בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם לקרוא למישהו הומו זה עילה לתביעת לשון הרע?

האם בישראל של 2009, הרוצה כל כך להיות ליברלית, רמיזה על נטיותיו המיניות של אדם היא עילה לתביעת לשון הרע? עד כה פסקו בתי המשפט פיצויים למי שהגיש תביעה בשל כך, אבל תיק חדש בנושא עשוי לשנות זאת

3תגובות

מארגני מסיבת ההומואים במועדון תל-אביבי אופנתי במארס השנה לא שיערו שערב הפתיחה התוסס יסתיים בתביעה, שעשויה לעורר דיון ציבורי סוער. ליין המסיבות החדש ששמו "פאג האג" (כינוי לאשה שרוב חבריה הומואים) נערך במועדון ברחוב דיזנגוף וזכה לאזכור מכובד בידיעה שפורסמה באותו שבוע בשבועון "טיים אאוט תל אביב". לצד מחמאות למארגני המסיבה הנאים, פירסם המגזין - בעמודים שעסקו בחלקם בחיי הלילה ההומו-לסביים - תמונה שבה נראים בין הבליינים שלושה צעירים.

חודשיים לאחר הפרסום, התקבלה במערכת המגזין תביעה בסך 100 אלף שקל, בגין הוצאת לשון הרע. התובעים הם שלושת החברים הנראים בתמונה - עורכי הדין אלעד רוט, בעז רובין ואלעד מגידו. מכתב התביעה עולה, שהתמונה כלל לא צולמה באותו ערב, אלא באירוע פרטי שנערך במועדון ביום אחר. לאחר פרסום התצלום, נכתב בתביעה, פנו לשלושה מכרים שאמרו ש"נדהמו לגלות שהם השתתפו בסצינת המסיבות של הקהילה ההומו-לסבית... ונשאלו בין היתר אם הם החליטו לצאת מהארון!"

"מובן שאירוע זה (האירוע הפרטי שהשלושה צולמו בו, נ"ד) לא היה קשור כלל וכלל לליין המסיבות החדש במועדון זה ולסגנון החיים שהכתבה ביקשה לתאר", ציינו התובעים, "קשה גם להתעלם מסגנון הכתבה ורמתה הנמוכה, אשר רק הוסיפה לחומרת הפגיעה בתובעים".

לצד הביקורת על הרמה העיתונאית של המגזין, נראה שהתובעים ביקשו להדגיש - לשיטתם - עד כמה הם רחוקים מ"סגנון החיים" המדובר. בתביעה צוין שרוט הוא קצין מילואים ביחידת אגוז ומנהל כיום חנות כלי נשק; שמגידו הוא סטודנט לשמאות מקרקעין; ושרובין גם הוא קצין קרבי במילואים, שמשמש באזרחות כעוזר אישי "של אחד מאנשי העסקים המובילים בישראל".

השלושה טענו, באמצעות עורכי הדין תמר ארד-קרת ואור קפלינסקי, שנגרמה להם עוגמת נפש ופגיעה במשלח ידם: "התובעים... עוסקים ומתנהלים בקרב אוכלוסיות שמרניות, שאינן רואות בעין יפה התרועעות במערכי מסיבות כאלה ואחרים".

עוד נטען, שכשהתקשר אחד התובעים בכעס לעורך המגזין, איתי ולדמן, כדי לברר כיצד השתרבבה תמונה שלו בהקשר זה, נענה ש"אם הוא הומוסקסואל, אז כדאי באמת שייצא מהארון". ההתנצלות שפירסם לבסוף "טיים אאוט" לא סיפקה את השלושה וכך התגלגל העניין לבית משפט השלום בתל אביב.

תביעות לשון הרע בגלל זיהוי אדם כבעל נטיות חד-מיניות, בין שהדבר נעשה בתום לב או בכוונה, אינן זרות למערכת המשפט הישראלית. יותר מ-20 תביעות כאלה הוגשו בשש השנים האחרונות, וברובן המכריע נפסקו פיצויים לטובת התובעים.

אבל המקרה הנוכחי עשוי להיות תקדים. לראשונה ביקשה אגודת ההומואים, הלסביות הביסקסואלים והטרנסג'נדרים להצטרף לדיון בתיק כ"ידידת בית המשפט", כדי שתוכל להביע את עמדתה על ההשלכות החברתיות הטמונות בהיענות לתביעה. וכך, תביעה שגרתית לכאורה, עשויה להפוך למאבק ציבורי ומשפטי, בשאלה אם במאה ה-21, ייחוס נטייה מינית הוא אכן הוצאת לשון הרע.

"נטייה מינית נתפשת באופן כמעט אינטואיטיבי כמשהו מיני - ומיניות נתפשת במערכת המשפט כמשהו שהשתיקה יפה לו. לכן, כשכותבים ומדברים על כך, משתדלים להקפיד הקפדה יתרה על צנעת הפרט ועל אי-פרסום דברים פוגעניים", אומר עו"ד דורי ספיבק מהתוכנית לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, שבאמצעותה הגישה האגודה את הבקשה. "אלא שהומואיות ולסביות אינן דבר של מיניות כלל. אם אתה רואה בחור מחבק בחורה ברחוב ומפרסם את זה כרכילות, אתה לא מסתכל על זה כאינטראקציה מינית". ספיבק, שאינו מסתיר את היותו הומו, אומר ש"הייתי רוצה להיות במצב שבו עיתון שמפרסם עלי בטעות שאני סטרייט גם יישא בתוצאות ויידע להתנצל".

ספיבק והאגודה מבקשים מבית המשפט לדחות את התביעה, או לחילופין, להעמיד את סכום הפיצוי על שקל אחד בלבד. שופטת השלום אביגיל כהן, הדנה בתיק, טרם החליטה אם לאשר את בקשת האגודה להיות ידידת בית המשפט.

הלכת אמסלם

פסק הדין הידוע ביותר על ייחוס נטיות חד-מיניות נקשר בשמו של שחקן הכדורסל שמעון אמסלם, שתבע את המקומון התל-אביבי "העיר" ב-1995. אמסלם, אז שחקן הפועל חיפה, ספג במשחקי הליגה עלבונות והקנטות מאוהדי הקבוצות היריבות, מהם זכור בעיקר הפזמון "אמסלם ההומו". בפראפרזה על הפזמון, עורכי "העיר" ליוו כתבה על משחקי הגאווה ההומו-לסביים בכותרת "אמסלם לא לבד". אמסלם, גבר נשוי, תבע את העיתון - וניצח. בית המשפט קבע שהכותרת היתה רמיזה שקרית על נטייתו המינית ופסק לו פיצויים בסך 150 אלף שקל. כך נהפכה "הלכת אמסלם" לפסק הדין המצוטט ביותר בנושא.

בתיק ידוע אחר, מ-2006, תבע גבר אדם שפירסם בשמו מודעה באתר היכרויות באינטרנט, המיועד להומואים. במודעת השווא נאמר, שהאיש מבקש להכיר גברים למטרות מין וצורפו אליה שמו המלא ומספר הטלפון שלו. התובע טען, ששיחות הטלפון שקיבל בעקבות המודעה שיבשו את שגרת חייו, פגעו בשמו ואף גרמו לסיום יחסיו עם בת זוגו. השופטת פסקה שעל מפרסם המודעה לפצות את התובע ב-35 אלף שקל.

אבל בשונה מהיצירתיות של עיתונאי "העיר" ומתוכנה של מודעה שקרית, נסיבות שנטען בהן שהייחוס המיני נעשה בכוונה, במקרה הנוכחי מדובר בטעות עריכה של "טיים אאוט". המגזין טוען בכתב ההגנה, שהסתמך על תמונה שהעבירו לו מארגני המסיבה המדוברת, אך לא וידא אם אכן צולמה בה.

אין זו הפעם הראשונה ש"טיים אאוט" נתבע על רקע זה. בקיץ 2004 פירסם השבועון מדריך טיולים ללונדון, שכלל המלצות על מקומות בילוי הומו-לסביים. בעמוד שעסק בכך הופיעה תמונתה של צעירה ססגונית - וסטרייטית - באופן שעשוי ליצור רושם שהיא משתייכת לקהילה הגאה. הצעירה, ישראלית שמתגוררת בלונדון, תבעה את המגזין בטענה שהפרסום ביזה והשפיל אותה, ושופטת השלום אביגיל כהן (שדנה גם בתיק הנוכחי) פסקה לטובתה פיצוי בסך 20 אלף שקל.

מותר לרכל, אסור לרמוז

"אנחנו לא מדינה כל כך מתקדמת כמו שהיינו רוצים לחשוב ובתי המשפט עדיין חושבים שהקריאה ?הומו' - יש בה משום פגיעה", אומר עו"ד מיבי מוזר, יועץ לכלי תקשורת (בהם קבוצת "הארץ") ואחד הפרקליטים המובילים בישראל בדיני לשון הרע. "זו סוגיה שעולה שוב ושוב במערכת המשפט ואפשר לתבוע פיצויים גם ללא הוכחת נזק".

מוזר מוסיף שעקרונית, סכום הפיצויים עשוי להגיע גם למיליוני שקלים, אם הוכח שנגרם נזק רב. "למשל, אם מישהו צעק לך ?הומו' והחברה שלך ניתקה עמך את היחסים. נניח שהחברה שלך היא בתו של איל הון. אתה בנית על הנישואים את שארית חייך וכעת היא עזבה אותך", ציין מוזר.

אז מה בכל זאת השתנה בין תיק אמסלם של 1995 לתיק "טיים אאוט" של 2009? נראה שלא הרבה. "בכל 20 המקרים שנדונו, אפשר לראות שבית המשפט מחזק את התפישה שהומוסקסואליות זה דבר מבזה או מעורר סלידה, משהו שגורם כתם חברתי", מסביר הדי ויטרבו, דוקטורנט למשפטים באוניברסיטת לונדון, שחקר ייחוס נטיות הומוסקסואליות בדיני לשון הרע הישראליים.

"לבית המשפט חשוב מאוד גם התיוג החברתי", מוסיף ויטרבו, "אסור להגיד על מישהו שהוא הומו אם הוא לא. חשוב שבחברה שלנו יהיה אפשר לדעת ?מי באמת הומו' ושהקהילה תישאר קבוצה נפרדת". לדבריו, שש מבין התביעות היו נגד עיתונים: "מעניין לראות עד כמה כלי התקשורת נמצאים במוקד הדיון בסוגיה הזאת. המסר שבית המשפט מעביר לעיתונים הוא שהזהות המינית של אדם היא סודית מאוד. הם יכולים לכתוב רכילות על כל מסיבה לוהטת בעיר, אבל חס וחלילה שמשהו יתפרש כרמז שמישהו הומו".

ויטרבו בדק את יחסם של בתי המשפט לתביעות דומות בחו"ל, בייחוד בקנדה ובארצות הברית. לכל מדינה בארצות הברית מערכת משפטית עצמאית, ועל כן הפסיקות שם היו לכאן ולכאן. "אם בית המשפט בישראל היה רוצה להיאחז בפסיקה מחו"ל ולדחות (תביעות מסוג זה), הוא בוודאי לא היה יוצר תקדים. הבעיה היא (שבישראל ניתן) לדרוש פיצויים גם ללא הוכחת נזק", הוא אומר. "זה בור ללא תחתית".

כאמור, עורכי "טיים אאוט" טוענים שפרסום התצלום המדובר נעשה בתום לב. המוציא לאור של המגזין, יובל סיגלר, סירב להתראיין לכתבה זו, אך עורך הדין המייצג את העיתון, רן שחר, אומר שמטרתם האמיתית של שלושת התובעים היא להתעשר. "נראה שכל שהם רואים לנגד עיניהם הינה הזדמנות צינית לשלשל לכיסם ?כסף קל'", כתב בתגובה ששלח בדואר אלקטרוני, "התובעים בוחרים לעשות שימוש כה ציני דווקא בנושא בעל השלכות חברתיות וערכיות יסודיות".

בדומה לאגודת ההומואים והלסביות, "טיים אאוט" מבקש להפוך את התביעה לדיון עקרוני על המשמעויות הרחבות של פסיקת לשון הרע. "לא ייתכן שבחברה הישראלית העכשווית, קל וחומר זו התל-אביבית, עת שחברי הקהילה ההומו-לסבית מצויים, מכהנים ומשרתים בכל רובדי החברה הישראלית... תהיה ההשתייכות לקהילה ההומו-לסבית דבר גנאי המקנה עילה לתביעת לשון הרע", כתב שחר, "המגזין מתקשה לקבל שתיוג של אדם כהומו או כלסבית יהיה בסיס לתביעת לשון הרע".

מנגד, עו"ד תמר ארד-קרת, המייצגת את התובעים, מתלוננת על כך שהמגזין הופך תביעה משפטית לגיטימית למאבק ציבורי, בניסיון לגרום להם לסגת מתביעתם. לדבריה, הוכחה לכך היא שהמגזין דחה הצעת פשרה שהציעו התובעים, ולפיה הם יפוצו בסכום כסף קטן, שייתרם לעמותה ציבורית. "זאת הצעה שסותרת את טענת הנתבעים על רצונם של התובעים ?להרוויח' מהתביעה", המשיכה קרת, והדגישה שלתביעה "אין ולו כל קשר עם ליברליות, שוויון, או קבלת האחר", ערכים שלדבריה, "אינם רלוונטיים" לתיק זה. לעומתה, עו"ד שחר אומר כי הפשרה הוצעה בכלל ביוזמת הנתבעים ובסופו של דבר התובעים הם שסירבו לקבלה.



איור: מיכל בוננו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו