בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלה מפוטין, והוא חוזר

שמונה שנים לאחר שפוטין הניס אותו מרוסיה, ולדימיר גוסינסקי, אוליגרך בגלות, רוצה לחזור למקום שבו צמח למעמד של איל מדיה והון. גם בישראל הוא מרגיש רוסי ותומך נלהב בכל מי שעלה מרוסיה. אחרי שנפרד ממשפחת נמרודי ומההשקעה ב"מעריב" בהפסד של יותר מ-50 מיליון דולר, גוסינסקי בטוח שאם היה בעל השליטה - העיתון היה רווחי

תגובות

מפריע לך שמכנים אותך אוליגרך?

"שמי הוא ולדימיר. זה לא נכון שאני אוליגרך, ולא רק לגבי. אבל באמת - זה לא מפריע לי".

למה אתה חושב שמתכוונים כשמכנים מישהו בשם הזה?

"כל אחד מתכוון לדבר אחר. רוב האנשים חושבים שזו מלת גנאי. גם אני חושב ככה. אוליגרכים הם אנשים שיש להם מעורבות בשלטון בעזרת הכסף. אני חושב שהחיבור הזה שגוי".

בשנה האחרונה עבר עולמו של ולדימיר גוסינסקי שינוי עמוק. במאי 2008 הסתיימה כהונתו של ולדימיר פוטין כנשיא רוסיה. עלייתו לשלטון שמונה שנים קודם לכן ציינה את סיומו של עשור שבו גוסינסקי וקבוצה קטנה של אנשי עסקים, רבים מהם יהודים, לא רק שלטו בכלכלת רוסיה - כי אם היו מעורבים מאוד בניהול ענייני המדינה.

קודמו של פוטין בתפקיד, בוריס ילצין, היה נוח להם ונזקק להם יותר. אבל עבור פוטין הם היו סדין אדום. וכך, בתוך שנתיים-שלוש פוטין הרחיק אותם, את כולם. אחד מהם נשלח לכלא והשאר ברחו. למזלו, גוסינסקי היה בקבוצה השנייה.

חצי שנה לאחר מכן, ואחרי כמה שנים של מריבות - כולל פנייה לבתי משפט, גוסינסקי מכר את המניות שהיו לו ב"מעריב" ונפרד ממשפחת נמרודי. ההשקעה ב"מעריב" הסבה לו הפסד כספי גדול, שאותו הוא מעריך ב-50 מיליון דולר. אבל מעבר לכך, היציאה מ"מעריב" ניתקה אותו מאחד מאמצעי התקשורת הגדולים בישראל ומהמעמד השמור בדרך כלל לבעליהם של עיתונים.

אירועים נוספים בזירה הישראלית לא היו קשורים לגוסינסקי בצורה ישירה, אבל בהחלט השפיעו עליו: בריחתו של ארקדי גאידמק בסוף 2008 והיחלשותו הניכרת של לב לבייב בגלל קשייו העסקיים. שני האירועים האלה יצרו ואקום בהנהגה הרוסית-ישראלית. עבור גוסינסקי, שכבר נפל וקם פעמים רבות בחייו העסקיים והציבוריים, השינויים האלה עשויים לסמן את תחילתה של תקופה חדשה - אולי כזו שתראה את חזרתו לרוסיה.

"אחרי שהלכת מכות - אין צורך שתנופף באגרופים"

ב-1998, כשהשקיע ב"מעריב", היה גוסינסקי בן 45. היה זה ארבע שנים לאחר שהגיע לישראל בפעם הראשונה. הוא כבר היה איש עשיר. את הונו הראשוני יצר באמצעות כמה יוזמות עסקיות עוד בשנות שלטונו האחרונות של ליאוניד ברז'נייב, וביתר שאת כשמיכאיל גורבצ'וב ניווט את רוסיה הסובייטית לפתיחות גדולה יותר.

בהמשך הוא חיזק את הונו בפרויקטים לשיקום מבנים במוסקווה ובהקמת חברת החזקות בנקאית וחברת החזקות מדיה, מדיה מוסט, שבבעלותה היתה תחנת הטלוויזיה העצמאית הראשונה ברוסיה, NTV.

רכישת המניות ב"מעריב" לא היתה ההשקעה הגדולה הראשונה שביצע בישראל - קדמה לה הרכישה, בספטמבר 1997, של 10% ממניות חברת הכבלים מת"ב מידי אחד ממייסדיה, חנניה גיבשטיין, תמורת 24.5 מיליון דולר.

אם ההשקעה במת"ב חשפה אותו לכמה אנשי עסקים, רכישת המניות ב"מעריב" הפכה את שמו בין לילה למוכר בקרב ישראלים רבים. "מעריב" היה אז הרבה יותר גדול ויציב מכפי שהוא כיום. הוא היה העיתון השני בגודלו בישראל, וראה את עצמו כמתמודד על כתר ההובלה מול "ידיעות אחרונות".

ההשקעה ב"מעריב" לא חשפה את גוסינסקי רק לשוק העיתונות הכתובה, אלא גם לשוק הטלוויזיה: העיתון היה אז בעל מניות בטלעד, שהיתה אחת משלוש הזכייניות של ערוץ 2, וגם בעל מניות במת"ב.

העסקה בוצעה במאי 1998. גוסינסקי הזרים ל"מעריב" 85 מיליון דולר וקיבל רבע ממניות העיתון. העסקה שיקפה לעיתון שווי של 340 מיליון דולר. מכיוון שהשווי הזה היה יותר מכפול משווי השוק של העיתון באותה עת, המחיר שגוסינסקי שילם עבור המניות נראה גבוה מדי.

המחיר אכן היה גבוה. ברבעון השלישי של 2001 נכנס "מעריב" לתקופה של הפסדים רבעוניים רצופים, הנמשכת עד היום. עד הרבעון השני של 2008, כלומר עשר שנים בדיוק לאחר ההשקעה, הפסיד "מעריב" את כל מה שגוסינסקי השקיע בו - 85 מיליון דולר. עד שגוסינסקי יצא מההשקעה בסוף 2008, הפסיד העיתון 20 מיליון דולר נוספים.

למעשה, אחרי ההשקעה, לא היתה אף נקודת זמן שבה שווי השוק של "מעריב" עלה על השווי שלפיו גוסינסקי ביצע את העסקה, אם כי במארס 2000, רגע לפני התפוצצות בועת הטכנולוגיה, הוא התקרב אליו.

מה אתה זוכר מהביקור הראשון שלך בישראל?

"הרגשתי מחובר מאוד למדינה, כי כמו כל יהודי יש לי שני לבבות: אחד למדינה שבה נולדתי, והשני לישראל. לפני שבאתי, היה לי דימוי נהדר על המדינה, אבל התאכזבתי כי גיליתי מדינה סוציאליסטית - מדינה שמערבת סוציאליזם וביורוקרטיה. זה היה מוזר. זה היה ביקור ראשון מאוד רגשי מבחינתי. מי שנולד פה לא יוכל להבין זאת. זאת נהפכה למדינה שלי".

מה גרם לך להשקיע במת"ב?

"המניע שלי היה ספקולטיבי".

ומדוע השקעת ב"מעריב"?

"באתי לעיתון כי רציתי לעזור לו להיות רווחי ומצליח. לא באתי לעיתון כדי לשחק תפקיד פוליטי בישראל".

בוא נדבר על המחיר ששילמת. באמת חשבת שתרוויח?

"בהחלט חשבתי שתהיה לי תשואה חיובית. אם מדיה לא רווחית - היא הרי לא תוכל להתקיים".

אתה פועל בעסקי התקשורת כבר יותר מ-15 שנה. האם הפסדת אי פעם בהשקעות מדיה?

"לא הפסדתי בהשקעות המדיה שלי מעולם, רק בזו".

כשחתמת על העסקה, עם מי חשבת שאתה כורת ברית - עם יעקב נמרודי או עם עופר נמרודי?

"חשבתי שאני עושה עסקה עם יעקב. אני עדיין מכבד אותו מאוד".

מתי פגשת אותו באחרונה?

"נפגשתי אתו כשחתמנו על ההסכם למכירת 'מעריב' בסוף 2008, ולפני זה נפגשנו גם ביום הולדתו ה-80".

עופר נמרודי היה עבריין מורשע עוד לפני שהשקעת ב"מעריב". ייחסת לזה משקל בהחלטתך?

"לא, לא הפריע לי שעופר כבר היה מורשע. תראה, אני אגיד משהו שיכול להישמע ציני: את הקוראים לא מעניין מי הבעלים. גם למי ששותה בירה חשובה איכות הבירה ולא המוניטין של הבעלים. אם זה עיתון מעניין, יקראו אותו".

בהמשך השותפות ביניכם עופר ספג הרשעות נוספות - וגם יעקב הורשע. זה לא הפתיע אותך?

"אני לא יודע. זה היה תהליך ארוך. אני מכבד מאוד את מערכת המשפט הישראלית ולא הייתי מתווכח על כך. מעבר לכך, החיים מסובכים. מכיוון שהם היו השותפים שלי, לא הייתי רוצה להגיב. ברוסית אומרים 'אחרי שהלכת מכות - אין צורך שתנופף באגרופים'. אז החלטתי לא לעשות דבר".

מתי הבנת שלא תרוויח מעסקת "מעריב"?

"לפני הרבה שנים. בערך ב-2003".

ומה עשית?

"ניסיתי להשביח את ההשקעה. נהפכתי למעורב יותר בביזנס. הבאתי ל'מעריב' את כריס רינו, שעובד אתי. כריס הוא איש של מספרים - אחד מאנשי הכספים הטובים ביותר שיש בתחום המדיה. הוא חסר דמיון - הוא מסתכל על המספרים ואומר מיד אם אפשר להרוויח או לא. והוא אמר שהמספרים לא טובים".

איך רצית לשפר את המספרים?

"נפגשתי עם העובדים ועם ההנהלה, ואמרתי להם שאנחנו חייבים לחתוך חצי ממספר העיתונאים - ולהעלות את השכר לנשארים. היה שם מצב אבסורדי - עבדו שם עיתונאים שכתבו שני מאמרים בחודש וקיבלו משכורת. אמרתי את זה בכל המפגשים - עם המערכת, עם מועצת המנהלים. העיתונאים ב'מעריב' לא אהבו אותי".

מה היה צריך לשנות בניהול של "מעריב" כדי שיחזור להיות רווחי?

"ל'מעריב' לא היתה מטרה להתמקד בה. זה מה שהיה חסר".

ואיך הגיבה ההנהלה להצעות שלך?

"לא קיבלו את מה שאמרתי. כלומר קיבלו, אבל גררו רגליים. צריך להבין: אני הייתי מיעוט ולא רוב. זו היתה הפעם הראשונה שבה הייתי מיעוט. אם הייתי בעל השליטה, 'מעריב' היה רווחי - תאמין לי. ייתכן שהעיתון היה גרוע - אבל אין ספק שהיה רווחי. אני עדיין חושב ש'מעריב' יכול להיות רווחי, כמו כל עיתון. אם עיתון אינו רווחי - מדוע להמשיך להדפיס אותו?"

ומה צריך לעשות עכשיו כדי להבריא את העיתון?

"אני לא רוצה לומר מה אפשר לעשות. אחרי הקרב אין מה לדבר".

כמה זמן ניסית לצאת מההשקעה בעיתון?

"הרבה זמן".

כמה הפסדת בהשקעה?

"הרבה. מעל 50 מיליון דולר".

פגשת ב"מעריב" תרבות ניהול שונה מזאת שאתה מכיר?

"תראה, ברוסיה אסור לשקר לשותפים".

משפחת נמרודי שיקרה לך?

"לא הייתי אומר שהם שיקרו. היו יותר מדי פרשנויות שונות".

חשבת שיכולת לסמוך עליהם וטעית?

"לא, לא חושב שהייתי אומר את זה. אם אני עושה טעות - זו אשמתי".

"לא צריך לקבור את המת לפני שהוא מת"

גוסינסקי לא מתגורר בישראל דרך קבע, אבל הוא מבלה כאן חלק ניכר מזמנו. בנו הבכור, איליה, התחתן עם ישראלית, אך השניים מתגוררים כעת בניו יורק. הוא מעורה היטב בכלכלה המקומית, אולי יותר מכפי שהוא מוכן להודות.

יחסיו עם אנשי עסקים ממוצא רוסי טעונים. את לב לבייב הוא מכיר שנים רבות. הם לא פועלים באותם ענפים, ולכן האפשרות למחלוקות ביניהם מצומצמת. אבל הם התנגשו לפחות פעם אחת: כאשר לבייב הקים ברוסיה ארגון יהודי תחת מטריית חב"ד, שהתחרה בקונגרס היהודי הרוסי שגוסינסקי הקים עוד ב-1996.

גוסינסקי נזהר מאוד בכבודו של לבייב, ויחסו לארקדי גאידמק מרוחק וביקורתי יותר. הוא לא ראה בעין יפה את האפשרות שגאידמק ירכוש את השליטה ב"מעריב" מידי משפחת נמרודי, בסוף 2007.

מה יחסיך עם לבייב וגאידמק?

"אין לי יחסים עסקיים אתם".

תהיה שמח לפגוש אותם?

"כן, אבל אני לא מעורב בעסקים שלהם".

כמה זמן אתה מכיר את לבייב?

"הרבה שנים. אני מכיר אותו זמן ארוך יותר מאשר את גאידמק. לבייב הוא אחד מאנשי העסקים המוכשרים ביותר שאני מכיר. הוא מאוד נבון. הוא בנה את עצמו מאפס. הוא התחיל למכור החזקות לפני שהמשבר התחיל. חוץ מזה, הוא יהודי שהגיע מרוסיה הסובייטית, והוא חלק מהקהילה דוברת הרוסית בישראל ולכן חשוב לי - ולכל הקהילה הזאת - שהוא יצליח".

אתה מעודכן בקשיים שעוברים עליו?

"אני קורא על הקשיים שלו. אני לא רק חושב שהוא ישרוד, אני רוצה שיהיה מוביל".

ובקשיים של גאידמק?

"אני לא מכיר אותו. נפגשתי אתו אולי פעמיים, אולי שלוש-ארבע פעמים. היו לו שאיפות פוליטיות - וללבייב לא".

שניהם התבלטו מאוד כדמויות מובילות בישראל מקרב בני העלייה הרוסית. אתה מרגיש שהנסיגה שלהם יוצרת ואקום שיכול להיות הזדמנות עבורך?

"ברוסית יש פתגם: 'לא צריך לקבור את המת לפני שהוא מת'. לבייב לא ייעלם. הוא ימשיך להתקיים ואני רוצה שהוא יצליח. גאידמק מעולם לא היה מעורב פה בישראל בעסקים גדולים".

זה נכון שללבייב יש קשרים טובים בממשל הרוסי הנוכחי - ממשל שאתה לא בקשרים טובים אתו?

"זה נכון, יש לו קשרים. אני לא יודע עם מי יש לו קשרים, אבל הקשרים שלו מצוינים".

איך היית מציע לו להתמודד עם החובות שלו לבנקים ולבעלי האג"ח?

"הייתי מציע לו לנסות לממן מחדש".

הוא צריך לוותר על השליטה באפריקה ישראל?

"שאלה טובה. אם איש עסקים איבד את יכולתו להחזיר חוב - הוא חייב לוותר על המניות שלו. לגבי מעורבות המדינה - אני תומך מאוד בעמדה שהמדינה לא צריכה להיות מעורבת, אבל מדי פעם זה יכול להיות אפשרי".

לבייב כבר הודיע שלא יצליח, כנראה, לעמוד בכל החובות שלו. מה עליו לעשות?

"או שיישא וייתן עם הבנקים - או שיפסיד את השליטה. הוא צריך ללכת לבנקים, לדפוק על הדלת ולהגיד להם: 'עכשיו אתם בעלי הבית ולא אני'. ואז צריך לעשות עסקה - לפרק את אפריקה ישראל או לתת לו להמשיך לנהל את העסק. הבנק יכול לסלק את לבייב או להשאיר אותו".

הוא כמובן לא איש העסקים היחיד שנתקל בבעיות. גם למשפחת עופר יש את הבעיות שלה.

"אני לא מבין בעסקים של משפחת עופר. אני לא יכול להגיב. אני לא יודע".

אתה מכיר אותם?

"פגשתי אותם, אבל אני לא יכול להגיד שהם חברים שלי".

מה היית עושה לו היו עושים עליך סרט כמו שעשו עליהם?

"אני איש מדיה ואני מבין דבר אחד - מדיה אינה גוף ידידותי לכל אחד ואנשים אוהבים חדשות רעות. הרבה פעמים המדיה אומרת עלי דברים רעים, אבל אם המדיה אומרת את האמת, תמיד יתמכו בה. אם המדיה תקפה אותך על בסיס עובדות, אין לך מה לעשות. אני תמיד אומר לעיתונאים שלי: אם תגידו את האמת, נתמוך בכם בכל דרך אפשרית. אם לא תגידו את האמת, יש לכם בעיה חמורה".

מה חשבת על ההשקעה של נוחי דנקנר בקרדיט סוויס?

"הוא פשוט בחור בר מזל. אבל זה היה הימור - הימור גדול. יש אנשים שהולכים לקזינו ומנצחים פתאום. לפעמים יש חלון קטן של הזדמנות להמר ולהרוויח".

מיהם חמשת אנשי העסקים הכי קרובים אליך בישראל?

"יש לי הרבה חברים. מדי שנה אני כאן כמה חודשים".

איך הקשרים שלך עם איש העסקים עמיקם כהן?

"עמיקם כהן הוא חבר קרוב. יש לנו קשרים מצוינים".

יש דמיון בין האליטה העסקית הישראלית ויחסיה עם השלטון כאן לבין האליטה העסקית הרוסית ויחסיה עם הממשל שם?

"כן ולא. עד לפני 25 שנה היתה ישראל מדינה סוציאליסטית. המדינה שלטה בחלק ניכר מהסקטור העסקי. גם ברוסיה זה היה ככה פעם. כיום ישראל היא מדינה נקייה לחלוטין. אין שחיתות. המערכת מאוד נקייה. תאמין לי - אני יודע מה אני אומר לך. לאנשי עסקים כאן אין השפעה על הפוליטיקה כמו במדינות אחרות. ואני לא מדבר רק על רוסיה, שם בוודאי יש השפעה.

"מה שדומה בין שתי המדינות הוא ההחזקות הגדולות וריכוז ההחזקות. זה לא טוב לכלכלה ולא טוב למדינה. זו אותה מחלה כמו שהמדינה היתה סוציאליסטית".

אתה הרי אזרח ישראלי. למי הצבעת בבחירות האחרונות?

"לליברמן".

מדוע הצבעת עבורו?

"הוא חלק מהקהילה דוברת הרוסית בישראל, וגם אני, ולכן הצבעתי עבורו - לא רק מפני שהוא חבר שלי".

הוא עושה עבודה טובה כשר חוץ?

"אני לא יודע אם הוא שר טוב או לא - זה לא העניין שלי. מאוד חשוב לישראלים ממוצא רוסי לקבל את הביטחון שאחד מהם יכול להגיע לעמדה כזו".

נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, מקבל הרבה מחמאות ברחבי העולם. גם אתה חושב שהוא מנהל את המדיניות המוניטרית בצורה מוצלחת?

"אני מסכים לחלוטין. הוא אחת הבחירות הטובות ביותר שמדינת ישראל עשתה - ולא מכיוון שהוא אמריקאי. הוא מאוד ברור. מדינת ישראל קטנה מאוד, ולכן כשאתה לוקח מישהו מחוץ לממסד, זה מצליח. התרבות שלו אחרת. הוא לא מעורב באינטרסים עסקיים כאן - זה מאוד חשוב. הוא לא מהממסד. גם הנגידים הקודמים היו טובים, אבל הוא אחד הדברים הכי טובים בישראל".

מה חשבת על פרשיות השחיתות של אהוד אולמרט?

"זה מסובך. אני מאוד מכבד אותו ומכיר אותו הרבה שנים, אבל אני לא יכול להגיב על הליכים משפטיים בעת שהם מתנהלים. מה שאני יכול לומר הוא שאיש אינו חסין מפני חקירה, אבל אני מתנגד לשימוש בעיתונות ככלי להפעלת לחץ על פוליטיקאים או על אנשי עסקים. אם הוא אשם, בית המשפט יקבע את זה - ולא הציבור או המשטרה".

אתה מאמין שהוא נקי?

"אני רוצה שהוא יהיה נקי. אני מקווה, אבל זו לא ההחלטה שלי".

>>> המשך הכתבה <<<<



תצלום איליה מלניקוב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו