בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרוטוקולים שפירסם משרד החוץ בלונדון שופכים אור על התנגדותם של מיטראן ותאצ'ר לאיחוד גרמניה

מסמכים בריטיים שנחשפים כעת שופכים אור על התנגדותם של מיטראן ותאצ'ר לאיחוד גרמניה לאחר נפילת חומת ברלין

תגובות

יש האומרים שהאיש שהיה משוגע על היסטוריה, חלף ליד אחד האירועים ההיסטוריים הגדולים באירופה מבלי להתחכך בו. לעומתם טוענים אחרים, שפרנסואה מיטראן ליווה ועודד את תהליך איחודה מחדש של גרמניה, כשהיה נשיא צרפת. בחודש שעבר חשף משרד החוץ הבריטי את חומרי הארכיון הנוגעים לתקופה זו. מעיון בהם עולה דמות של נשיא חשדן ובוטה כלפי הגרמנים, אך עם זאת משוכנע שאין מנוס מאיחוד מערב המדינה עם מזרחה.

לקראת יום השנה ה-20 לנפילת חומת ברלין, ב-9 בנובמבר 1989, פירסם משרד החוץ בלונדון כ-600 דפי תכתובת ופרוטוקולים של ישיבות שנערכו בתקופה זו. זאת, כדי להוכיח לעולם שהדיפלומטים של הוד מלכותה הבינו היטב את חשיבות התהליך ונאבקו, ככל שמעמדם איפשר להם, נגד ראש הממשלה אז, מרגרט תאצ'ר, שהתנגדה נחרצות לאיחוד. זו מעין סגירת חשבון של כמה מאנשי הצללים עם דאונינג 10.

המסמכים כוללים שני מכתבים ששלח צ'ארלס פאוול, מזכירה האישי של "אשת הברזל", ובהם תיאר פגישות בינה למיטראן. בפגישה הראשונה, ב-8 בדצמבר 1989, הציג פאוול את נשיא צרפת כאדם רדוף פחד מהישנות ההיסטוריה.

"לגרמניה לא היו מעולם גבולות קבע", ציטט פאוול את מיטראן, "העם הגרמני היה שרוי בחיפוש מתמיד אחר גבולותיו, וחיפוש זה נמשך עד היום".

בנסיבות אלה, המשיך יועצה של תאצ'ר, מיטראן "חשש שצרפת ובריטניה ימצאו עצמן במצב שבו היו קודמיהם בתפקיד בשנות השלושים, שלא השכילו להגיב" לתאוות ההתרחבות הגרמנית.

יועצו של מיטראן אז, ז'אק אטאלי, הציג בספרו Verbatim את גרסתו לפגישה, שנערכה בשולי פסגה בעיר שטרסבורג. לדבריו, מיטראן אמר ש"אנו נמצאים במצבם של מנהיגי צרפת ואנגליה לפני המלחמה, שלא הגיבו לשום דבר. אסור לנו להיקלע שוב למצב של מינכן!"

כמה דקות לפני כן, המשיך אטאלי, פתחה תאצ'ר את תיקה ושלפה שתי מפות של אירופה, מקומטות מעט, שנגזרו מעיתון בריטי: אחת של אירופה לפני המלחמה והאחרת, אחריה. "הם ייקחו את כל זה, וגם את צ'כוסלובקיה", אמרה בהצביעה על מזרח גרמניה.

במכתב השני של פאוול, המסקר ארוחה בין שני המנהיגים ב-20 בינואר 1990, מיטראן הרחיק לכת עוד יותר. לדברי יועצה של תאצ'ר, "רעיון האיחוד גרם הלם לגרמנים", והדבר הפך אותם באחת ל"גרמנים ?הרעים' של פעם. גרמניה יכולה להתאחד... ולקחת בחזרה אפילו שטחים שאיבדה במלחמה. היא יכולה להתפרש גם מעבר לשטחים שתפסה בימי היטלר".

אבל דובר ארמון הנשיאות הצרפתי באותה תקופה, הובר ודרין, בטוח שלא שמע מלים אלו באותה פגישה. ההשוואה עם עידן היטלר היא בעיניו "גרוטסקית", אף שבזיכרונותיו, "העולמות של פרנסואה מיטראן", כתב על הנשיא: "דומה שהוא רדוף כל החרדות, כל רוחות הרפאים הצרפתיות, במודע או שלא".

אטאלי, מצדו, זוכר שתאצ'ר "השתלחה ב(קאנצלר מערב גרמניה) הלמוט קוהל", באותה ארוחה בארמון האליזה בפאריס, ושמיטראן הסכים עמה: "את צודקת, הוא שוכח שהמשטר הסובייטי עדיין כאן. אם קוהל ימשיך לרצות לאנוס את כל העולם, הם יעשו לדרזדן את מה שעשו לפראג".

להערכת ההיסטוריון פרדריק בוזו מאוניברסיטת פאריס-3, למנהיגי צרפת ובריטניה היתה מערכת יחסים "משונה למדי". לדבריו, "תאצ'ר הקסימה במובן מסוים את מיטראן. הוא הלך שבי אחריה ולא העז לסתור את דבריה". ייתכן שהנשיא הסוציאליסטי לא התנגד באמת ל"טיעוניה הגרמנופוביים" של ראש הממשלה השמרנית, הוסיף בוזו.

"אסור לשכוח שב-1945, שישה מיליון גרמנים - שחיו 600 שנים בפומרניה, בשלזיה, ובפרוסיה המזרחית - גורשו בידי הסובייטים ועברו למערב גרמניה", מציין מוריס גורדו-מונטאן, אז יועץ מדיני בשגרירות צרפת בבון וכיום שגריר ארצו בלונדון. בעבורם, שאלת גבולות גרמניה היתה לגיטימית ו"הם נהפכו נתח משמעותי באגף הימני של מפלגת השלטון הנוצרית-דמוקרטית, שאותו לא רצה קוהל להפסיד". תחת לחצי שכניו, קוהל הכיר לבסוף בגבולה המזרחי הנוכחי של גרמניה כגבול המדינה המאוחדת, וכך שם קץ לפולמוס בסוגיה.

ממכתביו של פאוול עולה שמיטראן, בניגוד לתאצ'ר, לא האמין שאפשר למנוע את איחוד גרמניה, שיצא לבסוף לפועל ב-3 באוקטובר 1990. עם זאת, אי הבנה ראשונית של המצב וביקורו במזרח ברלין מיד אחרי נפילת החומה, טישטשו מעט את התמונה. לדברי גורדו-מונטאן, הסתייגויות נשיא צרפת בשלבים שונים של תהליך האיחוד יצרו אצל הגרמנים רושם ש"פיה ולבה של צרפת אינם שווים".

"רגשות חוסר האמון בין גרמניה לצרפת נזרעו אז", סבור פייר ללוש, השר הממונה על ענייני אירופה בממשלת צרפת, שטוען שחיוני להתגבר עליהם. "חייבים לבנות את האמון מחדש", ציין ולכן הממשלה "שוקלת אילו מחוות יש לעשות כלפי גרמניה", לרגל יום השנה לקריסת מסך הברזל. "אני מקווה שזאת תהיה הזדמנות לפגישה פרנקו-גרמנית מוצלחת, שהוחמצה לפני עשרים שנים".



מיטראן ותאצ'ר בדאונינג 10, ב-1982. גרמנופוביה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו