בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | מדוע דווקא מלחמת העולם הראשונה שומרת על מעמד הבכורה בתרבות הזיכרון של הבריטים?

תגובות

זמן מה לפני יום הזיכרון, שמציינים בבריטניה ב-11 בנובמבר, שאל מגזין הבי-בי-סי את קוראיו מתי לדעתם מתחילה ההיסטוריה, כלומר כמה זמן צריך לעבור כדי שאירוע כלשהו "ייכנס להיסטוריה". שאלה יפה והתשובה שזכתה ליותר קולות מכל אחרת - יפה גם היא: רק שנייה אחת. אחד מכל שלושה בין קרוב ל-2,000 הנשאלים, סבור כך ואילו 28% סבורים שרק כעבור עשר שנים אירועים נהפכים להיסטוריה. במלים אחרות, כ-60% מהנשאלים סבורים שהיסטוריה היא עבר שאינו רחוק יותר מעשר שנים.

האמת היא שלא ניתן להגדיר "היסטוריה" מהי, כשם שלא ניתן גם להגדיר מהן "חדשות". לעומת זאת, תמיד מעניין לדעת אילו אירועים בעברם של בני אדם זוכים לכך שייזכרו ומדוע. בבריטניה, למשל, אנשים מצמידים לדש בגדיהם פרח נייר דמוי פרג, לזיכרם של קרוב ל-900 אלף הרוגי מלחמת העולם הראשונה. עם השנים הסכימו לאזכר באותו ה"פופי" גם יותר מחצי מיליון חיילים בריטים שנהרגו במלחמת העולם השנייה. הפופיס מופיעים על דשי הבגדים ימים אחדים לפני 11 בנובמבר, הנחשב ליום סיום המלחמה.

הישיש מאיר הפנים שנתן לי השבוע את הפופי שלי בתחנת הרכבת התחתית ווטרלו שבלונדון, החזיק בידו קופסת פח. שמתי בה פאונד לטובת "קרן הפופיס". מטרה טובה, הבטיח הקשיש. הוא זוכר את לילות ה"בליץ", אמר בגאווה.

הפטריוטיזם הבריטי יכול להיות לאומני מאוד, גם גזעני. עד היום הם שרים בערגה על שלטונה של בריטניה מעבר לימים, מהללים את נכונותם להקריב את חייהם למען המולדת ומייסרים את עצמם על שפתחו את ארצם בפני מהגרים כה רבים. אבל הם יודעים גם להתייחס אל הפטריוטיזם שלהם באירוניה, ומדפיסים את דגלם לא רק על חולצות טי ובלונים, כי אם גם על גרביים ועל תחתונים.

לקראת יום הזיכרון התפרסם סקר לפיו אחד מכל עשרה תלמידים בבריטניה חושב שאדולף היטלר היה מאמן הנבחרת הגרמנית בכדורגל, אבל מותר להניח שלפחות חלק מהתלמידים שסימנו את האפשרות הזאת על גבי השאלון לא עשו זאת ברצינות. כך או כך, ספק אם יש מדינה היודעת להנחיל את ההיסטוריה שלה טוב יותר מבריטניה, בין היתר בטלוויזיה ובתיאטרון.

בימים אלה צריך מזל גדול כדי להשיג כרטיסים ל"סוס מלחמה", הצגה עוצרת נשימה ב"נשיונל תיאטר", המשחזרת את מלחמת העולם הראשונה מנקודת ראותו של סוס. בסיום ההצגה שנכחתי בה, פנה השחקן הראשי אל הקהל וביקשו לתרום בנדיבות לקרן הפופיס. יש משהו ראוי להערצה ביכולת הבריטית לכבד את זכר הנופלים בלא לקדש את המלחמה עצמה, ובלא ליפול במלכודת הרחמים העצמיים והקיטורים הצדקניים, הבולעת לעתים כה קרובות ישראלים כה רבים; הפטריוטיזם כאילו חוזר בבריטניה למוטב.

אך כל זה לא מסביר מדוע דווקא מלחמת העולם הראשונה שומרת על מעמד הבכורה בתרבות הזיכרון ואילו ווטרלו, למשל, היא רק תחנת רכבת. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה קל היה לחגוג את סיומה של הראשונה, לא רק מפני שהסתיימה בניצחון, אלא בעיקר כי נחשבה למלחמה האחרונה. מבחינה זו, דמתה השמחה לזאת שחגגו השבוע בברלין, לרגל נפילת החומה.

אבל בתוך 20 שנה אחרי "המלחמה האחרונה", כבר ידעו הכל שעוד עוד מעט תפרוץ המלחמה העולמית השנייה, ובכל זאת הראשונה שמרה על מעמדה, גם אחרי השנייה. לא קל להסביר זאת. אולי זה קרה מפני שהמלחמה הראשונה לא התבטאה רק באלימותה, כי אם גם חוללה מהפכה חברתית ותרבותית של ממש, והובילה את האנושות אל המאה ה-20. בניגוד לתקווה הגדולה שהחדירה באנושות, ריסקה המלחמה השנייה את ערכי ההומניזם שהולידה המלחמה הראשונה והסתיימה באימה גרעינית.

האופטימיזם שהולידה מלחמת העולם הראשונה מזכיר את זה שהולידה הפלת החומה בברלין. אך גם ברלין עוד מתקשה להחליט מה היא רוצה להיות. במרכזה עמד פעם ארמון גדול ששימש במאה ה-18 את מלכי פרוסיה. שלטונות גרמניה המזרחית הרסו אותו כדי לפנות מקום לפרלמנט שלהם ושלטונות גרמניה המאוחדת הרסו גם אותו. כיום יש שם כר דשא ענקי. אין ערים רבות בעולם הזוכות פתאום לשטח ירוק כזה, אך במקום להשאירו כמות שהוא - מתכננים להקים שם מחדש את הארמון הפרוסי שהרסו הקומוניסטים. זה אמור לעלות כחצי מיליארד יורו. על אחד מקירות המתחם רשומה בינתיים כתובת גרפיטי ענקית, בגרמנית: "שמעון פרס מוצא את סיפוקו בדימונה".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו