טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכום העשור | לאן התגלגלו כל כספי הסיוע לאפריקה?

תגובות

בתחילת האלף הראשון הבטיח ישוע למאמיניו שהעניים יירשו את הארץ. עם בוא האלף השני ציפו עניי העולם הנוצרי לשיבתו השנייה של המשיח ולמימוש הנבואה, אבל הוא לא בא. בפתיחת האלף השלישי התעוררה שוב האמונה שהגיע הזמן למיגור העוני מהעולם. המלחמה הקרה נגמרה, האפרטהייד בדרום אפריקה נפל, הגנום האנושי או-טו-טו יפוענח, הוויאגרה היתה כבר על המדפים, ובאג 2000 לא תקע אפילו מעלית. האנושות, אם כן, התפנתה סוף-סוף למקד את מיטב משאביה במקור הסבל הגדול מכולם.

ברוח זו יצא לדרך בספטמבר 2000, בכינוס חגיגי של האו"ם, פרויקט "מטרות הפיתוח למילניום", שהציב יעדים שאפתניים שעל ממשלות העולם, בשותפות עם המגזר הפרטי וארגונים לא-ממשלתיים, להשיג עד שנת 2015: צמצום (עד כדי מחצית מנתוני 1990) של עוני קיצוני, רעב וחוסר נגישות למים; השכלה יסודית לכל ילדי העולם; נגישות שווה לחינוך בלי אפליה מגדרית; עצירת התפשטותן של מחלות האיידס והמלריה; צמצום דרסטי בתמותת יולדות ותינוקות; התחייבות לשימור הסביבה, למחיקת חובות ולסחר הוגן.

בבסיס הפרויקט עמדה תורה כלכלית שלפיה רק תוכנית גדולה, שתמקד הרבה כסף ואת מיטב הטכנולוגיה לטיפול בכל גורמי העוני בו-בזמן ובקנה מידה עולמי, תצליח לחלץ יותר ממיליארד בני אדם שלכודים בעוני קיצוני. בצורה זו, אמרה התיאוריה, אפשר יהיה להכחיד את העוני מן העולם כבר ב-2025.

"מטרות המילניום" היה גרסה חדשה לחלום ישן. כבר ב-1961 הכריז האו"ם על "עשור של פיתוח", שבו יגויסו כסף, חדשנות מדעית ורצון טוב מצד ממשלות העולם, למען צמצום העוני והרעב. אחר כך הגיעה ההכרזה על "עשור הפיתוח השני", ואז השלישי והרביעי, וכך נוצרה מסורת שבה בפתח כל עשור מדווח המזכ"ל התורן על אי-עמידה ביעדי הפיתוח של העשור הקודם, ומכריז על יעדים שאפתניים אף יותר לעשור החדש. בהמשך לאותה מסורת פירסם האו"ם ביולי השנה דו"ח ביניים שמצביע על התקדמות איטית מדי בהשגת מרבית מטרות המילניום, במיוחד באפריקה שמדרום לסהרה. גם ההסברים שניתנו לכישלון היו מוכרים מהעשורים הקודמים: ממשלות לא עמדו בהתחייבויותיהן, מלחמות חדשות פרצו, אסונות טבע היכו, וכמובן, משבר כלכלי חריף שאף כלכלן לא חזה.

מה שבכל זאת הבדיל את עשור הפיתוח החמישי של האו"ם מקודמיו היה המאבק האזרחי חוצה הגבולות שליווה אותו. תנועות חברתיות, איגודים מקצועיים וארגונים אזרחיים פעלו גם קודם, אבל מעולם לא היו מטרותיהם, אופני הפעולה שלהם והמודעות שעוררו חובקי עולם במידה רבה כל כך. איכרים חסרי אדמה מאגן האמזונס עם פועלות חסרות דיור מבנגל, פעילות איכות סביבה אמריקאיות עם לוחמים לזכויות ילידים בצ'יאפאס, טרוצקיסטים מכיכר טרפלגר עם יזמות עסקיות מאפריקה - כולם משלבים כוחות, מחליפים מידע ונאבקים נגד מוקדי הכוח והניצול. וכל אלה התנקזו אל האירוע המכונן של המאבק: ההפגנות בסיאטל ב-30 בנובמבר 1999, שהצליחו לשבש את כינוס ארגון הסחר העולמי, ואף אילצו את ראש העיר להטיל עוצר על העיר.

המיצגים החוזרים של אלימות אורבנית ברחובותיהן של ערים שבעות הדביקו לתנועה האמורפית את הכינוי "אנטי-גלובליזציה", למורת רוחם של רבים מהפעילים בה. בעיניהם המאבק לא היה בין הלוקלי לגלובלי, אלא בין שתי תפיסות עולם שונות, "התנגשות של גלובליזציות", וזאת שהם שאפו לקדם היתה גלובליזציה צודקת יותר מזאת של השוק החופשי הקפיטליסטי. כדי לגבש רעיונות קונסטרוקטיביים באופן שוויוני ופתוח, נוסד ב-2001 בפורטו אלגרה שבברזיל הפורום החברתי העולמי. 2005 היתה שנת השיא של הפורום, אז השתתפו בו כ-170 אלף נציגים מ-5,700 ארגונים ב-2,500 סדנאות. מטרתם היתה להוכיח ולשכנע ש"עולם אחר הוא אפשרי".

דווקא כשפרץ המשבר העולמי ב-2008, ואיתו התחושה שהמערכת הקפיטליסטית עומדת לקרוס בכל רגע, נדמה היה שאש המאבק העולמי כבר כבתה. ההפגנות בכינוס ארגון הסחר העולמי בנובמבר האחרון היו קטנות ודלות-משתתפים יחסית, אף על פי שבאירוע צוינו עשר שנים להפגנות סיאטל ושהוא נערך בלב אירופה, בז'נבה. אחת הסיבות להתפוגגות התנועה היא כישלונה לגבש חזון משותף שיגשר על חילוקי הדעות וניגודי האינטרסים בין מרכיביה השונים. מרבית התנועות והארגונים חזרו למקד את פעילותם בעניינים מקומיים - למעט בעיית ההתחממות הגלובלית, שסביבה נשמרה, ואף התחזקה, ההסכמה הבינלאומית.

דעיכת המאבק קשורה גם לירידתו מהבמה של האיש שאחראי במידה רבה לאחדות וללהט שלו בתחילת העשור. דמות הקאובוי הטקסני מהבית הלבן הפכה מיד לבובת הוודו של כל הרוע בעולם: אימפריאליזם אמריקאי מיליטנטי, קפיטליזם תאגידי דורסני, הפרת זכויות אדם והרס הסביבה. המאבק למען עניי העולם נבלע בתוך זעם אנטי-אמריקאי באופן שגרם לו לעתים קרובות מדי להתעלם מתפקידם הבלתי מבוטל של שחקנים לא-מערביים בפגיעה בעניים, בסביבה ובזכויות האדם.

גם בלי שהשיגו שינוי בכללי המשחק, מטרות המילניום ותנועת הגלובליזציה האחרת עזרו למיליוני עניים. המודעות לאחריות חברתית וסביבתית של תאגידים פרטיים ושל ממשלות גברה, ואינספור יוזמות ומאבקים מקומיים שאבו השראה מהרצון בשינוי ומהאמונה שהוא אפשרי. גל של שינוי פוליטי צבע את דרום אמריקה באדום, וגם את מפת ארצות הברית בליל הניצחון של אובמה. הסיוע השנתי ממדינות עשירות לעניות הוכפל ועם קצתן הושגו הסכמים למחיקת חובות משמעותית. התפשטות מגיפות האיידס, המלריה והשחפת הואטה והתמותה מהן ירדה. שיעורי הגישה למי שתייה נקיים גדלו אף יותר מהמצופה. תמותת ילדים מתחת לגיל חמש קוצצה ברבע, ותשעה מתוך עשרה ילדים זוכים לחינוך יסודי. גם הפערים המגדריים בחינוך, בייצוג פוליטי ובתעסוקה הצטמצמו.

אבל העשור שהתחיל בחלומות ורודים מסתיים בתחזיות שחורות. המשבר הכלכלי מעורר כיום חשש שחלק גדול מההתקדמות שהושגה יאבד. האטה כלכלית וחוסר ודאות במדינות העשירות משמעותם בשביל המדינות העניות פחות סיוע, פחות הכנסות מיצוא, פחות השקעות זרות, פחות תיירות, ופחות מהגרי עבודה ששולחים כסף הביתה. התוצאה תהיה יותר עוני ומצוקה כלכלית, שיביאו ליותר שחיתות, פשע, מלחמות והרס סביבתי, ובעקבותיהם עוד עוני ומצוקה כלכלית - וכך יתחדש המרוץ אל התחתית.

• חזרה לדף הראשי של סיכום שנת 2000

 


 



צילום: אימג' בנק / Getty Images
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות