בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבי סליחה מאת סופרים | רחל / שום סיכוי לעלובה שכמוני

תגובות

(1931) שו קטנתי,

אל נא תכעסי על שתיקתי. לא זדון לב בה, על כל פנים לא זדון לבי אני. זה כמה חודשים שלא ידעתי שעה אחת של הרגשה עצמית טובה. הרופא דורש במפגיע לנסוע לצפת לבית החולים וכן אעשה, אם לא ייסגר המוסד הזה בינתיים, תחת לחץ המסיבות. בסתר אשמח לסגירתו, לפורס-מז'ור זה שיכריע בעדי, כי הסיכוי מפחיד אותי מאוד. אבל הרי שום סיכוי אחר אין לעלובה שכמוני.

הזוג הצעיר שלנו הוא באמת נחמד. אי דא דינוצ'קה! Tichonia (=שתקנית, ברוסית) זו וטוב-טעם להלל! אמנם נהניתי מחברתם פחות מן הראוי כי אותה שעה הייתי מוטלת במיטה במצב מעורר רחמים.

יכול להיות אפוא, שו, שלא נתראה בחג הפסח, וחבל. אך אולי אבלה חודש ימים בסנטורי בגדרה ואז תבואי לבקרני שם. הכביש שנכבש זה עתה הופך את הנסיעה לטיול נעים.

נו, שלום לך, שו. שלום ליצחק ולכל בני המשפחה הענפה. כתובתי קיימת גם להבא.

שלך רחל

רחל בלובשטיין, היא רחל המשוררת (1890-1931), שכבה על ערש דווי בכותבה את המכתב הזה לאחותה, שושנה מילשטיין. את ימיה האחרונים בילתה בסנטוריום בגדרה, אך היא מתה בבית החולים הדסה בתל-אביב. מתוך "רחל: שירים, מכתבים רשימות וקורות חייה" (עורך אורי מילשטיין, תל-אביב 1985).



רחל. נו, שלום לך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו