בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור באיי סוואלבארד, השטח המיושב הצפוני ביותר על פני כדור הארץ

בעוד רוב העולם כוסס ציפורניים לנוכח תהליך ההמסה של הקרחונים בים הארקטי, המדינות הצפוניות נערכות למאבק על משאבי הטבע השוכנים מתחת לקרקעית הים הנמס. ביקור באיי סוואלבארד, השטח המיושב הצפוני ביותר על פני כדור הארץ

תגובות

קורט אולסן הרים יד לעבר תקרת המכרה הסלעית, ושבר ממנה חתיכת פחם בולטת. "זה פחם צעיר, בין 60 ל-100 מיליון שנה", אמר הכורה הנורווגי והרים את הגוש באפילה, היישר אל תוך זרקור פנס-הקסדה שלו. הפחם, שמבריק באור הפנס, קל להפליא. "הוא מלא חמצן", אמר אולסן. "אם תצליח להבעיר אותו, אפילו מים לא יכבו את האש. החמצן הכלוא ילבה אותה".

המכרה ממוקם כשני קילומטרים בתוך הר, כאלף קילומטר מהקוטב הצפוני, על פיסת היישוב האנושי הצפונית ביותר בכדור הארץ - סוואלבארד. לפני 100 מיליון שנה פיסת האדמה הזאת היתה קרובה לקו המשווה והשכבה שבה עובדים הכורים היתה קרקעיתה של בצה. דינוזאורים בוססו בה וצמחים מתים שקעו אל תוך הבוץ החומצי, שמנע מהם להירקב. עם השנים נדדה פיסת האדמה הרחק צפונה, ותחת לחצן של שכבות הסלעים שהלכו והצטברו מעליה, התגבשה הקרקעית העשירה בחומר אורגני לכדי עורק פחם.

האוויר שמסביב קפוא וסמיך מאבק. ההר הוא עוגת שכבות גיאולוגית, ואולסן ועמיתיו נכנסים לתוכו בחצי הגובה, היישר לתוך שכבת הפחם, ומכרסמים בה שתי וערב. אולסן, בן 57, עובד במכרה חמישה ימים בשבוע. משבע עד חמש, עם שתי הפסקות עישון, הוא מפעיל מכונה הנוגסת בעורק הפחם ומשנעת את השברים השחורים החוצה. "אני כאן כבר 30 שנה", הוא סיפר, "בעוד שלוש שנים אני יוצא לפנסיה".

כבר יותר ממאה שנים שפחם הוא שם המשחק בסוואלבארד - ארכיפלג ארקטי הנמצא בשליטת נורווגיה. אמנה בינלאומית יוצאת דופן, אמנת סוואלבארד מ-1920, העניקה לאוסלו את הריבונות על הארכיפלג, אך גם קבעה כי כל מדינה החתומה עליה זכאית ל"גישה חופשית ושווה" למינרלים הטמונים באדמה ועל קרקעית הים. זו הסיבה שעם השנים הוקמו כאן - בהשקעה הרבה המתחייבת מהצורך להתמודד עם האקלים הארקטי הקשה - עיירות נורווגיות, רוסיות, פולניות והולנדיות. כמעט כולן סבבו סביב מכרות פחם.

אבל המשחק האמיתי בשנים האחרונות נובע מקרבתה של סוואלבארד לים הארקטי ההולך ונמס, ומהשאיפה של המדינות הצפוניות לקבל גישה לאוצרות הטבע שמתחת לקרקעיתו. כמו כל הטריטוריות הצפוניות, סוואלבארד הופכת בימים אלה לחלק מקונפליקט בינלאומי שהולך ומתרחב: הקרב על האזור הארקטי.

הבהלה לגז

לפי הערכות של המכון הגיאולוגי האמריקאי, כרבע מעתודות הנפט העולמיות נמצאות מתחת לים הארקטי. מרבצים אדירים של גז טבעי, שעדיין לא נוצלו, שוכנים מתחת לקרקעית האוקיינוס; פיסות היבשה המקיפות את הים - גרינלנד, סוואלבארד, צפון-קנדה וחלקים מצפון סיביר - מלאות במרבצים פוטנציאליים של פחם, יהלומים, זהב, אורניום ועוד מינרלים יקרי ערך, שהולכים ואוזלים ברחבי העולם.

תופעת ההתחממות הגלובלית - שמורגשת ביתר שאת באזורי הקטבים - מקטינה בהדרגה את מעטה הקרח שמכסה על הים ומגדילה את אפשרויות הגישה אליו. ההתחממות גם ממיסה את כיפות הקרח על היבשה, וחושפת אדמה עשירה במינרלים. לפי מודלים מסוימים, עד 2050 יהיה הים הארקטי חופשי מקרח בקיץ, ועד סוף המאה - לא יהיה בו קרח לאורך כל השנה. אז תגיע לשיאה הבהלה למשאבים.

כמו כל המדינות הארקטיות, נורווגיה רוצה להיות שם כשזה קורה. רוסיה פועלת באופן דומה באמצעות פיתוח סיביר, דנמרק דרך גרינלנד האוטונומית, ארצות הברית באמצעות אלסקה וקנדה מנצלת את שטחיה הנרחבים בצפון ואת הטריטוריה האינואיטית נונאבוט.

עד כה מתנהל המאבק בעיקר בוועדות עלומות של האו"ם, שבהן מנסה כל מדינה להוכיח כי חלקים מהים הארקטי מהווים המשך טבעי למדף היבשת שעליו שוכנות הטריטוריות שלהן. בד בבד מתחיל העימות ללבוש צורה של סכסוך בינלאומי: בשנה שעברה שלחה רוסיה צוללת כדי לתקוע דגל מתחת לקוטב הצפוני; קנדה ערכה בחודש שעבר תמרון צבאי, הרבה מעבר לחוג הארקטי; ודנמרק הודיעה על רכישת מטוסי סיור, כדי לפטרל ולהפגין נוכחות בצפון גרינלנד.

מזכ"ל נאט"ו החדש, אנדרס פון רסמוסן הדני, הזהיר אחרי שנכנס לתפקידו, כי "בעוד כמה שנים, נתיבי שיט באזור הארקטי יהיו פתוחים לספנות, ותהיה גישה חדשה למקורות אנרגיה. התפתחויות אלה יגבירו את התחרות בחלק זה של העולם, והיא עלולה להוביל לעימות".

נורווגיה, מצדה, החליטה להשקיע בסוואלבארד ובשטחי הים הארקטי שסביבה, השייכים לה. "האזורים הצפוניים הפכו מסוגיה ביטחונית (כפי שהיו בתקופת המלחמה הקרה, א"א) לסוגיה מתחום האנרגיה", נכתב בהצהרה מכוננת שפירסמה הממשלה הנורווגית לפני כשנתיים. הצפון הארקטי, קובעת ההצהרה, הוא "האזור האסטרטגי החשוב ביותר שבו נורווגיה צריכה להשקיע את מירב משאביה". בדו"ח המשאבים הטבעיים של המדינה העשירה בנפט ובגז, שפורסם במאי האחרון, קובעת הממשלה כי בקרוב תהיה חייבת להתחיל לנצל משאבים בים הארקטי, כדי לשמור על רווחיה לאורך זמן לנוכח ירידה חדה מהצפוי בתפוקה באזורים אחרים. היא מתחייבת לעשות זאת תוך "שמירה על הסביבה, לפי מיטב היכולת המדעית".

בסוף אוגוסט, מעט אחרי חצות, נחת מטוס של חברת התעופה הסקנדינווית SAS בלונגיירבין, מרכז הנוכחות הנורווגית בסוואלבארד. השמש בדיוק שקעה, לכמה דקות בלבד, מאחורי ההרים המושלגים שבאופק. מצדו הימני של המטוס, במזרח, נשקפו מישורי קרח משובצים בפסגות כהות; במערב ניצבו הרים שוממים, שמדרונותיהם מכוסים בשברי סלעים. לשונות ים כהה הפרידו ביניהם; מהמטוס, הארכיפלג הצפוני נראה כמו ציור בשלושה צבעים: החום של ההרים, הלבן של השלג והכחול של הים. זו המונוטוניות שמעניקה לנוף הארקטי את עוצמתו.

אחרי כחצי שעה, כשהנוסעים הגיעו למסוע המזוודות, השמש כבר זרחה מחדש באור הבהיר של הבוקר. דוב קוטב מפוחלץ השגיח על המבקרים ואת הדרך למרכז העיר עשה האוטובוס המקומי באור מלא. הוא נסע כמה קילומטרים על גדות הפיורד וחלף על פני סימני הנוכחות הנורווגית הבולטת בלונגיירבין: המחסנים והנמל של החברה הממשלתית SNSK, שכורה את הפחם; תחנת הכוח הפחמית שמספקת אנרגיה ליישוב; המבנה המהודר של הסיסלמאן - מושל הארכיפלג וסמל לריבונות הנורווגית בסוואלבארד; וקמפוס חדש של האוניברסיטה הממשלתית למחקר האקלים. בסוף הדרך פיזר האוטובוס את קומץ הנוסעים בין המלונות. זהו גם סדר העדיפויות שבו פועלת נורווגיה לפיתוח לונגיירבין: קודם כל תעשיית הפחם, לאחר מכן המחקר המדעי ולבסוף התיירות.

העיר עצמה נפרשת על פני כמה קילומטרים, בתוך שפך של קרחון קדום. בתי עץ צבעוניים, שגובהם שתיים-שלוש קומות, ניצבים מעל האדמה הסלעית הקעורה, המשתרעת בין שני הרים גבוהים. שאריות שנותרו ממכרות ישנים - עץ, ברזל, מסילות ושאריות פחם שחור - מפוזרים במורדותיהם. הצנרת שמובילה את המים החמים מתחנת הכוח, פרושה מעל האדמה הקפואה תמיד. דרכי עפר סלולות בין הבתים; דרך אספלט אחת מחברת בין לונגיירבין לבין הנמל ושדה התעופה ודרך אחרת מובילה למכרה הפחם המקומי, שנמצא בצד השני של העיר. מולה, מעבר לפיורד, מיתמר הר שומם שגובהו כ-1,000 מטר. אין עצים בסוואלבארד, רק שרכים ואזובים.

כמחצית מ-2,100 התושבים המתגוררים דרך קבע בלונגיירבין קשורים למכרות הפחם. בנוסף ל"גרובה 7", המכרה שבו עובדים קורט אולסן ועמיתיו, חברת הפחם של שפיצברגן (אס-אן-אס-קיי) מפעילה מאז 2005, מכרה ענק נוסף בסוואה, אזור שומם לחלוטין שנמצא כ-100 ק"מ ממזרח ללונגיירבין. העובדים טסים לשם למשמרות של שבוע. התושבים הקבועים האחרים הם מדענים, סקנדינווים שבאים לעונת עבודה במלונות, חובבי טבע ארקטי שעברו לתקופת מה לאזור השומם ומספר מפתיע של נשים תאילנדיות.

סוואלבארד (מלמעלה ועם כיוון השעון): קרחון ליד העיירה הרוסית הנטושה פירמדן; רחוב בלונגיירבין; ובר בעיירה. כחצי מהתושבים קשורים למכרות הפחם, שנורווגיה מגבירה את פיתוחם באחרונה תצלומים: אסף אוני

רבים מהכורים הנורווגים, מסתבר, נוהגים לנפוש בתאילנד, ולא מעטים מהם חזרו עם נשים מקומיות. אלה הביאו אתן חלקים מהמשפחה המורחבת. כך הפכו התאילנדים לקבוצה השלישית בגודלה באי, אחרי הנורווגים והרוסים. הצעירים פוסעים הלוך ושוב בחבורות ברחוב היחיד שחוצה את העיירה, עטופים במעילים נגד הקור - סביב האפס - ששורר בסוואלבארד אפילו באוגוסט.

הממשלה הנורווגית מעניקה לסוואלבארד 66 מיליון דולר בשנה, השקולים להשקעה של 32 אלף דולר בתושב. כמעט כל הכסף בשנים האחרונות היה בגדר סובסידיה. חברת הפחם הממשלתית הפועלת כאן הפסידה כסף עד 2005. בשנים האחרונות היא מרוויחה כמה מיליוני דולרים בלבד, סכום שרחוק מלכסות את ההשקעה. המסים שמשלמים תושבי סוואלבארד אינם נשלחים לאוסלו, אלא מצטרפים למענק הממשלתי. הממשלה גם משקיעה 20 מיליון דולר בשנה בקידום המחקר המדעי באזור.

כל ההשקעות האלה יצרו שפע יחסי, שניכר בסופרמרקט המקומי. המחירים שם נמוכים יותר מאשר באוסלו. אפשר להיווכח בשפע גם בגן הילדים, בבית הספר ובמרפאה המקומית, בטיסות היומיות המחברות את הארכיפלג לנורווגיה ובאינטרנט המהיר, המסופק לארכיפלג באמצעות סיב אופטי שמגיע מהיבשת. לונגיירבין נראית כמו עיירת כורים, אבל בתנאי דה-לוקס.

שטח הפקר

שפיצברגן, האי הגדול ביותר בארכיפלג סוואלבארד, התגלה בסוף המאה ה-16 על ידי וילם בארנטס. הנווט ההולנדי נשלח על ידי מלכו לגלות נתיב צפוני עוקף לאסיה, שיפגע בבלעדיות של ספרד ופורטוגל בסחר עם האזור. "בכל מקום ראינו רק קרח ופסגות הרים שוממות, אז קראנו למקום שפיצברגן (פסגות הרים)", כתב ביומן המשלחת.

בארנטס אמנם מת בסוף המסע - אחרי שהצליח להיות האירופאי הראשון שהעביר את החורף כולו באזור הארקטי, באי הסיבירי נובייה זמאליה - אבל כמה מאנשי צוותו ששרדו דיווחו על האדמה החדשה והמבודדת. אחרי בארנטס הגיעו לארכיפלג ציידי הלווייתנים, שהצליחו להכחיד את הלווייתן הגרינלנדי בתוך כמה עשורים. אחריהם באו הפומורים - ציידים רוסים שבעידוד הצאר הרחיבו את פעילותם לצפון וחמדו את פרוות השועל הארקטי. בסוף המאה ה-19, כשעלתה חשיבותו של הפחם, החלו עשרות הרפתקנים, לעתים בגיבוי חברות מסחריות, להגיע לסוואלבארד כדי לתבוע בעלות על שטחים שבהם חשבו שימצאו אותו.

במוזיאון של לונגיירבין מוצג שלט קטן שהכין יזם פולני, שטען לבעלות על כל השטח שמסוואלבארד ועד לקוטב הצפוני. תביעתו לא התקבלה, אבל אחרות כן. החיכוכים בין דורשי הבעלות השונים עוררו עימותים וסכסוכים משפטיים בתחילת המאה ה-20.

"עד תחילת המאה ה-20 סוואלבארד היה שטח הפקר. אף אחד לא גר כאן באופן קבוע, ולא היו חוקים שיקבעו מה מותר ומה אסור, ולמי בעצם שייכים השטחים", סיפר מושל סוואלבארד, פר ספלאנד. "נוצר צורך להבהיר את המצב המשפטי, לבסס את שלטון החוק. אבל לא היה ברור לאיזו מדינה יש סמכות לעשות זאת. השאלות הללו לא נפתרו עד ועידת ורסאי ב-1919. אחריה היה ברור שהריבונות הוענקה לחלוטין לנורווגיה". מאז, תפקידו של המושל, סיסלמאן בנורווגית, הוא "לשמור על האינטרסים של נורווגיה" ולהיות מעין סמכות משטרתית לפיקוח, חקיקה וענישה בארכיפלג כולו.

משרדו הרחב של ספלאנד משקיף על הפיורד. במשקפת שמוצבת על שולחנו כבר ראה דובי קוטב בגדה השנייה, ובאמצעותה הוא בוחן את האוניות המגיעות לנמל. ספלאנד, בעבר ראש סוכנות המודיעין הנורווגית ומפקד תחנת משטרה בצפון המדינה, ממלא את תפקידו זה ארבע שנים. בנוסף ללונגיירבין, יש בסוואלבארד כמה יישובים אחרים - בארנטסבורג, העיירה הרוסית שבה פעל עד לפני שנתיים מכרה פחם; ניו אולסונד, תחנת מחקר בינלאומית שבה עובדים כמה עשרות מדענים מרחבי העולם; ותחנת מחקר פולנית שבה כתריסר חוקרים; עיר רוסית נוספת, פירמדין, ננטשה סופית ב-2000. התיישבות הולנדית אחרת ננטשה בשנות ה-60.

כל היישובים ותחנות המחקר נמצאים במקום מכוחה של אמנת סוואלבארד. "האמנה נחתמה בזמן מסוים תחת נסיבות מסוימות", אמר ספלאנד בדיפלומטיות, כשנשאל אם היא יכולה לשמש מודל לשיתוף פעולה עתידי באזור הארקטי, "אבל חייבים להודות שבסיסה היה מדיניות מאוד חכמה - לא להפלות כשמדובר בכריית מינרלים. לכך יש להוסיף את האיסור להציב כאן כוחות צבא גדולים".

הפעילות הרוסית בארכיפלג מתרכזת כעת בבארנטסבורג, כ-100 קילומטר מדרום ללונגיירבין. כ-400 בני אדם חיים שם, חציים רוסים וחציים אוקראינים. "כבר אין פעילות כרייה כאן", הסביר ספלאנד, "במכרה פרצה שריפה גדולה, והם נאלצו להציף אותו במי ים בניסיון לכבותה. זה לא עבד, ועכשיו הם מנסים לשקם אותו באמצעים אחרים".

ספלאנד, שאחראי על אכיפת החוק גם בבארנטסבורג, שיבח את שיתוף הפעולה עם הרוסים. "אני טס לשם בקביעות עם נציגי ממשל, כדי להפגין נוכחות קבועה. הרוסים באים לכאן כדי לקנות מצרכים ולהתאמן במטווחים. זה עובד טוב", הוא אמר. "לסטורטינג (הפרלמנט הנורווגי) חשוב להפגין בסוואלבארד נוכחות נורווגית חזקה. זה נעשה משיקולים אסטרטגיים - הרצון לשמור על הריבונות כאן".

הפירמידה קרסה

עד לקריסת מסך הברזל היו גם לברית המועצות כוונות דומות. פירמידן, עיר רוסית שממוקמת מצפון ללונגיירבין, היתה ניסיון להפגין נוכחות בסוואלבארד וליהנות מהקרבה האסטרטגית לקוטב. הניסיון נכשל. כ-3,000 בני אדם - גברים, נשים וילדים - חיו בפירמידן בשיא פריחתה, בשנות ה-70. היו להם בריכת שחייה מחוממת, מגרש ספורט, חממות לירקות, בתי גידול לחזירים, בית תרבות קומוניסטי לתפארת ומלונות. מכרה פחם פעל בהר המשקיף על היישוב, שבפסגתו ניצבת מעין פירמידה טבעית, שעל שמה קרויה העיר.

עכשיו כל אלה ניצבים שוממים ונשחקים לאטם ברוח ובכפור הארקטי. שחפים ואלבטרוסים גרים בחדרי המלון, דובי קוטב מסתובבים בין המבנים המהודרים שנבנו לפי מיטב הארכיטקטורה הסובייטית. עגורנים שוממים עומדים בנמל וגרוטאות מתכת מחלידות בקור המקפיא. פירמידן ננטשה בתוך כמה שבועות בסוף 2000, כשהממשלה הרוסית המרוששת כבר לא יכלה לממן את פיסת התעמולה היקרה שלה באמצע האזור הארקטי.

"הממשלה הרוסית אף פעם לא הרוויחה כאן", אמר ואדים פרודיניקוב, מדריך צעיר שחי בפירמידן בקיץ, אז הוא מוביל שם סיורים לתיירים, אבל נסוג בחורף לבארנטסבורג. "אולי בשנות ה-50 היו זקוקים בצפון רוסיה לפחם שנכרה כאן, אבל אחרי שסללו דרכים קלות לאוקראינה ולפולין, הפחם שהופק כאן היה יקר מדי".

לאט לאט פחתה תפוקת הפחם מהמכרה, וקריסת ברית המועצות היתה גזר דין מוות ליישוב. ב-1994 פינו את כל הילדים, אחריהם את הנשים, והשאירו במקום רק כמה מאות כורים. ב-1998 חיו בפירמידן כ-300 כורים, וכולם פונו בשתי ספינות ב-2000. תאונה אווירית קטלנית - מטוס נוסעים רוסי התנגש בהר שניצב מול לונגיירבין, כל הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו - רק זירזה את הפינוי. צמחים ועציצים נשארו קפואים בחלונות הדירות, כדורים עדיין מפוזרים באולם הכדורגל הסגור, בגדים וספרים מאכלסים את הבתים ועותקים של סרטי צלולואיד צוברים אבק בבית התרבות. "משנות ה-60 והלאה אפשר לומר שהיישוב הזה היה קיים מסיבות פוליטיות", אמר פרודיניקוב.

הדברים האלה תקפים לרוב הטריטוריות הצפוניות, שזקוקות לסובסידיות נרחבות כדי להמשיך ולהתקיים. גרינלנד מקבלת מאות מיליוני דולרים בשנה מדנמרק, נונאווט מקבלת סובסידיות עתק מקנדה והמצב דומה גם בסיביר ובאלסקה. כדי להפסיד פחות כסף, ולהיות מוכנה לעתיד, נורווגיה מפעילה את המכרות הגדולים בסוואלבארד ומפתחת את פעילותה בהדרגה. פתיחה מכרה סוואה היתה נקודת ציון לחברה ולנורווגיה, והחברה שמפעילה אותו מתכננת הקמת מכרה חדש ב-2014 ובוחנת מקומות אפשריים להקמת מכרה זהב.

הפשרת רווחים

האירוניה אכזרית, אבל ההתחממות הגלובלית, שמאיימת להציף את הדלתא של בנגלדש ואזורים שלמים בסין, עשויה לאפשר למדינות הצפוניות והשבעות להתעשר עוד יותר.

בסוף אוגוסט ביקר בסוואלבארד מזכ"ל האו"ם, באן קי מון. באן, בליווי נציגי התקשורת העולמית, שט עד לכיפת הקרח שעוטפת את סוואלבארד מצפון כדי להתרשם מהשפעות ההתחממות הגלובלית. בשובו כינס מסיבת עיתונאים בלונגיירבין, ואמר כי הוא "נחרד לראות את הקרחונים הנמסים" וששליחותו היא להניע את המדינות החברות באו"ם למלחמה בהתחממות הגלובלית.

נורווגיה נמצאת בחזית המאבק, אבל היא גם עתידה להרוויח לא מעט מההתחממות הגלובלית, כפי שקובעים המסמכים הרשמיים של הממשל באוסלו. לביקורו של באן התלווה השר הנורווגי לאיכות הסביבה, אריק סולהיים. כשנשאל אם אין זה הוגן שנורווגיה תחלק את הרווחים שתשיג כתוצאה מההתחממות הגלובלית למדינות העניות יותר, הוא השיב: "אנחנו מתכוונים לפעול לאט-לאט ובזהירות בפיתוח מקורות האנרגיה וכריית המינרלים באזורים הארקטיים. נביא בחשבון שיקולים סביבתיים. בנוסף, אנחנו מודעים לאחריות הבינלאומית שלנו. כבר כיום נורווגיה היא אחת המדינות המובילות בעולם בתרומה לעולם השלישי: כאחוז מהתל"ג הנורווגי מוקדש לסיוע בינלאומי".

קורט אולסן יצא ממחילות הפחם ברכב קטן ושטוח. גובהו של העורק הוא כמטר וחצי בלבד. אולסן נהג בישיבה, אבל הנוסעים מאחוריו נאלצו לשכב על גבם ולראות את התקרה הסלעית חולפת במהירות, כמה עשרות סנטימטרים מפניהם. הוא עצר ליד אחת המחילות והלך אל מה שנראה כבליטה גדולה ועגלגלה, ששוקעת מתוך התקרה. לדברי מדענים, זו טביעת רגל של דינוזאור, שהתאבנה ונותרה בשכבת הפחם. כמה כורים מצאו אותה לפני כשנתיים. אם זו אכן כף רגל של דינוזאור, אפשר לראות את אצבעותיו.

היציאה מהמכרה מוקפת בקרקע שחורה מפחם, כמו פצע במדרון ההר. המכרה משקיף על הפיורד - מימיו צלולים ושכבת עננים נמוכה מכסה אותו. תחתיות ההרים הגולשים אליו צבועות בצבע הקינמון שלובשים השרכים בסתיו. בשנות הפנסיה שלו אולסן יחזור למקום שממנו הגיע - איי לופוטן שבצפון נורווגיה. לסוואלבארד באים בעיקר כדי לעבוד, והמדינה אינה רוצה לממן בית אבות, או בית חולים, במקום. כפי שאומר הסיסלמאן סלפאנד, "אסור למות כאן ואסור להיוולד כאן, בשביל זה יש את נורווגיה. בתוכנית העבודה ל-2009-2010, הממשלה החליטה לשמור על אופיו הזמני של היישוב בלונגיירבין". ההתחממות הגלובלית עשויה לשנות גם אותו.

פליט איראני, כספת זרעים ומזכ"ל האו"ם ביישוב הצפוני בעולם - עוד מיומן המסע ומצגת תמונות מסוואלבארד



פסל כורה ברחוב הראשי של העיירה לונגיירבין. סכסוך בינלאומי בהתהוות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו