בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | מי יזם את גירוש ערביי רמלה ולוד - בן-גוריון או רבין?

מי יזם את גירוש ערביי רמלה ולוד - בן-גוריון או רבין? * וכמה כסף גבה אלברט אינשטיין על הרצאותיו?

תגובות

יצחק רבין טען כי כששאל במלחמת העצמאות את דוד בן-גוריון מה לעשות עם תושבי רמלה ולוד, הגיב בן-גוריון בתנועת יד שרבין פירש כהנחיה לגרשם. ספר חדש מאת שאול ובר מחזק את הספק שהועלה כבר בעבר בדבר נכונותה של הגרסה הזאת. הספר ("רבין - צמיחתו של מנהיג", הוצאת מעריב) מבוסס בין היתר על עדויות שנגבו ביוזמת מרכז רבין לחקר ישראל.

לדברי ובר, רבין היה מעוניין בגירוש: "ניתן להניח שהפרשנות להינף היד הבן-גוריוני ניתנה בידי יגאל אלון ו/או רבין, מאחר וזה תאם את נטיית לבם". בין היתר קיוו השניים שאם הפליטים ימלאו את הדרכים, הצבא הירדני יתקשה להתקדם. כך או כך - פקודת הגירוש מ-12 ביולי 1948 נשמרה וזה לשונה: "יש לסלק במהירות את התושבים מלוד בלא הקפדה על מיון הגילים. יש לכוונם כלפי בית נבאללה (שמצפון לירושלים, ת"ש)... בצע מיד. יצחק ר".

קודם לכן הרגו חיילי צה"ל כ-250 מתושבי לוד (לפי מקורות ערביים - 400). מקובל להסביר את התקרית בכך שהתושבים פתחו באש על החיילים. ובר כותב: "הסבר זה להרג המוני נראה בלתי סביר בעליל ונראה שפרשה זו עדיין לא נחקרה כל צרכה". לדברי רבין, תושבי לוד סירבו לעזוב את עירם. בקטע שצונזר תחילה ופורסם לימים בספרו של דוד הורוביץ, "משימה בלתי גמורה", כתב רבין כי "לא היתה כל דרך להימנע משימוש בנשק ומיריות אזהרה כדי להכריח את התושבים לצעוד 15 עד 20 קילומטרים, עד לנקודת המפגש עם הליגיון הערבי. תושבי רמלה צפו במתרחש ולמדו את הלקח. מנהיגיהם הסכימו להתפנות מרצון".

מסמך השמור כיום בארכיון מרכז רבין מלמד שגם הגרסה על התפנותם של תושבי רמלה מרצון, "נראית על פניה כבעייתית", כדברי ובר. מדובר בהנחיה שהוציא רבין לקראת ביקורם של נציגי הצלב האדום ברמלה. "עליך לפנות עד אז את כל הפליטים", הורה. ובר סבור כי ברמלה הופעלו אמצעים הדומים לאלה שהופעלו בלוד. מקצת העדויות השמורות במרכז רבין רחוקות מלהחמיא לו כלוחם וכמפקד. הוא הרבה להסס, לטעות, נכנס להיסטריה וגם היה מעורב במריבות אישיות שתרמו לכישלונות צבאיים עם עשרות הרוגים. ובר עושה כמיטב יכולתו למצוא הסברים נקודתיים להתנהגותו של רבין, איש צעיר שכמו מרבית חבריו עוד לא היה מנוסה אז במלחמה. כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים שיקף במידה רבה את הצורך לכפר על כישלון כיבושה במלחמת העצמאות, קובע ובר.

הידוען המדעי הראשון

האוניברסיטה העברית בירושלים מגינה בימים אלה על היתר שנתנה לחברת "דיסני" להשתמש בשמו של אלברט אינשטיין כדי להפיץ קלטות וידיאו המיועדות לתינוקות ולילדים. אינשטיין הוריש לאוניברסיטה את הזכות להפיק רווחים משמו והיא גבתה 2.6 מיליון דולר תמורת ההיתר שנתנה ל"בייבי אינשטיין", חברת-בת של דיסני. אנשי חינוך אמריקאים טוענים שהקלטות האלה מבזות את שמו של המדען.

אך מסמכים שפירסמה לא מכבר אוניברסיטת פרינסטון, מלמדים שאינשטיין עצמו היה מרוצה מן הסתם מהעסקה: הוא נטה לגבות סכומי עתק עבור הרצאותיו באמריקה. באפריל 1921 בא אינשטיין לביקור ראשון בארצות הברית והתקבל בהתלהבות המונית, כמו היה כוכב רוק. מאמר מאת הביוגרף שלו, וולטר איזקסון, המתפרסם בשבועון האמריקני "אטלנטיק", קובע שאינשטיין היה "הסלב (ידוען) המדעי הראשון".

הוא קיווה לגבות 15 אלף דולר עבור הרצאה בפרינסטון. הכסף נדרש לו בין היתר כדי להסדיר את גירושיו מאשתו הראשונה. פרינסטון סירבה לשלם את הסכום ואינשטיין התאכזב.

ביקורו באמריקה היה מלווה גם במסכת סבוכה של תככים בתוך הקהילה היהודית, וזו גרמה בין היתר לעלבון צורב: אוניברסיטת הארוורד לא הזמינה אותו להרצאה.

אינשטיין בא לאמריקה ביוזמתו ובחברתו של חיים ויצמן, כדי לגייס כספים להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים. אך כמה מעשירי היהודים בניו יורק התנגדו אז לוויצמן. הקו הציוני שהוביל נראה להם לאומני מדי. גם תביעותיו הכספיות של אינשטיין הדאיגו אותם: הם דרשו ממנו להרצות בחינם, פן ייראה שהיהודים תאבי בצע. כמה מהם החרימו את ביקורו וגם מנעו את הזמנתו להארוורד.

הפרשה שיקפה את המתיחות בין המוני היהודים בניו יורק, יוצאי מזרח אירופה, רבים מהם עניים מרודים, לבין יהודי האליטה, יוצאי גרמניה. מסעו לטובת האוניברסיטה הניב 750 אלף דולר. ויצמן קיווה שיניב ארבעה מיליון. גם התקווה שאינשטיין יצטרף למדעני האוניברסיטה העברית התבדתה: הוא העדיף את פרינסטון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו