציעו לי שנות נעורי. וכשהובילוני חיפושי הדרך האמנותיים שלי אל מחוזות הספרות, והייתי באחת לאישיות ציבורית כתוצאה מפרסום הרומאן רחב היריעה הראשון שלי, "תוף הפח" - ניסיתי בעקביות מרבית ליישם את לקחי נעורי כאזרח מעורב.

לא יכולתי ולא רציתי לקבל שהאיש אשר חיבר בזמנו את הפרשנות המשפטית לחוקי הגזע של נירנברג, האנס גלובקה, יכהן כמזכיר מדינה אצל קונראד אדנאואר. לא יכולתי ולא רציתי לקבל שאיש אשר היה בזמנו נאצי רם דרג, קורט גיאורג קיזינגר, יכהן כקנצלר גרמניה. בנקודת זמן מוקדמת התבטאתי בזכות ההכרה בגבול האודר-נייסה, חרף אובדן מולדתי וגורלם של בני משפחתי המגורשים, כי היתה זו הדרך היחידה לקומם את הגשרים בין גרמניה לבין פולין, למען הדורות הבאים. מעורבותי באירועים הפוליטיים, בהתאם לכללי הדמוקרטיה, לא הנחילה לי כצפוי רק יריבות, כי אם גם אויבות וזאת נמשכת עד היום, כפי שמוכיחה המתקפה המתמדת נגדי בעיתונות.

לא ספרי יכול היה להניב את האויבות הזאת, בדרך כלל מתעלמים ממנו, והרי את כישלוני כאיש צעיר חושף אני בתהליך רב מכאובים. אך פרט אחד יש בספר, עובדה שהסתרתי עד לפרסום הספר, שלקראת סוף המלחמה השתייכתי, במשך שבועות אחדים, אם גם לא על פי רצוני, לאחת מיחידות הוואפן אס-אס. אכן, העלמת העובדה הזאת הכבידה אף עלי, עשרות בשנים. ככל שהתבהרו לי פשעי הוואפן אס-אס, העמיקה הבושה על שהשתייכתי אל הארגון הזה. ישפטוני אלה אשר מכל סיבה שהיא אין להם מה להעלים.

רק משהחלטתי להתגבר על ספקנותי כלפי כתיבה ביוגרפית והתחלתי לעבוד על ספר הבוחן מכשיר עבודה מפוקפק - הזיכרון - ומעמידו בסימן שאלה ובסופו של דבר הוא מובא לכדי דיבור תוך קילוף הבצל, שכבה אחרי שכבה, עלה בידי למצוא מלים שיתארו בהקשרה הרחב את האפיזודה הזאת, שקצרה היתה אך כה רבת השפעה על חיי. ואני כשלעצמי אין לי להוסיף על הספר דבר.

ידוע לי, מכובדי מר מאיר, אילו פצעים שב ופוער סמל האס-אס, המושג אס-אס, בזיכרונם של רבים מתושבי ישראל ומן הסתם שומה עלי גם להסכין לכך שהאס הכפולה תהיה אות קין לי מעתה ועד קץ ימי. אשר על כן אין לי אלא לבקש שכל מסכת חיי רבת התהפוכות, מאז היותי בן 17, וכל פועלי כסופר וכאמן וכאזרח מעורב בארצי - יוכרו לי כמשקל נגד.

מברכך באדיבות גינטר גראס

ב-2005 ביקשה המכללה האקדמית בנתניה להעניק לגינטר גראס, הסופר הגרמני, חתן פרס נובל (יליד 1927), תואר דוקטור לשם כבוד. גראס נעתר לבקשה, אך זמן קצר אחר כך גילה באוטוביוגרפיה החדשה "בקילוף הבצל", כי בסוף מלחמת העולם השנייה שירת זמן קצר ביחידת אס-אס. בעקבות הגילוי נסוגה בה מכללת נתניה מכוונתה, וגראס היפנה את מכתב הסליחה שלעיל אל נציגה, ד"ר יצחק מאיר. בסופו של דבר הודיעה המכללה לסופר כי "בשלב זה אנו דוחים את מועד הענקת תואר הכבוד, ואולי בפרספקטיווה של זמן נוכל לשקול את הנושא בראייה נכונה".



גינטר גראס, דיוקן עצמי. באמת לא ידעתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו