בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כחוט השערה

גם במקצוע מדויק כקליעה נחוצה לפעמים טיפת מזל

תגובות

הדבר המפתיע ביותר הוא השקט בין היריות. מדי כמה דקות נשמע קול נפץ חד ונשכני, ואחריו מהדהד קול הפגיעה במטרה, אבל בשאר הזמן, הדממה מולכת. שמונה קלעים שוכבים על רצפת הלבד במטווח האולימפי בהרצליה. גופם כמעט לא זז. מדי פעם הם שולחים יד אל קופסת הכדורים שמונחת מימינם. כמה סנטימטרים ימינה וכמה סנטימטרים שמאלה, בחזרה אל ההדק. זה הכל. פרט לכך הם נותרים קפואים כמו פסל. הם משחררים ירייה, אבל ממרחק 25 מטר קשה לראות אם פגעו במטרה. וממרחק קרוב הרבה יותר, קשה לקרוא על פניהם אם הם מרוצים או מתוסכלים.

"אחרי כל ירייה אתה חייב לחשוב על הכדור הבא", אומר דורון אגוזי, קלע בן 27, חבר המשלחת האולימפית למשחקי בייג'ין 2008. "אין לך זמן לשמחה או לעצב". גם אחרי הירייה שהקנתה לו את הכרטיס לבייג'ין אגוזי לא השתולל משמחה. זה היה ביולי, בגמר אליפות אירופה שנערכה בגרנדה, ספרד. אגוזי היה צריך להתברג באחד משמונת המקומות הראשונים, ולקראת הכדור האחרון בסט האחרון (מתוך עשרה סטים) הוא היה זקוק לתוצאה מושלמת כדי להשיג את המטרה.

"לא ידעתי מה המצב שלי לעומת המתחרים שלי", הוא אומר. "אם הייתי יודע זה היה יוצר עלי הרבה יותר לחץ. רק אחרי שיריתי ופגעתי הבנתי כמה הייתי קרוב לאבד את המקום שלי במשלחת לבייג'ין. בסופו של דבר סיימתי עם אותו ניקוד כמו הקלעים שהיו מדורגים במקום התשיעי והעשירי, אבל הייתי בפנים. לפעמים גם במקצוע מדויק כמו קליעה צריך גם טיפת מזל".

ברובם המכריע של ענפי הספורט, ההבדלים בין הישג לכישלון, ניצחון או תבוסה, הם בדרך כלל מזעריים. מדי ארבע שנים, ספורטאים רבים מסיימים את התחרות הגדולה בחייהם כחוט השערה ממדליית הזהב. אולם נראה שהמונח הזה, כחוט השערה, מתאים יותר מכל לענף הקליעה, שבו הקלע צריך לפגוע ממרחק 50 מטר בעיגול שקוטרו כסנטימטר, או ממרחק עשרה מטרים בעיגול שקוטרו כחצי מילימטר.

"זה מקצוע מלחיץ מאוד, ועיקר האתגר של הקלע הוא איך להתמודד עם הלחץ הזה. איך הוא שולט על הדופק שיכול להטות את הקנה או לפגוע בריכוז", אומר גיא סטריק, מאמנו של אגוזי, שהתמודד בשלושה משחקים אולימפיים ועדיין מנסה להשיג לעצמו את הכרטיס למשחקי בייג'ין. סטריק החל לאמן את אגוזי לפני עשר שנים, בקיבוץ מעברות, והוא מגלה שבתור נער אגוזי לא היה קלע טוב במיוחד.

"לא היה לו כישרון טבעי לזה", אומר סטריק. "שיווי המשקל שלו לא היה מדהים ואף על פי שהוא טיפוס מאוד רגוע ואטי, הגוף שלו עובד מהר מאוד. מצד שני, תמיד היתה לו יכולת תזמון מופלאה. מהירות התגובה שלו גבוהה הרבה יותר מזאת של האדם הממוצע, והוא יודע לבחור בדיוק מתי לשחרר כדור. מה שהוא היה צריך לעשות כדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר זה לעבוד על היציבות. זה תהליך ארוך ומפרך - שכולל אלמנטים טכניים, כמו המשקל על הכתף, סוג הנעליים שהוא נועל, הזווית של היד - וגם הרבה עבודה מנטלית והרבה מאוד שעות מול הסימולטור".

אגוזי מתחבר כמה פעמים בשבוע אל הסימולטור, תוכנת מחשב שמדמה מצבי ירי ומודדת בעזרת חיישנים את מהירות התגובה של הקלע ואת יכולתו לשמור על יציבות. בנוסף על כך, הוא מתאמן בסלון ביתו של אחיו על תרגילי כושר - "פילאטיס לעצלנים" לפי הגדרתו - ומבלה במטווח חמישה ימים בשבוע, שעות על גבי שעות, רק הוא והמטרה, היד והרובה, הגוף מול הראש.

"יש הרבה עבודה טכנית ופיזית בספורט הזה", הוא אומר. "צריך לעבוד על שרירים, על כוח סיבולת, אבל הרבה מאוד עבודה היא עבודה מנטלית. לפני כל תחרות, אתה צריך לדמיין אותה מההתחלה ועד הסוף", הוא אומר. "אם לא תנצח בה בראש, אין לך סיכוי לנצח בה גם בעולם המציאותי. אתה צריך לדמיין את כל הפרטים. איך אתה מגיע למטווח, יוצא מהאוטו, מתלבש, מתארגן, איך אתה ניגש לעמדה, מרפה את הכתף, ממקד את המבט, מכניס את עצמך למצב המתאים, מתכונן לכדור הראשון, יורה. מתכונן לכדור השני באותו תהליך, יורה. ככה עוברת בראש כל התחרות, כך שכשאתה מגיע בסופו של כל התהליך הזה לתחרות עצמה, אתה מוכן אליה בצורה מושלמת".

אולם כמובן שגם בשלמות הזאת יכולים לפגוע מצבים בלתי צפויים. ענן שמכסה את השמש יכול לשנות את הדרך שבה צריך לירות את הכדור, והרוח שנושבת, או לא, במטווח הפתוח מאלצת בדרך כלל את הקלע להסתגל בכל ירייה לתנאים חדשים. "קלע טוב הוא קלע מנוסה", אומר סטריק. "הוא צריך לדעת איך להתמודד עם מצבים שונים שמתפתחים תוך כדי תחרות. הוא צריך להיות מספיק בוגר כדי להתמודד עם הלחץ. לדורון יש הרבה מאוד תכונות שהופכות אותו לקלע מצוין, אבל לפעמים נדמה שחסר לו ה'קילר אינסטינקט', הרעב לניצחון".

בינתיים, במאבק הפנימי בין חניך למאמן, ידו של אגוזי על העליונה. אם סטריק לא ישיג את הקריטריון האולימפי בתחרות גביע העולם שתיערך בבייג'ין, במטווח שנבנה במיוחד למשחקים האולימפיים, אגוזי (יחד עם גיא סימקוביץ', חניך נוסף של סטריק) יהיה זה שייצג את ישראל גם במקצוע החזק של מאמנו - ירי בשכיבה ל-50 מטר, בנוסף על שאר המקצועות שלו: רובה אוויר (מצב עמידה ל-10 מטרים), וירי בשלושה מצבים (שכיבה, כריעה, עמידה) ל-50 מטר.

"אני רוצה מאוד שגיא יהיה איתי בבייג'ין כמתחרה", אומר אגוזי. "אבל אם הוא לא יצליח ואני אצטרך להתחרות גם במצב שכיבה, אני אתייחס אל זה כעוד אימון לקראת המקצועות החזקים יותר שלי". בשלב הזה, מזרז אותו סטריק לסיים את הראיון ואת סדרת הצילומים לעיתון, שבה הפגין את קור הרוח והסבלנות שמאפיינים אותו כספורטאי. "נכנסנו לשנה אולימפית", מסביר סטריק. "עכשיו כבר 2008, הזמן עובד נגדנו, עוד שמונה חודשים יש לנו אולימפיאדה".



דורון אגוזי. קודם צריך לנצח בראש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו