${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עושים שירי חול מצריים, של אום כולת'ום ועבד אל-והאב למשל, בבית הכנסת?

מה עושים שירי חול מצריים, של אום כולת'ום ועבד אל-והאב למשל, בבית הכנסת? ומה הם עושים לבית הכנסת? שיחה עם הפייטן משה חבושה, שיוצק מלים עבריות בשירים ערביים

תגובות

"ל פי שהשיר והשבח להשם יתברך ראוי שיהיה בתכלית השלמות, שכך נאמר ?בנבל עשור זמרו לו', כלומר, בכל מאמצי הכוח, זאת היתה לי לחבר רוב השירים שלי על פי ניגוני הערבים, לפי שהם מגביהים קולם ומנעימים את שירתם יותר מזולתם. ואמנם ראיתי קצת חכמים שמתאוננים רע על המחברים שירות ותשבחות לה' יתברך על פי ניגונים אשר לא מבני ישראל המה, אולם אין הדין עמם, כי אין בכך כלום".

דברים אלה כתב מנחם די לונזאנו, בן המאה ה-16, אבל התופעה הזאת, שבה קודשי ישראל זוכים בלחן ישמעאל, מזוהה עם רבי ישראל נג'ארה בן צפת, גדול הפייטנים בדורות האחרונים. נג'ארה פעל מתוך ידע עמוק הן במסורת הפיוט העברית והן בתורת המקאם המזרחית, ומתוך היכרות קרובה עם הפעילות המוסיקלית בחברה שהקיפה אותו, הן בבתי הקפה והן במסדרים הסופיים. נג'ארה העמיד את פיוטיו על לחני שירים ערביים, טורקיים וספרדיים, ופיוטיו נעשו פופולריים עד מאוד בכל קהילות ישראל. החיבור בין לחן מקומי קיים ואהוב לבין מלות קודש עבריות חדשות התקבל מאז על ידי רוב הפייטנים שפעלו במזרח.

המגמה התחדשה בסוף המאה ה-19, עם המצאת הגרמופון, כאשר החלו להתבצע הקלטות של המוסיקה הערבית, ובראשית המאה העשרים, עם תחילת פעילות הרדיו. בסוף העידן העות'מאני והמאבק בשלטון הקולוניאלי המערבי, קהיר היתה המרכז התרבותי של העולם הערבי, והמוסיקה המצרית החדשה התגבשה והתפשטה בכל רחבי העולם הערבי. וכך, כבר במאה ה-19 החלה תנועה של עיבוד שירים מצריים פופולריים חדשים לפיוטים עבריים, בעיקר על ידי פייטנים חלבים. במאה העשרים עבר חלק גדול מהקהילה היהודית החלבית לירושלים, ונוצרה המסורת הספרדית-הירושלמית, ששילבה כמה מסורות, ובמרכזן המסורת החלבית, על מנהג שירת הבקשות שלה (מסורת שירה המתקיימת בשבתות החורף לפנות בוקר ולפני התפילה).

האשכנזים גוברים

הפייטן משה חבושה נולד בירושלים לפני 47 שנים למשפחה שבאה מבגדאד. סבו היה הפייטן המפורסם גורג'י יאיר, שהיה חזן בבגדאד ובירושלים, ובאמצעותו הוא התחנך על ברכי המסורת העיראקית, בחזנות ובפיוטי השבחות והבקשות העיראקיות. אבל מגיל צעיר נטה חבושה אל בתי הכנסת בירושלים שבהם שלטה המסורת הספרדית-הירושלמית, כלומר הבקשות החלביות והמוסיקה המצרית. אמנם חבושה הקליט לאורך השנים קסטות ודיסקים ממסורת הפיוט העיראקית, בהקפדה על המבטא העיראקי, אך את עולמו הוא קנה בשליטתו במסורת החלבית, ובהקלטת גרסאות קודש עבריות לשירים של עבד אל-והאב ואום כולת'ום.

"לכאורה טבעי להשוות את משה חבושה לעבד אל-והאב, שאת שיריו הוא מרבה לבצע", אומר רוני איש-רן, פייטן, מלחין, חוקר מוסיקה ומייסד אנסמבל "שחרית". "אבל עבד אל-והאב היה קודם כל מלחין ענק, וזה היה מרכזי אצלו יותר מהביצוע. אפשר לומר שחבושה כמבצע מגיע לאיכויות של אום כולת'ום ביצירתיות שלו, ברמת השליטה הקולית שלו ובמגוון השירים שהוא מבצע".

איש-רן מסביר את מקומו המרכזי של חבושה במסורת הפיוט הספרדית-הירושלמית בתודעתו המוסיקלית העמוקה, ברמת הביצוע הגבוהה ובשליטתו במוסיקה הערבית על דקויותיה. חבושה היה בן הדור הראשון שהתחיל להקליט קסטות בז'אנר הזה, לפני כ-25 שנים, וכך הוא ופייטנים אחרים שהקליטו במקביל "נהפכו לדוברים של המסורת הזאת כלפי חוץ. הם התחילו בדברים קלילים יחסית, ואילו דיסקים מאוחרים של חבושה, כמו ?ישמח משה', מוקדשים כולם לקלאסיקה. הדור הצעיר האזין למוסיקה יותר במשך השבוע, דרך הקסטות, מאשר בבית הכנסת, כי זה מה שהיה נגיש לו, וזה ביסס את המיקום המרכזי של הז'אנר בציבור ואת המרכזיות של המוסיקה הזאת בתוך המסורת. החבר'ה הצעירים של היום גדלו עליו. הוא סחף את ההמונים אחרי הסגנון הזה".

את השירים המצריים הכיר תחילה בעברית: "כשהייתי בן 14 חזרתי לבית ושרתי שיר, ואבא שלי אמר, מה אתה שר את השיר הזה של עבד אל-והאב. התפלאתי איך הוא מכיר, והוא אמר ששמע אותו בבתי הקפה בבגדאד. אז הלכתי לחפש את השירים האלה בקסטות". היום, מסביר חבושה, הוא לומד כל שיר מן המקור הערבי, ולא מביצועים מוקלטים בעברית: "אני אשמע את עבד אל-והאב ואבין מה הוא רוצה, איפה הוא הביע, איפה נתן עצב, איפה שמחה, איפה שם את הלשון בלסת חזק להביע מועקה".

חבושה מרבה להופיע בכל רחבי הארץ והעולם, עם העוד והכינור ובשירה, וממלא אולמות. הוא גם פייטן הבית של הרב עובדיה יוסף. "היום אני כבר 29 שנים עם הרב, חזן אצלו בראש השנה ויום כיפור כשכל החזנים טסים לאמריקה, ואני הולך אליו יותר משעה ברגל".

אחרי 25 שנה שהוא מוציא קלטות, מצליח חבושה להשפיע על חלק מן הדור הצעיר, וחלק מבחורי הישיבה המזרחים מתעניינים במוסיקה ה"כבדה", בבקשות החלביות ובשירים המצריים, אף על פי שהם לומדים בישיבות אשכנזיות. אבל, עדיין, יש בחורי ישיבה מזרחיים ש"שרים עכשיו רק חסידי, והאשכנזים גוברים. הממשלה שלהם, הישיבות שלהם, בכל מקום הם גוברים, אבל אני מקווה שזה יתפתח, זה מתחיל באוניברסיטה שמתעניינים בפיוט, כאלה שלא קרובים לדת, וילמדו מהם בני הישיבות, ונגיע לימים כבראשונה".

להאזין עד טרב

"בחזנות, וכזמר ונגן עוד וכינור", אומר חבושה, "אני מכניס מוסיקה אותנטית של עבד אל-והאב ואום כולת'ום ודאוד חוסני, שהיה יהודי קראי וכתב הרבה שירים שהועברו לעברית, כמו ?יא מאמא חילווה', והלחין גם לאום כולת'ום שירים, כמו ?אליום אלהנה' ו'שרף חביב אל-אלב', שבעברית נקרא ?למה חביב', והרב יוסף תמיד מבקש את השיר הזה ממני. אחרון הזמרים שאנחנו מכניסים לבית הכנסת הוא עבד אל-חלים חאפז. אחריו לא מכניסים מוסיקאים לתפילה. אוהבים בבית הכנסת מוסיקה ישנה, והיא יותר קרובה לאוזן שלנו".

חבושה אוהב את המוסיקה המצרית יותר מכל מוסיקה אחרת ולומד את תורת המקאמים (סולמות) שלה ואת ההיסטוריה שלה: "אני חסיד גדול של עבד אל-והאב, של זכריא אחמד, אם הוא ישיר מאה פעמים אל-אמל, גם בפעם המאה ואחת אני ארצה לשמוע, גם שיעול שלו אני רוצה, יש לי כל ההקלטות שלו. וגם שירים וטניים (לאומיים) ששר עבד אל-והאב נגד ישראל, יש שיר שלו למשל שנקרא ?פלסטין', ואני מכניס אותו לתפילה במקומות הכי קדושים, בשבת. המוסיקה לחוד והמלים במקור לחוד, אבל גם שרתי את השיר הזה בערבית".

בעיתון "אל-מצרי אל-יום", העיתון העצמאי הפופולרי ביותר במצרים, הוקדשה לפני כמה חודשים כתבה לפייטן חבושה ולשימוש במוסיקה המצרית בבתי הכנסת היהודיים. בכתבה, שכותרתה "ישראל מבפנים: היהודים-הערבים משעינים את התפילה על מנגינות אום כולת'ום ועבד אל-והאב והשיח' זכריא אחמד", כותב החוקר מוחמד עבוד כי בהאזנה לקולו של חבושה נשמע "כאילו הוא נולד בבתי הספר של המוסיקה הערבית" בשל גמישות קולו ויכולתו לבצע לחנים קשים, המקנים לו את התואר "גדול הפייטנים בישראל".

עבוד מתאר כיצד עשרות יהודים יושבים בבית הכנסת ומתמלאים בתחושת ה"טרב" הערבי (אושר עמוק עד שיכרון שגורמת המוסיקה), כשהם שרים מלים עבריות ללחן של זכריא אחמד, כשהם עוברים ממקאם למקאם, ו"תוך כדי שהם שרים את מלות התפילה הם כמעט שומעים את כוכב המזרח, אום כולת'ום, שרה: ?אלורד גמיל... גמיל אלורד', אבל קולה של אום כולת'ום נעדר מן המקום, ובמקומה עולה אל הבמה הפייטן משה חבושה, ששר את הפתיחה הערבית ?יא עין יא ליל' באריכות וברגש, ואחר שר בעברית ממלות התפילה".

חפלה אצל אסד

על מפגשו עם יהודי מצרים מספר חבושה: "הוזמנתי לברוקלין לקהילת ?אהבה ואחווה' המצרית. כשהופעתי, הקהל המצרי היה מתנהג כאילו הם בבתי קפה במצרים. ?יא חבושה', היו צועקים, ?יא סלאם', משתמשים במלים שהשתמשו לאום כולת'ום, אומרים לי: ?נורת אלבלד'" (הארת את הארץ). לאחר מכן ביקר חבושה במצרים, יחד עם הכנר פליקס מזרחי שנולד שם: "הלכנו לקנות עוד והתחלתי לנגן ולשיר בחנות בערבית, והמוכר לא האמין שאני יהודי. בבית הכנסת בקהיר העלו אותי לפייט, וכששרתי כל הנהגים מהרחוב נכנסו. הם התחילו לשאול אותי שאלות, על שירים של עבד אל-והאב, לבחון אותי, וכשהתחלתי לשיר שיר שהם שאלו אותי עליו מההתחלה עד הסוף והרימו ידיים".

לדברי חבושה, כאשר היה בקהיר ועמד בחנות, שמע שיח' קורא בקוראן, מבצע "מעבר מופלא במקאמים בקוראן שלא יכולתי לזוז. יש סדר של המקאם ודרכי המעברים, והיום כבר לא מקפידים. אני חי את זה. עכשיו, בלילות הרמדאן, אני שומע ברדיו את הקריאות בקוראן. שמעתי קוראן מהרבה שיח'ים והקלטתי בעצמי פרקי קוראן".

גם הפייטן רוני איש-רן, שגדל בשכונת נחלת אחים בירושלים, במשפחה מדרום-מזרח טורקיה, מספר על ההקשבה לקוראן: "היו שנים שהרדיו שלי באוטו היה מכוון לתחנות קוראן. הקשבתי הרבה למואזינים. בצבא, כשעשיתי מילואים בעזה באינתיפאדה הראשונה, הייתי בוחר את זמני ומיקומי השמירות לפי המואזינים. פעם אחת ביום שישי הייתי חולה והמ"פ רצה לקחת אותי לרופא. כל יום שישי היו כוננויות מסגדים, מחשש ליידוי אבנים לאחר התפילות. המ"פ הגיע אתי למקום של הכוננות, עצר, ואני ישבתי בצד. ככה החיילים עומדים סביב המסגד עם נשק דרוך, המתפללים יוצאים, אני יושב בצד עם חום, ופתאום המואזין מתחיל לקרוא במקאם צבא מדהים. זה היה סוריאליסטי: אלו עם רובים, אלו בתפילה, המואזין שר צבא, ואני מתמוגג".

חבושה מרבה לעבוד עם מוסיקאים פלסטינים-ישראלים: "לאחרונה הייתי בעכו בבית קפה, הזמנתי נרגילה, וערבי אחד אמר לי ?אנת חבושה' ואמר שהיה מתופף אתי באיזו הופעה. התקשר לנגנים אחרים שיבואו, הזמינו אותי להישאר, לישון שם, לנגן אתם. אני לא יודע מה זה פוליטיקה. אני יודע שמוסיקה מחברת בין יהודים לערבים. עבדתי עם כל הנגנים בנצרת ובעכו, עם סימון שהין (מוסיקאי פלסטיני מפורסם).

"אם אני אעשה חפלה אצל אסד ואביא נגנים חלבים ונשיר בערבית - נעשה שלום תוך כמה דקות, ולא צריך את כל המדינה האשכנזית שלא יודעת איך לדבר בשפה שלהם. אני רוצה להגיד לעם הערבי דבר אחד, שממשלת ישראל לא מייצגת אותנו, אנחנו מזרחים ויכולים לעשות שלום מהר, ממשלת ישראל הגיעה מאירופה ויש להם שפה אחרת, לנו אין שנאה ואנחנו יכולים לחיות בשלום, ויבוא יום וזה יהיה. לי יש תוכנית לדבר עם הרב יוסף על הנושא הזה, על כך שמהמזרחים יבוא השלום. פה (במאה שערים) היו אנשים בהפגנות שפגעו בנהג מונית ערבי לאחרונה, רק כי הוא ערבי, וזה דבר שמאוד מציק לי, אלה ברברים, זה נגד התורה ואסור שיהיה".



דיסק של משה חבושה. 'פלסטין' בשבת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#