בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דראג לכיבוש

ההומוסקסואלים הערבים הכריזו עצמאות, התנתקו מהבית הפתוח והקימו עמותה משלהם, המשלבת בין מסרים מגדריים לפוליטיים. "אפשר לרקוד תוך כדי המאבק", הם אומרים

תגובות

חגיגה במועדון בדרום תל אביב. הרחבה מלאה רוקדים. יש גם מופעי דראג. לכאורה עוד מסיבת גייז של יום שישי. אבל זו לא מסיבת גייז רגילה. בקהל רוקדים יחד פלשתינאים ויהודים, המוזיקה ערבית, לכמה ממופעי הדראג יש תכנים פוליטיים, גם הזמן שבו מתקיימת המסיבה - משעות הערב המוקדמות ועד לפני חצות - נבחר כדי שהומוסקסואל ערבי או לסבית ערבייה יוכלו לבוא למסיבה ולחזור הביתה בשעה סבירה, בלי שיישאלו יותר מדי שאלות.

המסיבה מתקיימת במסגרת פעילות של עמותה חדשה, "אלקאוס (הקשת) לשונות מינית ומגדרית בחברה הפלשתינית". המסיבות, שמתקיימות אחת לחודשיים, מעידות על האופי של העמותה: אקטיוויזם פוליטי לא חייב להיות רק הפגנות ופנים חמורות סבר, אפשר בהחלט לרקוד תוך כדי המאבק על זכויות אזרח.

אנשי העמותה - הבאים מכל רחבי הארץ - החלו לפעול כבר בשנת 2000, במסגרת "הבית הפתוח" בירושלים. ואולם, באחרונה הבינו כי עליהם לנקוט צעד של עצמאות על מנת להיענות לצרכים המיוחדים של האוכלוסייה הערבית ההומו-לסבית בישראל ולשמור על ייחודם ועל צביון פוליטי, ולא רק מגדרי. באחרונה רשמו את "אלקאוס" כעמותה עצמאית. ב-1 במארס יחגגו את תחילת פעילותה.

מנהלת העמותה, חנין מעיכי בת 29 מירושלים, מדגישה כי המסיבות הן רק פן אחד של פעילויות העמותה. פעיליה הקימו קבוצות חברתיות מקומיות, שנותנות תמיכה לחבריהן ומארגנות פעילויות משותפות, "וכמו כן אנחנו נותנים מענה פרטני לאנשים שפונים לייעוץ, למידע ולאוזן קשבת ומארגנים אירועים", היא מבהירה.

"אלקאוס" הוא הארגון הפלשתיני-ישראלי הראשון שפועל למען כל האוכלוסייה ההומו-לסבית והקווירית הפלשתינית. לפני כחמש שנים הוקם ארגון "אסוואת" לנשים פלשתינאיות לסביות, בי-סקסואליות וטרנס-סקסואליות. חברות הארגון עוסקות במגוון פעילויות, פמיניסטיות ופוליטיות. בשנה שעברה, כשביקשו לקיים כנס גדול בחיפה, התנועה האיסלאמית פירסמה גינוי לכנס ואמרה כי הוא "אות קלון".

הדרה כפולה

הומו או לסבית ערבים בישראל חווים הדרה כפולה: בחברה הערבית הם סובלים מדיכוי ומאפליה על רקע נטייתם המינית, ובחברה היהודית הם סובלים מאפליה על רקע לאומי. מעיכי מספרת כי ההומוסקסואל הערבי בישראל "נשאר זר גם בסביבה מקבלת": בדרך כלל, מערכת היחסים שהוא מנהל מתנהלת בעברית, בסביבה שאינה הסביבה התרבותית המקורית שלו. "אז גם אם זו סביבה מקבלת, אתה נשאר זר, מין 'אורח של התרבות', וצריך להתנהג לפי כללים שנקבעו על ידי האחר", היא אומרת.

לדברי מעיכי, "במסיבות הרבה אנשים אומרים שחשוב להם שסוף סוף יש מסגרת שאפשר לדבר ערבית בלי פחד". במסיבות יש תחושת חופש ושחרור, בין היתר בשל המגוון שהן חוגגות. "יש כאן הכל והכל מקובל", אומרת אחת המשתתפות, "ערבים, יהודים, גברים, נשים, לסביות, הומואים, טרנס, סטרייטים". סיבה נוספת לתחושת השחרור היא שהמסיבות הן מקום מפגש למכלול זהויות, בעיקר הזהות המגדרית והזהות הלאומית. "אני רואה במסיבות דרך וגם מטרה", אומרת סמירה, פעילה ב"אלקאוס" וב"אסוואת" (קולות), ארגון נשים לסביות. "המסיבות הן מבחינתי חלק מדרך לבניית קהילה. זה מקום של מפגש חברתי והתחלה של יצירת קהילה. זה גם מקום שאת לא מתנצלת על שום דבר בזהות שלך. במועדונים ובמסיבות אחרות אנחנו מתבקשים לשים את החלק הפלשתיני מחוץ למועדון לפני שאנחנו נכנסים. כאן זה מקום שלא מבקש את הדבר הזה, ההפך: הוא מטפח את הזהות שלנו".

על הבמה מתחילים המופעים: דראג קווין שרה שיר אהבה של פיירוז, אחרת פותחת בריקוד בטן. לבמה עולה דראג קווין שחורה, עם פאת בלונד כהה, לבושה בטוניקה תפורה מכאפייה. "לא אכפת לי מה יגידו", היא שרה לאהובה. "בכל יום אהיה מה שאני רוצה להיות".

הדראג מרכך את המצוקה

בהמשך מופיע אמן המיצג ר'. הוא חבר ב"אלקאוס" ופעיל בסניף תל אביב-יפו, עורך מיצגים ותערוכות, אך בעיתון מעדיף שלא להזדהות בשמו. המיצגים של ר' פוליטיים ונוגעים ללב. פעמים רבות אפשר לראות בקהל אנשים בוכים. לצלילי שירי מאבק, לרוב של זמרות קלאסיות כמו פיירוז או מג'ידה אל-רומי, הוא מופיע בתור דמות שיצר: "ערוס פלשתין", כלת פלשתין. "זה מזכיר לאנשים מי הם באמת", הוא אומר.

הסכסוך והמצוקה, שכביכול נעלמים במסיבה, עולים בה מחדש מרוככים - באמצעות הדראג. לדברי ר', "בשנים האחרונות, כל הדראג שנתקלתי בו בא לבדר, להצחיק, לשעשע. אמנם כל דראג הוא פוליטי לכשעצמו, אבל אם הוא רק משעשע, הוא הופך למשעמם במובן מסוים. אנשים רגילים, זה כבר לא מרגש אף אחד".

במסיבה האחרונה הופיע ר' כ"דראג קינג" בדמות חדשה שיצר: אחמד באשה. פניו עטורות זיפים, על כתפיו כאפייה, הוא לבוש בחולצה שחורה שעליה כתוב "Free Palestine". השיר של המופע, של המוזיקאי הלבנוני מרסל חליפה, נכתב בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. הוא מספר על ילד קטן שמשחק בחצר, מחפש חוטים כדי להעיף עפיפון. לפתע הוא רואה בשמים מטוס - "עפיפון שלא צריך חוטים", הוא קורא לחברים שלו. כשהמטוס מתקרב התמונה הופכת למלחמה, המטוס מפציץ את הבית והופך הכל לאש.

האם אפשר לצפות גם למצעד גאווה פלשתיני? האם "יציאה מהארון" היא אחת ממטרות העמותה? לדברי סמירה, היציאה מהארון אינה מטרה מקודשת. היא נולדה וגדלה בצפון הארץ, וכיום חיה עם בת זוגה היהודייה בתל אביב. המשפחה הקרובה יודעת על זהותה המינית, המשפחה המורחבת עוד לא (זו הסיבה שהיא מעדיפה להתראיין ללא שם משפחה). "בשבילי חשוב העניין של הנראות", היא אומרת. אבל היא ומעיכי מדגישות, כי את הנראות אפשר להשיג לא דווקא במסגרת מצעד גאווה, אלא באמצעות "יצירת שיח בחברה".



פלשתינאים ויהודים רוקדים במסיבה בדרום תל אביב, בסוף השבוע. סמירה, פעילה ב"אלקאוס" ובארגון "אסוואת": "אני רואה במסיבות דרך וגם מטרה. הן חלק מדרך לבניית קהילה"


חנין מעיכי בבית הפתוח, אתמול. פרשו כדי להיענות לצרכים המיוחדים של האוכלוסייה הערבית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו