טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | הסודות של רחביה

מה יכול ללמד סיפורה של משפחה אחת על אורח החיים שניהלו הייקים בירושלים של שנות ה-30?

תגובות

דוקטור ולטר הירש היה רופא ילדים ירושלמי שכמה מוותיקי הייקים עוד זוכרים: יש לי תחושה עמומה שבילדותי גם לי נתן זריקה בטוסיק. אינני זוכר איך הוא נראה, אבל בתצלומים הנכללים בספר שכתב בנו מיכאל (מייקל) עופר - הוא נראה בדיוק כמו שרופאים ייקים אמורים להיראות: יש לו קרחת גדולה, גבות עבותות, משקפיים עגולים ושיניים בולטות.

הוא לובש חליפה אפורה ועניבה - כולו מהוגנות אירופית. ולטר ואילזה הירש התיישבו בירושלים ב-1936. הוא היה אז בן 38, היא בת 27. הם גרו ברחביה והשתדלו כמיטב יכולתם לחיות כמו בגרמניה. היו להם מכונית ועוזרת בית, ספרים ותקליטים של מוסיקה קלאסית. ביום שישי, אחרי ארוחת הצהריים, אהב הירש לישון שעה ואז לילדים אסור היה להרעיש. "תמיד יראתי מאבא", כותב עופר, "הוא היה שנון, ציני, כעסן ובעל חוש הומור. בנו, הילדים, לא גילה עניין של ממש".

בתולדות היחסים בין ישראל לגרמניה ראוי הירש להערת שוליים: שנים לפני שישראל נפתחה לקשרי תרבות עם גרמניה, העמיד הירש את הספרים שלו לרשות הציבור: זו היתה "הספרייה הגרמנית" בתל אביב. ממשלת גרמניה השתתפה בהוצאות אחזקתה ושילבה אותה לימים ב"מכון גתה".

ב-1956 עזב הירש את הארץ והשתקע בברלין. קודם לכן התגרש מאשתו. היא, מורה להתעמלות מיוחדת, נשארה בישראל והתחתנה מחדש, פעמיים. היו לה עוד שני בנים. מיכאל, שעוד נולד בברלין, עיברת את שמו. כיום הוא כבן 75, ובעבר היה מנכ"ל המכללה האקדמית לחינוך "אורנים".

לפני שש שנים יצא עופר לחופשה ליד אגם בדרום גרמניה, ואיבחן בתוכו תחושה המוכרת לבני מהגרים רבים המגיעים לארץ המוצא של הוריהם: "גרמניה נוגעת בי. אני נמשך אל הארץ הזאת". הוא החליט לכתוב ספר על אביו. "האב, הבן ורוח החופש" (הוצאת ספרית הפועלים) מצטרף אל שורה של ספרים על הייקים, מחקרים וזיכרונות. עופר כותב היטב. הוא התברך בחוש לפרטים קטנים, המשחזרים סיפור שובה לב על הווי הייקים ברחביה: דוקטור מול דוקטור גר.

כשהחל עופר להתחקות אחרי תולדות חייו של אביו, התברר לו שלמעשה אינו יודע עליו כמעט ולא כלום. מכתבים שכתב אביו לאמו חשפו בפניו רחביה אחרת, שכולה יצרים: ולטר ואילזה הירש התחתנו מאהבה, אך הוא חמד גם נשים אחרות והיא חמדה גברים אחרים.

כשנולד מיכאל, אביו לא היה בבית. בין חפצי אמו הוא מצא מכתב איחולים ששלח לה אביו. לכאורה מכתב מבעל אוהב ואב מאושר, אך כששב עופר וקרא את המכתב, במעין ניתוח ספרותי, הבחין שיש במכתב הרבה "את" ומעט "אנחנו". אביו אכן השתתף בשמחת אשתו - אבל בעצם לא היתה זו השמחה שלו.

בירושלים מצא עופר כמה אנשים שהכירו את הוריו, בהם הסופרת אנגליקה שרובסדורף שהיתה נשואה פעם לבמאי קלוד לנצמן. היא הראשונה שרמזה לעופר שיש בעברו סוד אפל. ילדים חשים לפעמים שהוריהם מסתירים מפניהם סודות משפחה, אבל נראה שעופר לא הפנים מיד את מה שאמרה לו שרובסדורף.

המסע בעקבות חייו של האב היה ארוך ומפותל, וכרך בתוכו חיפושים מאומצים, ספק ביוגרפיים ספק בלשיים, בין היתר בעזרת האינטרנט. כך נחשף למה שהיסטוריונים אחדים כינו "סימביוזה יהודית-גרמנית", לרבות נישואים מעורבים, ובמקרה של הוריו, גם ידידות עם סופרים ואמנים, ובהם במאי הקולנוע פייט הארלן, שתמך במפלגה הנאצית וביים, בין היתר, את הסרט האנטישמי "היהודי זיס".

ואז גילה עופר את הסוד: הדוקטור וולטר הירש לא היה אביו. הוא ידע שאין הוא אבי התינוק שילדה אשתו, אך אהב אותה והחליט לשמור על שלמות המשפחה. לעופר יש לכאורה סיבה להודות לו על כך, אבל כשהיה רק בן עשר כבר שלחו אותו הוריו לקיבוץ בית אלפא, ושם הוא גר עד היום. הוא מספר כל זאת בנימה עניינית, ללא רחמים עצמיים, ללא חיטוט פסיכולוגי. אודיסיאה יהודית, ישראלית וגרמנית מרתקת שבסיומה הוא מגלה את אביו האמיתי.

האם הוא נכדו של אוגוסט סטרינדברג, המחזאי והסופר השוודי? זו הנקודה להשאיר עוד משהו לקוראי הספר, המיטיב גם להאיר תופעה שאין ירושלמית ממנה: כולם ידעו שהדוקטור הירש אינו אביו הביולוגי של מיכאל עופר; כל רכלני רחביה דיברו על זה. רק עופר לא ידע.



רחביה ב-1936. אסור להפריע את שנת הצהריים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות