בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני כן קיצוני, אני כן רדיקלי

ח"כ חיים אורון (ג'ומס) מתמודד על הנהגת מרצ ומנסה להתנער מהדימוי המפא"יניקי. יוזמת ז'נווה לא היתה מתגבשת בלעדיו, כשהוא עובר ליד ההתנחלות הקרובה לקיבוצו הוא מקלל ואת ברגותי הכלוא הוא פוגש "יותר ממה שאשתו רואה אותו". אפרורי? הוא שהתמחה בגלגול נקניקיות?

תגובות

בשבוע שעבר פנו אל ח"כ חיים אורון כמה מתומכיו במרוץ להנהגת מרצ ובישרו לו שהחליטו לממן בשבילו נהג פרטי. כבר שנים שאורון נוהג בכל יום מקיבוצו שבצפון הנגב, להב, לכנסת בירושלים או למשרדי מרצ במרכז תל אביב, וגם כשיום העבודה מסתיים קרוב לחצות הוא מתעקש לנהוג בפורד מונדיאו האפורה חזרה הביתה אל נילי, אשתו. תגובתו של אורון על הבשורה היתה פרץ צחוק גדול ונבוך. "מה פתאום נהג? אני? נהג? השתגעתם? לא בא בחשבון".

"מדובר בפיקוח נפש", מסביר פרופ' דני יעקבסון, מהתומכים הפעילים וחדורי האמונה במועמדותו של אורון. "אמנם אין לנו קמפיין משופע בכסף, אבל אם חס וחלילה יקרה לו משהו, אפילו קטן, מה שווה כל הקמפיין שאנחנו עמלים עליו? הוא אמנם התנגד מאוד, כי הוא חי ונושם את האתוס של הקיבוץ והשומר הצעיר, שאין זכויות יתר ואין מקום להתפנק, אבל אני חושב שהצלחנו לשכנע אותו בחשיבות העניין".

בקרוב יחגוג אורון יום הולדת 68 ועד שהכריז על מועמדותו, לפני כחודש, תיכנן שזו תהיה הקדנציה האחרונה שלו בכנסת. הוא קיווה לשוב ולהיות מעורב יותר בקיבוץ, בוועדת המשק, במפעל הפלסטיק "דולב", לבלות יותר עם נילי, עם שמונת הנכדים, לטייל, ללמוד. מאז סיים את תיכון חדש בתל אביב בשנות החמישים ובחר להגשים בנגב את העקרונות שעליהם חונך בתנועת הנוער, לא רכש השכלה פורמלית.

"תיכננתי להיות סטודנט חופשי, ללמוד קצת פילוסופיה יהודית והיסטוריה", הוא מספר בארוחת צהריים בחדר האוכל של להב. "התאים לי להנמיך את הווליום. ליוותה אותי תחושה של מיצוי. כמה אפשר לשבת בוועדת כספים? כמה תקציבים אפשר להעביר? זה חוזר על עצמו, האתגר פחות גדול ואין לי עם מי ללכת מכות. בנושאים מהותיים השיח הפך קצת רדוד, ברמת הכותרת של אתמול. אין היום בכנסת מי שמציג עמדה אידיאולוגית כוללת אחרת משלי, שאני יכול באמת להתווכח איתה".

כפי שטען בעבר שלא שאף להיות חבר כנסת ולא דחף את עצמו להיות מזכיר הקיבוץ הארצי, כך גם הפעם נדחף למרוץ, נעתר ללחצים הכבדים שהופעלו עליו, או קיבל את "דין התנועה" - צמד מלים שהוא אוהב במיוחד לגלגל בפיו. "המלה 'דחיפה' נכונה מאוד בהקשר הזה", מאשר הסופר עמוס עוז, מחבריו הקרובים של אורון כבר כשלושים שנה, מראשית ימיה של תנועת שלום עכשיו. "ג'ומס לא שש להתמודד על ראשות מרצ. בסיבובים קודמים הוא סירב להפצרות, גם מצדי, שיתמודד, אבל היום, לנוכח הנסיבות במרצ, בשמאל ובחברה הישראלית, הוא החליט שזה נכון. הוא קיבל עליו את דין התנועה, בלי מליצה. אני חושב שהאמביציה שלו להיות מספר אחת אינה לוהטת. הוא פחות אמביציוזי מרוב הפוליטיקאים וזהו כוח, לא חולשה. המסירות לעניין היא שמניעה אותו, הוא מצטיין ביחסי אנוש, איש צוות ובעל תכונה בלתי רגילה לקרוא נכון את המציאות הפוליטית ולבצע הערכות מצב מדויקות. כבר הרבה מאוד זמן קיימת אצלי ההרגשה שג'ומס צריך להוביל את מרצ ולחזק אותה".

איך מחזקים את מרצ במצבה הנוכחי?

"יוצרים דרמה סביב עמדותיה".

אורון הוא אדם של דרמות?

"זה ייעשה בעזרת אחרים. לכן אני שמח ביודעי שהוא מנהיג שישתף את כולם בעשייה".

שמאלני עם סגנון

מלבד עוז ויעקבסון נמנים עם קבוצת תומכיו הלהוטים של אורון אנשים כיאיר צבן, אלעזר גרנות, נסים קלדרון, אבישי גרוסמן, דני פילק, עליזה אמיר ויוסי פרוסט. כל אלה, למעט עוז, נפגשו לפני כחודש בביתה של שולמית אלוני בכפר שמריהו, לשלב המכריע במסע השכנועים. "ג'ומס המשיך לעמוד בסירובו אבל אנחנו הצקנו לו, אמרנו שאסור לו להשתמט", מספרת אלוני. "את ג'ומס אין אדם שלא מעריך. לא תמצאי. נכון שהוא לא מפורסם ולא מאיץ בעוזרות שלו להכניס אותו למדורי הרכילות. אנחנו לא אנשים כאלה, כמו יושבת ראש הכנסת הנוכחית, שחרדים לתסרוקת שלהם ולסטיילינג הבגדים שלהם. ג'ומס מדבר דברי אמת, לא מתבייש באידיאולוגיה, ולאט לאט הוא ילמד גם להבליט ולמכור את עצמו. זה יהיה בסדר".

לאחר הפגישה אורון התייסר, מספרים חבריו, בעיקר משום שברקע ריחף חשש כבד מקריסתה של מרצ, עד כדי סכנה שלא תצלח את אחוז החסימה בבחירות הבאות. לאחר שהכריז על מועמדותו גאו המחמאות כמעט מכל עבר. פובליציסטים, אישי ציבור ועמיתים לכנסת הכבירו מלים על מעלותיו כפרלמנטר חרוץ, נקי כפיים, מעמיק, שאינו מזייף, נעים הליכות ואהוד על כל חברי בית המחוקקים (אולי חוץ מכמה אנשים במרצ). כנגד הושמעו טענות, בכמות פחותה אמנם, על היותו פשרן, חותר לקונסנזוס, נאיווי, בלי טיפת דם אחת על השפתיים, חסר ציפורניים, רחוק מרחק רב מהצבעוניות, השנינות ומשחקי הלשון של שולמית אלוני ויוסי שריד, וכמובן קיבוצניק, מה שהופך אותו בהקשר זה לסקטוריאלי.

"אז אומרים פשרן", מבטל אורון את הביקורת. "במה אני פשרן? אני הייתי ממובילי יוזמת ז'נווה. למישהו יש רעיון יותר קיצוני ומרחיק לכת מיוזמת ז'נווה? בנושאים החברתיים, אני לא חושב שמישהו יטען שיש ח"כ בוועדת הכספים שמציג עמדות יותר רדיקליות ממני במהויות שלהן. סגנון זה עניין אחר. אני לא צריך להוציא למישהו את העין כדי לומר לו שאני חולק עליו. אני יכול להתייחס בכבוד לעמדתו תוך שאני אומר לו את הדברים הכי רדיקליים שיש.

"זה מצחיק, כשעיתונאים אומרים לי 'יש לך עשרים שניות להגיד משהו הכי חריף' אני צריך להגיד 'שר האוצר בן יונה ואשתו עושה לו ככה וככה' כדי שיהיו מרוצים ממני. אני לא יודע להגיד דברים כאלה. אני גם לא מכחיש שהאיבר הפחות מפותח בגופי הוא המרפק, ואני לא מתכוון לעבות את השרירים בו, גם אם בעיני חלק מהאנשים הדבר נתפס כמגרעת. ותמימות? זו הנטייה שלי להקשיב לעמדות של אנשים ולנסות להבין אותן, אולי מתוך ביטחון עצמי, לפעמים מופרז, שיש לי עמדה משלי. אני לא חושש להאזין או להתעמת עם עמדות אחרות. אני מכיר כל מיני טענות כלפי. ישנה הטענה על ג'ומס הממלכתי, או הטענה על ג'ומס שהציבור שלו יידפק כי הוא לא יטפל בקיבוץ שלו כמו שטיפל בקיבוץ שכן. ובסוף מאשימים אותי בסקטוריאליות".

המקום הנוח ביותר לאורון הוא כמספר שתיים. מיקום שמאפשר לו לשגשג כפקיד האפור המוצלח ביותר. זה שבקי במלים הקטנות בספרי התקציב ובחוק ההסדרים, שמתבלט מעל כל חברי ועדת הכספים, שאמינותו הציבה אותו בפעם השנייה בראש ועדת האתיקה וממלא בדבקות את תפקיד יו"ר השדולה לבריאות הציבור בכנסת. "בפשטות, לא היתה לי מוטיווציה להיות מספר אחת", הוא אומר.

אם כך, למה ראוי לבחור בך כמי שפתאום יוביל את התנועה?

"אני מכיר טענה, שלמרות שהייתי מספר שתיים שום דבר לא קרה בלעדי. בכנסת התייחסתי לעצמי כחפ"ש. חבר כנסת פשוט, שקודם כל בא לעבוד. זה מקום העבודה שלי. אני מגיע בשמונה, שמונה וחצי בבוקר ומתחיל לעבוד, אם בחקיקה, אם בוועדת הכספים, אם בטיפול בפניות. אני מנסה להיות מוכן, לקרוא חומר, להשקיע. אבל קיבלתי החלטה בלב שלם להתמודד, ואם אזכה בראשות מרצ, ושיהיה ברור שאף אחד עוד לא המליך אותי לתפקיד, לא אלך ל'one man show'. אני מאמין במודל של הנהגה משתפת, שתיתן ביטוי לכולם".

באמירה הזאת מובלעת ביקורתו של אורון על תפקודו של יוסי ביילין כיו"ר המפלגה. "היינו פותחים עיתון או רדיו וכך לומדים על יוזמות שלו, שלא פעם סתרו החלטות שהתקבלו במפלגה או לא תאמו קווי יסוד שלנו", אומרים במרצ. "הוא נטה לא להתייעץ ולא לשתף, אלא לפעול לפי ראות עיניו". אורון, שבחר לנהל קמפיין חיובי ולהימנע מלדבר סרה בחבריו למפלגה, נזהר במלותיו. "יוסי בחר בדפוס מסוים של מנהיגות שלא התאים למרצ", הוא אומר. "ההנחה שאפשר לדבר בכמה קולות במפלגה כל כך קטנה והדברים יסתדרו, היא מוטעית. היו לנו ויכוחים על זה. במפלגה מסוגה של מרצ אי אפשר שחמישה חברי כנסת ידברו בחמישה קולות".

רן כהן ואתה יריבים פוליטיים ותיקים. אפשר יהיה לפעול במשותף אחרי שהוא האשים אותך, בין היתר, כמייצג שמנת אשכנזית ותיקה וכמי שאחראי יחד עם ביילין להברחת מצביעים?

"בטוח שאפשר. בתקופה של התמודדות יש מידה של החרפה ביחסים. אני לא איש שנוטר טינה. גם אם לפעמים אומרים דברים שמוטב שלא ייאמרו, אפשר להמשיך. אני מעדיף לנצור את לשוני. פונקתי, בעבר לא תקפו אותי ואני מבין שבחזית התקיפות הן יותר חריפות. אנחנו פחות חלוקים ממה שנדמה עכשיו, כשנאבקים על ההנהגה. אחרי שייבחר מי שייבחר אנחנו צריכים לאמץ לעצמנו תרבות יותר מאופקת. לא צריך לצעוק עמדה שונה כדי לקבל מעמד בתוך המפלגה. אני לא מתכוון לחמוק מאחריות לכל מה שהיה במרצ. מה שהיה, לטוב ולרע, הוא גם באחריותי. אבל אם אני הברחתי בוחרים, אז באותה מידה גם רן כהן וזהבה גלאון הבריחו בוחרים".

חיים בקצוות

נילי (משמאל) וחיים אורון עם שמונת נכדיהם. לא רוצים לעבור לשיכון ותיקים
בשכונה ובתנועת הנוער ברמת גן קראו לאורון ג'מוס, כי הוא היה "שחור וגדול" ואחר כך שונה הכינוי לג'ומס, "פרי השקמה". כולם קוראים לו כך מאז, למעט אחיו יאיר, פרופסור ליהדות בת זמננו וחקר הג'נוסייד, ולאחותו שרה, חברת קיבוץ דביר ורכזת התרבות של המועצה האזורית בני שמעון. הוריהם עלו ארצה מפולין לפני מלחמת העולם השנייה. האב היה פועל טקסטיל והאם עקרת בית ולהשלמת הכנסה תפרו יחד וילונות על פי הזמנה.

המנצח אבי אוסטרובסקי, חבר ילדות, מספר שלאורון "היתה עברית מאוד משובשת. בגיל 15 היינו במחנה עבודה של התנועה ביד מרדכי. אחד החניכים היה צריך כסף מקופת הגדוד כדי לחזור הביתה וג'ומס אמר 'אין לחזור הביתה כסף'. ברור שהעברית שלו מזמן כבר טובה. אני מספר את זה כדי להסביר שלמרות העברית המשובשת הזאת ולמרות היותו אחד מהחבר'ה הוא הצליח לסחוף אחריו אחרים בתנועה ולאחר מכן בגרעין הנח"ל. אנשים הלכו איתו כי הוא היה פועל מתוך דבקות ואמונה, עם יכולת ייחודית לצפות כמה מהלכים קדימה, תמיד ראשון לעשייה ולהתנדבות ביושר פנימי גדול".

את נילי הכיר בתנועה ומאז הם יחד. עם הצטרפותם לקיבוץ להב החלה נילי לעסוק בחינוך בקיבוץ והוא לימד בתיכון וגם עסק במגוון תחומי פעילותו של הקיבוץ: בלול, בפאלחה ובמפעל הנקניקים (מבשר חזיר). נוסף לפרס שקיבל על פיתוח שיטת השקיה, אורון היה מומחה להכנת נקניקים, קוטרמייסטר, שזאת לדבריו "הרמה הגבוהה ביותר בנקניקים": "הייתי מעשן נקניקים והצטיינתי בגלגול נקניקיות במין תנועת סיבוב כזאת שנשארת לך בין האצבעות לכל החיים. אני זוכר שבערב חג אחד גילגלתי במשך יום שלם חצי טון נקניקיות. באמת שהייתי לא רע".

בנוסף היה חבר בכל הוועדות בקיבוץ, היה פועל פשוט במפעל הפלסטיק וגם ניהל אותו, כיהן כמזכיר הקיבוץ, מזכיר ההנהגה הראשית של תנועת השומר הצעיר, פעמיים מזכיר הקיבוץ הארצי והיה שותף לייסוד תנועת שלום עכשיו. לכנסת נבחר ב-88' מטעם מפ"ם וב-94' התמנה לגזבר ההסתדרות, תחת היו"ר אז, חברו חיים רמון. ב-99', במשך עשרה חודשים וחצי, אף היה שר החקלאות בממשלתו של אהוד ברק.

את הנגב הצפוני מכיר אורון כמו את כף ידו. הוא נהנה לנסוע ולספר על המרחבים שמקיפים את להב, על שדות החיטה, הגזר והבצל של הקיבוץ שעכשיו הופכים את אדמתם כדי לזרוע בה מחדש, לאחר שהגשם איחר לרדת. על ההתנחלות אשכולות, שהוקמה מעט מזרחה מלהב, מעבר לקו הירוק, הוא מדבר בטונים אחרים. כשהוקמה אשכולות נהג "להרביץ קללה" בכל פעם שעבר לידה "למרות שחיים שם אנשים יחסית מתונים".

לפי מתווה יוזמת ז'נווה - שלאורון אין ספק שכל מרכיביו יתממשו בהכרח בהסכם מדיני עם הפלסטינים, לכשייחתם - גבולה של המדינה הפלסטינית יהיה במרחק כ-800 מטר מחצר ביתו. כשהיום הזה יבוא לא יהיה מאושר ממנו. בינתיים הוא נוסע לאורך גדר הגבול ומספר כיצד היה לוקח בלילות את הילדים לפתוח קווי השקיה בסמוך לה ו"האמא שלהם היתה נשארת בבית ודואגת".

האגדה מספרת ששערו של אורון הלבין ביום אחד, לפני 32 שנה. הוא לקח את בנו יניב, בן ארבע וחצי, לעבודה בשדות הקיבוץ. הילד נפל מהטרקטור ונחבל אנושות. אורון רץ עם הילד על ידיו כמה קילומטרים עד שהגיע לקיבוץ, אך זה כבר היה מאוחר מכדי להצילו. יניב היה בנם השלישי של בני הזוג אורון. בתם הגדולה עירית חיה היום במתן עם משפחתה ועובדת כגרפיקאית. בנם אורי, אל"מ בחיל האוויר. הבן אסף, כלכלן שחי בתל אביב, היה תינוק כשקרה האסון במשפחה. שנתיים לאחר התאונה נולד בן נוסף, שלא במקרה נקרא עודד וגם הוא קצין בחיל האוויר. אורון מבקש מאוד לא להרחיב על המקרה. "גם אחרי כל השנים זה משהו שאני לא מסוגל לדבר עליו. לפני כמה ימים עלינו, נילי ואני, לקבר. הכאב עדיין בלתי נסבל וגם האשמה".

חברים מספרים שבלהב שרר הלם בעקבות האסון. "הם התמודדו עם זה במשפחה בגבורה עילאית, הפנימו את הטרגדיה מבלי לדבר עליה ולעסוק בה כלפי חוץ", אומר אחד מהם. "בהתחלה ג'ומס לא דיבר על זה כמעט. הוא יודע להפנים דברים בתוכו והם לא יוצאים החוצה".

הכאב של נילי אורון תועל לספר ילדים שכתבה, "אני החתול המציץ", שפורסם כשנתיים לאחר התאונה ובו סיפורים שיניב אהב במיוחד. בפינת העבודה של חיים אורון בביתו (בית, שלמרות מידותיו הגדולות עדיין מכונה בפיו "החדר") תלויים ארבעה איורים מקוריים של אלונה פרנקל, שנדפסו בספר. בהוצאת הספרים אזל הספר לפני שנים רבות ולא הודפס מחדש. לפני כמה חודשים נמצאו במקרה כמה עשרות עותקים ממנו שנשכחו בהוצאה ונילי רכשה מיד את כולם.

כבר שנים שהיא יוצרת עבודות בקרמיקה, בעיקר קירות דקורטיוויים כמו זה שמקבל את פני הנכנסים לחדר האוכל בלהב. בסדנת העבודה שלה, שבה היא מעבירה קורסים בקרמיקה ובכדרות, מוצגות עבודות רבות שלה, אופטימיות ונעימות לעין. אך בפינה חבויה בחדר נמצאות כמה יצירות שהיא מגדירה "קשות ומפחידות. שאי אפשר לאהוב". אחת מהן היא פסל אשה שמחזיקה תינוק שמוט בידיה. ביצירה אחרת, שמכוסה בסדין, מפוסלת אשה שפיה פעור בזעקה, לצדה שני ילדים קטנים ואת בטנה קורע תינוק ופורץ החוצה, גם הוא פעור פה ומבוהל. היצירה קרויה "לידה קשה".

אורון מספר שכבר היו אמורים לעבור לשיכון ותיקים בקיבוץ, אבל הם בוחרים להישאר בבית, עם הגינה המרווחת שבה שתלו עץ לכבוד כל אחד משמונת נכדיהם ובה גם בנה אורון נדנדה. הוא מסור לקיבוץ ולא מהרהר לרגע, לדבריו, בכך שכל משכורתו מהכנסת נכנסת לקופת הקיבוץ. הראייה שלו את המפעל הקיבוצי משקפת את הפשרנות שמדביקים לו, את הטענה על היותו ריאל-פוליטיקאי שמעדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ. אורון מסביר את זה כתפיסה שלפיה "החיים לא נמצאים בקצוות. זו לא אמרה שמשמעותה סופר פרגמטיזם. זה בעיני ביטוי לכך שהמציאות היא רבת פנים ומורכבת ושעל העמדות שלך אתה צריך להיאבק, אבל גם לשלם - עד הנקודה בה האידיאולוגיה שאתה מאמין בה נמצאת בסכנה של עיקור מתוכנה".

הקיבוצים לא נכשלו בעיניך? מה נותר מהאידיאולוגיה שהביאה אותך ללהב לפני חמישים שנה?

"לא נכשלנו, אבל היום אני מבין שאולי אי אפשר להצליח, כי קיים פה מתח בלתי פתיר. לי היו דעות מאוד רדיקליות לגבי הקיבוץ. התנגדתי ללינה המשפחתית והתנגדתי להנהגת שכר דיפרנציאלי כי ראיתי בזה שבירה של עקרונות יסוד. אני נתפס כיותר שמרן, שנאבק על הערכים הקיבוציים במתכונתם המקורית, אבל אני מבין שאי אפשר לנהוג היום כמו שנהגנו לפני חמישים שנה. היכולת להשתנות היא חשובה. עם זאת, גם לאחר השינויים קיימות שותפות וסולידריות וקיבוצים רבים ממוקמים מחוץ למרכז ובכך ממשיכים להגשים יעוד חשוב שלהם. אני מתקשה לקבל את האמירה הדטרמיניסטית שהעולם הולך לכיוון אחד. דווקא בקרב קבוצות צעירות רואים קיבוצים שיתופיים. אני לא רואה את המפעל הקיבוצי נעלם. אני במאבק תמידי שהקיבוץ יתקיים, גם אם ישתנה".

העמדה הזאת, שאתה מכנה "החיים לא נמצאים בקצוות", מתבטאת בתחומים נוספים. אתה מגדיר את עצמך "ירוק" ובכל זאת לא התנגדת לסלילת כביש חוצה ישראל, אתה לא מתנגד להקמת עיר הבה"דים בנגב ובקיבוץ שלך פועל המכון לחקר החי שעורך ניסויים בחזירים.

"הנושא הירוק היה תמיד על סדר יומה של מרצ והיום הוא מקבל משנה תוקף. אני חושב שצריך להגביל ניסויים אכזריים מיותרים בבעלי חיים, אבל חייבים לשאול מהי נקודת האיזון. אצלנו היו מעורבים בפיתוח מסתמים ללב ובבדיקת תרופה ללוקמיה. אנשים מוכנים לוותר על ההישגים האלה? אני לא מומחה בתחום, אבל שמעתי לא מעט מומחים שקובעים שבהרבה תחומים לא ניתן לוותר עדיין על ניסויים בבעלי חיים.

"לכביש 6 לא התנגדתי, כי יש חשיבות לציר תנועה כזה, במיוחד למי שחיים בקצוות שלו. העולם היה נראה ירוק ומלבלב אם אנשים לא היו חיים בו, אבל כן חיים בו אנשים וצריך להקל על חייהם. יחד עם תמיכתי בסלילת הכביש פעלתי, למשל, להקטנת המחלפים כשניתן היה. אני גם בהחלט לא נגד עיר הבה"דים. אם יש בעיה עם רמת חובב, היא תקפה באותה מידה גם לגבי באר שבע, כי המרחק שלה מרמת חובב זהה למרחק של עיר הבה"דים מרמת חובב. המדינה יכולה לעשות המון כדי שרמת חובב לא תזהם את עיר הבה"דים, את באר שבע ואת ישובי הבדואים שחיים כמה קילומטרים משם ומוזנחים באופן שערורייתי. אני מעורב בסיפור הזה כבר 15 שנים".

הנמלה החרוצה

אוזנו של אורון קשובה כל השנים לציבור הבדואי בנגב, גם לפני שנבחר לכנסת. בביקור משותף בכפר הבלתי מוכר אום-בטין מצביע אורון אל מעבר לכביש, שם אפשר להבחין מבין העצים בווילות של עומר. "כאן מתקיים הפער החברתי-כלכלי הגדול ביותר במדינה, במרחק של פחות מקילומטר אחד", הוא אומר. בתחומי הכפר, שרובו ככולו פחונים, ללא חיבור לחשמל ולמים, עובר נחל חברון: אפיק מי שופכין מצחינים ורעילים הזורמים מחברון ומישובים יהודיים ובדואיים. סלאמה אבו-כף, פעיל מרצ, מספר שמלבד הריחות והמראות הבלתי נסבלים, בקיץ נמשכים אל מי השופכין חרקים שונים וילדי הכפר נעקצים ולא אחת נשלחו לבית החולים במצב קשה.

אורון היה מעורב בטיפול בבעיה ובסיועו יוקם עכשיו מתקן לטיהור שפכים שיפיק מים ראויים להשקיה, שישמשו את קיבוץ להב. הוא סייע בהקמת מרפאה, ובהקמת גני טרום חובה בסיוע ניכר של יוסי שריד, בתקופתו כשר החינוך. עלי אבו-כף, מנהל בית הספר האזורי, מספר שלפני שנים אחדות אושפז ילד מהכפר בבית החולים סורוקה ולמשפחתו לא היה כסף לשלם את החשבון, 67 אלף שקל. "חבר הכנסת טלב א-סאנע (רע"מ) ניסה לסייע במשך חודש ולא ממש הצליח, אז פניתי לג'ומס. למחרת היתה לי פגישה אצל מנהל סורוקה ויומיים לאחר מכן התבקשנו לשלם שליש מחיר בלבד".

"ואז מה קרה?" שואל אורון בחיוך. "טלב א-סאנע קיבל את הקרדיט", עונה עלי אבו-כף.

ועם כל הסיוע, תושבי הכפר מצביעים למרצ?

"מעטים מאוד", אומר סלאמה אבו-כף.

בסיפור הזה טמונות שתי בעיות של אורון. אחת, ידועה וטרגית, היא שאורון וחבריו למפלגה פועלים למען ציבורים שלא גומלים להם בבחירות, ומרצ לא מצליחה למצוא דרך לחמוק מהמלכוד הזה. השנייה היא שאורון מאפשר לקרדיטים לחמוק לו מהידיים פעם אחר פעם. דוגמה מובהקת לכך היא יוזמת ז'נווה, שמזוהה מעל לכל עם ביילין.

אדם שהיה מעורב מאוד בתהליך מספר שאורון "היה הכוח המניע בז'נווה, הנמלה החרוצה שתפרה את הכל ונשארה ברקע כשאחרים נהנים מהקרדיט. בתהליך הזה היו ויכוחים קשים, הסיפור כמעט התפרק לפחות פעמיים, והוא היה הכוח המפשר. הוא גישר על הכל בענייניות, בלי טריקים, בלי רכילויות מאחורי הגב".

כדורא פארס, מראשי הפת"ח, המגדיר את אורון "חבר נאמן שלי", מספר ש"הוא היה מאוד דומיננטי ועודד אותנו להתקדם כל הזמן. לא היה אכפת לו מה יכתבו עליו בעיתונים ובספרי ההיסטוריה. הוא התייחס להסכם הזה כאילו מחר הוא עומד להתבצע. הוא נאמן לציונות ולמדינה שלו, אבל מצד שני קשוב לכל הבעיות שלנו. הוא עקבי בעמדה שלו, לא מדבר כמה שפות. בצד הישראלי הוא היה המשפיע ביותר ומעולם לא דבק בו היאוש שתפס חלק מאיתנו. אני לא רוצה לזלזל בכישוריו של ביילין לשווק את הרעיון ברמה הבינלאומית, אבל בלי ג'ומס יוזמת ז'נווה לא היתה קורית".

פארס התחיל להיפגש עם אורון לפני יותר מעשר שנים, יחד עם עמיתו מרואן ברגותי. מאז מתקיים קשר קרוב ומלא אמון בין אורון לבין השניים. "ג'ומס מעולם לא קנה את תדמית המפלצת שממשלות ישראל ניסו לצייר למרואן", אומר פארס. "אני נשבע בקוראן שאם ג'ומס יהיה ראש ממשלה ומרואן ראש הרשות - נגיע פה לשלום תוך שישה חודשים".

אורון מצדו מנסה להתחמק מדיון ביחסיו עם ברגותי, "לטובת העניין. כדי לא להרוס את מה שנבנה". מהסיבה הזאת הקשר ביניהם הוסתר במשך יותר משנתיים ועיתונאים שידעו עליו התבקשו להימנע מפרסומו. "אני מכיר את מרואן הרבה לפני שהוא נכנס לכלא", אומר אורון ושוקל כל מלה. "היתה תקופה ארוכה שכשהיה משעמם בכנסת הייתי עולה למכונית עם דדי צוקר ונוסע לנגב חומוס ברמאללה עם מרואן ופארס.

"בשלב מסוים לאחר שנכלא ביקשתי לבקר אותו, עוד כשהיה בבידוד. מאז, למעלה משלוש שנים אני מבקר אותו באופן סדיר וכמעט בלעדי, אחת לשבוע או שבועיים. זה יותר ממה שאשתו רואה אותו. אולי רק העורך-דין שלו רואה אותו יותר ממני. במישור האישי בהחלט נוצרו בינינו יחסים קרובים, אישיים. אנחנו מדברים הרבה על המשפחה שלו, על מה שעובר עליו".

בדיווחים קודמים הוגדר אורון כמתווך או איש קשר למגעים בין ברגותי לממשלת ישראל. אורון, כצפוי, דוחה את ההגדרות הללו. "אני לא מתווך ואין לי מנדט להיות מתווך. אני גם לא מנהל משא ומתן במקום ציפי לבני ואולמרט, וברגותי לא מנהל משא ומתן באמצעותי. מהמקום האופוזיציוני שבו אני נמצא אני מנסה לשמור על מסלול הידברות עם אדם אחראי וחשוב בהנהגה הפלסטינית, שאני יודע שרוצה להגיע איתנו בהקדם להסדר שלום, שהקווים הבסיסיים שלו פחות או יותר מונחים על השולחן.

"זו טעות גדולה שאנחנו משהים את שחרורו. אני מבין את הקשיים הפוליטיים, אבל אני גם מבין היטב את המשמעות של האיש הזה. היום אנשים כמו פואד, עמי איילון וגדעון עזרא כבר מסכימים איתי בגלוי, ואם תרמתי לזה אני מאוד שמח. על פי כל מי שמצוי בשטח, בתוך הפת"ח הוא הדמות בעלת המעמד הציבורי והפוליטי הכי חזק, by far. אבו מאזן וסלאם פיאד הם בני שיח אבל חלשים מדי ובן השיח החזק יושב בכלא ויכול לקדם מאוד את המהלך הזה".

היום שאחרי

אורון רוצה לראות, מעבר לשחרור ברגותי, עוד צעדים שיחזקו את המתונים במחנה הפלסטיני, כמו הסרת מחסומים ופירוק התנחלויות, וגם שחרור אסירים: "בצד רשימת המשוחררים של חמאס למען גלעד שליט צריך להכין רשימת משוחררים לא פחות משמעותית בשביל אבו מאזן. שהעם הפלסטיני יבין שאנחנו משחררים אסירים לא רק כשחוטפים חייל, אלא כחלק ממשא ומתן. יש לנו 11 אלף אסירים וזאת מאסה שהשלטון הפלסטיני לא יכול לעמוד בפניה. אלפי משפחות מתמודדות עם זה".

העמדות החריפות הללו לא מסתדרות עם התמיכה שלך ושל מרצ בהתנתקות החד-צדדית של שרון ובקווים המרוככים של אולמרט בוועידת אנאפוליס, תוך התעלמות מהשחיתות ומהכשלים במלחמת לבנון.

"מה את חושבת שציפה מאיתנו ציבור שולחינו כששרון החליט על ההתנתקות, שנתנגד ואז נכשיל אותה? במצב שמפנים התנחלויות אני אעמוד מהצד? שלא ישחקו איתי משחקים. בדקנו, ואני יודע שרוב המצביעים שלנו ציפו שנהיה בעד ההתנתקות, למרות הביקורת הקשה שהשמענו על כך שההתנתקות נעשית ללא תיאום עם אבו מאזן. מרגע שהיה לנו ברור ששרון לא ידבר עם אבו מאזן, מה אנחנו צריכים לעשות?

"ולגבי אולמרט, נכון שאחרי דו"ח וינוגרד הראשון קראתי לו להתפטר, אבל נשאלת השאלה, מה עושים ברגע שלא התפטר? הוא ראש הממשלה עדיין. הוא מאשר תקציב, מאשר בנק מטרות בעזה, מפציץ בסוריה על פי דיווחים זרים. אז דווקא אנאפוליס אסור לו? מה אני צריך לעשות כשעל השולחן מונחת שאלה של ועידה כזאת, שעשויה להביא להתקדמות? אתרוגים, אתרוגים. יש מי שהולך עם מאצ'טקה ורוצה לחתוך את האתרוג - מאה אחוז, אבל אין לך רוב בכנסת.

"אני לא מקבל את הגישה שצריך רק לצעוק 'אולמרט לך הביתה' ולא לעשות שום דבר עד אז. מרצ לא צריכה לאמץ עמדה כזאת. התפקיד שלנו לא מתחיל ונגמר בצעקות. בכל סיטואציה אנחנו צריכים לשאול איך אנחנו יכולים להשפיע במשהו על שינוי הכיוון".

למעשה הסכמת עם עמדתו של אולמרט בעימות שלו עם החשב הכללי ירון זליכה.

"לא קיבלתי מעולם את זליכה כמצפן של המדינה שמסמל את הניקיון הציבורי. הוא לא כוכב הצפון שלי ולא כוס התה שלי, ויצא לי לא אחת לפגוש ולשמוע אותו בוועדת הכספים. אם רשימת האנשים שנחשדו על ידו כמושחתים מדויקת, נותר לנו לשפוך פח נפט גדול ולשרוף את המדינה. מה שהוצג על ידו כמאבק בשחיתות היה לא אחת מאבק על כוח. אני בקשרים קרובים עם כל בכירי האוצר ולא קיבלתי את עמדתו הביקורתית לגביהם ולגבי שורת נושאים נוספים, מתוך היכרות עם הנתונים. אבל אם אני לא תומך בזליכה זה לא אומר שאני תומך באולמרט".

מה דעתך על שובו של ברק לחיים הפוליטיים?

"ברק לא אומר כלום, ולצערי בהרבה מאוד תחומים הוא עושה הפוך ממה שהוא צריך. אני לא יודע מה הוא רוצה, וחברים רבים במפלגתו, כולל חברים מאוד בכירים ושרים, לא מצליחים להסביר לי את המדיניות שלו. הוא עוטה על עצמו כותרת שהוא ראש מחנה השלום, ועם כל הכבוד אין תוכן לכותרת שלו.

"אני מתנגד לעמדות שברק נוקט באופן יומיומי כשר ביטחון. מחסומים לא הוסרו ואף נוספו, אין שחרור אסירים, אין הקלות במעברים ובמסחר. הכל תקוע - מאישור פתיחת מחלקה בבית חולים, דרך חשמל ומים. שום דבר לא השתנה, ברק לא החליף דיסקט במשרד הביטחון".

אורון חושש מהקולות שמתארים אותו כמי שעתיד לנצח בפריימריז ללא מאמץ. על פי סקר שערך לאחרונה קול ישראל זוכה אורון ל-59% מקולות מצביעי מרצ, מול 18% לזהבה גלאון ו-6% לרן כהן. "ועם זאת", הוא אומר, "מבלי להכתיר את עצמי כיו"ר בטרם זמן, עם כל הצניעות והרצינות הראויות, אני חושב כבר על היום שאחרי. על משיכת קהלים למרצ. צריך גם להכניס דם חדש למפלגה".

מה דעתך על דבריו של ביילין לאחר פרישתו מהמרוץ, שהמותג מרצ מיצה את עצמו?

"עם כל תמיכתי וקרבתי לביילין, אני חושב שהמותג מרצ לא מיצה את עצמו בכלל. אני לא קורא את הטקסטים של ביילין כמו פסוקים מהתנ"ך. אז אמר".

אם לא תיבחר לראשות מרצ, תממש את תוכניתך המקורית לפרוש מהכנסת בתום הקדנציה?

"יכול להיות. אני לא רוצה להתחייב עכשיו לשום דבר. קיבלתי החלטה בשביל לנצח, לא להפסיד. אני גם לא שותף לפחדים שמרצ תקטן, או לא תעבור את אחוז החסימה. יש בי אלמנטים מזוכיסטיים, אבל לא עד כדי כך גדולים כדי להיכנס למרוץ הזה בשביל להיות חלילה הקברן".*



ח"כ חיים אורון. אני לא מכחיש שהאיבר הפחות מפותח בגופי הוא המרפק


חיים אורון בצעירותו. בתנועת הנוער קראו לו ג'מוס, כי היה שחור וגדול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו