בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכום העשור | ההזדמנות שלא היתה בועידת קמפ דיוויד השנייה

שלושת המנהיגים שהתכנסו בקמפ דיוויד לא היו מסוגלים מלכתחילה לספק את הסחורה

תגובות

ישנם הרבה מאוד אנשים שאני מעריך ומכבד, בהם נשיא ארצות הברית לשעבר וראש ממשלת ישראל לשעבר, שמאמינים שוועידת קמפ דיוויד 2000 היתה רגע נדיר שהוחמץ. לו היו מנצלים את ההזדמנות, עתיד השלום באזור, אם לא עתיד המזרח התיכון כולו, היה משתנה מיסודו.

איני נמנה אמנם עם חסידיה של השקפה זו, אבל יחד עם זאת אני רואה את הכוח שבנימוקיה. במבט לאחור על העשור שחלף מאז הוועידה נראה כי רוב מה שהישראלים, הערבים, הפלסטינים והאמריקאים בעלי החשיבה הנכונה רצו להשיג מוטל אי-שם שבור, רצוץ, מגואל בדם ומוכה. היתה אמנם התאוששות מסוימת, אך נראה כי התפוגגה תחושת האמון, האמונה והתקווה שמשא ומתן יוכל לפתור את הבעיה הישראלית-פלסטינית. במקום זאת, ומתחת לרגיעה ולשלווה המתעתעות, יש עכשיו תסיסה מבשרת רעות. מה שמזכיר לי שורות מפורסמות משירו של ייטס "ההתגלות השנייה": "ומה חית-הפרא, שהפעם הגיעה שעתה סוף-סוף, נשרכת אל בית-לחם להיוולד?" (תרגום: שמעון זנדבנק).

הסיבה לכך שאני מפקפק במשמעות של קמפ דיוויד, ובתחושה שאפשר למתוח קו ישר מכישלונה אל המבוי הסתום הנוכחי בין הערבים לישראלים, אינה נובעת מכך שלדעתי המפגש לא היה משמעותי. הוועידה היתה אירוע היסטורי, הפעם השנייה בלבד ב-40 שנות דיפלומטיה אמריקאית שבה כינס נשיא אמריקאי מפגש של מנהיגים לדיון בסוגיות של מעמד קבע. אך כדי לייחס ל"רגע" הזה את המשמעות שצבר מאז, צריך לקבל את הטיעון שאכן היה לוועידת קמפ דיוויד סיכוי ממשי לייצר הסכם. בהתחשב בנסיבות ובדמויות הפועלות, הסיכויים להגיע שם לסוף טוב היו קלושים עד אפסיים. בקיצור, כדי להביא לסיום שונה, כלומר להסכם, שלושת המנהיגים שנועדו שם (קלינטון, ברק וערפאת) היו חייבים להיות מנהיגים שונים, עם חוויות שונות, דרכי חשיבה אחרות ואינטרסים אחרים. ההחלטות שנדרשו כל השלושה לקבל ביחס לשינויים עתידיים היו פשוט מעבר ליכולתם. ושום בחינה מחודשת לא תשנה זאת.

ישנן שתי אסכולות מרכזיות בפרשנות קמפ דיוויד. כל הצדדים ניצלו את הוועידה לצורכיהם והשתמשו בה לחיזוק עמדותיהם הפוליטיות. לפי האסכולה הראשונה (נכנה אותה הפרשנות השמרנית), ערפאת לא ניהל משא ומתן, ויתר על עסקת חייו, ואז פנה לאלימות כדי לחפות על שגיאותיו. האסכולה השנייה (הרוויזיוניסטית) טוענת כי אילו נהגו כולם אחרת, היתה אפשרות שהוועידה תסתיים בצורה שונה. בשתי הפרשנויות הללו טמון גרעין של אמת.

אך אף אחת מהן אינה עוסקת או מכילה את ההסבר המשכנע מכל. במלים פשוטות, ועידת קמפ דיוויד לא יכלה לייצר הסכם על סיום הסכסוך בארבע סוגיות הליבה (ירושלים, טריטוריה, פליטים וביטחון) או אף הצהרת עקרונות מהותית. אף אחד ממקבלי ההחלטות העיקריים לא גילה הבנה מספקת לצורכי האחר; ולא היה מוכן לקבל את הצרכים הללו כלגיטימיים גם אם הבין אותם; ולאף אחד לא היה הכוח הפוליטי או הרצון להיענות לצרכים של השני. יתרה מכך, גם ההנחה שאפשר ליישב בין צורכי הישראלים והפלסטינים בסוגיות אלו עדיין נתונה לוויכוח. ולמתווך, במקרה הזה נשיא אמריקאי מוכשר, מסור, אפילו מבריק, לא היתה כל אסטרטגיה, לא טיוטת משא-ומתן ולא שום סיכוי לנהל את הוועידה. תחת זאת, הוועידה למעשה ניהלה אותו.

עם פערים עצומים בסוגיות הליבה, חשדנות וחוסר אמון עמוק בין ברק לערפאת, ועבר של הבטחות מופרות בשני הצדדים שתחילתו עוד בתקופת אוסלו, סיכויי ההצלחה אכן היו קלושים. ובעוד שהנהגה אמיתית מחייבת נטילת סיכונים, בייחוד במבחן הרגע ההיסטורי, מנהיגים עדיין מקבלים את החלטותיהם על סמך סיכון מחושב ובהתבסס על מי שהם והנסיבות שנקלעו אליהן. במובן זה, לא ברק ולא ערפאת יכלו לראות את השלם ולהתעלות מעל שלל האילוצים כדי להתפנות לדיפלומטיה מחוללת-שינוי. ברק, ללא ספק, עשה עבודה טובה יותר במישור זה; ומגיע לו קרדיט עצום על הצעותיו הנועזות. אבל אין משמעות הדבר שהיה מוכן לקבל את סוג ההחלטות שהיו מובילות למה שרצה: פתרון אמיתי לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ערפאת בבירור לא היה מוכן לעשות זאת.

יש להבהיר שתי נקודות נוספות הנוגעות להיסטוריה וללקחים שיש להפיק. הראשונה היא שאם היו ב-15 השנים האחרונות אירועים שהיו באמת חשובים, כאלה שאילו הסתיימו אחרת יכלו ליצור עתיד אחר לערבים וישראלים, הרי שאי אפשר למצוא אותם בתקופת קמפ דיוויד. לעומת זאת, ישנם שני אירועים, שניהם מתקופה מוקדמת יותר, שבנסיבות אחרות היו עשויים לשנות את המציאות הנוכחית באופן משמעותי: תבוסתו של ג'ורג' בוש האב בנובמבר 1992 ורצח ראש הממשלה רבין שלוש שנים לאחר מכן. תחשבו מה היה קורה במצב שונה: בוש האב נבחר שוב; שר החוץ המוכשר שלו, ג'יימס בייקר, ממשיך לכהונה נוספת של ארבע שנים; ויחד עם ראש הממשלה רבין הם מתגברים על המים הסוערים בדרך להשגת הסכם שלום ערבי-ישראלי. ייתכן מאוד שארצות הברית יכלה לתווך בהסכם שלום אחד, קרוב לוודאי בין ישראל לסוריה - התפתחות שהיתה משנה באופן משמעותי את המצב העגום שבו אנחנו נמצאים היום.

ולבסוף, ביחס ללקחים, לא אתיימר לתת עצות לישראלים או לפלסטינים. אבל אני יכול להציע נקודה או שתיים לממשלה שלי; ובכך נעוצה חשיבותה של ועידת קמפ דיוויד מנקודת המבט שלי. ההיסטוריה מציעה את ההגנה הטובה ביותר מפני שתי סכנות שמעצמות גדולות צריכות להישמר מהן תמיד: התפיסה שמעצמה גדולה היא באמת מעצמת-על ויכולה לעשות ככל העולה על רוחה והתפיסה שמעצמה גדולה יודעת הכל. בקמפ דיוויד בחרנו להתעלם מההיסטוריה במובן זה, וצללנו אל הלא נודע ואל משא ומתן שאליו אף אחד מהצדדים - כולל אותנו, האמריקאים - לא היה מוכן.

ידידי תום פרידמן טוען שאי אפשר לזכות בלוטו אם לא קונים כרטיס. טיעון משכנע. אחרי הכל, למה לא לנסות? האם לא עדיף לנסות ולהיכשל מאשר לא לנסות כלל? הרעיון הזה הולם קבוצת פוטבול בתיכון יותר מאשר את ארצות הברית, המעצמה הגדולה בעולם. אם אמריקה רוצה להשיג בעתיד הסכם לסיום הסכסוך, מוטב שתגלה הבנה עמוקה יותר לצורכי הצדדים, לוויתורים שהם מוכנים לעשות ולמה שאמריקה מוכנה לעשות במטרה להביאם למקום שאליו הם צריכים להגיע. לא נוכל להרשות לעצמנו כישלונות נוספים באזור, וגם הערבים והישראלים לא יעמדו בזה. עוד כישלון אחד בנוסח קמפ דיוויד ואפשר יהיה לתלות שלט "סגור למשך העונה" על הסיכויים לא רק לתיווך אמריקאי אמין, אלא לאפשרות הפתרון של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

תרגום: מרב שמבן

אהרן דיוויד מילר, חוקר מדיניות ציבורית במכון המחקר ע"ש וודרו וילסון, היה יועץ לענייני המזרח התיכון לשרי החוץ של ארצות הברית הן בממשל הרפובליקאי והן בדמוקרטי. ספרו החדש, Can America Have Another Great President?, עומד לצאת בהוצאת בנטאם.

• חזרה לדף הראשי של סיכום שנת 2000




צילום: רויטרס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו