בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכום העשור | מאחורי הניסיון למכירת הגנזך של יהודה עמיחי לאוניברסיטת ייל

המקרה המוזר והלא ספרותי בהכרח של הניסיון למכירת הגנזך של יהודה עמיחי לאוניברסיטת ייל

תגובות

פגישה עם ידידו, המשורר הבריטי טד יוז, הבהירה ליהודה עמיחי מה רב ערכו של ארכיונו הספרותי. אלמנתו של עמיחי, חנה, סיפרה בשבוע שעבר שיוז שאל את עמיחי מה הוא עושה עם הטיוטות של שיריו. עמיחי השיב לו הוא מטווח אותן לסל הניירות שבחדרו. "השתגעת?" אמר לו יוז המזועזע, "אתה מונע מילדיך את האפשרות למכור אותן".

בשנת 63' החל עמיחי לשמור את הניירת ואת פנקסי העבודה הקטנים שלו. כעשור לפני מותו, העריך בית המכירות "סותביס" את שווי הארכיון שלו בכ-200 אלף דולר. משפחת עמיחי פנתה לבית הספרים הלאומי בירושלים. "המנהל, ד"ר ישראל שצמן, כתב שהם לא יכולים לרכוש את הארכיון", מספרת חנה עמיחי, "כי הם החליטו לרכוש הגדה יקרה משנה כזו וכזו. זכותם. אז גם הועלו טענות בדבר אי-יכולתה של הספרייה למצוא את האמצעים הכספיים לשימור עזבונות של חוקרים, כמו של ההיסטוריון פרופ' דוד פלוסר, שבנו כעס שהכל זרוק בארגזים בספרייה הלאומית. זה הקל על ההחלטה שלנו".

כשנודע באפריל 2001, לאחר פרסום בשבועון האמריקאי-יהודי "פורוורד", שעמיחי מכר את ארכיונו לאוניברסיטת ייל ביותר מ-200 אלף דולר, התעורר מיני-סקנדל ציבורי. השאלה המרכזית היתה אם לעמיחי עומדת הזכות המוסרית והמשפטית למכור את עיזבונו לארכיון מחוץ לישראל. הפרופסור לספרות בנימין הרשב אמר בראיון ל"הארץ", כי "רק שוביניסטים צרי אופקים רוצים לשמור את הדברים במדינה, כדי שהחומר יירקב באיזה מקום". פרופ' זיוה שמיר, שעמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל אביב, השיבה לו מעל דפי "הארץ". עמיחי מכר את כתביו "בגלל צורך כלכלי בל יגונה", כתבה, אך הוא בוודאי היה מעדיף לשכון בין משוררי דור הפלמ"ח ודור המדינה. "ארכיון עמיחי לא יקבל בארצות הברית את תשומת הלב המחקרית-ביקורתית שהיה מקבל אילו נשאר בארץ. לפנינו צעד ראשון, מסוכן, של בריחת נכסי רוח. של הצבעת אי אמון במרכזיות ישראל בחיי העם היהודי".

העניין כמעט הגיע למפתנו של בית המשפט העליון, עוד לפני מותו של עמיחי. גנז המדינה, שידע על כוונת עמיחי למכור את ארכיונו, ביקש לממש את זכותו לפי החוק ולצלם את תכולת הארכיון לפני שיישלח לארצות הברית. אולם ספריית בייניקה בייל הודיעה שאם האוסף יצולם, היא תוותר על הרכישה. רק כאשר עמיחי, שהיה כבר חולה, איים כי יעתור לבג"ץ נגד המדינה, החליט הגנז להסתפק בהתחייבות משפטית של אוניברסיטת ייל, שחוקרים ישראלים יוכלו לעיין בעזבון. מוצא של כבוד? אולי. ממילא כל אחד יכול להיכנס לאתר האינטרנט של הספרייה ולראות מה היא מציעה, והיא כמובן פתוחה לחוקרים.

חנה עמיחי, שחזרה בשבוע שעבר מביקור בספרייה בייל, מספרת ש"הכל מקוטלג ושמור להפליא. בייניקה היא ספרייה ידועה לספרים נדירים וכתבי יד, ויש בה אוסף גדול של שירה מודרנית. ניתן למצוא בה את יוסיף ברודסקי וארכיונים של צ'סלב מילוש, עזרא פאונד ואחרים, ויש לה את האמצעים לשמר את העזבון של עמיחי. לא היתה ודאות שלספרייה כלשהי בארץ יהיו אמצעים כאלה".

רשימת הארכיונים, העזבונות והאוספים הייחודיים, שלא מוצאים מקום מנוחה בארץ - ארוכה. כך הוא המקרה של אוסף פאול גולדמן. אורי אבנרי טוען שגולדמן היה "צלם העיתונות האמיתי הראשון שהיה בארץ". הוא נחרת בתודעה הציבורית כמי שצילם את בן-גוריון עומד על ראשו בשפת הים בהרצליה. בנובמבר 86' מת גולדמן, עני ומר נפש. אוסף התשלילים שלו, שהכיל כ-40 אלף פריטים, העלה עובש בבוידעם של בתו, עד שבשלהי 2001 נמכר לספנסר פרטריץ, איש עסקים אמריקאי ממוצא יהודי, שעשה את הונו בנדל"ן.

היוזם והמתווך בעסקה היה הצלם דוד רובינגר - שאת האוסף הפרטי שלו מכר ל"ידיעות אחרונות" בסכום גבוה מאוד, לפי ההערכות - ולבתו של גולדמן שולם דולר אחד תמורת כל תשליל. מאז, השקיע פרטריץ לא מעט כסף בשיקום האוסף, שהוצג בין השאר בישראל ובארצות הברית. התשלילים נמצאים לעת עתה בארץ, אבל פרטריץ מחפש קונה לאוסף, ותג המחיר הוא בן כמה מיליוני דולרים.

פרופ' נורית גוברין ואחותה פרופ' חגית הלפרין מכרו ב-96' את הספרייה של אביהן, הסופר והמסאי ישראל כהן, לאוניברסיטת סטנפורד. גוברין אומרת כי "במשך כעשור חיזרנו על פתחיהם של כל המוסדות האקדמיים והחצי-אקדמיים בבקשה שיקבלו את הספרייה ולא נענינו". סוחרי הספרים רצו לרכוש רק את הקצפת. בסטנפורד, לעומת זאת, לא היססו ורכשו כ-20 אלף כותרים, בהם אוספים של שירה וספרות עברית ושל תולדות ארץ ישראל. "עד היום עצוב לנו שהספרייה לא כאן", אומרת גוברין.

אוניברסיטת סטנפורד נהנית גם מהאוסף הייחודי של אליאסף רובינזון - אספן ובעל חנות הספרים הוותיקה "רובינזון" - המכיל גלויות, צילומים, כרזות ומסמכים משישים שנותיה הראשונות של תל אביב. האוסף זמין עתה באתר האינטרנט של האוניברסיטה.

הארכיון של הביבליוגרף העברי גצל קרסל, שכולל 400 אלף קטעים משנותיה הראשונות של העיתונות בישראל ואלפי מכתבים שכתבו לו משוררים, סופרים ודמויות מפתח בישראל, הוא עתה רכושה של אוניברסיטת אוקספורד, לאחר ששום מוסד בארץ לא התעניין בו. עתידו של ארכיון המסמכים של חנה סנש נידון בכנסת, לאחר שנשקלה האפשרות שהוא יועבר למוזיאון השואה בוושינגטון. לבסוף הוחלט שהוא יישאר בארץ.

אולם, יש עזבונות שנשארים כאן. כמה סופרים חשובים העבירו ועודם מעבירים את מסמכיהם לארכיונים לספרות עברית במכון "הקשרים" באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, שבראשו עומד פרופ' יגאל שוורץ. הראשון היה עמוס עוז, ולאחריו תרמו לארכיון גם אהרן אפלפלד, רות אלמוג, דוד אבידן, יוכבד בת-מרים, דוד שיץ, נסים אלוני ואחרים.

גם פרשת שימורו של אוסף הסרטים של חלוץ הקולנוע הישראלי נתן אקסלרוד, היא סיפור סבוך שהחל ב-75' והסתיים רק 12 שנים לאחר מכן, כשפרויקט שימורם של הסרטים הושלם בעזרת כספי נדבנית צרפתייה. למרות הצעות מפתות מחו"ל לרכוש את אוסף סרטי "יומני גבע" של אקסלרוד, נעשה מאמץ עצום להשאיר אותו בארץ. בסיפור המפותל היו מעורבים בני הזוג לאה ונתן אקסלרוד, גנז המדינה, ד"ר פאול אברהם אלסברג, מנהל גנזך המדינה, ד"ר משה מוסק, פרופ' אנדריי שוראקי ואנשים נוספים, וכיום הוא נמצא בארכיון הסינמטק בירושלים.

ש"י עגנון, אורי צבי גרינברג וחיים גורי מסרו את ארכיוניהם, חינם, לספרייה הלאומית. המשורר נתן זך אמר השבוע, שהוא אינו שוקל למכור את ארכיונו לספרייה בחו"ל. "זה דבר שלא ייעשה", אמר, "לאחר מותי, הארכיון הספרותי שלי יועבר לספרייה הלאומית בירושלים, ובחינם. בינתיים הארכיון לידי כי אני זקוק לו, ובבוא העת אעבור על מכתבים פרטיים מסוימים ואשמידם כי איני רוצה לפגוע באנשים".

• חזרה לדף הראשי של סיכום שנת 2000





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו