בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפוטנציאל מתחת למחט

את דרכם בישראל החלו האורנים בשנות ה-30 כחלוצי פרויקט ייעור המדינה. עם השנים הפכו למוקד להתקפות ובוז, שמקורם בסברה ששום צמח אחר לא צמח בקרבתם. חוקר ממכון וולקני ושלושה אנשי קק"ל מנסים להסיר מהעץ את הכתם שדבק בו

תגובות

שטיח מרהיב של ברד ששרד שעות רבות, מאז ליל רביעי בשבוע שעבר ועד הצהריים למחרת כיסה את אדמת יער כפר החורש. מהמכונית שנעצרה בפתאומיות ביער זינקו החוצה יערן אזור נצרת, שלי בן-ישי, הד"ר יגיל אסם, חוקר במכון למדעי הצמח במכון וולקני, סוהיל זידאן ומיכאל ויינברגר - אנשי קק"ל, הנחשבים למומחים בעצים ובייעור.

הארבעה נכנסו ליער, רגע מרימים את עיניהם לצמרות העצים - אורנים, אלונים, אלות וברושים - ורגע משפילים את ראשיהם ומזהים את הצמחים שעל הקרקע - מרבד רקפות העומדות לפרוח, דודאים ושאר מיני עשבים. כל עץ במשבצת היער הזו זכה לניתוח מעמיק מפיהם. בעבורם המקום הוא דוגמה מוחצת המחזקת את טיעוניהם במסע לטיהור שמם של יערות האורנים בישראל מהתדמית השלילית שדבקה בהם. "ברחבי הארץ קורה תהליך סביבתי יערני בקנה מידה עולמי - תוך כדי התקיימותו של היער הנטוע בארץ, הולך ומתהווה היער הבא, שיהיה שונה מבחינות רבות מיער האב שלו", אומר אסם, "זה סיפור מרתק יערנית, סביבתית ומדעית".

בקדמת מפעל הנטיעות

נטיעתם של יערות אורנים בישראל, בעיקר מסוג אורן ירושלים, החלה כבר בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת. "בראשיתו, מפעל הייעור ראה את האדם במרכז ומטרות הייעור היו נופיות וחברתיות", מסביר אסם, "היה רצון לשקם נופים שנהרסו כתוצאה מניצול יתר בשל כריתות עצים, רעייה ושריפות. גם שיקולים חברתיים-פוליטיים, כמו תעסוקה, אזורי נופש, מימוש בעלות על שטחים ואפילו מחשבות על תעשיית העץ, עמדו אז לנגד עיניהם של הגופים המייערים".

וכך, נוכח הנוף ההרוס שנותר מימי הטורקים והידע המועט שהביא להצלחות נמוכות בנטיעת מינים מקומיים, דוגמת האלונים, הוצב האורן בקדמת מפעל הנטיעות. "זאת היתה מהפכה", אומר אסם, "פתאום הצליחו לבסס יער באדמות שוליות, מה עוד שבשביל המתיישבים שבאו מאירופה ורצו את הנוף המוכר, היער המחטני התאים מבחינה פסיכולוגית".

אולם הגאווה על מפעל נטיעות יערות האורנים הפכה עם השנים מוקד להתקפות ובוז שכוונו כלפי העץ שהפך מזוהה יותר מכל עם יערות הקק"ל. הנוף המונוטוני של האורנים, שכאילו שוכפל והוצב כתפאורה זהה בגליל, בשפלה, בהרי ירושלים ובצפון הנגב, משך אליו יחס שלילי של חובבי הטבע שרצו לראות את המינים המקומיים, את החורש הארץ ישראלי.

"מדבריות אורנים", יש שמכנים בכעס את היערות המחטניים שבמשך שנים דבר כמעט לא צמח תחת חופתם, ובמלחמת לבנון השנייה, בזמן שבערו אלפי דונמים של חורשות בגליל העליון, היו אף שמצאו בכך נחמה לצד כאב המלחמה. בביקורת שהוטחה ביערות האורנים נטען, כי לא נתנו לצומח הטבעי להתחדש ויצרו במקומו צורת יער לא טבעית, של יערות מחטניים צפופים רגישים לשריפות, שדיכאו צומח טבעי, עד כדי כך שיצרו מערכת לא מגוונת.

הוויכוח לגבי יערות האורנים אף מחריף כשדנים ביערות האורנים בצפון הנגב. לדברי אסם, "כאן מחריף הוויכוח היערני-אקולוגי, משום שהייעור המדברי מבוסס במידה רבה על מינים מיובאים ויוצר שינוי סביבתי קיצוני. זה עימות בין ראייה אקולוגית קלאסית של שימור סביבה מדברית טבעית לפעולה של ייעור שנחשבת שם נגד הטבע. עם זאת, יש שרואים בכך פעילות חשובה מבחינה התיישבותית, שמעודדת תיירות, ושמביאה להפחתה מקומית של הטמפרטורה".

אסם אומר כי מקורם של מרבית יערות האורנים שניטעו בישראל הוא בזרעים שהובאו מאזור מערב הים התיכון וצפון אפריקה. לדבריו, הזרעים לא התאימו בצורה מושלמת לאקולוגיה של האזור, שמאופיינת בקיץ ארוך יותר, ביובש ובחום גבוה, וזו כנראה אחת הסיבות לנפילתם של יערות רבים.

הדור הבא מתחיל היום

אלא שממצאי סקר תת-יער, שבחן באחרונה את הצמחייה סביב האורנים מהנגב ועד לגליל העליון, מביאים למסקנות שונות, שמטהרות את שמו של האורן. "אחרי הסקר אנחנו יודעים שעכשיו אנחנו בתוך תהליך מאסיווי של התחדשות חורש מתחת לחופת עצי האורן", מבשר אסם ומוסיף כי, "הטענה של 'מדבריות האורנים' היתה נכונה לפרק זמן מסוים". "היום", הוא אומר, "כשאנחנו 60-50 שנים ויותר מהנטיעה המאסיווית אנחנו רואים שהתמונה שונה".

לפי אסם, הסיבה לרתיעה מן האורנים היא שבשנות ה-70' וה-80' היערות היו עדיין צעירים וצפופים והחורש מתחתם עוד היה מדוכא. לדבריו, "היום מתחיל דור היער הבא שהוא מגוון ומקומי. דור היער הראשון מתחיל להסתיים ומתחיל הדור הבא שמבוסס על חידוש טבעי, על עצים ששרדו ועברו סלקציה, היער בעצם עובר התאמה לסביבה שלו". זידאן טוען ש"היום, אחרי שעברו 60 שנות ייעור, אנחנו נוכחים שהיער טייב את הקרקע, השביח את המרעה, יצר ריאות ירוקות, הכניס אליו צמחים והגדיל את המגוון שלהם, דוגמת פטריות, ולא פחות חשוב - גם משך אליו מטיילים שלולא היערות לא היו מגיעים לאותם מקומות ונהנים מפינות נופש, ואתרים ארכיאולוגיים וגיאוגרפיים".

"עכשיו יש תהליך של סלקציה על ידי חידוש טבעי", אומר אסם, "כלומר - מי ששרד את הסלקציה, מפזר את הזרעים שלו וכך עובר היער התאמה לאזור שבו הוא גדל. ההנחה היא שאחרי כמה דורות היער יהיה מותאם לסביבתו. דור בחיי אורנים הוא כ-100-80 שנים. הגישה היום היא שהתהליכים הטבעיים שעוברים על היער יהוו את היער הבא, יער מגוון ומקומי ולא מיובא, כמו שהיה יער החלוץ".

בן-ישי מביא כדוגמה את יער בלפור שנמצא ליד מגדל העמק. לדבריו "זהו יער ותיק מאוד של אורן ירושלים שניטע על ידי מחלקת הייעור של המנדט הבריטי בשנות ה-30 של המאה הקודמת. העובדים בנטיעות היו מקימי קיבוץ גניגר. זה יער ותיק ובו אפשר לראות את המגוון שצמח בו".

בהמשך הסיור ביער כפר החורש, טען ויינברגר כי "במקומות בהם היו שרידים של חורש טבעי ועל בסיסם ניטעו יערות רגילים, רואים כי אותם שרידים החלו לשגשג". בן-ישי מצביע על משבצת יער שבה נגרמה תמותה גדולה של אורנים בעקבות מחלה. סביב גדמי האורנים הוא מצביע על צימוח טבעי של אלונים ואלות. "נושא המדבור לא נכון" הוא אומר, כמי שנפגע בעבור האורנים.

נראה כי הארבעה מנסים להחזיר לאורן את תפקיד החלוץ שהיה לו בשיאו של מפעל הייעור. לדברי זידאן, "הרי כדי להגיע ליער מגוון, אליו אנחנו שואפים היום, חייבים להתחיל ביער חלוץ, כלומר - יער שגדל מהר ומייצר חופת יער שתחתיה מתפתח תת-יער, שהוא דור היער הבא". כעת, הם טוענים, כשהיער החל להיפתח פורץ הפוטנציאל הרדום שחיכה מתחת, או שהובא פנימה על ידי בעלי חיים.

אסם מדגיש, עם זאת, כי מבחינה מדעית עדיין קיים ויכוח עד כמה האורן באמת תורם להתבססות החורש. לדבריו "יש עבודות שמראות שהוא מעודד התפתחות חורש ומנגד עבודות שמוכיחות כי הוא מאט". בכל מקרה, כל הארבעה מסכימים כי כדי להגיע ליער המגוון צריך ללוות את היערות ולא לעמוד מהצד ולקוות לטוב. "ניהול שטח" הם קוראים לפעולה הנדרשת שלפיה לצד תהליכים טבעיים יש לדלל יערות, לגזום, ליצור קווי חיץ ולהכניס רעייה מבוקרת שתפחית עשבים ובכך תקטין את סכנת השריפות.

הארבעה מסיימים דיון מעמיק על אלון מצוי שצמח בין כמה אורנים. "הוא מתחרה איתם על האור וצומח מהר", מצביע ויינברגר, "וכך האורנים שביניהם הוא גדל בעצם יצרו עבורו מעין שרוול". "אני מצדיע לדור שנטע את היערות" אומר זידאן, "בעצם הפעולה שלהם, הם השאירו בידינו את כל האופציות, אפילו האופציה לוויכוח".

את דבריו של זידאן על היערנים מקביל אסם לאורנים: "הם שמרו בפנינו את כל האופציות פתוחות, לא קרה נזק בלתי הפיך והיום ניתן לקחת הכל לכיוון שאנחנו רוצים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו