בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חייל, שפר הופעתך!

הרמטכ"ל אשכנזי דרש הסברים, האלוף שטרן תבע שיתנצל, ובכנסת כינו אותו אנטישמי, אבל הקולנוען נזאר חסן משוכנע שהכל פוליטיקה. הוא לא סילק מהשיעור סטודנט במדי צה"ל, אלא רק דרש ש"לא יכניסו את המלחמה לכיתה". הוא גם לא מבין איך ועדת המשמעת של מכללת ספיר קבעה שהוא לאומני מתוסכל, ולמה דחתה את טענתו שהוא פעל ממניעים הומניים. "אני מעדיף לקבץ נדבות ולא להתנצל", הוא אומר בראיון ראשון

תגובות

כשהגיע הקולנוען נזאר חסן למסעדת הדרכים מחוץ לשדרות, חיכתה לו שם קבוצה של כ-15 סטודנטים, רובם יהודים. הוא התחבק והתנשק עם כל אחד ואחת מהם. היחסים ביניהם נראו פתוחים וחמים, רחוקים מדימוי המרצה התוקפן והמבזה שקיבל חסן בחודשים האחרונים, לאחר שפורסם כי סילק מכיתתו סטודנט במילואים, שבא לשיעור לבוש מדים.

הסטודנטים באו לפגוש את חסן ביום רביעי שעבר אחרי שערכו הפגנת תמיכה בעדו, יחד עם סטודנטים נוספים וכמה מרצים, בקמפוס של מכללת ספיר. פעיל הימין איתמר בן גביר וחבורת כהניסטים צעירים הצטרפו להפגנת נגד, שאותה אירגנו סטודנטים לתמיכה בחיילי המילואים. אל המכללה באו גם נציגים רבים מהתקשורת, אבל חסן בחר להתרחק מהם. לדעתו, התקשורת הישראלית לא רק פירסמה פרטים שגויים על מה שקרה בכיתה באותו שיעור, אלא גם חרצה מראש את דינו משום שהיא שבויה בשיח כוחני.

חסן לא הוציא מהכיתה את הסטודנט, סגן במילואים אייל כהן, אלא רק העיר לו: "אני לא מוכן בשום אופן שיבואו אלי לכיתה אנשים בנשק ובמדים - לא של שוטרים, לא של פתח, לא של חמאס". אבל מנובמבר, אז התפרסמו לראשונה הידיעות עליו, נתון חסן בלב מתקפה ציבורית שאותה מובילים על הבמה קצינים בכירים בצה"ל ופוליטיקאים, ומאחורי הקלעים - בכירים וסטודנטים אחדים במכללה, שהיתה מקום עבודתו בארבע השנים האחרונות.

יותר מ-200 אזכורים של המקרה בעיתונות ספר דובר המכללה. ועדת החינוך של הכנסת העבירה החלטת גינוי נגד המרצה ש"סירב ללמד סטודנט בשל היותו לבוש מדי צה"ל ובנשק". נפתח נגדו הליך משמעתי ב"ועדת שימוע" והוא הושעה מעבודתו עוד לפני שההליך נגמר. לתיבת הדואר שלו תחב מישהו תצלום שלו ועליו צלב קרס.

למחרת ההפגנה פקע האולטימטום שהציב לחסן נשיא המכללה, פרופ' זאב צחור: התנצל לפני הסטודנט והצהר שאתה רוחש כבוד למדי צה"ל, או שתפוטר. חסן לא התנצל ולא הצהיר דבר. ביום שני מסרה מכללת ספיר ש"החלו הליכי הפסקת העסקתו של חסן" וייקבע לו מועד לשימוע, חסן למד על כך מהעיתון. "אני לא אתנצל", הוא אומר בראיון ראשון לעיתון ישראלי מאז תחילת הפרשה. "אני מעדיף לקבץ נדבות ברחובות של נצרת ולאכול פירורי לחם. מרגע שזה הפך למקרה פוליטי, אין אפשרות להתנצל, נגמר הסיפור. והם הפכו את זה לעניין פוליטי בזה שהם לא אמרו מהיום הראשון שהסיפור הוא שקר, ולא השאירו את זה כעניין שבין מורה לתלמיד".

אצלי זה לא הולך

עוד בנושא
החלטתי לנצל את הפרשה הסטודנט המתלונן אייל כהן עשה סרט עלילתי "שמתכתב עם המקרה"
חסן, בן 47, הוא במאי סרטים דוקומנטריים. הוא גדל בכפר משהד, מתגורר בנצרת, נשוי ואב לשני ילדים. סרטיו (בהם "אג'תיאח", על ההתגוננות של מחנה הפליטים בג'נין במבצע חומת מגן, ו"קאט", על תושביו המזרחים של המושב עגור), מוצגים בפסטיבלים בחו"ל. הוא במאי ידוע מחוץ לישראל. "הגיעו אלי פניות מכל העולם", הוא אומר ומסרב לפרט. "כרגע הכל עומד במקום. אני לא רוצה להשתמש בזה, ואפילו לא לדבר על הדברים האלה". הוא שוקל לפנות לבית הדין לעבודה. "נעשה כאן משהו שאינו מקובל עלי, שפוגע בזכויותי. זה לא יסתיים כאן. אני אקח את זה לכל מקום בעולם כדי להוכיח שאני צודק".

זה היה ב-8 בנובמבר, בשיעור בסדנה על "תסריט ותחקיר בסרט דוקומנטרי". "אני נכנס לכיתה ורואה רגליים של חייל, פלג גוף תחתון. אני רואה יד מחליקה אקדח או משהו כזה - אני לא יודע להבדיל בין סוגי נשק. לא זיהיתי אותו, אולי בגלל המדים. שאלתי אותו, מי אתה? והוא אמר, 'מה זאת אומרת מי אני?' חשבתי שאולי הוא לא סטודנט שלי, כי לא שיערתי בחיים שאלמד סטודנט כזה. אני שואל אותו, אתה תלמיד שלי? והוא אומר לי, 'כן'. איך קוראים לך? אני בודק ורואה שהוא רשום. לרגע חשבתי לעצמי שיש אפילו משהו קומי בכל הסיטואציה הבלתי-רגילה הזאת.

"אמרתי, 'אני לא מוכן בשום אופן שייכנסו אלי אנשים בנשק ובמדים - כל מדים'. בחור אחר הסתכל על הסטודנט ואמר, 'ככה מקובל בכל העולם'. החלטתי שאני לא רוצה לפתוח את זה לדיונים, כי זו כיתה חדשה. אמרתי, 'אצלי זה לא הולך. אני לא אגיד לאף אחד לא לבוא או לצאת מהכיתה, אתם לבד צריכים להבין שלא מגיעים לכאן במדים ונשק'. פניתי אל הסטודנט ואמרתי, 'מכיוון שאתה לא ידעת את זה ולא אמרתי את זה, אז אתה נשאר'. הוא אמר לי, 'באתי כרגע ממילואים, באתי ככה כי בסילבוס שלך כתוב שאסור להחמיץ יותר משיעור אחד'. הבהרתי לתלמידים, 'מותר לכם להפסיד עד שלושה שיעורים, ולסטודנט במילואים המכללה מרשה להחסיר יותר', והתחלתי בשיעור".

כמה זמן זה נמשך?

"לא הרבה יותר מדקה וחצי, אולי שלוש דקות".

בהמשך השיעור דיבר חסן על הוליווד, שמייצרת סרטים על פי תבניות קבועות, ועל חירות המחשבה שנחוצה לבמאי. "לא ידעתי איך להגיד 'מוסלמאת' בעברית, אחר כך נודע לי שזה קונוונציות, אז אמרתי שבמאי לא יכול לחשוב ב'כן, המפקד!' במאי לא יכול לקבל את המנטליות של 'כן, המפקד!'" (לוועדת השימוע אמר הסטודנט אייל כהן, כי הרגיש שהדברים כוונו ישירות אליו, במטרה להשפיל אותו וללעוג לו).

בהקשר אחר, כשחסן הסביר שבמאי טוב יודע שדבריו אינם קדושים, התפתחה שיחה שבה החזירה תלמידה את הדיון לעניין המדים, ושאלה: "ואם היתה נכנסת לכיתה בחורה עם רעלה, איך היית מגיב?"

מה ענית לה?

"שאלתי, מה זה שייך? אני מכבד אמונה של כל אדם - חובש כיפה או רעלה, או כל אמונה. אני לא 'מורה ערבי' ואתם לא סטודנטים ערבים, פלסטינים או יהודים וישראלים - אתם סטודנטים ואני מורה, ואני מלמד בני אדם! אני לא רוצה לראות כאן נשק, לא רוצה לראות מדים, ואני מבקש מאוד לא להביא לי את המלחמה לכיתה - אני מלמד בני אדם.

ואז הסטודנט אמר לי, 'גם אני בן אדם'. אמרתי לו, 'אני לא מלמד מדים, לא של שוטרים, לא של חיילים, לא של חמאס, לא של פתח, לא של אף אחד. מכיוון שאני מפחד לא להיות הגון איתך, כשתבוא בפעם הבאה כמו כולם' - אחרים אומרים שאמרתי, 'כשתבוא בפעם הבאה בלי מדים' - 'אני נותן לך עשר דקות על ההתחלה להגיד מה שאתה רוצה'. בזה נסגר העניין".

למה בעצם לא איפשרת לו לדבר באותו רגע?

"בתסבוכת של הסיטואציה ובלחץ שנוצר, חשבתי שעדיף שכל אחד ילך הביתה, יירגע, ונבוא מחדש. זו החלטה שלי כמורה לא לעשות בלגן בכיתה".

מאותו רגע נמשך השיעור בלי הפרעה. בסופו נשמעה אזעקת "צבע אדום" וכולם, כולל המרצה נזאר חסן, רצו אל מרחב מוגן. בדיון בוועדת השימוע היסס כהן תחילה בתשובתו לשאלה אם נשא נשק, ואחר כך טען באופן נחרץ שלא נשא נשק. הוועדה קיבלה את גרסתו.

תוציאו אותי מהמשחק

חברי ועדת השימוע פסקו שאין לערער על הימצאותם הלגיטימית של לובשי מדים במכללה. "שירות המילואים בישראל אינו ניתן להפרדה ממרקם החיים האזרחיים", קבעו בדו"ח שלהם. "זו עובדת יסוד שאינה ניתנת להכחשה או להדחקה, והיא מייחדת בלי ספק את המציאות ואת ההוויה הישראלית. שורשיה עמוקים יותר אף מן האילוצים הביטחוניים שבהם נתונה ישראל משחר לידתה. זה צבא אזרחים במלוא מובן המלה".

חסן אינו שותף לטבעיות שבה מתקבלים בחברה הישראלית נושאי נשק ולובשי מדים. לדבריו, ההיגיון הפשוט שלו אומר שלא מכניסים לכיתה נשק ומדים, ו"עם כל הכבוד להיגיון הישראלי, מדים הם סמל לאלימות. יכול להיות שבשביל ישראלי רגיל הנשק הפך להיות למשהו כמו הילד שלו, או הארכה של אחד האיברים שלו, ואני מצטער להגיד את זה, ואומר את זה בקיצוניות כדי לזעזע קצת. זה לא ככה בשום מקום בעולם. לא מקובלת עלי גם הדעה הזאת ש'אנחנו כאן במצב מיוחד'. גם אם יש מצב מיוחד, צריך לשנות".

החלטת לעבוד במוסד אקדמי ישראלי, אתה מכיר את כללי המשחק.

"לא".

זכותך לקבוע כללים בכיתה גם בעניין שאינו אקדמי?

"קודם כל יש לי זכות מלאה להתווכח על כל כלל ולהילחם לעשיית כללים שמתאימים לי. הפשרות בין בני אדם הן בדיוק שם המשחק, ושם המשחק הוא להיות פתוח. הישראלי עוד לא יצא מהקיבעון שלו. אז תגידו שאתם חברה מיליטריסטית שלא יכולים לחיות בלי נשק ומדים, ונגמור את הסיפור. מה אתם רוצים ממני? תוציאו אותי מהמשחק. תבנו לכם מכללה בדמותכם, מכללה יהודית-ציונית, עם ערכים שוועדת השימוע מדברת עליהם, ושתנאי לעבודה בה הוא הצהרה על מתן כבוד למדים. תפסיקו עם כפל המשמעות. אם אחזור ל'ספיר', לא מקובל עלי שסטודנט ייכנס לכיתה שלי עם מדים ונשק. ואגב, אין תקנון במכללה. ואם יהיה תקנון, ואני מחליט להישאר - זכותי להילחם מלחמת חורמה, יחד עם הקולגות שלי וסטודנטים - כדי לא לתת למדים להיכנס למקום הזה. לא מתוך רגשות תסכול שלי, כפי שקבעה הוועדה, אלא מתוך זה שאני מאמין שנחוצה הפרדה מוחלטת בין המערכות. גם אם הייתי בסוריה הייתי עומד על כך שלא יכניסו נשק ומדים לכיתה".

אבל אתה יודע שהצבא נמצא בכל מקום בחברה הישראלית. כל אחד יודע את זה.

"את זה אני לא יודע. אני יצאתי לרחוב הישראלי ולא ראיתי מה שאתם מתארים. וגם אם זה היה ככה, אז מה?"

הפתיע אותך לראות בכיתה חייל במדים?

"זה הפתיע אותי ועוד איך. אתם ממשיכים להגיד מדים כאילו אנחנו מדברים על חתיכת בד. זו לא חתיכת סמרטוט. נוח לכם להגיד חתיכת בד? בסדר, תחיו את האשליה שלכם".

הוא מלמד מהנשמה

העמדות של חסן לא תואמות לאף קונוונציה. יש לו ביקורת על כולם, גם על השמאל הרדיקלי כביכול, על השמאל האשכנזי-ליברלי-אוהב-ערבים-פרובינציאלי-ומתנשא, ועל עמיתים מלאי חשיבות עצמית מחוגי הקולנוע והאמנות. בכל זאת, רבים מהסטודנטים שלו התייצבו לצדו. תומכיו, וגם כמה ממתנגדיו, מדברים על מורה נערץ, "איש קשה" וביקורתי שמוביל את הסטודנטים להישגים, מוציא מהם דברים שלא האמינו שיש בהם, לא מוותר על שום סטודנט.

"הוא מלמד מהנשמה", אומרת הסטודנטית סיון פטל, המגדירה את עצמה "ימין קיצוני". "הוא סוג של ניטשה, הוא רוצח לנו את כל האלוהים והחוקים שגדלנו עליהם, ופותח את הראש לדברים אחרים. לא כולם יכולים ללמוד אצלו, יש אנשים שלא יבינו אותו לעולם". חברי ועדת השימוע התרשמו, מעדויות של אייל כהן, דיקן הסטודנטים ובכירים במכללה, שחסן הוא מרצה "מצטיין" בעל "אופי אימפולסיווי", שמשליט בכיתה "משטר של פחד".

במכללה אכן אין תקנון משמעת, וגם לא תקנון להתנהגות מרצים וסטודנטים. לדברי פרופ' צחור, הוועדה פעלה מכוח החלטת המועצה האקדמית הפנימית ולפי האתוס האקדמי, שהוא מנסחו כך: "פוליטיקה - רק עד דלת הכיתה". לדבריו ולדברי חברי הוועדה, אסור למרצה לערב פוליטיקה בשיעוריו ולכפות את דעותיו האידיאולוגיות על תלמידים.

אבל מתברר שב"ספיר" יש הרבה פוליטיקה, ולא רק בשיעורים של חסן. הסטודנטים רותם אזולאי ואלעד זמיר מספרים על מקרים אחרים שבהם מרצים פגעו בסטודנטים, ומקרים רבים שבהם מרצים דיברו על פוליטיקה בשיעור, והביעו את דעתם, אך לא נפתח נגדם הליך משמעתי. בדיון בוועדת השימוע סיפר ראש המחלקה לקולנוע, אבנר פינגלרנט, כי מרצה הסבירה לסטודנטים בכיתתה מדוע בנה אינו מתגייס ל"צבא הכיבוש". צחור אומר שלא שמע על המקרה. במקרה אחר, ד"ר שלומית תמרי אמרה לתלמידה בדואית להסיר את רעלתה, כי היא אלמנט של דיכוי. גם נגדה לא נפתח הליך משמעתי. "אמרתי לסטודנטית שלא התכוונתי להעליב אותה", אומרת תמיר. "הודעתי למכללה שיש לי חופש אקדמי ואני יכולה, וממשיכה, לדבר על זה".

צחור אומר בתגובה, כי להנהלת המכללה "אין סטנדרט כפול": "למקרה ראשון מתייחסים ביתר סלחנות, ואילו במקרה של חסן זה חזר ונשנה" - והוא הוזהר בעבר לבל יערב פוליטיקה בכיתה. צחור הוסיף, כי במקרה הנוכחי גם הוגשה נגד חסן תלונה רשמית, שחייבה את הטיפול בפרשה.

חסן נגע בנקודה רגישה ביותר בחברה הישראלית. לדבריו, אילו היה מקבל על עצמו את התפקיד של "בן מיעוטים" המבקש הבנה והתחשבות מיוחדת בבעיה אישית שיש לו עם מדי צה"ל, כמקרה פסיכולוגי, הוא מוכן להישבע שלא היתה שום בעיה. אבל חסן סירב לעדן את דבריו ולהתאימם לאוזן הישראלית, והוא שילם על כך מחיר כבד ולא רק באובדן מקור הפרנסה שלו ושל משפחתו.

"שחטו אותי", הוא אומר. "התפרסמו ידיעות כוזבות ואף אחד לא קם ואמר, 'זה שקר!' אנשים ניסו לטפס על המקרה. היו הרבה השמצות אישיות ורכילותיות מאנשים שהתראיינו באנונימיות. מישהו כתב שאמרתי 'יהודון', ועד אז אפילו לא הכרתי את המלה. אנשים אפילו לא ביקשו את התגובה שלי. איך זאב צחור לא מתבייש לגנות אותי בכנסת, כשוועדת השימוע עוד לא החליטה? איך מגנים התנהגות כשעוד לא יודעים מה קרה?"

צחור טוען שהביע את דעתו על התבטאותו של חסן רק לאחר שבירר עמו אישית את העובדות: "מלכתחילה לא היו חילוקי דעות ביחס לעובדות, כולל מצד נזאר. לא היה רשומון". אשר לדבריו בכנסת, צחור אומר שלא גינה את חסן: "אמרתי שאם נזאר אכן התבטא כך, מדובר במעשה חמור". בעיון בפרוטוקול הישיבה של ועדת החינוך לא נמצא בדברי צחור שום "אם".

חציית קווים אדומים

בצה"ל עורר המקרה כעס רב. בכמה הזדמנויות ביקשו קצינים בכירים הבהרות מנשיא המכללה, זאב צחור. אף הרמטכ"ל גבי אשכנזי עצמו שוחח עם צחור על המקרה. לדברי צחור, תוך שיחה על עניינים אחרים, "הועלתה מצדו (של הרמטכ"ל) השאלה מה בדעתנו לעשות בנושא הזה, ועניתי לו שכשנעשה - נודיע. הסברתי לו את מה שהסברתי לכל מי שפנה אלי: הכל יהיה לפי האתוס האקדמי".

במכתב ששלח לו בתחילת הפרשה ראש אגף משאבי אנוש בצה"ל, האלוף אלעזר שטרן, הוא רמז שיפסיק את שיתוף הפעולה של צה"ל עם המכללה - איום שמשמעותו הכלכלית אובדן הכנסות משכר לימוד ותקצוב בגין מאות חיילים שכיום לומדים בה. שטרן כתב כי התרשם שהמכללה לא נקטה כלפי חסן את "הצעדים המתבקשים" ו"לא נהגה בעניין בנחישות הראויה", וכי "בשם צה"ל" הוא מצפה ל"גינוי חריף, פומבי ורשמי". "לכל הפחות", כתב שטרן, "ראוי שהנהלת המכללה תדרוש מחסן להביע את התנצלותו בפני סגן כהן כתנאי להמשך העסקתו".

גם בכנסת עסקו במקרה. כמה ימים אחרי שפורסם פנה ח"כ אלכס מילר (ישראל ביתנו) לשרת החינוך יולי תמיר ודרש לעצור את התקציב הממשלתי למכללה, עד שזו תפטר את "המרצה האנטישמי".

שלושה ימים לאחר הפרסום הראשון בעיתונות כינסה הנהלת המכללה את המועצה האקדמית הפנימית המורכבת ממרצים. המשתתפים גינו את התבטאותו של חסן ואמרו שיש "לנקוט צעדים". בסוף הדיון הוחלט להקים - זו הפעם הראשונה ב"ספיר" - ועדת שימוע: פרופ' אורי רגב (יו"ר), פרופ' יגאל עילם והמרצה יהודית מורג.

חברי המועצה לא שמעו את גרסתו של חסן לפני החלטתם. הוא אף לא הוזמן לישיבה. ההחלטה התקבלה על סמך דיווח שמסר צחור, שלדבריו בירר את פרטי המקרה עם כהן וחסן ולא מצא סתירות משמעותיות בין גרסאותיהם. "בהתחלה לא הבנתי שזאת ועדת שימוע, חשבתי שזאת תהיה ועדת חקירה, שתחקור את השקר", אומר חסן.

כשהסערה פרצה היה חסן בפאריס, בעריכת סרטו החדש, העוסק במציאות הפוליטית של השיעים בלבנון, ששודר מאז בתחנות טלוויזיה רבות באירופה. לדבריו, ולדברי עורכת דינו אתי לבני, האירוע לא הצדיק הקמת ועדת שימוע אלא טיפול בתוך המחלקה. "עצם קיום הוועדה, כמו ההשעיה של נזאר, היו כניעה ללחצים", אומרת לבני. צחור טוען שלא נתקל בכל סוג של לחץ מצד הצבא, ושפעולת המכללה היתה הליך שקוף ומסודר, ללא כל כניעה ללחצים.

גם ראש המחלקה לקולנוע, אבנר פינגלרנט, היה אז בחו"ל. בדיוני ועדת השימוע אמר פינגלרנט, שאם שניהם היו בישראל, העניינים היו מסתדרים לשביעות רצונם של הצדדים, בלי הליך משמעתי. "המקרה היה נרגע כי כבר היו מקרים גרועים יותר", אמר פינגלרנט. לא כך חשבו חברי הוועדה. בדו"ח שלהם, שפורסם בסוף ינואר, הם קבעו שמעשהו של חסן היה "חציית קווים אדומים של כללי התנהגות", ופסקו שעליו להתנצל לפני כהן.

הועדה קבעה ש"התנהגותו והשתלחותו כלפי הסטודנט אייל כהן היתה פסולה לחלוטין וראויה לגינוי חריף ביותר", וכי "במקרה של הישנות התנהגות מסוג זה" - חסן יפוטר. צחור כתב לחסן בנפרד והוסיף, כי עליו להצהיר שהוא מכבד את מדי צה"ל. לדברי צחור, אחר כך הוצע לחסן "נוסח מרוכך", שגם אותו דחה.

את חסן מקוממת במיוחד הקביעה של חברי ועדת השימוע, כי לא יתכן שפעל מערכים הומניסטיים אוניוורסליים. חברי הוועדה כתבו כי "נזאר ניסה להתעטף בהשקפה" המדברת על הפרדה בין המערכת הצבאית לאזרחית, אך השקפה זו "נראית לנו מופרכת מיסודה, וגם ספק בעינינו אם היא-היא שהשפיעה על התנהגותו נוכח הופעתו של סטודנט במדי מילואים": "בהתנהגותו כלפי הסטודנט, נזאר ניצל לרעה את מעמדו וסמכותו כמורה להפגנת דעותיו, תחושותיו ותסכוליו, כבן המיעוט הלאומי הערבי בישראל, כשהוא מתעטף באצטלה של השקפת עולם 'הומנית' ו'כלל אנושית', בעוד שלאמיתו של דבר הוא הפגין עמדה כוחנית בעלת אופי לאומני מובהק, סימטרית לחלוטין לעמדות לאומניות בוטות שרווחות, יש לומר, גם בחברה היהודית הישראלית".

חסן: "קודם כל, אני לא בן מיעוט - אני פלסטיני, וגאה בזה. שנית, איך קבעו שאין לי ערכים הומניים, ושזאת לא עמדה עקרונית? הם אפילו לא שאלו אותי איך אני מתייחס לחיילים ירדנים או לבנונים או צרפתים, או כל חייל שהוא. לוועדה לא היתה טיפה של אפשרות של ספק שאני פועל מתסכול. איך הם יכולים לדבר על מה שהם טוענים שהיא חוויית של המיעוט הערבי בישראל, ואין להם ולו שמץ של מושג מהי? הרי אפילו ערבית הם לא יודעים. אבל עדיין הם שוללים בצורה מוחלטת את האפשרות שיש לי ערכים אוניוורסליים, שלפיהם פעלתי".

"יכול להיות", אומר בתגובה יו"ר ועדת השימוע, פרופ' אורי רגב. "ברור שיש לו טענות, אבל סיטואציה כזאת אינה נעימה וקל וחומר לא בשבילו. לכן כתבנו: זה הפירוש שלו ושל עורכת דינו אתי לבני, ואלה היו הפירושים שלנו. אני חושב שלא יכול להיות יותר טבעי שאנשים שונים מתרשמים באופן שונה. אני חושב שהדו"ח מאוזן, עד כמה שיכולנו להיות מאוזנים. לקחנו בחשבון את כל השיקולים. בהחלט חשבתי וחשבנו שההמלצות שלנו הן איזון בין חציית הקווים האדומים שלו לבין הצטיינותו כמורה".*



נזאר חסן. אני לא מלמד מדים, לא של שוטרים, לא של חיילים, לא של חמאס, לא של פתח


הפגנות בעד (למעלה) ונגד נזאר חסן. בהתחלה לא הבנתי שזאת ועדת שימוע, חשבתי שזאת תהיה ועדת חקירה, שתחקור את השקר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו