בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רשמים מפתיחתו החגיגית של מושב החורף בכנסת

כמו גמד שהסתבך בתוך עוגת חתונה ענקית, הלך כתבנו לאיבוד במשכן הכנסת בעת פתיחתו החגיגית של מושב החורף. לשמחתו, הוא נחלץ בזמן מארון המטאטאים, הספיק להתחכך בכמה פוליטיקאים ולהתרשם מקו השיזוף שלהם

תגובות

הפיתוי לרדת על חברי הכנסת הוא גדול. ככל שאתה מכיר חברי כנסת באופן אישי, כך גדל הפיתוי. להם יש משרה נוחה, סביבת עבודה ממוזגת, יותר מ-30 אלף לחודש לפני תוספות, וגם פנסיה ענקית, ואתה מה? הפיתוי ללעוג גדול, אבל האיפוק צריך להיות גדול ממנו. וכי על מי אתם צוחקים, אומר אחד הגיבורים של גוגול, הרי על עצמכם אתם צוחקים. ובאמת, הכנסת זה אנחנו. אנחנו זה פואד בן אליעזר עם הבטן שאין לה שיעור, אנחנו זה יובל שטייניץ עם העצבנות הכבושה וגם שלי יחימוביץ עם הלהט המבוקר.

אין עוד מקום כמו הכנסת, שיש בו ייצוג כמעט לכל אחד מאתנו. הייצוג הוא לא בחינם. המשכורות שלהם גבוהות, ימי העבודה ספורים והחופשות ארוכות. השבוע חזרו הח"כים מחופשת הקיץ שלהם. הם נראים טוב. שזופים ורעננים וכבר סופרים את הימים לפגרת הפסח. זמן רב לא הייתי כאן. מבחוץ נראה בניין הכנסת פחות ורוד מבעבר. בפנים אני עדיין תועה בו כמו גמד קטן החוקר את תוכנה של עוגת חתונה ענקית. אני מתקשה גם להבדיל בין עוזרים פרלמנטריים נשואי פנים לח"כים טירונים ונבוכים. הוותיקים סתם משועממים, החדשים כבר למדו איך לא להיכנס לארון המטאטאים בשירותים (אני נכנסתי). הם מסתובבים עם ידיים בכיסים ומחפשים מיקרופון. יש להם מה להגיד. האיום האיראני? האלימות הגואה? נו פרובלם, הנה, קח ממני כמה מלים.

אין מתח באוויר. העיתונאים מבטיחים שעמום סוחף. הכל תקוע. קואליציה חזקה יוצרת פוליטיקה חלשה. מעבירים את הזמן. בחדרי הסיעות מתכוננים לישיבה החגיגית.

שלום ירושלמי, פרשן פוליטי ותיק, משער שלציפי לבני יהיה "נאום מושחז". איך הוא יודע? כותבי הנאום אמרו לו. על מה תדבר? על המצב התקוע. יש להניח שגם תגיד משהו על האיום האיראני. הוא יודע גם מה ביבי יגיד (האיום האיראני. וגם: כוחנו באחדותנו, או משהו כזה). את הנאום של פרס אני מקבל מודפס.

בינתיים, ליד החדר של ש"ס, מלמד עיתונאי חרדי ותיק שני קולגות במגבעות שחורות מה זו עיתונות. הכי חשוב בפוליטיקה, הוא אומר, זה מאחורי הקלעים. רואים את זה? הוא מצביע על מישהו לא גבוה בחליפה יפה וכיפה גדולה, זה איציק כהן (סגן שר האוצר). הוא נראה, ככה, חשוב, אה? אבל הוא בסך הכל סגן שר של סגן שר, שטייניץ הוא הסגן של ביבי! אתם מבינים מה זה? סגן של הסגן! כמו הנהג של הנהג! קודם לחצו השניים את ידו של כהן בהדרת כבוד. עכשיו הם מלווים בזלזול המתבקש את גבו המתרחק.

המצלמות קופצות על אהוד ברק שיוצא מישיבת הסיעה שלו. ברק זחוח כתמיד. בדרך למליאה הוא חובט בידידות על שכמם של עוברים ושבים שלא עשו לו רע. לאחרונה סיגל לעצמו הבעה שאפשר לפרש אותה גם כהתנשאות גם כחביבות. בסופו של דבר יוצא לו חיוך מר ואתו הוא מתיישב ליד שולחן הממשלה. לידו יושב דן מרידור שמרקיד אצבעות על השולחן. שר התשתיות פואד בן אליעזר מאוד נינוח. הוא שוקע בכורסה עד כדי כך שכתפיו מתיישרות עם גובה פני השולחן.

בכל פתיחת מושב של כנסת חדשה, מזהיר היו"ר את הח"כים להתנהג במליאה כמו שצריך. לא לקרוא עיתון, לא להגזים בפיהוקים, לנמנם בצנעה. הטלוויזיה, הזהירה אותם אז היו"ר, דליה איציק, רואה הכל. השבוע מתנהגים הח"כים כמי שלמדו את השיעור. קריאות הביניים שלהם ספורות ומושמעות רק כדי לצאת ידי חובה. הם מציצים בדיסקרטיות בניידים שלהם וכמה מהם אפילו מעמידים פנים כמאזינים לנאומים.

הנאומים מחוללים ביציע העיתונות סערת פיהוקים. שמעון פרס יכול היה לשאת את הנאום שלו בסינית עתיקה. גם אז אפשר היה לנחש שידבר על חשיבות החינוך, על פנינו לשלום ועל האיום האיראני. עיתונאים מחזיקים בידם את הגרסה המודפסת של הנאום הנישא בדיקציה פרסית אופיינית. כשהוא מגיע לעמוד 8 בנוסח המודפס הם מתמרמרים: הנואם היה אמור לגמור כאן אבל הוא מפליג הלאה ומדבר על עתידנו הטכנולוגי. כשמדובר בעתידנו הטכנולוגי, הם יודעים, אי אפשר לעצור את הנשיא שלנו. הדיקציה של נתניהו פחות ורשאית. הוא מדבר על האיום האיראני ועומד על כך שפנינו לשלום. גם העם היהודי יוצא אצלו טוב.

אני ממתין לנאום המושחז של יו"ר האופוזיציה ציפי לבני. לבני מוכיחה שאי אפשר לשאת נאום מושחז באינטונציה של מורה לביולוגיה. בנאום שלה מככב, כמובטח, המצב התקוע. היא מגדירה את מדיניות הממשלה כמדיניות של "העיקר לא לצאת פראיירים". פראיירים? הביטוי מעורר עליצות רבתי בין העיתונאים אבל מקומם את ח"כ נסים זאב. הוא קם ממקומו ופניו סמוקות מעלבון. "פראיירים"? הוא חוזר ואומר כלא מאמין, איזה מין סגנון זה? סוף סוף קריאת ביניים.

המצלמות ביציע העיתונות מחפשות במהירות זווית מעניינת של הח"כ הנעלב. דיפלומטים ביציע מתבוננים בו בפנים קפואות. קודם, באולם הגדול, הם אכלו רוגלעך שעטפו במפית ושתו מיץ פז באצבע זקורה. עכשיו, אחרי ההתפרצות של נסים, לך תדע מה ידווחו לממשלות.

למחרת היה כתוב בעיתונים שמושב הפתיחה היה משעמם. משעמם? מתמרמר באוזני ח"כ אחד, אתם, התקשורת, מחפשים רק את הרע, כל הזמן, ומה עם הוועדות? הרי עבודת קודש נעשית שם! והוא נאנח כאילו עלה זה עתה מה"ועדות", שהן כנראה בור עמוק שמעמיסים בו שקים כבדים וכורים פחם שחור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו