בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדורגל בצל המלחמה: בית חאנון נגד נתיב העשרה

תגובות

שישי, 2 אחרי הצהריים, מושב נתיב העשרה. בתים מטופחים עם גגות רעפים ניבטים מצדי הדרכים. גינות מוריקות מכל עבר. קרני שמש מרצדות מעל החממות. מנקודות גבוהות אפשר אפילו לראות את הים. רוח לוחשת בצמרות העצים מעל גן שעשועים שומם. לפניו ניצב קיר בטון - סדק ראשון באידיליה. בחצרות הבתים שליד מתנופפים דגלי ישראל. מבט מעבר להם מגלה חומה אפורה וגדולה. כמה מטרים מעברה השני נמצאת בית חאנון. ברוכים הבאים למרחב הקסאם. 3 אחרי הצהריים. משחק הכדורגל השבועי נפתח. ילדים משחקים בצד בכדור בזמן שאבותיהם במגרש. עשרות מכוניות גודשות את שביל החול שליד. 50 גברים משחקים בתורות, שמים את דאגות היום-יום בצד. אלה שמחכים לתורם יושבים על ספסלי עץ צבעוניים ומתבדחים: "עזבי אותך מקסאמים, תדאגי לתאורה ואנחנו מסודרים".

20 דקות לתוך המשחק, בוקעת בת קול מרמקול נסתר. אזעקת "צבע אדום" - סימן שלא מדובר בפצמ"ר. מתנשפים ומזיעים, רצים הגברים אל מיגונית שוממה בצד. הגרביים עד הברכיים רק מדגישים את האבסורד שבמעמד. הם רק שומעים את הנפילות וכבר יוצאים חזרה למשחק. עשן מיתמר כמה מטרים משם אבל אין סכנה למחנק. כמה רגעים חולפים בשקט ושוב "צבע אדום" נשמע. והכל בהילוך חוזר. כך הופך השיגור לשגרה.

קצין הביטחון של המושב, גיל תעסה, מזמין אותנו לבוא לאתר את הנפילות. במעיל אופנוענים אדום ומשקפי שמש, הוא דווקא קיווה להעביר את השבת על הטרקטורון. במקום זאת, הוא אוסף אותנו בג'יפ ממוגן ומנחה אותנו מה לחפש. הביפרים שלו לא מפסיקים לצפצף, הטלפונים מציקים בלי הרף. אבל נראה שהוא לא מתרגש. יוצאים לחפש בורות. מכבי אש חולפים על פנינו. תעסה מקבל הכוונה ליעד המשוער. הוא מסתכל לצדדים ובלי שום סימן נראה לעין, פתאום מצביע ואומר: "הנה זה שם". אנחנו מביטים מבעד לחלון הג'יפ אל שדה חרוש ולא רואים דבר. יוצאים אחריו לבחון את הנפלים מקרוב. בעודנו תוהים אם אפשר להזיז אותם, תופסת אותנו אזעקה. אנחנו מתחילים לרוץ לעבר הג'יפ אבל תעסה פוקד: "להשתטח על האדמה!". כעבור שתי שניות קול נפץ חזק נשמע לידנו.

קסאם נפל ממש קרוב אלינו. אנחנו מביטים זה אל זה בתדהמה, ופורצים בצחוק. זו כנראה תגובת מנגנוני ההגנה. עוד רגע קטן חולף, ואחריו בא ההלם. מביטים לעבר ענן העשן, רעד מתפשט לו בגוף. הזוהי חרדה? מה שלא יהיה, אנחנו עולים על הג'יפ ומסתלקים. בג'יפ מונה תעסה בלקוניות את פגיעות השבוע האחרון: 162 קסאמים, 49 פצמ"רים, 11 פצועים קל, 30 נפגעי חרדה, 9 נפילות בשטח פלשתיני, 5 אירועי ירי.

"אתה הולך לחיות פה כל החיים?" אני שואלת אותו. "לא יודע אם כל החיים", הוא עונה ומחייך: "אולי אשתי יום אחד תקבל קריזה". אנחנו חוזרים אל מגרש הכדורגל, מנסים לעכל את מה שקרה ומוצאים שם את הגברים בשלהם, עסוקים במשחק. שישה קסאמים בחצי שעה לא ישברו להם את השגרה. מבחינתם, זה הפועל בית חאנון נגד הפועל נתיב העשרה.

כמה דקות חולפות, ובא למקום מפקד אוגדת עזה, אל"מ נדב חג'בי. "תמונה פסטורלית, תאמין לי", הוא אומר למישהו על הספסל. "היית צריך להיות פה כשהיה ?צבע אדום', היית רואה מה זה פסטורלי", הוא נענה. "מה אתם עושים בעניין?", מקשה התושב על הגנרל. "מתעצבנים", אומר חג'בי. "זה מה שאנחנו צריכים לעשות", עונה לו האיש, "אתם צריכים לפעול".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו