בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפקולטה למדעי שמעון פרס

איך מצליח מי שנכשל פעם אחר פעם בבחירות לשרוד בזירה הציבורית ואף להיבחר לנשיא המדינה? 50 שנים אחרי כניסתו של שמעון פרס לפוליטיקה, מתיימר מחקר חדש לפענח את הנוסחה שלו: היצמדות למקורות הכוח ולעולם, אבל לעולם, לא להתפטר

2תגובות

"גבר רחב גרם ושחרחר, בעל חיוך כובש" - כך תיאר ב-3 בנובמבר 1959 העיתון "דבר" את המועמד הצעיר ששובץ ברשימת מפא"י לקראת הבחירות לכנסת הרביעית. שמו של האיש, בן 37 אז, הוא שמעון פרס, ודיוקנו הרענן ממוקם בתחילת הכתבה, שכותרתה: "שמות חדשים ברשימות הפועלים". זמן קצר קודם לכן, ביקש פרס משר הביטחון, דוד בן גוריון, להשתחרר מתפקידו כמנכ"ל משרדו, "כדי שיוכל להתמסר לחיים הפוליטיים". מאז, הוא מסור להם בכל מאודו.

רגעים מקריירה בת חצי מאה (משמאל למעלה ועם כיוון השעון): פרס בצילומי התוכנית "מוקד", 1977; עם יצחק רבין, באותה שנה; פגישה עם קאנצלר גרמניה גיאורג קיסינגר, 1967; צופה במדגם הטלוויזיה בליל בחירות 1988; נופש בבית הבראה בנצרת, 1984; ועם בנימין נתניהו, 1992

כך, לפני חצי מאה בדיוק, החלה הקריירה הפוליטית של פרס. השבוע נערכה בירושלים "ועידת הנשיא" השלישית לכבודו של פרס, שבה יציג שוב את חזונו בנושאי ננוטכנולוגיה, סדר עולמי ובינה מלאכותית. דווקא על הדיסציפלינה שבה מתמחה הנשיא יותר מכל אדם אחר בעולם, הישרדות פוליטית, לא ידברו שם.

למעשה, עוד לפני שנבחר לכנסת התבלט פרס בזירה הציבורית כמנכ"ל רב העוצמה של משרד הביטחון, ועוד קודם כמזכיר תנועת "הנוער העובד והלומד". זו קריירה ארוכה בקנה מידה עולמי, אולי קוסמי: מאז פפי השני, המלך ששלט במצרים 94 שנים בסמוך להמצאת הכתב, נרשמו בהיסטוריה רק מנהיגים מעטים שהתמידו תקופה כה ארוכה.

הד"ר רון שביט, מומחה לפסיכולוגיה פוליטית, השלים לאחרונה עבודת דוקטורט המוקדשת לניתוח הקריירה של פרס, שהיא "הארוכה והמגוונת ביותר מכל מנהיג ישראלי", כהגדרתו. במחקרו, שנעשה במחלקה למדע המדינה של אוניברסיטת בר אילן בהנחיית ד"ר יהודית אורבך, הוא ניתח 27 אירועים מדיניים ופוליטיים שלפרס היה תפקיד מרכזי בהתרחשותם, וניסה לאפיין את דפוסי ההתנהגות שלו.

על בסיס ראיונות עם אנשי ציבור שעבדו במחיצת פרס, שירטט שביט את "שיטת פרס" - הקוד התפעולי שהנחה אותו. בין השורות מסתמן הסבר לאופן שבו שרד פרס מאז שנאבק נגד "אחדות העבודה" ב-1944, ועד שהצטרף ל"קדימה" ב-2005. השיטה הזאת היא למעשה הדבר היציב היחיד בזירה הפוליטית הישראלית, ששינתה את פניה פעם אחר פעם לאורך הקריירה של פרס.

המציא את ההתמודדות

העיקרון הראשון בדרך לחיי נצח פוליטיים הוא פשוט: לא להתפטר בשום מצב. שביט מציין שהפעם היחידה שבה התפטר פרס מרצונו היתה ב-1965, בתקופת המאבק בין לוי אשכול לדוד בן-גוריון על השליטה במפא"י, וגם אז ההתפטרות מתפקידו כסגן שר הביטחון נכפתה עליו, למעשה, על ידי אשכול. שאר ההתפטרויות היו טכניות, ונועדו לפלס את הדרך לתפקיד אחר.

"הקו המנחה של פרס הוא שהוא חייב להיות בפוליטיקה. זה הייעוד שלו וזה החיים שלו", אומר שביט. "אריאל שרון אמר שפוליטיקאי צריך תמיד להישאר על הגלגל - פעם למטה ופעם למעלה. פרס יישם את זה, אפילו יותר משרון. מצד שני, אי-אפשר להאשים אותו באופורטוניזם טהור. הוא לא עשה את זה למען עצמו, אלא באמת רצה להשיג יעדים ברמה הלאומית".

כל היריבים והשותפים שהתראיינו למחקר של שביט כבר משקיפים על פרס מסלון ביתם, אליו פרשו אחרי קריירה קצרה או ארוכה. כמעט כולם מציינים את יכולתו העל-טבעית כמעט להבליג על עלבונות, לקום על הרגליים אחרי כל מפלה ולתכנן את הצעד הבא. גם כששותפים פוליטיים בגדו בו וערקו למחנה היריב, למשל בתקופת המאבק עם יצחק רבין על הנהגת מפלגת העבודה, פרס נמנע מלשרוף את הגשרים - אסטרטגיה שהשתלמה בהמשך הדרך.

"שמעון לא מוותר", אמרה שולמית אלוני, שמכירה את פרס עוד מגיל הנעורים. "הוא בולע והוא מתגבר. הוא לא יגיד לאף אחד, אלא בחדר סגור, איך זה דפק אותו ואיך ההוא סידר אותו". אלוני אומרת שהבחינה בדחף הפוליטי של פרס בתקופת "הנוער העובד". "הוא היה עובר ממקום למקום על אופנוע. הוא נחשב למנהיג חשוב מגיל מאוד צעיר", סיפרה.

היה זה לוי אשכול ששלף את פרס הצעיר מקיבוץ אלומות והטיל עליו בשם מפא"י לכבוש את תנועת הנוער מידי "סיעה ב'" של יצחק טבנקין. במזכירות התנועה היו אז 11 אנשי טבנקין ומפא"יניק אחד - פרס. ובכל זאת, בעזרת חריש עמוק, הצליח פרס לנצח במאבק על ראשות התנועה וכך קנה את עולמו במפא"י והתקרב לברל כצנלסון ולבן-גוריון.

"הפוליטיקה היא כל עולמו של פרס", מסביר בועז אפלבאום, שהיה ראש לשכתו של פרס בקדנציה הראשונה שלו בראשות הממשלה (1984-1986), "הוא באמת משכיל וסקרן ומתפתח, וחשוב לו מאוד שיגידו לו שהוא בעל אינטליגנציה המשיקה לגאונות. ובכל זאת, הקריירה היא הדבר היחיד שחשוב לו בחיים. אין אצלו מושג של מבוי סתום. תמיד אפשר להתקדם הלאה".

לדברי שביט, פרס מעולם לא הסתיר את האמביציה שלו, מה שהיה חידוש בישראל המפא"יניקית. "ב-1974, כשהתמודד על הנהגת העבודה, זה היה תקדימי. עד אז זקני העדה של מפא"י משחו את המנהיג, וגם בחרות אף אחד לא עירער על המנהיגות של מנחם בגין. פרס יצר למעשה את המושג של התמודדות, ובכך תרם לתרבות הדמוקרטית בישראל".

גבול הסירוב

העיקרון השני שהנחה את פרס הוא להיצמד ככל הניתן לעמדת הנהגה. בפעמים הרבות שבהן הפסיד במאבק על הצמרת, הוא היה מוכן להיות מספר שתיים, או להסתפק בכל תפקיד אחר שהסכים המנצח לתת לו - אפילו "שר בלי תיק האחראי לפיתוח הכלכלי של השטחים" (ב-1969) או "השר לשיתוף פעולה אזורי" (ב-1999).

כמעט בכל סיטואציה, בחר פרס לחבור למסגרת הפוליטית הדומיננטית. כבר בעיירת הולדתו, וישנובה שבפולין, הוא הצטרף לתנועת הנוער "השומר הצעיר". מתי גולן, שכתב את הביוגרפיה שלו לפני 27 שנים, טען שהסיבה היא "שהיתה זו הגדולה והמקובלת בין תנועות הנוער הציוניות בעיירה".

חבירתו של פרס למפא"י קירבה אותו להנהגה, אך ההימורים שבאו אחר כך הצליחו פחות - למשל ב-1965, כשפרש עם בן-גוריון והקים את רפ"י. הרשימה היתה אמורה להעניק את השלטון לבן-גוריון ונעריו, אך קיבלה עשרה מנדטים בלבד. אחר כך הוא איחד מחדש את רפ"י עם מפא"י וחזר לממשלה. בעשור האחרון, פרס היה מוכן לרוץ לראשות הממשלה גם מטעם מרצ ואחר כך חבר לקדימה. עם זאת, גם לשאיפה אל מוקדי הכוח יש גבול: ב-1977 הוא סירב להצעתו של עזר ויצמן לעמוד בראש הליכוד.

תכונתו המוערכת של פרס בקרב פוליטיקאים אחרים, היא חריצותו. "מבחינת ההספק בחיים, אני לא יודע אם רבים הספיקו כמוני. בין היתר, בגלל השליטה העצמית", אמר פרס בראיון שנערך לצורך המחקר.

מי שעבד אתו אינו יכול שלא להסכים. כשכיהן כשר הביטחון, בשנות ה-70, העיד עליו עוזרו שהיה עורך גיחות פתע לבסיסים צבאיים בשעות לילה מאוחרות. בועז אפלבאום מאשר שמעוזריו של פרס נדרשה עירנות בכל רגע: "מה הוא עושה כעת? למה הוא מתכונן? למה הוא מתכוון? איפה הוא? הוא חרוץ מאוד, הוא ישן מעט ואוכל מעט".

מתחילת הקריירה, התבלט פרס גם ברעיונות יצירתיים: בשנות ה-60 הציע לשר המושבות הצרפתי, ז'אק סוסטל, שישראל תחכור את המושבה גיאנה הצרפתית שבדרום אמריקה, כדי ליישב שם עשרות אלפי יהודים.

הפעלתנות גם הקימה לפרס אויבים חזקים. יצחק נבון, שבין היתר כיהן כנשיא החמישי, סיפר לחוקר על זעמה של גולדה מאיר, שרת החוץ בשנות ה-50, כשאנשי משרדה דיווחו לה על מגעיו הקדחתניים של מנכ"ל משרד הביטחון פרס עם בכירים בממשלת צרפת לצורך רכישת נשק. "הייתי פעם אצל גולדה כשהגיע טלפון מיעקב צור אליה. הוא התלונן, שפרס מסתובב ונפגש עם אנשי קה ד'אורסיי (משרד החוץ הצרפתי). אז היא אמרה 'איך אפשר, אני אהיה חולה ממנו, אני לא יכולה יותר, אני אתפטר'. בן-גוריון אמר לו: 'תשמע, תטלפן להרגיע אותה'".

פרס הגיב על הדברים בראיון לצורך המחקר: "אתה מבין, נכנסתי גם דרך הדלת האחורית לצרפת... וכל מיני אגדות. אחר כך כמובן היה גם צד אישי, מפני שהם חשבו שכישפתי את בן-גוריון, שהוא כושף על ידי (צוחק)... (אלה) שטויות ממדרגה ראשונה, אגדות שאין להן שחר".

חמורה עוד יותר היתה דעתו של משה שרת, שכתב ביומנו: "חבלנות וחוצפה יתרות מאלו קשה לתאר... אני שולל את פרס תכלית השלילה ורואה בעליית קרנו קלקלה מוסרית ממארת ביותר - אקרע קריעה על המדינה אם אראנו יושב על כסאו של שר בישראל".

מראשית הקריירה שלו, היו שלעגו לפרס גם על נטייתו להתרברב. שביט מצטט את מנהיג מפ"ם, יעקב חזן, שאמר פעם: "אני מעריך את שמעון מאוד, דווקא בגלל היותו אוטודידקט; אז לשם מה לו להתהדר בשלושה חודשי השתלמותו ב'הרווארד', כאילו עשה דוקטורטים בכל האוניברסיטאות האמריקאיות גם יחד?"

"פרס כל הזמן הסיג גבול וגנב סמכויות, כי ידע שהוא יכול לעשות את הדברים יותר טוב", מעיד אפלבאום. "לכן כל חייו עורר שנאה, ומזה נבע הצורך שלו לרצות. הוא מורכב בצורה בלתי רגילה, עם סתירות פנימיות. היה חשוב לו למצוא חן בעיני בן-גוריון, גולדה, משה דיין, גוש אמונים, המרוקאים, מיטראן, רבין - כולם. יש לו צורך להיות עטוף באהבה. רק עכשיו הוא מקבל את זה בטונות".

שביט, שמגיש פינת פרשנות בערוץ הכנסת, סבור שהמחקר שלו מנפץ מיתוס רווח: בניגוד לתדמיתו כלוזר, התמונה הרחבה מציגה את פרס כפוליטיקאי מוצלח למדי. "ידוע שפרס הצליח יותר במישור המדיני מאשר בפוליטי, אבל אי-אפשר לומר שהוא פוליטיקאי כושל", אומר שביט. "כמועמד הוא כשל ברוב מערכות הבחירות, ובכל זאת הוא בין הפוליטיקאים הכי מצליחים. עקב האכילס שלו בזירה הפוליטית, זה העובדה שהוא ידע לקרוא את האירופאים, האמריקאים וגם העולם הערבי, אבל לא קרא את הקוד הגנטי הישראלי. הוא נשאר זר מבחינה מסוימת, והזרות הזאת גרמה לדחייה".


משורר של כוכבים יובל של ציטוטים מפי פרס

• "מבצע סיני הוא קו גבול חדש בין העבר לבין העתיד. הוא שם נקודה לדברים שקרו, הוא פתח במשפט חדש לגבי הדברים שעתידים לקרות" מאמר בעיתון "דבר", אוקטובר 1957

• "למעשה ישראל איננה מדינה מזרח תיכונית, אלא ים תיכונית" נאום באסיפה של מפא"י, אפריל 1958

• "לפעמים דומה, שמעשי המדינה הם מעשי ענק אילם, ודברי המדינה הם דברי קריין עיוור" נאום בסניף הוועד למען החייל בתל אביב, מאי 1959

• "במשטר המתקדם ביותר והמעודן ביותר ניטש הוויכוח בין בני אדם. המלאכים שייכים לעולם נהדר, אבל ספק אם הוא דמוקרטי" מאמר בעיתון "דבר", אוקטובר 1959

• "תפקידו של צה"ל הוא להיות מוכן להעניק למדינה את הזמן הדרוש כדי שנוכל לפגוש את איבת הערבים בכוח ואת שכנותם בתקווה" מאמר בירחון "מערכות", אוגוסט 1962

• "לפי מיטב הכרתנו לא עשה הממשל הצבאי כל דבר רע, אך מנע הרבה דברים רעים וחמורים" נאום בעצרת מפא"י בתל אביב נגד ביטול הממשל הצבאי ביישובים הערביים, ינואר 1962

• "לא אבדה התקווה המשותפת לבית הזה, תקווה הממתיקה סתירות והמגשרת על פילוגים, שעניין השלום המצוי במעלה ההר לא איבד גובה והוא יוסיף לטפס ממחוז חפצו למרום פסגתו" נאום בכנסת, דצמבר 1981

• "אשליה רדפה אשליה, אשליה ניגשה באשליה, ואשליה מוטטה אשליה עוד בטרם נדם הדה" נאום בכנסת על מלחמת לבנון הראשונה, יוני 1983

• "אנו שואפים בעומק וברצינות לחיות עם העולם הערבי ועם תרבותו... חיים שבהם האות המנחמת ולא החרב המתהפכת, תהווה את סימן הקריאה" נאום ליוצרים בשפה הערבית, 1985

• "חלומי לא היה להיות נשיא. חלומי היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים" נאום בכנסת עם השבעתו לנשיא, יולי 2007

• "ישנם ודאי עוד דברים רבים שאיננו יודעים. ננוטכנולוגיה היתה קיימת גם בימי משה רבנו, אבל טרם התגלתה. למרות שלא היו ידועים לו ולנביאים אחריו דברים רבים, הכל כבר נאמר אצל עמוס וישעיהו הנביאים החברתיים" ראיון ל"הארץ", יוני 2009



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו