בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבי סליחה מאת סופרים | ח"נ ביאליק / אהבתיך גם בכעסך

תגובות

אודסה, עשרת ימי תשובה תרס"ז (1906)

שלום ושנה טובה לאחי היקר והחביב בן-עמי.

הימים ימי תשובה. יום הכיפורים ממשמש ובא. הבה נעשה שלום ו"אל תהא אכזרי מלמחול". בוש אני לפניך - ותהא בושתי כפרתי. רוצה אתה לעונשני? - אין לך עונש גדול מן החטא בעצמו. לי גרמה שתיקתי הרבה יותר ייסורים משגרמה לך. ולמה שתקתי? שאלני שאלות קלות מזו. השטן הסותם פי השופר יודע! ואולי כשאחטט בנפשי אמצא לי צד זכות. בכל אופן, הקולר תלוי בי, ואתה ברחמיך הרבים ובחיבתך היתרה אלי - הקל נא מעולי הכבד, וסלחת לעווני. על כל פשעים תכסה אהבה, ואני, עד אלוהים, אהבתיך גם בכעסך עלי, וגם אתה, ידעתי, כי תאהבני.

ובכן - השלום? פשיטא, פשיטא. שלום, שלום עלינו ועל כל ישראל מעתה ועד עולם, אמן! ובאמת מעולם לא נסתלק השלום מבינינו. השתיקה לא היתה שתיקה של רוגז, אלא - של עצלות? לאו דווקא. דבר אחד בגו, דבר שאיני יודע בעצמי מנן ומאן (=מאין ומי) הוא. יש בזה סוד, וכשתזכה, יתגלה לך. העניין עמוק, עמוק. דק, דק, ומי ימצאנו. ודי לחכימא, ודייק.

בקיצור, סוף סוף חצי שנה של שתיקה ביני ובינך מה היא? אינו כדאי להרבות על כך בדברים. עניין של מה בכך ולא יותר. אלא מה? רוצה אני לשפוך לפניך את לבי ואת שיחי ואת מר נפשי. הגע בעצמך: קמתי היום בבוקר משנתי והרי אני כבן שלושים וחמש ועדיין איני יודע מה לי כאן בעולם. בחייך ובחיי, שאיני יודע למה אני ובשביל מה אני. מה זאת, בן-עמי, טרגדיא או קומדיא? טעות יש כאן או זדון ורעה רבה? חי ניקולאי (=השני, הצאר הרוסי), שאני מקנא בגורף ביבין ובסומא ובעל השרמנקא (תיבת נגינה) המנגנים עתה מאחורי חלוני. הם רוצים להתפרנס ככלב וכעורב ומעשיהם קצובים להם בכל יום, ואני איני יודע מה עלי לעשות בעצמי, ואיני יודע היום מה אעשה מחר. כשאני פוקח עיני בכל בוקר מרחפת לפני שאלה זו, שאין לי עליה תשובה: מה לעשות? הימים עומדים לפני פנויים ותובעים את תפקידם ואני מפייסם במה שהוא ואיך שהוא, מכל הבא ביד ומכל אשר יעלה המזלג. מעט קפיצות משונות והרבה שכיבה וישיבה בסירוגין, שסופן לאות ויגיעת נפש והרגשה מרה, הרגשה נושכת ועולבת של חיים ריקנים ומרוקנים.

אין חיי חיים, בן עמי. ביהדותי שכך הוא. יומי מתמלא מחולייתו, במעשים ארעיים שמתגלגלים לידי מאליהם. אין כאן לא קבע ולא בחירה ולא רצון ולא ידיעה ובינה; אלא ארעיות ואקראי, פתאומיות וגלגול דברים מן השמים. זקני ז"ל התקין אותי לרבנות, נעשיתי סוחר, נתגלגלתי במלמד, נהפכתי למורה, שימשתי בקנטורא, חזרתי להוראה (ודרך אגב כתבתי שירים), הייתי למוכר גחלים, נתמניתי לרדקטור (ודרך אגב כתבתי שירים), עכשיו הרי אני, ברוך השם, בעל דפוס ושותף "מוריה" - ועתה צא ומצא את ידיך ואת רגליך בכל אלה. אפילו אם יש בנפשי קורטוב של ברכה לי ולעולם - כבר ראויה היתה שתיהפך לקללה.

תא שמע! (=בוא ושמע) כל מי שאין מלאכה אחת בידו, מלאכה פשוטה מעולם העשייה - נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו. אוי לו לזה שאינו יודע היום מה יעשה מחר. המלאכה הקבועה היא כתריס בפני העלבון. מגינה היא על כבודו של אדם ונותנת לו חירות פנימית וחיצונית לתת את שיורי זמנו לעבודה של עולם היצירה, עבודה זו ששכרה בה בעצמה.

רוצה אתה לדעת אם כותב אני - איני כותב כלום. אין רוח הקודש. סביבי ובתוכי תוהו ובוהו. איני יודע כלום ואיני מבין כלום ואיני מתפלל על כלום. נר התמיד שלנו, הספרות, כבה, והדיוטים, לא כוהנים, משתדלים להדליקו בעטרן ובזפת. בטל התמיד וניתן שיקוץ משומם במקום הקודש, ומי יודע עד מתי.

הפיזור, שנתגבר בימים האלה, יביא עלינו כליה. איש לעברו פנה, ואיש על נפשו ינוס. יש עתה קיבוץ קטן בארץ-ישראל - וכולם מלמדים. ובכלל, מה בצע בכל התהפוכות האלה שאין להן אחרית וסוף. הימים עוברים, לפי שעה, ומתי נחיה? מתי אחיה אני, אני בעצמי? בעל חי אני, אין לפני, באופן היותר טוב, אלא כעשרים שנים של עמידה וירידה, והיכן הם חיי? עדיין לא עשיתי אף מעשה אחד בדעת ובבחירה, מעשה שיש בו קרן קיימת ופירות ושיהא בו קורת רוח לי לעצמי.

ומה מעשיך אתה? יודע אני בצערך הרוחני והגשמי ולבי מתמלא מכאובים גדולים, צערך - הוא צער כולנו. אוי ואבוי לנו שאנו רואים איש את אחיו בכך. גדול הזעף ורב הקצף ורחוקה הישועה.

הציירת אירא יאן (סליעפיאן) כתבה לי שנודעה לך ולביתך, וגם נתארחת אצלה פעם אחת. מה היא בעיניך? אשה גדולה - לא כן? מדוע רעים בעיניך ציוריה? לוינסקי מסר לי את דבריך במכתבך אליו ואת עצתך לבלי הדפס את שירי בציורים. למה? הציורים אינם מרובים. ובעיקר הדבר, יבואו רובם על גבי השערים של מחלקות השירים או בתור קישוטים בתחילת כל מחלקה - ומה בכך? אמנם יש ציורים מיוחדים גדולים שיביאו דבוקים בגוף הספר כעין אילוסטרציות לשירים אחדים - אבל רובם יפים ונאים למקומם. ואת הרע לא נכניס. ברר לי את דעתך בזה. ידעתיך מאז לשונא ציורים, אבל עליך לתת לב גם לטעמי אני.

הקיבלת את הצעת לוינסקי (לכתוב סיפורים ואגדות בשביל "מוריה")? הכן נא סריה יפה של סיפורים כאלה, נוחים וקלים ועבריים. יכול אתה להשתמש בסיוזשטים של ספרויות אחרות ובלבד שתייהד אותם.

מחר נתאסף בבית אוסישקין לדון בעניין "השלח". אם תהא השעה שעת מזל, אפשר שיתחדש "השלח". אבל...

ומה שלום זקננו החביב? ראיתי את הכרטיס ששלחת לא"ה (=אחד העם) וקינאתי בו. שלח גם לי כרטיס כזה.

וברכת תמר (=בתו של בן-עמי) נגעה עד לבי. הוי, תמר, תמרה, תמרתי!

ומה שלום מיכה וירמיהו? איפה הם רועים? ואיה שרה?

ושלום לך ולרעייתך.

שלכם לעולם ח.נ. ביאליק

אשתי דורשת בשלום כולכם באהבה רבה. בקרוב אכתוב גם לזקננו היקר והנחמד. מי יצילנו מחטאתי?


תרס"ו-1906 אכן היתה אחת מ"שנות השתיקה" של ח"נ ביאליק (1873-1934); הוא לא כתב בה שירים חדשים, אלא הדפיס מחדש מחזורים קודמים. נוסף לכך עסק בעריכת כתבי יד שראו אור בהוצאתו, "מוריה", ובעסקי בית הדפוס שברשותו. מובן אפוא מדוע נושבת רוח נכאים במכתבו של המשורר. ביאליק ונמען המכתב, הסופר מרדכי בן-עמי, שכתב בעיקר יידיש ורוסית, עמדו בקשר רב-שנים, שנמשך עד מותו של בן-עמי, ב-1932. מתוך "אגרות ביאליק", ב, ניו יורק תרצ"ה.



ביאליק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו