בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיי כגבר

אבירמה גולן, אשה עם תיאבון לחיים, כתבה ספר על גבר עם תיאבון דומה, ומאז היא שמה לב כמה שנשים הן יפות, מושכות ומפתות. ובכל זאת היא מעדיפה להיות האשה שאוהבת גברים

תגובות

במהלך ארבע השנים האלו של הכתיבה הרגשתי הרבה פעמים גבר. הייתי הולכת לשיעור התעמלות ומסתכלת על הבנות כמו גבר, מתבוננת בכל איבר שלהן, וכל הזמן חשבתי כמה הן מקסימות ומגוונות ומושכות וכמה כל אחת מהן מציעה דבר אחר וכמה גבר יכול לצאת מדעתו לנוכח השפע הזה, וממש ריחמתי עליהם שהם צריכים להתאפק", אומרת אבירמה גולן שגיבור ספרה החדש, "סימני חיים", הוא גבר.

לפני ארבע שנים, אך יצא לאור ספרה "עורבים" שהיה לרב מכר, התיישבה אבירמה גולן, חברת הנהלה בעיתון "הארץ", והחלה לכתוב ספר חדש שהגיבור שלו, גבר, מגלה יום אחד באמצע החיים שהפך לאשה. "קראו לספר 'חילופי עונות' ואני רציתי שבעונה אחת הוא יהיה גבר ובשנייה אשה. אבל אחרי כמה פסקאות נתקעתי וראיתי שאני רוצה שהוא יישאר גבר".

התוצאה היא הרומן "סימני חיים" (הוצאת הספרייה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), שגיבורו, אליקו, מרצה בחוג לתורת הספרות בתל אביב, שוכב חסר הכרה במשך שישה ימים במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים. מה שעובר עליו באותם שישה ימים מתואר באמצעות הצוות הרפואי והקרובים המגיעים לבקרו, ובמקביל נמסרות מחשבותיו של אליקו בסגנון זרם התודעה, תהליך פנימי של שחזור חייו לאחור מרגע פרידתו מאהובתו האחרונה, דרך גירושיו מאם ילדיו, בגידותיו, אהבות נעוריו ועד לילדותו בירושלים, בן לדיווה יוונייה יפהפייה ורופא ממוצא גליציאני.

למה הגיבור שלך חסר הכרה?

"כי ממילא זה המצב הגברי הבסיסי, אבל קצת יותר קיצוני. והוא, בהיותו גבר, לא מבין כלום על החיים שלו. לכן השכבתי אותו חסר הכרה, כדי שלפחות אנחנו נצליח לפענח משהו מהחיים שלו. אבל קשה לא לראות את הסוג המסוים של האירוניה מעל לראשו של הגיבור הזה. את די יכולה לצחוק איתי עליו. את די רואה שהוא טמבל לפעמים".

ולמה הגיבור שלך הוא גבר?

"רציתי להגיד משהו על העניין הזה של להיות גבר. המשמעות היא לא רק מינית. הדבר שאותי ריתק זה להבין איך מרגיש גבר כזה כשהוא נכנס לחדר ויש שם שתי נשים והוא מאוים על ידיהן, או איך הוא מרגיש כשהוא מרצה לקהל שלם ויש שם נשים והן מסתכלות עליו. והמסקנה שלי היא, שבסופו של דבר אנחנו לא עד כדי כך שונים, אבל הדברים השונים שבינינו הם שיכולים להפוך למסע הספרותי. וזה אכן היה מסע מאוד מרגש דרך גוף של גבר, להרגיש ממש ממש את מבנה הגוף של גבר. לא רק את איבר המין שלו אלא את הגוף כולו, הכובד של הגוף, הידיים הגדולות, לנסות להרגיש איך הוא מרגיש בכל זאת כשהוא נוגע באשה".

הזדהית עם הגיבור או דווקא עם אחת מדמויות הנשים?

"אני אוהבת את כולם. אני אוהבת אותו נורא, אני אוהבת את התאומים שלו. אני חושבת שאחותו היא אשה נהדרת, היא גדולה מהחיים והיא לא קוטרית ולא מתחשבנת ולא שום דבר. ואני כמובן נורא אוהבת את אמא שלו, שלא הייתי רוצה להיות בסביבה שלה אבל אני אוהבת אותה מאוד. להזדהות אני לא יכולה עם אף אחד שם".

אולי בגלל שהנשים בספר הן נודניקיות, חסרות הומור ובלתי ניתנות לריצוי?

"אני מקווה שאת מבינה שאני לא באמת רואה ככה נשים. הנשים יוצאות כמו שאלי רואה אותן. הן יוצאות באמת בור ללא תחתית. את יודעת, כשהתפרסם 'העורבים' באו אלי בטענות שהגברים יוצאים נורא חלשים. ואני חשבתי שהם חייבים לצאת חלשים, כי הם מתוארים מנקודת מבט של שתי גיבורות. כאן הגבר שבמרכז רואה נשים, והוא לא יכול לראות נשים אלא באחת משתי צורות - או שהוא נמשך אליהן בטירוף או שהוא מפחד מהן. הבעיה היא שהגיבור לא יכול לראות את הנשים כבני אדם שלמים. אם את שואלת מה זה המסע של לראות דרך עיניים של גבר, אז זו המשמעות".

אז מה עדיף להיות - אשה או גבר?

"המסקנה היא שאני מאוד שמחה להיות אשה - בעיקר אם מדברים על סקס. זה פחד מוות להיות גבר. כאשה את לא עומדת במבחנים האלה כל הזמן. הם כל הזמן נבחנים. בהתחלה כשהם צעירים עומד להם כשהם לא רוצים בכלל. היתה לנו מורה שהיתה באה עם חצאית קצרצרה ומשכלת רגליים אל מול כל הבנים המסכנים. אחר כך, אחרי שהם עומדים בכל המבחנים האחרים והם כבר מבוגרים אז תודה לאל שיש היום ויאגרה. הפחד של כל החברים הגברים שלי, כשהתקרבנו לגיל 40, היה שהם לא יצליחו לספק את הנשים שלהן שהגיעו באותו זמן בדיוק לשלב שבו הסקס חזר לעניין אותן, כי הן גמרו לגדל ילדים והשתחררו בינתיים, ואולי גם היתה להן חברה לא נשואה שמזדיינת בלי סוף וזה עורר גם אצלן את החשק, ובדיוק אז הבעל היה מדופרס כי הוא לא קיבל את הקידום בעבודה או עלה לו לחץ הדם, ולמרות זאת הוא צריך כל הזמן לתפקד. אז הרבה יותר כיף להיות כבר אשה".

מה אני עושה בלב ים?

אבל יש רגעים שבהם גולן, שזכתה לאחרונה למחווה ב"ארץ נהדרת" בגילומה המבריק של עלמה זק, היתה מעדיפה להיות גבר. למשל בסוף השבוע שעבר באמצע ים סוער, כשהיא נאלצה לקפוץ באמצע הסערה אל תוך סירת גומי כדי לנסות להרים תורן שנפל.

אחת לשבועיים משתתפת גולן - אשה רוזה-מרציפנית למראה, קטנטונת ותכולת עיניים - באימונים מפרכים בשיט תחרותי ב"מלגז" - ספינת מפרשים קטנה ולא ממונעת באורך שבעה מטרים, הדגם המהיר בעולם לתחרויות. גולן, שהאימון הזה הוא מפסגות האושר שלה, הזמינה אותי בתחילה להצטרף אליה ואז ביטלה את ההזמנה בגלל דיווחים על מזג האוויר הקשה הצפוי.

"יצאנו לים ובהתחלה נורא התחרטתי שלא באת איתי, כי היה מזג אוויר ממש נפלא. אבל לא התרחקנו חצי שעה מהחוף ופתאום התחילו גלים איומים והתורן נפל לגמרי, וגברת גולן נאלצה לקפוץ בתוך ים סוער ולנסות להרים את התורן. ובאותו רגע אמרתי לעצמי - כמה חבל שאני לא גבר. אני הרי בן אדם בן 58, בדור הקודם נשים בגילי היו משחקות עם הנכדים. שאלתי את עצמי - מה אני עושה בלב ים?

"הגלים נידנדו את סירת הגומי ובא לי להקיא את הנשמה ופתאום הבנתי את מגבלת הכוח האמיתית. אילו הייתי גבר גדול וחזק, היה קל יותר. שאלתי את עצמי אם אני לא עושה כל החיים שלי דברים שהם תחרות בגברים הגדולים והחזקים, ולעשות את זה טוב יותר, כי בשיט התחרותי כל החוכמה היא להוריד את היריב. יצר התחרות והאנרגיות אצלי הוא כמו כשטיפסתי על עצים כשהייתי קטנה וכשהלכתי מכות ושיחקתי כדורגל עם הבנים. אני יודעת שזה לא עושה אותי פחות אשה, אבל אני מנסה לחצות את גבולות הג'נדר האלה ואני אף פעם לא מקבלת עלי את מגבלות הנשיות החזקה והחרישית.

"המדריך שלי, שהוא בחור מתוק אבל בכל זאת קצין בחיל הים, צוחק עלי כי בכל זאת אני בן אדם קטן, וכמעט בגיל של אמא שלו. יש משהו נואש בהתעקשות שלי לנצח את כל הגברים בעולם כל החיים".

אולי זו הסיבה שכתבת גיבור גבר, רצית לנצח את הסופרים הגברים?

"כנראה שרציתי לחצות את גבולות הג'נדר לגמרי, כי מה שנקרא ספרות נשית אני כבר הרבה זמן לא מרגישה בו נוח. הכתיבה על עולמן האינטימי של נשים זה משהו שלא מתאים לי. אני יותר רוצה ספרות עם פעלים. ואני גם יודעת שאני אשה בת 58, אבל זה לא מה שאני מרגישה בים. החוויה הגופנית שלי היא של ילד בן 15 וזה עניין שהיה אצלי מאז שאני ילדה. זה לא מובן מאליו לנסות להרים תורן בים סוער, אבל זה ממלא אותי אדרנלין, ולפי עולם המושגים שגדלנו בו זה שייך לעולם הגברי ולא לעולם הנשי".

את תופסת את עצמך כאדם נועז, שובר מוסכמות?

"אני מעולם לא הבנתי מה נועז בעיני אנשים ומה לא. אולי אני באמת אדם תמים בסופו של דבר. אני חושבת שמי שעושה דברים שנחשבים נועזים זה הרבה פעמים אנשים שהפרובוקציה חשובה להם יותר מהכל בחיים. מצד שני, אנחנו חיים בתקופה כזו שבה כולם כבר עשו הכל עם כולם. מי לא עשה מה עם מי? למה הכוונה כשאומרים נועז? נועז בעיני זה אומץ, ואומץ בעיני היום זה לאהוב ולהיות נאמן לאדם שאתה אוהב. זה נועז פי שמונה מכל הקשקושים האלה".

בכל זאת, היה לך למשל בן זוג שצעיר ממך ב-18 שנה, זה לא רגיל.

"לפעמים, כשראיתי תגובות מוזרות של אנשים, אז הבנתי שזו לא הנורמה. ראיתי בתגובות של קולגות עיתונאיות איזו מין התלהבות מציצנית פסאודו-פמיניסטית מעצם העובדה שיש לי חבר צעיר. זה לא עניין אותי אז וזה נראה לי חסר משמעות גם היום. אם הייתי עושה דברים כדי להלהיב מישהו אז אני חושבת שהייתי מבזבזת את החיים שלי. מה אנחנו בתחרות מלכת היופי או ב'כוכב נולד'? זה החיים שלנו שאנחנו מדברים עליהם פה, ובחיים פוגעים באנשים ומכאיבים לאנשים, זה לא איזה פסטיבל מתמשך של מדורי רכילות, ועובדה היא שמדורי הרכילות לא כל כך התעניינו בי בתקופה ההיא. ובכלל מדורי הרכילות לא נורא מתעניינים בי וגם זה לא במקרה. אני בסך הכל חיה חיים מאוד פרטיים".

גולן, אם לשתיים, נולדה בגבעתיים, וכשהיתה בת 14 עברה עם הוריה לירושלים. "הידיעה על המעבר לירושלים היתה בשבילי מאוד קשה, כי הייתי ילדה תל-אביבית. ירושלים היתה עיר מאוד קטנה ואין בה ים, ואני כל כך אהבתי ים וירקון והיום המאושר בחיי היה היום שבו, בחוג חתירה, יצאנו עם הסירה מהירקון לים ליד רדינג.

"ואז לוקחים אותי לעיר הקטנה הזאת שבה כולם מכירים את כולם וברור שאם באתי מתל אביב אז אני זונה, כי לא הייתי בצופים כמו כולם, והלכתי עם חצאית קצרה והיתה אפילו בת אחת בכיתה שאמרה ששמעה עלי מתל אביב שאני זונה. הגעתי, זה היה בשנת 64', ולקח לי חמש דקות להתאהב בירושלים בטירוף".

גם בספר ישנה הילדה היפה שהגיעה מתל אביב ולכן נחשבת לזונה, וישנה אשתו של אליקו שעושה המון קניות בפאריס. זו העיר האהובה עלייך?

"אני בעיקר מכירה את פאריס מצוין וגם אוהבת, אבל אם את שואלת על המקומות שאני אוהבת במיוחד אז יוון זה מקום כזה. זה התחיל אצלי עוד כשנשלחתי על ידי עיתון 'הארץ' בשנת 96' כדי להכין כתבה על הרכבת התחתית ועל אתונה, שהיתה אז בשיא כיעורה, ובכל זאת התאהבתי בה מיד, וזה התפתח עוד יותר מאז שאני עם שמוליק (שם טוב, בן זוגה הנוכחי) ואנחנו מפליגים בעיקר ליוון".

האהבה של גולן לים ולהפלגות לא שככה בעקבות המעבר לירושלים. היא מעידה שבבעלה לשעבר, שאותו הכירה כבר בתיכון, התאהבה גם משום שהיה קצין בחיל הים. "התאהבתי בו, במדים שלו, בספינה שלו ובחיל הים כולו", היא אומרת.

המפגש בינה לבין איש התקשורת שם טוב איפשר לה להעמיק את האהבה הזאת, שבתורה העמיקה את החיבור בין השניים. "כשפגשתי את שמוליק, שהיה אז בן כמעט 49, הוא אמר לי שעד גיל 50 הוא רוצה לחצות את האוקיינוס בשיט. ואצלי, בילדותי, השיט היה אהבתי הגדולה. אז איכשהו, כשהתחלנו להיות ביחד זה נהיה לי מאוד טבעי לצאת איתו לים, אבל אחרי ההפלגה הראשונה כשחזרנו הביתה חשבתי שאם אני רוצה לעשות את זה יחד איתו, אני לא יכולה להיות הגברת שיושבת בביקיני זעיר על הספינה. אז הלכתי ללמוד להיות סקיפרית בבית ספר בשם אזימוט. היום אנחנו זוג שייטים. אנחנו פרטנרים וזה נורא כיף לצאת להפלגה ביחד. כשאנחנו בהפלגה הגענו למצב שהפסקנו לדבר. אין צורך. זו המון עבודת צוות וזה מלמד אותך דברים חשובים על עצמך".

זה משנה לטובת מי את נעזבת?

ניכר בגולן שהיא אוהבת את הגיבור שלה - גבר יפה תואר, משכיל מאוד, חובב נשים מובהק, בוגדני, חסר אחריות אבל גם נטול זדון ושאינו מבין מדוע הנשים שבחייו כל הזמן כועסות עליו. וגם הקוראת, לפחות זאת, מצאה את עצמה הולכת ומתאהבת בגיבור, למרות שהוא פסול החיתון האולטימטיווי מבחינת מבנה הנפש שלו.

היית מתאהבת בגבר כמו אליקו?

"איזו שאלה. גברים כאלה, אנחנו מתאהבות בהם נורא, ואומרות - אצלי הוא יהיה אחרת. ואז אנחנו מבינות שלא כך הדבר, וכועסות עליו. בכלל, אני חושבת שהתחושה היסודית שיש היום לגברים היא שנשים כועסות עליהם".

מה הפלא, הרי אליקו בוגד כל הזמן.

"כולם בוגדים. אליקו הוא אפילו לא בוגד. הוא בן אדם עם רעב מטורף לחיים וכל חייו הוא יכול לתעל את הרעב הזה לשני דברים - הרעב האינטלקטואלי וחיפוש אובססיווי אחרי אהבת אשה. הוא לא מהגברים האלה שסתם מזיינים. הוא כל הזמן מחפש אחר האשה האולטימטיווית שתאהב אותו נורא ולא תרצה ממנו מחויבות".

גולן מעידה על עצמה שגם היא לא מתחייבת, וקשה לומר אם העובדה שהיא אף פעם לא היתה לבד (למעט שנה אחת שגם במהלכה "היו לי כמובן סטוצים, בדרך כלל עם צעירים מאוד") תומכת בטענה הזאת (שכן זה לא תמיד אותו הגבר) או סותרת אותה.

מה את מוצאת בגברים צעירים?

"אני חושבת שאני לא אדם נורא מפותח וכשהתגרשתי, מצד אחד הרגשתי נורא זקנה ומחוץ לעניינים ומצד שני הרגשתי כמו היפהפייה הנרדמת שהתעוררה לחיים בגיל 18. כמובן שיש גם העניין הזה שהצעירים הם פיזית יותר יפים, אבל זה פחות חשוב לי. את יודעת, כמה שנים לפני שפגשתי את שמוליק ישבתי במספרה וקראתי 'לאישה' והיה שם ראיון עם אשת חברה חיפאית בשם ציפי רום שכבר היתה אז בת 60 והצטלמה עטופה אך ורק בצעיף פאשמינה גדול, והיא סיפרה שאחד המאהבים הכי נפלאים שהיו לה היה בחור צעיר בשם שמוליק שם טוב. אני לא יודעת למה, אבל נזכרתי בסיפור הזה שנים אחרי שהכרתי את שמוליק וצחקתי נורא".

ומה לדעתך גורם לצעירים להימשך לאשה מבוגרת?

"דיברתי עם אמנון ז'קונט שכתב על כך שמה שעיצב אותו היה העובדה שבגיל 15 הוא היה עם אשה בת 30. יש תקופות שבהן אתה מוצא מקלט רגשי בזוגיות וזו בדרך כלל זוגיות שאין לה עתיד ושכל מה שיש בה זה ההווה. ציפי היא הבן-אדם עם הלב הכי חם ורחב עלי אדמות. כשאתה נפגש כגבר צעיר עם בן אדם חם שעוטף אותך, אתה יוצא אחר כך לחיים עם עוד עור. מאוד חשוב לי להדגיש כאן שזו הפרשנות שלי בלבד לסיפור של שמוליק וציפי ולא הפרשנות של אף אחד משניהם. אני הכרתי את שמוליק בשלב שבו חשבתי שכבר לא תהיה לי זוגיות. כמובן שידעתי שיהיו לי רומנים, אבל לא חשבתי על זוגיות והייתי די רגועה כי היתה לי די אהבה בחיים".

די אהבה ודי סקס?

"אנחנו הרי שייכות לדור שיכול להגיד בפה מלא שכל סיפורי הסבתות על כך שמאבדים את הליבידו עם השנים הם קשקוש מוחלט. יש אמנם נשים שלא מעוניינות בסקס, אבל הן גם אלו שלא היו מעוניינות בו בצעירותן. כל הסיפור על נשים שמאבדות את העניין בסקס בגיל מבוגר הומצא על ידי גברים מאוימים, גברים מהסוג ששונא את הילרי קלינטון. גם פיזית וגם נפשית הסקס יכול רק להשתפר אצל נשים, כי מה הסיפור? ככל שאת חופשייה יותר וככל שפחות אכפת לך מה אומרים, את יכולה רק ליהנות יותר, אפילו אם את נראית קצת פחות טוב".

אצל גברים זה גם ככה?

"תלוי איזה גברים. אצל גברים חכמים, לא במובן של השכלה שאין לה שום קשר לחוכמה, הוא אמור להשתפר. גברים חכמים משתבחים עם השנים כמו יין טוב כי הם קשובים וכי הם לא מפחדים וכי הם מבינים שמיניות היא בראש ויש לה המון פנים ושלא כולה מתרכזת בביצוע היחיד כמו בגיל 17".

את יכולה להבין למה גברים מבוגרים נמשכים לנשים צעירות?

"המעטים שאני מכירה שמעדיפים צעירות שייכים לגברים הטיפשים. אין ספק שחיצונית אשה צעירה היא יותר אטרקטיווית ויש גם צעירות מאוד חכמות. אני חושבת שהסידור של גבר מבוגר ואשה צעירה יכול לעבוד רק כשהצעירה באמת מאוד אוהבת אותו. כי הגיל והג'נדר לא משנים באהבה. אבל האובססיה לנשים צעירות היא פתטית כי היא בדרך כלל נובעת מפחד, מבהלה. זה כמו גברים שיוצאים עם דוגמניות".

את מפחדת להיעזב לטובת אשה צעירה?

"בחיים לא פחדתי מזה, וחוץ מזה, תגידי, זה משנה לטובת מי את נעזבת? אולי להיעזב לטובת מבוגרת זה אפילו יותר קשה?"

כל הזמן אהבתי

למרות שהספר נמסר מנקודת מבטו של גבר, אהבתה של גולן לגברים בכלל, ולגברים ים-תיכוניים בפרט ניכרת בו. "גברים ים-תיכוניים יודעים לחזר ולקשקש לך באוזן מלים מתוקות", היא מסבירה. "אין אצלם בכלל דבר כזה בגידה, משום שהם פשוט חייבים לאהוב כשיש אפשרות. היה לי חשוב מאוד שאליקו יהיה גם קצת ים-תיכוני. אליקו חייב לאהוב כל הזמן. פה אני דומה לו. כל החיים שלי היו לי חברים ואהבות, באמת מגיל נורא צעיר. בתודעה שלי עברתי מאהבה לאהבה, כך שכל הזמן אהבתי. והסיפור הזה הוא על אליקו שלא מבין למה אומרים עליו שהוא לא יודע לאהוב כשהוא כל הזמן מאוהב. אלה החיים שלו. עשיית אהבה זו השפה השנייה של החיים שלו. ככה הוא מתקשר".

את מכירה נשים שעשיית אהבה היא השפה השנייה שלהן?

"כן. אני חושבת שהחלוקה לגברים ונשים אינה נכונה בדברים האלה. מצד שני גם הגבר הזה וגם אנשים אחרים שאני מכירה יש להם כמה מישורים של חיים. ההתקשרות האינטימית ביותר היא דרך סקס, אבל היחס שלו לספרות הוא חושני באותה מידה וממכר באותה מידה".

מנקודת מבטו, מה כל כך מושך בנשים?

"קודם כל הרב-גוניות שלהן. האינסופיות של האפשרויות. לכל אחת יש תחת אחר וציצי אחר".

וגברים לא שונים זה מזה?

"כן, אבל יש להם הרבה פחות איברים מעניינים. חוץ מזה מנקודת המבט הגברית נשים הן בלתי מפוענחות. מצד אחד הן רכות ומצד שני נורא קשות. אני באמצעות אליקו הבנתי גם שהכמיהה הגדולה של הגבר היא להיכנס, להיות בפנים ולהיבלע, אבל זו גם הבהלה הגדולה כי ברגע שאתה נבלע אתה יכול ללכת לאיבוד. יש בצד הנשי משהו עם המון שליטה בכך שאת יכולה לקבל לתוכך את האדם שנשבר לתוכך פנימה, וזו גם פסגת הכמיהה והפחד הגברי".

ההתבוננות החדשה הזאת בנשים עוררה בך איזו תשוקה שלא ידעת עליה?

"לא. דווקא בעניין הזה של סקס אני מאוד מתלהבת מהפטנט של גבר ואשה במיטה. בעניין הזה אלוהים עלה על הברקה. אבל מה שעשיתי זה לקחת את כל הזיכרונות שלי מכל הגברים שהכרתי ולהשתמש בזה כדי לנסות לחיות ממש בגוף של גבר. זה קל מאוד. בעניין הזה אני מסכימה עם וירג'יניה וולף שאמרה שכשאדם מתיישב לכתוב הוא חסר ג'נדר".

דווקא אליקו, שהוא חוקר ספרות, חושב שיש קול גברי. הוא כותב על היעלמותו של הקול הזה בשירה העברית. את מרגישה שקולם של הגברים נעלם?

"תראי, קרה משהו ב-20 השנה האחרונות. ההיררכיה הגברית מאוימת בכל התחומים, החברתי וגם הספרותי. הסופרות היום הרבה יותר בולטות מהסופרים ואין לי ספק שהאיום על גברים הוא עצום. כמו שאמרתי, תמיד רציתי להיות בן, וההזדהות שלי היא עם בנים. יש לי הרבה אמפתיה לחולשה הגברית ואני חושבת שבעיקר בגילי המתקדם, ובעיקר כשעד לפני שש שנים הייתי רק עם גברים צעירים ממני בהרבה, כשאני מסתכלת על גברים בני דורי אני קצת מרחמת עליהם.

"יש לי חברים נורא טובים שאנחנו מנהלים שיחות כבר שנים והדבר שאני הכי מרגישה זה שהם מרגישים מאוימים ומותקפים כל הזמן. עכשיו כל הפמיניסטיות יכעסו עלי, אבל אני רוצה להזכיר שהפמיניזם נועד לשחרר את שני המינים. בשנים האחרונות הגברים צריכים להיות גם רגישים ונפלאים, גם מבינים, גם מחתלים וגם שיעמוד להם כל הזמן כי כשזה מגיע לסקס הם חייבים להיות גבר-גבר. בעיני זו החמצה מאוד גדולה של הפמיניזם ודוריס לסינג הגדולה אמרה את זה כמה שנים לפני".

ונשים - גם מהן יש הרבה דרישות, לא?

"בסופו של דבר כל הדיבור הפמיניסטי הזה הוא מדומה, כי בשורשים של התפיסה החברתית עדיין יש דרישה מגבר לפרנס ולעשות קריירה ומאשה להיות אמא טובה. בנוסף אני חושבת שהאמא היהודייה היא פסיכית על כל הראש, וברגע שנולד לה בן היא מפסיקה להיות אשה ונהיית רק אמא, ואז יוצאים גברים שהם ילדים של אמא. הצירוף של כל הדברים האלה דופק אותנו". *



אבירמה גולן. בתודעה שלי עברתי מאהבה לאהבה


בשיט ביוון. זה ממלא אותי באדרנלין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו