בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקניון הטמפלרי הראשון

התוכנית שאושרה למתחם שרונה-דרום הקריה בתל אביב נחשבת הישג לשוחרי השימור. עשרות המבנים הטמפלריים שניצבים בלב המתחם מיועדים לאכלס פעילות מסחרית - בדומה למתחמים נוספים שחודשו בשנים האחרונות בעיר

תגובות

>> ב-7 בדצמבר 2005 הונח במקומו החדש המבנה הטמפלרי האחרון שהוזז כחלק מהרחבת כביש קפלן בתל אביב. הבית , אחד מחמישה, שנבנה בשנות ה-70 של המאה ה-19, נגרר 30 מטר דרומה. המבצע ההנדסי המסובך, העתקת רחוב שלם, זכה לתהודה תקשורתית וזיכה את קברניטי העירייה במוניטין של אבירי השימור.

הרעש שעורר הפרויקט לא הצטמצם לגרירת מבנים. המועצה לשימור אתרים, בשיתוף צוות אדריכלים ובעלי מקצוע, התנגדה לצעד בשל החשש לשלום המבנים. ההצעה החלופית שהגו היתה מנהור דרך קפלן. מנגד ניצבו העירייה ומינהל מקרקעי ישראל, בעלי הקרקע, שעשו את מה שהם יודעים לעשות - ניסו לחסוך כסף ולהגדיל רווחים. אפילו כמה חברי כנסת, מכל הסיעות, הזדעקו לטובת המאבק.

בסופו של דבר השקיעה העירייה 26 מיליון שקל בהעתקת המבנים, כצעד ראשון בדרך להשקת מתחם חדש - מהסוג שכה התחבב על ראש העיר תל אביב יפו רון חולדאי בשנים האחרונות. באתר אינטרנט הקורא ליזמים להירשם למכרז להפעלת המבנים, מקשר חולדאי במקלדת קלה את הכרזת אונסק"ו על תל אביב כ"עיר לבנה" עם החזון של מתחם שרונה ותוכנית דרום הקריה.

מחויבות לשימור

אדריכל השימור אמנון בר אור, ראש התוכנית ללימוד שימור באוניברסיטת תל אביב ובעליו של משרד אמנון בר אור אדריכלים: "אחרי מאבק ציבורי שהחל בסוף שנות ה-90 הצלחנו להביא לשמירה על המקום. בתוכנית שאושרה בשנות ה-70 הכל היה מיועד להריסה ולבנייה גבוהה. התוכנית הובילה להתכנסות הצבא לצפון הקריה. מבנה משרד הביטחון ומגדל משרדי הממשלה נועדו, בין השאר, לשכן את העוזבים.

"החלטת המינהל להגדיל את אחוזי הבנייה במקום הובילה לפתיחת התוכנית המקומית ולתחילת המאבק על שימור המרקם - כך שהמבנים הגבוהים ישקיפו על פארק עם מבנים נמוכים. מאבק שהסתיים הצלחה.

"מבחינת אנשי השימור, הזזת המבנים הוכיחה כי עיריית תל אביב מחויבת לשימור. אני מקווה שאותה מחויבות תביא גם לשימור ביפו, בעיקר של התרבות האדריכלית הערבית", מדגיש בר אור.

ואולם כיום, יותר משנתיים מאז הוזזו המבנים, ניכרים מעט סימנים לשינוי בשטח. אמנם השקיעו בצביעת החזיתות ובמדרכה הפונה לכיוון רחוב קפלן, כולל חיבור לוחות פח עם תמונות של חלונות ודלתות במקומות המתאימים בבתים. יש גם קצת גינון, שולחנות פיקניק לא מלבבים מבטון, כמה נקודות שעדיין סגורות לציבור וכמובן חניונים, כמיטב המסורת התל-אביבית.

"מדינת ישראל לא יודעת מה לעשות עם הבניינים הקטנים האלה, ועיריית תל אביב לא רוצה את האחריות. גם את המבנים השייכים לה העירייה לא בדיוק משמרת מתקציבה. לכן המינהל החליט שהוא משווק את הבניינים ליזמים פרטיים ואנחנו, קבוצת אדריכלים, תיכננו את השימור, את אפשרויות ההנגשה ואת מה שאפשר לעשות בבניינים האלה", מספר בר אור.

סנטרל פארק תל-אביבי

עבודת צוות השימור נעשתה במקביל לעבודת השיווק של העירייה. בין השאר נבחנו השימושים השונים במתחם ונרקמה מעין תוכנית אב לשטח. אילנה ברנד, יועצת השיווק של פרויקט דרום הקריה-שרונה ומי שעומדת מאחורי פיתוח האסטרטגיה השיווקית, מסבירה בשיווקית מדוברת: "הרעיון המרכזי היה שבלב לבה של תל אביב אפשר להתחדש, באותו שטח שהיה מרכז גם פעם. להשתמש באנרגיות של המקום, כדי להוביל עיר מדהימה כמו תל אביב אל עבר העתיד.

"המטרה היתה ליצור 50 דונם של פארק א-מוטורי, פרט לשעות הכניסה של הספקים לעסקים. מרחבים שטופי שמש ודשא. שמרנו על העצים ועל מושבות הציפורים - דאגנו לא לפגוע בבית הגידול שלהן. ניסינו ליצור מקום המשלב איכויות כפריות עם חיים אורבניים", מפרטת ברנד.

למי שההגדרות האלה מזכירות את נוה צדק, שנהפכה לגטו של עשירים, מוסיפה ברנד: "אוכלוסיות היעד היו מגוונות. מחיילים צעירים שלא יכולים להוציא הרבה כסף, משפחות וגם אוכלוסייה מתוחכמת שמזינה את הכלכלה העירונית. הגישה למתחם תהיה רגלית, ואת כלי הרכב ניתן יהיה לחנות בחניונים שיקומו מתחת למגדלים של דרום הקריה. המתחם יהיה מעין סנטרל פארק תל אביבי עם הרבה עצים ומעט זיהום".

בר אור, לעומתה, חושב כי "השילוב של שימור עם בנייה לגובה הוא לא אידיאלי, אבל תל אביב היא לא פאריס ויש לה איכויות משלה. בסופו של דבר, זה עיקרון שמשרת את כולם והוכיח עצמו באזור שדרות רוטשילד".

תעלומה נוספת שמציקה בנוגע למתחם היא למה ישמשו המבנים. עלות שימורם תיפול על השוכרים - מצב שיכול להביא לכך שרק יזמים העובדים עם מתח רווחים גבוה או כאלה הפונים לאלפיון העליון, יוכלו להרשות לעצמם לשכור מבנה במקום.

ברנד מרגיעה: "נעשה מחקר מקיף בנוגע לתמהיל השימושים במקום - בין השאר ישולבו חניות, בתי אוכל ושימושים ציבוריים. כבר היתה פנייה מאגף התכנון של הטכניון ושל שנקר, שביקשו לפתוח סניפים במקום ללימודי חוץ".

בסופו של דבר השוכרים ייבחרו במכרזים שפירסם מינהל מקרקעי ישראל. ברנד מעידה כי היתה מעדיפה שניהול כל המתחם המסחרי יהיה בידיו של גוף גדול ומשמעותי, כדי להבטיח לתושבים ניהול אחראי ולמנוע "מסחרה" עם השוכרים הקטנים.

רכוש ציבורי

המאמץ ההנדסי המורכב של הזזת המבנים זכה לביקורת בגלל הכספים הרבים שהושקעו בו. היו שטענו כי באותו תקציב היה אפשר לשמר מבנים ציבוריים בעיר, שגוססים מהזנחה. בנוסף, נטען כי בחיפה ובירושלים יש מושבות טמפלריות שזכו לטיפול - אז מדוע צריך להשקיע במורשת הזו גם בתל אביב.

בר אור חושב כי טענה זו היא דמגוגית: "זה מתחם אדריכלי שיש לו חלק מרכזי בהיסטוריה של ישראל ובהשפעות האדריכליות בארץ. בית העם הטמפלרי היה מודל שעל פיו נבנו בתי העם בקיבוצים. אלה היו מבני ציבור ונשארו, בגלל הצבא, רכוש הציבור - בניגוד לחיפה ולירושלים, שבהן מבני המושבה הטמפלרית הם רכוש פרטי".

בשנים האחרונות צצים בתל אביב עוד ועוד מתחמים ציבוריים המבוססים על מסחר, כמו מתחם הנמל בצפון העיר ומתחם הרכבת על גבול נוה צדק-יפו. בר אור מותח ביקורת על האופי המסחרי של המתחמים המתחדשים: "בנמל השקיעו רק באלמנטים המסחריים - ולא בתרבות ציבורית. הכלכלנים מאושרים אבל במבט לדורות הבאים, מדובר בפספוס".

עם זאת בר אור מדגיש כי לחולדאי אין דרך אחרת לממן את ההשקעה במרחב הציבורי. "תל אביב כמעט שלא מקבלת כספי מדינה. לדוגמה, חולדאי יכול היה להשאיר את מתחם הרכבת, שגם בו אני מעורב, בידי המינהל ולומר שאין לו כספים להשקיע. אבל המינהל מתנהג כמו יזם פרטי תאב בצע ונטול סנטימנטים - לכן העירייה בחרה להשקיע במקום ולהוכיח את הכדאיות הכלכלית שלו. כל שיטה אחרת היתה משאירה את המקום בחורבנו".

לפי חזונו של בר אור מתחם שרונה ייועד לפעילויות תרבות, כך שיחבר בין הסינמטק לבין בית אריאלה והמוזיאון. קישור זה, לדבריו, יתבצע באמצעות שבילים שיעברו בקריה הצפונית - כיום מחנה צבאי סגור - וימנעו ממנה להישאר החור השחור של תל אביב. חזון מעניין שכנראה לא יתממש מכיוון שתרבות לא מגלגלת כסף כמו הקניון המצוי.

המשיח לא הגיע, עכשיו תורם של היזמים

>> המושבה הטמפלרית בשרונה הוקמה בשנת 1871 במטרה להכין את הקרקע לקראת בואו של המשיח. הבחירה במקום נבעה מהמרכזיות שלו ובגלל קרבתו לדרכים מרכזיות - טיעונים שרלוונטיים גם כיום.

הגרמנים הצדיקו את הדימוי הקפדני שמייחסים להם. תושבי המושבה נבחרו על פי מקצועם - רק בעלי מקצועות חיוניים להתיישבות, בעל מקצוע מכל תחום. מסתבר שכבר אז דיברו על תמהיל שימושים.

צורת ההתיישבות הובאה מאירופה וכך גם טכנולוגיית הבנייה. הטמפלרים הדהימו את המקומיים עם האמצעים הטכנולוגיים שהביאו עמם. המושבה שיגשגה עד שהבריטים בחרו לגרש את תושביה בתקופת מלחמת העולם השנייה בשל הזדהותם עם המפלגה הנאצית. הטמפלרים קיבלו כרטיס לאוסטרליה, הבריטים זכו במבנים.

עם סיום תקופת המנדט נקבע משכנה הראשון של ממשלת ישראל בשרונה. כאשר הועברו משרדי הממשלה למשכנם החדש בירושלים זכה הצבא במקום. מאז הקריה מזוהה עם הצבא.

בשנים האחרונות, בעקבות תוכניות שרקמו מינהל מקרקעי ישראל ועיריית ת"א, המתחם מתחיל להשתנות. לחלקים ממנו כבר אפשר להיכנס ללא מדים וליהנות מכרי הדשא גם ביום שבת.



הזזת מבנה טמפלרי המיועד לשימור במתחם הקרייה הישנה


מתחם הקריה הישנה. ניסיון לשמר משהו מאופי הכפרי של המקום תצלום: משרד אדריכלים אמנון בר אור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו