בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהמנותח לא נרדם

אחד מ-700 מטופלים מדווח על מודעות מסוימת למה שהתרחש סביבו בעת ששכב על מיטת הניתוחים. אפשר יהיה למנוע זאת רק כשנבין לעומק כיצד פועלים חומרי ההרדמה

תגובות

הניסוי שבו עמדתי להשתתף כמתנדב היה אמור להיות פשוט ביותר. הוא התבצע במעבדה בבית החולים ולא היה כרוך בסיכון כלשהו: על זרועי הימנית הונח חוסם עורקים ואל וריד הזרוע הוחדר צנתר דק, שדרכו הזריקה מנהלת הניסוי תרופה להרפיית שריר במינון נמוך ביותר.

זו היתה תרופה מהסוג שבו משתמשים רופאים מרדימים, שעל קהלם נמנה גם אני, כדי לאפשר למנתח להתגבר על מתח השרירים בגוף המטופל ולשפר את יעילות ההנשמה. חלק מהתרופות האלה מתחילות לפעול בתוך פחות מדקה ובאחרות עשויות לחלוף שתיים-שלוש דקות עד שההשפעה מורגשת.

תרופות אלה גורמות להפסקת הפעילות של כל שרירי הגוף (למעט שריר הלב ושרירים קטנים אחרים) ולכן יש הכרח להנשים את המטופל. השרירים אכן מתרפים, אבל לתרופה אין כל השפעה על מצב ההכרה. הניסוי נערך בשעת צהריים מאוחרת, ובחדר המעבדה שבקומה השישית של בית החולים היו רק הנבדק והבודקת. הכוונה היתה לגרום הרפיית שריר בזרוע בלבד (חוסם העורקים שהונח על הזרוע נועד למנוע מעבר של התרופה אל מחזור הדם) ולאחר מכן לבדוק את תחושת החום והקור בזרועי באמצעות הנחת קוביית קרח במקומות שונים לאורכה.

המנה שהוזרקה לי היתה קטנה ביותר, אבל דקות מעטות לאחר תחילת הניסוי נפתח לפתע חוסם העורקים והתרופה חדרה למחזור הדם שלי. ידעתי שהמינון נמוך ושלא יאונה לי כל רע, אבל שניות מעטות לאחר שחוסם העורקים נפתח חשתי כי הנשימה קשה עלי ושראייתי מטושטשת.

אמרתי לבודקת כי אני חש שהתרופה להרפיית השריר פועלת את פעולתה ושהייתי ממליץ לה להתחיל להנשים אותי. מיד לאחר מכן ראיתי שהיא עוזבת את החדר בבהילות, כדי להזעיק עזרה ולהביא מכשיר הנשמה. הדקות הבאות נדמו לי כנצח. ידעתי שלאחר ארבע דקות מוחי יפסיק לפעול והצטערתי מאוד על שהסכמתי להשתתף בניסוי. הייתי אחוז אימה והוקל לי רק כשהרגשתי את מכשיר ההנשמה הידני שהונח על פני.

השפעת התרופה חלפה לאחר דקות מעטות, בשל המינון הנמוך שהוזרק לי. אבל ההרגשה הנוראה שחשתי - מודעות מלאה למתרחש סביבי, בלי יכולת לנשום ולדבר - עשויה להיות גם מנת חלקם של מטופלים המגיעים לניתוח בהרדמה כללית.

כאב שאי אפשר לבטא

שלא כמו בניסוי שבו השתתפתי, בעת ניתוח מבוצעות פעולות כירורגיות הגורמות כאב ואי-נוחות. אם המנותח נמצא בהכרה, הוא יחוש בכאב אך לא יהיה מסוגל לבטא זאת. רוב המנותחים חרדים מהאפשרות הזאת. מטופלים העומדים לפני ניתוח בהרדמה כללית שואלים אותי על פי רוב אם אין סכנה שיתעוררו באמצע הניתוח. אם המנותח ניחן במידה מספקת של חוש הומור אפשר להשיב לו: באמצע הניתוח אין כל סכנה שתתעורר, אני מקווה שתתעורר בתום הניתוח.

בארה"ב מוקרן בימים אלה הסרט "התעוררות" ("Awake"), המספר את סיפורו של איש עסקים שנאלץ לעבור ניתוח לב פתוח. בעת הניתוח הוא נשאר ער והרגשתו דומה להרגשתי בעת הניסוי. כדי להתגבר על הכאב הוא מצליח להכניס את עצמו למצב שבו הוא מביט בגופו מבחוץ ותוך כדי כך מפענח מקרה רצח. הדעות על טיב הסרט חלוקות, אבל הקרנתו העלתה למודעות הציבור בעיה רפואית אמיתית.

ב-14 באוקטובר 1846 נפתח דף חדש בתולדות האנושות: ד"ר ג'ון קולינס וורן נתן לחולה גילברט אבוט לנשום כמה טיפות של אתר, שהרדימו אותו ואיפשרו למנתח להרחיק גידול מצווארו. כאשר הלה התעורר, הוא סיפר כי לא חש במאומה. הפעולה שביצע וורן כונתה אנסתזיה, ופתחה לרווחה את שערי הכירורגיה והמלחמה בכאב. 160 שנה מאוחר יותר, אחרי אין-ספור מחקרים ושיפורים רבים שהוכנסו בטכנולוגיית ההרדמה ושיכוך הכאב, המנגנון המאפשר ליטול מאדם את ההכרה ואת תחושת הכאב, להרפות את שריריו ולאחר פרק זמן כמעט בלתי מוגבל לאפשר לכל התפקודים הללו לשוב לפעילות תקינה, נותר כמעט בלתי מוסבר.

ספרי הלימוד בתחום ההרדמה מציגים מגוון תיאוריות המנסות להסביר את התהליכים המאפשרים מצב זה, אבל דווקא ריבוי התיאוריות מעיד על שבירותן ועל היעדרו של הסבר ממצה לתופעה. בקרב העוסקים בחקר מנגנון ההרדמה רווחת כיום ההנחה שמעורבים בו כמה חומרים, ברמות פעילות שונות ובאופנים מגוונים. החוקרים הראשונים שעסקו בתחום שמו לב כי מידת הפעילות של חומרי ההרדמה תלויה בשיעור שבו הם מסיסים בשומן. אחרים מצאו קשרים בין תכונות פיסיקליות של חומרי ההרדמה הניתנים לחולים דרך מערכת הנשימה לבין עוצמת הפעולה ומהירותה. אבל להסברים השונים שהוצעו נמצאו תמיד יוצאים מן הכלל, שלא איפשרו הסבר מלא וממצה אחד של תהליך ההרדמה.

הפרופ' מישה פרואנסקי, מומחה בתחום שבשנים האחרונות עורך את מחקריו בארה"ב, החל את פעילותו במעבדות מחלקת ההרדמה של בית החולים הדסה. לטענתו, חומרי הרדמה שונים משפיעים במידה שונה על מרכיבים עצמאיים רבים במוח. חלק מהחומרים משפיעים על מוח השדרה - מערכת העצבים העוברת בתוך עמוד השדרה - וחומרים אחרים פעילים במרכזים שונים במוח. פרופ' פרואנסקי הוא אחד משלושה מחברים של סקירה מרשימה ומדוקדקת המביאה את כל התיאוריות השונות על אופן הפעולה של מנגנון ההרדמה שפורסמה באחרונה, אבל גם בסוף העיון ברשימה נותר הקורא ללא הסבר ברור על מהות המנגנון.

בהעדר הסבר כזה קשה לפתח תרופות חדשות להרדמה וכמעט בלתי אפשרי לצפות מי מהמנותחים יספר בחדר ההתאוששות על השיחות ששמע בעת הניתוח. קשה עוד יותר לבצע פעולות למניעת התעוררות של מנותחים באמצע הפעולה הכירורגית. לפי מחקרים שונים, אחד מ-700 מנותחים עשוי לדווח שהוא זוכר מה אירע בעת הניתוח. מעטים יותר מספרים שחשו כאב. בחלק מהמקרים, בדיקה מעמיקה של הסיפור מעלה כי המנותח זוכר את הרגעים שקדמו לתחילת ההשפעה של תרופת ההרדמה. במקרים אחרים השלב שהמנותח זוכר הוא היקיצה דקות מעטות לפני סיום הניתוח.

בעבר הלא רחוק התופעה של ערנות בעת הרדמה היתה שכיחה בעיקר בקרב נשים שעברו ניתוח קיסרי בהרדמה כללית. מתוך רצון שלא לגרום להרדמה של העובר, ניתנו לאם תרופות שלא הביאו לאובדן הכרה מלא. יולדות שקיבלו תרופות כאלה הוזהרו כי הן עשויות לשמוע את בכיו של הרך הנולד אבל הוסבר להן שבתום הלידה הן עצמן יירדמו (יולדת אחת באה אלי עם בנה כשבוע לאחר הלידה ושאלה ישירות: נכון שהוא לא קוף? בוודאי, השבתי. אז למה אמרתם שהוא קוף ברגע שיצא מהבטן? חקרה האם. לא היתה לי תשובה טובה).

בלי סימני אזהרה

במחקרים שבהם מטופלים שדיווחו כי היו ערים לפחות בחלק מהניתוח נשאלו על תחושותיהם מצטיירת תמונה מגוונת מאוד. יש חולים שחשו כאב ובעקבות ההתעוררות נותרו עם פגיעה נפשית, עד כדי תסמונת הדומה להלם קרב, ויש כאלה שלא חשו סבל גופני אבל זוכרים שהיו ערים או שמעו חלק מהשיחות בחדר הניתוח.

הרופא המרדים משתמש בחומרים נשאפים, שמנגנון הפעולה שלהם אינו ברור, אבל בטיחותם מוכחת ללא צל של ספק. הוא חייב להשרות במטופל שינה עמוקה ולבלום כל אפשרות לתחושת כאב בעת הניתוח. מערכות החיים של המנותח נתונות למעקב קפדני בעת הניתוח. סימני כאב או ערות מתגלים מיד והם זהים לתופעות כאב מוכרות (דמעת, האצת הדופק, עלייה בלחץ הדם). אבל יש פעמים נדירות שבהן הצוות הרפואי ניצב לפני חידה: לא היו כל סימני כאב או ערות, ולמרות זאת המנותח דלה מזיכרונו פרטים, מלים ואירועים שאכן התרחשו בעת ההרדמה. אנו מנסים למנוע לחלוטין מצבים כאלה בשיטות שונות.

אם יימצא הסבר יעיל על אופן הפעולה של חומרי ההרדמה, ייתכן כי אפשר יהיה להבין גם מנגנונים חשובים אחרים של ההתנהגות האנושית. החיפוש אחר הסבר כזה הוא אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני חוקרי הפיסיולוגיה של המוח האנושי. פתרון חידות מסוג זה כנראה אינו מעניינם של עורכי הדין; להם די ב-0.006% של מצבי ערנות בעת טיפולים בהרדמה כדי להגיש תביעות רשלנות נגד רופאים. אם היינו מקדישים את הזמן והממון שאלה מקדישים לתביעות קנטרניות שעניינן תופעה טבעית לחלוטין, אולי היה אפשר לרכוש ידע חיוני נוסף.

הכותב הוא רופא מרדים ומנהל היחידה לבטיחות החולה בבית החולים הדסה עין כרם



תצלום: גטי אימג'ס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו