בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העד מ"בשידור חוקר" יכול עוד לעזור

כתבה שלישית בסדרה: רצח ורדית בקרקנוט

תגובות

באחרונה מישהו מתנכל לפסל הציפור הקטן, שעומד על קברה של ורדית בקרקנוט בקיבוץ קרית ענבים שליד ירושלים. שוב ושוב נשבר הפסל ובאחת הפעמים גם נקטמו גבעולי הוורדים שהונחו על המצבה. ההורים, רעיה וחיים, חוששים שמאחורי המעשים עומד אלמוני שמבקש ללעוג או להפחיד, או שאפילו מדובר במסר מהרוצח האלמוני. "אחרי הכל, קראנו לה ורדית והיא נרצחה בחניקה. אולי בגלל זה הפרחים נקטמו דווקא בין הגבעול לפרח", הסביר חיים.

כבר יותר מ-14 שנים שתיק הרצח נמצא על מדפי משטרת ירושלים. שלא כתיקים לא מפוענחים רבים, תיק זה טרם הועבר לארכיון המשטרה ונמצא עדיין בארונות היחידה המרכזית של משטרת המחוז. "התיק עומד לנו מול העיניים ועשינו אתו הרבה מאוד, גם בתקופה האחרונה", אמר ראש הצוות החקירה של הרצח, עודד יניב.

עד כה, מאמצי המשטרה לא צלחו: הרצח של בקרקנוט, תושבת קרית ענבים שהיתה בת 27 במותה, לא פוענח. אף שהמשטרה ממשיכה לבדוק כל קצה חוט בלתי פתור שנותר בתיק, ההורים טוענים, שיש כמה כיווני חקירה שטרם נבחנו לעומק.

באחר הצהריים אחד של דצמבר 1993 נעלמה חברת הקיבוץ הצעירה, בדרכה מבית הספר לצילום "קמרה אובסקורה" בתל אביב לקרית ענבים. משחזור מעשיה באותו יום מתעורר סימן שאלה ראשון, כשמתברר שבשעות הבוקר צילצלה מבית הספר שלוש פעמים לאחד מידידיה.

מלבד אותו ידיד, איש אינו יודע מדוע בקרקנוט התקשרה שוב ושוב. בחקירתו היחידה במשטרה, הידיד טען שהיא התקשרה רק כדי לברר מה שלומו. אבל האב, חיים, ספקן. "לא נראה לי שזאת האמת", אמר, "בשביל לשאול מה נשמע לא מתקשרים שלוש פעמים". פעם, כשבני המשפחה שאלו על תוכן השיחות, הידיד סירב בתוקף לענות להם.

באותו יום, ורדית סיימה ללמוד בסביבותם 16:30. בעל מסעדה הצמודה לבית הספר סיפר לשוטרים, שזמן קצר לאחר מכן היא ישבה במסעדה עם אשה נוספת, בעלת שיער ארוך. המשטרה מעולם לא איתרה את האלמונית שסעדה עם בקרקנוט כמה שעות לפני ההיעלמות ולדברי רעיה, "באותה מידה זה יכול היה להיות גבר עם קוקו. אנחנו לא יו דעים".

בקרקנוט נראתה בחיים בפעם האחרונה בטרמפיאדה ביציאה מתל אביב, ברחוב קיבוץ גלויות. באותו יום חרגה ממנהגה ולא שבה הביתה במונית שירות, אלא עלתה על מכונית שעצרה לה - שלא ידוע מי נהג בה. בערב, כשוורדית לא שבה, הוריה וחברי הקיבוץ החלו לחפש אחריה. במקביל, התלוננו על היעלמה במשטרה. "השוטרים בקושי הסתכלו עליי, ניפנפו אותי", נזכר חיים בפעם הראשונה בה נתקל בהתנהלות משטרתית מזלזלת, שאיפיינה לדעתו גם חלק מהמשך החקירה.

ההורים, שוטרים ומתנדבים המשיכו בחיפושים במשך יומיים, אבל היו אלה שני מטיילים שמצאו את גופתה העירומה למחצה מוטלת בחורשה ביער אשתאול. לחוקרים התברר, כי היא נאנסה בטרם נרצחה באכזריות. לפנות ערב נכנסו כמה חברי קיבוץ לדירתם הצנועה של חיים ורעיה, כיבו תחילה את הטלוויזיה, ואז מסרו להורים את ההודעה הקשה.

קירות ביתם של חיים ורעיה אינם מלאים בתמונות של ורדית. במקום זאת, תלו ההורים תצלומי טבע ודומם יפים - העבודות האחרונות של ורדית בלימודים. את הצילומים בהם נראית בתה הבכורה ריכזה רעיה בחדר אחר.

רעיה, שבאה לישראל כמתנדבת מפינלנד והתאהבה בחיים, חבר הקיבוץ ממוצא ארגנטיני, אומרת שהכי כאב לה הסיקור התקשורתי של הרצח, שהפך את בתה לרכוש ציבורי. "גידלתי ילדה עם עקרונות וערכים. היא היתה שלי, אבל כשנרצחה הפכה להיות של כולם. למתים אין זכויות. כתבו עליה מה שרצו".

שיחת טלפון

המשטרה ניהלה חקירה נמרצת וכמה ימים אחרי הרצח עצרה את מפקדה לשעבר של בקרקנוט, קצין חיל האוויר בדרגת סגן-אלוף. בין השניים היה קשר טלפוני גם אחרי שוורדית השתחררה, אבל חברותיה סיפרו שהיה משהו לא תקין בקשר הזה. הקצין, ששמו נאסר אז לפרסום, הכחיש כל קשר לרצח ושוחרר כעבור עשרה ימים, מבלי שהוגש נגדו כתב אישום.

מאז, המשטרה עצרה ושיחררה כמה חשודים, אך לא פיענחה את הרצח. ההורים מאמינים שהחוקרים לא בדקו ברצינות כמה אירועים, כמו שיחת טלפון שקיבלה בקרקנוט זמן קצר לפני מותה. "החבר של ורדית אז, דייב, סיפר לחוקרים שהיא אמרה לו שמישהו התקשר ואיים עליה ברצח", אמרה רעיה, "אבל החוקרים טענו שדייב לא אמר דברים כאלה בחקירתו ולא בדקו את זה. הבנו עם מי יש לנו עסק ושמחוקרים כאלה אי-אפשר לצפות שיפענחו רצח".

אחד הממצאים המרכזיים שמחזיקה המשטרה הוא דגימת ד-נ-א שנמצאה בזירת הרצח. החוקרים ביקשו מההורים לשמור מידע זה בסוד, אך רעיה מספרת שלא האמינה למראה עיניה, כשרופאה מהמכון הפתולוגי באבו כביר סיפרה בראיון עיתונאי שעל חולצתה של בקרקנוט נמצא כתם דם של הרוצח.

כשהחקירה לא התקדמה, המשטרה פירסמה את פרטי המקרה בתוכנית הטלוויזיה "בשידור חוקר". אף שההורים טוענים שבשחזור שהוצג בתוכנית המשטרה פירסמה כמה פרטים לא מדויקים אך חשובים, כעבור חצי שנה, לאחר שידור נוסף ובו שחזור חדש, התקבלה שיחת טלפון משמעותית.

אחד הצופים, שככל הנראה ראה את בקרקנוט עולה על טרמפ ביציאה מתל אביב, הוסיף מעט פרטים חשובים. אולם בשל נסיבות יוצאות דופן, שאסורות בפרסום, המשטרה לא יכלה לפתח את החקירה בכיוון זה. אמנם החוקרים אינם משלים את עצמם שדברי העד הם המפתח לפתרון התעלומה, אבל הם תולים תקוות רבות בכך שיוכלו לקדם את החקירה בעזרתם.

בכי מדי יום

הזמן חלף ואת ידי השוטרים מילאו חקירות אחרות, אבל לפני כשנתיים פתחה המשטרה מחדש את התיק. צוות חדש של חמישה חוקרים, בוחן שוב את הראיות, הפעם באמצעים טכנולוגיים שלא היו קיימים ב-1993, וכן את הקשר של האירוע למקרי רצח ואונס אחרים. "אנחנו מנסים לשאול שאלות שעוד לא נשאלו", ציין ראש הצוות, עודד יניב, אך הוסיף שבתיק זה רוב סימני השאלה כבר נבדקו.

"אם צוותי החקירה הראשונים היו פועלים כך, פענוח הרצח כבר היה מאחורינו", חלקה רעיה שבחים לחוקרים הנוכחיים, שפיענחו כמה קצוות חקירה כמו מכתב אנונימי שקיבלה המשפחה (ראו תיבה).

גם ההורים מנסים לדלות פרטים חדשים, בעזרת אנשים וגורמים שונים. "בסופו של דבר אתה נשאר לבד עם היוזמה והמוטיווציה שלך", אמר חיים, "לחשוב את מי להפעיל, את מי לשאול. אני צריך לפעול. מה זה ייתן לי אם אשב בבית ואבכה?". רעיה הוסיפה, שלו היה למשפחה הכסף הדרוש, היתה שוכרת חוקר פרטי ו"הייתי עושה רעש, אולי כמו אמא של תאיר ראדה".

"אין יום אחד שאני לא חושבת על הרצח", אמרה רעיה בדמעות, "בשלוש השנים שלאחר הרצח קמתי כל יום בבכי. הכאב כל כך גדול שרציתי להתאבד. לא יכולתי לחיות עם המחשבה שזרקו את הבת שלי ביער ולא הייתי שם כדי לעזור לה. לא רצחו אותה רק כוורדית בת ה-27, אלא בכל הגילים שהיתה בהם. רצחו את התינוקת שלי".

"בטוח שמישהו יודע משהו", סיכמה האם, "אני כל כך רוצה שיקרה משהו כמו שהיה עם הרצח של אסף שטיירמן (שרוצחיו נתפסו כמה שנים אחרי הרצח, ר"ז), שמישהו שיודע יעז לפתוח את הפה ולדבר". היא וחיים מנסים לנהל שגרת חיים עד כמה שניתן, ובימים אלה מצפים לנכד ראשון. המשטרה, אגב, טוענת שאין סיבה לדאגה בגלל ניפוץ פסל הציפור שעל הקבר - השוטרים הציבו מארב וגילו שחיות בר אחראיות לכך.

שנים אחרי הרצח מכתבים, ניתוקי טלפון ואיומים

מאז שנרצחה בתם ורדית, נאלצים הוריה - חיים ורעיה - להתמודד עם הצקות ואיומים מצד אלמונים. "כמה ימים אחרי הרצח אחת הבנות שלנו קיבלה טלפון מאלמוני שאיים כי ירצח גם אותה כפי שרצח את ורדית", מספר חיים. המשטרה נכנסה לתמונה במהירות, ועד מהרה נעצר המטלפן, קיבוצניק שהתברר כי ביצע את שיחת הטלפון לצורך סיפוקו המיני. הוא הועמד לדין אך המשטרה שללה קשר בינו לבין רצח ורדית. כמה שנים אחרי הרצח הגיע גם מכתב אנונימי, שהונח בפתח ביתם של ההורים בשבת בצהריים. במכתב הצביע הכותב על אדם הקשור לדעתו לרצח, מסר את פרטיו וקשר אותו למקרי אונס ורצח אחרים שקרו בארץ. במשך שנים לא הצליחו החוקרים לאתר את אותו אדם עליו נכתב במכתב, עד לפני שנתיים. לאחר שנחקר, התברר כי אין לו קשר למעשים. האיש אף סיפר למשטרה כי יש אדם שעשוי היה לרצות להתנקם בו באמצעות כתיבת המכתב האנונימי, אך עד היום לא נמצא הכותב.

מפעם לפעם מתקבלות בבית ההורים שיחות טלפון משונות, ניתוקים וגם שבירת הפסלים על הקבר של בתם. למרות זאת, רעיה מבקשת כי כל מי שיש לו מידע חדש בנוגע לפרשת רצח בתה, לשלוח פרטים לכתובת המייל- raya_be@kanavim.com _________________________________________________________

מאז קום המדינה הצטברו בישראל כ-600 תיקי רצח לא פתורים. רובם התפוררו על מדפי המשטרה או הושמדו, אחרים נעלמו ומיעוטם עוד מעלים אבק על מדפי הארכיונים. בסדרת כתבות חוזר "הארץ" לסיפוריהן של נשים שנרצחו



ורדית בקרקנוט (למעלה) ואביה חיים ליד ביתו, אתמול. למטה: הידיעה שפורסמה ב"הארץ" ב-3.12.93


חלק מהמכתב האנונימי שנשלח להורים של ורדית לאחר הרצח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו