טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכל זהב

מחווה לפירות ההדר, בסופה של עונה חקלאית לא קלה: קריאה בשני ספרים, ביקור במוזיאון, קפיצה למשתלה ולקינוח - גלידה. מתפוזים כמובן

תגובות

בראשית היו כנראה רק שלושה: האתרוג, הפומלו והמנדרינה. היום קיימים בעולם עשרות פירות ואלפי זנים של פירות ההדר, אבל המחקר הגנטי המודרני מצביע רק על שלושת אלה כעל האבות הקדמונים המקוריים של המשפחה. שלושתם התקיימו בטבע כעצי בר בזמנים קדומים; כל היתר הם פרי מוטציות שצמחו במקרה וזכו לעידוד נלהב של המין האנושי, או היברידים, פרי משחק אנושי של הכלאה בין זנים שונים.

חלק מהמוטציות וגם מההכלאות התרחשו מוקדם מאוד. התפוז, שמתועד בתרבות הסינית כבר למעלה מ-1,000 שנה, הוא פרי הכלאה אנושית עתיקת יומין בין מנדרינה לפומלו. חלקן מאוחרות יותר: האשכולית, שהופיעה בקריביים במאה ה-17, היא פרי הרכבה בין פומלו ותפוז. הקלמנטינה היא אחת הפעוטות שבמשפחה, ולא רק מחמת גודלה. היא נקראת על שמו של מי שנחשב לממציאה - האב קלמנט רודייה, מיסיונר צרפתי שנשלח במאה ה-19 לאלג'יר כדי להביא את הבשורה למוסלמים. אבל אפילו במקרה של פרי שבא לעולם קרוב יחסית לזמננו, בין 1892 ל-1904, לא קל להפריד בין הסיפור המיתי לעובדות. איש אינו יודע לומר בוודאות אם הנזיר ואחיו למסדר, שניהלו בית יתומים, נתקלו במוטציה ספונטנית או שעסקו בהרכבות והמציאו את הקלמנטינה.

בספר מרתק שכתב פייר לזלו, פרופסור לכימיה באקדמיה הצרפתית, הוא מנסה להתחקות אחר נתיב התפשטותם של פירות ההדר בעולם. המסע הזה עובר בתחנות מופלאות בדרך, כמו פרדסי האתרוגים של הלבנט שהופצו בעזרת הדת, אחד הכוחות המניעים הגדולים ביותר בציוויליזציה האנושית, ובמקרה זה הדת היהודית; או צי ספינותיו מוכות הצפדינה של האדמירל הבריטי ג'ורג' אנסון, שיצא במאה ה-18 למסע סביב העולם עם שש ספינות ו-2,000 מלחים כדי לחבל בהתפשטות הספרדית על נתיבי המסחר, וחזר עם ספינה אחת ופחות מ-200 יורדי ים. הערך האסטרטגי-כלכלי שייחסו המתחרים לסוד תרופת הצפדינה, מיץ הלימון, עמד לרועץ לאנסון ואנשיו והטיפול הפשוט נמנע מהם.

בשפה העברית קיימת אחת מהכרוניקות היפות ביותר, בכל השפות באשר הן, שנכתבו על תולדותיה של משפחת ההדרים. האלבום "פרי עץ ההדר" של שאול טולקובסקי, שראה אור במוסד ביאליק בשנת 1966, מבוסס על הספר "ההספרידות" שכתב טולקובסקי באנגלית והוציא בלונדון ב-1938. עותקי הספר האנגלי הפכו נדירים מכיוון שרוב המהדורה נשרפה במחסני ההוצאה בהתקפה הגרמנית האווירית על לונדון ב-1940. גם את עותקי הספר העברי אפשר למצוא היום רק בחנויות ספרים משומשים.

מכיוון שמחקרי הדנ"א המעודכנים לא היו זמינים תחת ידו של טולקובסקי, הנתונים המדעיים בספרו מיושנים קמעה. אבל ממילא מתבסס מחקרו המפורט והמרהיב, פרי חיים שלמים של עיסוק בתחום, על ניתוחים לשוניים ותרבותיים של מקורות עתיקים - תעודות ויצירות אמנות - המתייחסים למשפחת ההדרים. קשה לתאר כמה מענג המסע שהוא עורך, העובר בדרכו על פואמות סיניות והודיות עתיקות, גנים פרסיים מוקפי פרדסים וחווילות איטלקיות מתקופת הרנסנס. מי שירצה הרפתקה פעלתנית מזו הנגללת מבין דפי הספרים מוזמן לבקר בשני מקומות שבהם ניעורים לחיים חלקים שונים של הסיפור הנפתל והזהוב הזה.

"Citrus - a history", Pierre Laszlo (2007 (The university of Chicago press

"פרי עץ ההדר - תולדותיו בתרבות העמים, בספרות באמנות ובפולקלור מימי קדם ועד זמננו", שאול טולקובסקי (מוסד ביאליק, 1966)

1. המוזיאון

אין כמו מראה התפוזים העטופים אחד-אחד בניירות דקיקים ומוטבעים בחותמות כדי לסחוט את מיצי הנוסטלגיה לתור הזהב של תפוזי ג'אפה. מי שימשש את ערימות הניירות המקוריים, הנמצאים במוזיאון לפרדסנות ברחובות, יגלה שצבעם ורדרד - מתברר שהעולם התקיים בצבע גם בתקופה שבה צולם בשחור-לבן - ושהם מדיפים ריח כבד-מתקתק ולא נעים במיוחד. מקורו של הריח בדפיניל, חומר דוחה חרקים ורקב, סגולה הכרחית בימים שבהם עשו התפוזים דרך ארוכה, על גבי גמלים וספינות, עד הגיעם ליעדם. הפחד מתפוח זהב אחד רקוב שיקלקל את הארגז כולו הוא שהוביל לאריזה הידנית המדוקדקת של כל תפוז בנפרד, שעליה היו אחראים עשרות פועלים, כולם חברים באגודה המכובדת "האורז", שאף הוציאה לאור ספר מהודר המפרט את תקנון אגודת האורזים העבריים בארץ ישראל ואת מלאכת הקודש של החברים בה.

פרדס מינקוב, שניטע על ידי זלמן מינקוב ב-1904, היה הפרדס הראשון ברחובות. בלב חגורת הפרדסים, שנשתלו על אם דרך הים העתיקה שהובילה ממצרים למסופוטמיה, נבנו בנייני החווה החקלאית המוקפת חומה: בית השומר, אורוות סוסים, בית אריזה ומערכת השקיה מורכבת. מי התהום נשאבו מבאר עצומה בגודלה שנחפרה בחצר הפנימית: 23 מטר היה עומקה, כגובה בניין בן שמונה קומות, וקוטרה למעלה משישה מטרים. היום אפשר להלך מעל הלוע האימתני הזה על רצפת זכוכית שקופה שנבנתה בתהליך השחזור והשימור. מי הבאר הוזרמו דרך אקוודוקט שנכרה בחומת הכורכר לבריכת השקיה גדולה, ומשם לרשת תעלות מסועפות שנחפרו למרגלות עצי ההדר.

זלמן מינקוב מת באורח טרגי ביום שבו נולדה בתו זלמה, ואשתו המוסיקאית שירדה מנכסיה שבה לשווייץ ומכרה את הפרדס למשה טולקובסקי. על בנו של משה, אגרונום צעיר וחובב בריות, הלא הוא שאול טולקובסקי מיודענו, מעידים בני התקופה שנהג לטייל בסביבה בדיליז'נס קטן רתום לזוג סוסים אצילים, לנגן בכינור בלילות על שפת הבריכה ולעולל קונצים מקונצים שונים. בין עציו של הפרדס עבדה גם רחל המשוררת וסלבריטאים ידועי שם של העבודה העברית. בריכת ההשקיה היפהפייה שלו שימשה השראה לסיפור "רחצה בבריכה" של ס. יזהר, ו"מי שלא יודע טעמה של רחיצה בבריכה צלולה, בצהרי יום צלול, כשזה קצת אסור, וכשהכל מסביב ירוק וכחול - אי אפשר להסביר לו כלום".

הפרדס הזה עוד החליף במרוצת השנים בעלים רבים, עד שנעקר, כמו מרבית שדותיה של עיר הפרדסים. בנייני החווה המתפוררים כותרו בבנייני מגורים ותעשייה. באמצע שנות ה-90 התאפשרו תחילת עבודות השימור והשחזור בעזרת תרומה שהרימו צאצאיה השווייציים של זלמה מינקוב, והמוזיאון הקטן שעדיין שוקדים בו על תוכניות גדולות להנצחת תרבות ההדרים המקומית יצא לדרכו. לצד חומת הכורכר ניטע פרדס נאה של זני הדרים שונים מרחבי העולם, ושער הכניסה היפהפה שוחזר במדויק בעזרת שלושה צילומים מ-1913 שהתגלו בארכיונו של הצלם אברהם סוסקין. בעוד כשבוע תיפתח במוזיאון גם תערוכה מתחלפת קטנה מעבודותיו של יעקב בן דב, שעבד כשומר בפרדס לפני שהיה ממקימי מחלקת הפוטוגרפיה בבצלאל, ותיעד בצילומיו את ימי התום התפוזיים של יפו והאזור.

מוזיאון הפרדסנות בפרדס מינקוב, הכניסה מרחוב אבינועם נחמני (ליד מכון איילון), רחובות, 9469197-08

2. המשתלה

בגיל 16 ביקש משה וולך עץ גויאבה ליום הולדתו. ההורים, שרצו לפנק, השיגו לו עץ גויאבה תותית. כך באו לעולם חיים המוקדשים לאספנות עצים אקזוטיים. האוסף הפרטי של וולך צמח לאורך שנים במשק בעין שמר, לצד משתלה של פירות הדר לחקלאים, עד שהפך לעיסוק העיקרי ולמשתלת פירות אקזוטיים מכל רחבי העולם לקהל הרחב. בין מאות הסוגים והזנים של עצי פרי מוקדש היום אגף נרחב לפירות ההדר, שהוא גן עדן לשפים ולגסטרונומים חובבים.

יש כאן תפוז ברגמוט, שפירושו "אגס האל", שהתמצית הארומטית שהופקה מקליפתו שימשה לייצור הבושם החביב על מאדאם דו בארי, פילגשו של לואי ה-15, ולייצור תערובת התה ארל גריי; אתרוג "אצבעות בודהה", שטפריו המעוקלים המפיצים ריח מבושם עז הונחו בבתים סיניים כבר במאה השביעית; אתרוג יוזו יפני; ליים טהיטי; לימון קוויאר ועוד עשרות מינים של הדרים מצבעים ומגדלים שונים, חלקם מצטיינים בקליפה עבה במיוחד המתאימה לייצור ממתקים מסוכרים וקונפיטורות, אחרים במיטבם כשהם נאכלים טריים מן העץ או משמשים לבישול וכבישת מאכלים שונים.

מי שיצליח לכבוש את יצרו ולא יקנה לעצמו, למשל, עץ אחד המורכב מארבעה זנים שונים של לימונים וליימים המבשילים במועדים שונים ומספקים פירות טריים לאורך מרבית השנה, הוא גיבור אמיתי. החלשים והעניים יותר, שידם אינה משגת לרכוש את העצים המורכבים, יוכלו לספק את הדחף בעזרת עץ תפוזי שמוטי דם אדומי לחי, מוטציה מקומית של הזן שהוציא לתפוזים היפואיים את תהילתם והופיעה בפרדסי פתח תקוה בתחילת המאה ה-20. מדובר בהשקעה נבונה לטווח ארוך: חיים שלמים של יניקת המיצים העסיסיים של התפוז הטעים הזה, והתענגות על הבשר החושני הצבוע בקשת צבעים הנעה בין הכתום-אדמדם לסגול-ארגמני.

עם קצת מזל יזכה גם משה וולך לחלוק את אור הזרקורים עם האב קלמנט. ההרכבות והזנים שהוא מטפח עשויים להוליך יום אחד לזן חדש של פרי שייקרא על שמו. בינתיים מעבירים הוא ובני משפחתו סדנאות של הרכבה וטיפוח זנים לקהל הרחב, בעיקר בשם האמונה האידיאליסטית בריבוי זנים וטעמים שעוד לא הצליחה להדביק את הציבור. ברחבה שבחצר הג'ונגל הפרוע והיפהפה של המשתלה נמכרים בקבוקי לימונצ'לו וגלידות ביתיות נטולות חומרים משמרים ועשויות פירות אמיתיים שמייצר צור ברקן, חתנו של משה ושף מקצועי. במיני הטעמים אפשר למצוא, בהתאם לעונות ולמועדי ההבשלה, סורבט נפלא המיוצר מתפוזי דם, גלידת תה ירוק וגלידה על בסיס חלב אורז וקאס, פרי ממשפחת הגויאבות שמקורו במרכז אמריקה.

משתלת וולך, בכניסה לקיבוץ עין שמר, 6372477-04, www.fruit.co.il



תפוזים ואתרוגים (כולל "אצבעות בודהה") במשתלת וולך. הכל התחיל בעץ גויאבה


שער המוזיאון לפרדסנות (למעלה) ושחזור אריזה (למטה). מיצי הנוסטלגיה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#