בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלבול מוח

איפה נמצאת האהבה? האם אתם ליברלים? על מה חלמתם אתמול בלילה? חוקרי המוח מתיימרים בשנים האחרונות לענות כמעט על כל שאלה בנוגע לטבע האדם, ומנפנפים במפות צבעוניות ובטכנולוגיות להדמיה מוחית. חוקרים רבים מזהירים שמדובר בעסק שרלטני ובזבזני ולא מבינים מה רע בסתם לשאול

תגובות

רוב המבנים באוניברסיטת בר אילן לא שונים מאלה שבקמפוסים אחרים בישראל: מאובקים, מתפוררים ונטולי כל זוהר. אך בלב השממה הוקם לפני כחמש שנים נווה מדבר - בניין מרהיב בן שבע קומות המשמש את "מרכז גונדה לחקר המוח". המשוטטים במבנה עשויים לטעות ולחשוב שמדובר במרכז אקדמי שוקק באוניברסיטה אמריקאית מובילה, כשסביבה נעימה, ציוד טכנולוגי מהשורה הראשונה ותחושה של התרגשות אינטלקטואלית נוטעים את התחושה שפה מתנהל עולם המדע האמיתי.

התפתחותן של טכנולוגיות הדמיה מוחית חדשות הניעו בשנים האחרונות רופאים ונוירולוגים רבים לעבור מעיסוק יומיומי אפרורי למדי בתאי עצב לחקר אובייקטים זוהרים הרבה יותר: רגשות, מחשבות ועמדות פוליטיות. חלקם מבטיחים שבאמצעות המכשור המתקדם יוכלו להבין מה עובר לאנשים בראש, לקרוא חלומות כאילו היו טקסט כתוב ולהכריע בשאלות של אשמה מול חפות.

התאוצה של חקר המוח בעולם לא פסחה על ישראל. ראש המרכז לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית, פרופ' חיים סומפולינסקי, מספר בסיפוק שהוא עומד בראש התוכנית הגדולה בעולם מסוגה מבחינת מספר תלמידי המחקר, ושהאוניברסיטה עומדת להשקיע 100 מיליון דולר בהקמת מרכז חדש לחקר המוח; גם במכון ויצמן פועל מרכז נרחב לנוירוביולוגיה; ואוניברסיטת תל אביב הקימה "מרכז-על לחקר המוח".

יש להניח שחוקרי מוח שואבים עידוד מהסיקור התקשורתי הענף של תחומם. בעיתונות העולמית מתפרסמים בתדירות גבוהה דיווחים על מחקרים שמציעים הסברים פיזיולוגיים למגוון תופעות התנהגותיות, חברתיות ופוליטיות: מקריאת שירה ועד הצבעה בבחירות. גם בעיתונים ישראליים אפשר למצוא דוגמאות רבות. כך למשל, כותרת כתבה שהתפרסמה לפני כשנתיים ב"ידיעות אחרונות" הכריזה: "מכורים להימורים? המוח אשם". צוות חוקרים, ובראשם ד"ר פנחס דנון, מנהל המרפאה לבריאות הנפש ברחובות, שלחו כמה אנשים המוגדרים מכורים להימורים לבדיקת funcational magnetic resonance imaging - fMRI (דימות המוח בתהודה מגנטית) בבית החולים שיבא, שבמהלכה הם שיחקו במשחק הימורים במחשב. מתוצאות ההדמיה עלה ש"כל הנבדקים לוקים בגירוי ובהפעלת יתר של אזורים במוח שקשורים במערכת ההנאה והעונג, בגלל הפרשה גדולה מהרגיל של הורמונים מסוימים". כתוצאה מכך, שונה הטיפול התרופתי שניתן למכורים.

מחקר שערכו חוקרי נוירו-אתיקה מאוניברסיטת סטנפורד ב-2005 הראה שמתוך מדגם מייצג של 132 דיווחים על חקר המוח בעיתונות יומית ובמגזינים מדעיים - 79% היו אופטימיים, 16% מאוזנים ורק 5% ביקורתיים. חוקרים ישראלים בכירים מספרים שכתבי עת מדעיים מובילים נוטים להעדיף מחקרים שכוללים נתוני הדמיה מוחית על פני מחקרים אחרים, וכי ביצוע ניסויים במכשור שמנטר פעילות מוחית משפר דרמטית את סיכוייהם של סטודנטים להשיג מלגות מחקר ולהתקבל לאוניברסיטאות נחשקות. "סביר להניח שבעתיד יהיה אפשר לחרוץ באופן די מדויק מה אנחנו חושבים - זו רק שאלה של פיתוח טכניקות יותר מתוחכמות", אומר סומפולינסקי.

מילון מחשבות

אולם מדענים רבים יוצאים נגד הדומיננטיות העולה של מדעי המוח בחקר הנפש האנושית והתנהגותה. פסיכולוגים, פילוסופים וכן לא מעט חוקרי מוח גורסים כי מחקרים רבים הזוכים לתשומת לב ציבורית רחוקים מלהיות סבירים מבחינה מדעית, נשענים על טכנולוגיות שטרם הוכיחו את עצמן או פשוט מוכיחים מסקנות ברורות מאליהן באמצעים יקרים להחריד. אחרים סבורים כי מחקרים אלה אינם מוסריים ונתונים למניפולציה לא מבוטלת של גורמים מסחריים.

לפני כשלושה חודשים פירסמו 14 חוקרי מוח בכירים מרחבי העולם מכתב זועם לעיתון "ניו יורק טיימס", בתגובה למאמר שהתיימר לבדוק את נטיותיהם הפוליטיות של בוחרים אמריקאים באמצעות סריקת אזורים במוחם בטכניקת fMRI תוך שמציגים להם את תמונות המתמודדים בבחירות. "כמדעני מוח שמשתמשים באותן טכנולוגיות הדמיה, אנו יודעים שאין זה אפשרי לקבוע בוודאות אם אדם חש חרדה או קרבה למועמד באמצעות בדיקת הפעילות באזור מסוים במוחו. זאת משום שאזורים במוח מעורבים במצבים מנטליים רבים ולכן התאמה אחד לאחד בין אזור במוח לבין מצב מנטלי אינה אפשרית", כתבו.

פרופ' כריס פרית', חוקר מוח מיוניברסיטי קולג' בלונדון שהיה מיוזמי המכתב, מספר בראיון טלפוני ל"הארץ" כי בדיעבד התברר שכמה מהחוקרים שהיו מעורבים במחקר היו קשורים לחברה שעסקה בשיווק מכשירים להדמיית מוח. הוא תוקף את הניסיון לחפש הסבר מוחי לתופעות חברתיות מורכבות: "יש משהו מאוד מושך מבחינת הציבור ברעיון של קריאת מחשבות. אתה רואה את התמונות האלו של המוח עם האזורים הצבעוניים ואתה חושב שאתה רואה מה קורה לאנשים בתוך המחשבות, מה שאף אחד מעולם לא הצליח לעשות עד עכשיו. אבל מה שלא אומרים לאנשים הוא שהצבעים האלה הם בסך הכל מספרים, רמות של זרימת דם או של פעילות חשמלית. אי אפשר בשום דרך להסתכל על ההדמיות האלו ולקבוע על מה האדם חושב".

פרית' סבור שהמחשבה שניתן יהיה ליצור בעתיד "מילון מוחי" של כלל המחשבות או הרגשות היא מופרכת. "אתה יכול לזהות כמה פעולות מאוד פשוטות שנעשות במוח, למשל זיהוי של פנים או זיהוי של מרחב. אבל יש הבדל עצום בין זה לבין יצירת מילון של מחשבות", הוא אומר. סומפולינסקי, לעומתו, טוען במפורש שמילון כזה הוא אפשרי: "אם אנחנו מדמים את המוח שלך, ובודקים פעילות של אזורים כשאתה אומר את המלה תפוח או כשאתה רואה תפוח, אין סיבה לחשוב שלא קיים אזור ספציפי שקשור לעצם הזה. ואז, כשאתה חולם, אני יכול לדעת שאם עולה תבנית כזאת במוח שלך - אז חלמת על תפוח. עדיין לא ברור אם התבנית הזאת תהיה נכונה גם לגבי אנשים אחרים. אבל לדעתי ההבדלים הרבה יותר קטנים ממה שהיינו רוצים להאמין".

פרופ' מרסלו דסקל, פילוסוף ומומחה בינלאומי לפסיכולוגיה של השפה, מתנגד נחרצות לתפיסה זו: "למי שחושב ששמות עצם נמצאים באיזשהו מקום במוח אין מושג מה זו הכרה, איך אנחנו חושבים ומה זו שפה. הרעיון שבכל פעם שאתה חושב על מלה מסוימת מופעל אזור קבוע במוח הוא פשוט מטומטם. כל הגדולה של השפה האנושית היא שאנחנו יכולים להשתמש באותה מלה לאלף ואחת מטרות שונות".

בסדרת מחקרים שערכה באחרונה פרופ' מרים פאוסט, ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, היא הוכיחה שהבנה של ביטויים מטאפוריים הלקוחים מתחום השירה מפעילה אזורי מוח ייחודיים שאינם מעורבים בהבנת שפה רגילה. "אני עוסקת במחקר של יצירתיות ופתרון בעיות באמצעות חשיבה יצירתית. אלה מצבים שבהם צריך להפעיל את המוח באופן לא רגיל. כשאומרים מטאטא, הצד השמאלי של המוח חושב על ניקיון, אבל הצד הימני חושב על מכשפה. גם כשצריכים לעבד קשר לא מוכר בין מלים, למשל בביטוי מתוך שירה כמו 'שמיכת רחמים', משתמשים בצד הימני של המוח, שהרשת האסוציאטיווית שלו הרבה יותר פרועה".

איך עושים את זה?

"בדקנו סוגים שונים של חיבורים לשוניים - רגילים ומטאפוריים. מצאנו אזור מסוים בצד הימני של המוח שהיה פעיל במיוחד כשאנשים היו צריכים להבין מטאפורה חדשה. זו אינטראקציה דינמית של הרבה מאוד חלקים במוח, אבל כשמדובר במטאפורות חדשות הצד הימני יותר חזק. במחקרים אחרים נמצא שהאזור הזה בצד הימני פעיל כשאנשים צריכים לפתור חידות שפתיות באופן יצירתי. הרי כדי ליצור, אתה צריך להפעיל אסוציאציות מיוחדות. זה נכון בכל תחום - שירה, אמנות, בישול, מדע, אופנה".

פרופ' יהושע צאל, חוקר בכיר לפסיכולוגיה קוגניטיווית מאוניברסיטת תל אביב, חושב שכל ניסיון לבדוק שאלות כה מורכבות באמצעות מכשור משוכלל נדון לכישלון. "נכון שזה נשמע מדליק", הוא אומר, "שאפשר לשים דגלים באזורים שונים של המוח ולהפוך את החומר המשעמם של המוח למשהו מלהיב. אבל צריך לשאול מה עושים כאן. למרות שיש מחקרים שתרמו להבנת המוח, נדמה לי שערכם של רבים מהם אפסי כמעט. אם אתה מנסה לבדוק אמונה דתית למשל או ליברליזם, אז סביר שבכל אחד מהמצבים האלה יש המון מרכיבים קוגניטיוויים, שמערבים אינספור אזורים במוח. איך אפשר בכלל לחשוב שהצלחת למקם את זה באזור מסוים? יש לדברים האלה ערך פרסומי, יש כוח לתמונות שיוצאות מהמוח לשכנע שיש משהו אמיתי וחדש, למרות שיודעים שהסיגנל לא משקף מציאות מעניינת".

למוח כיף לתרום

בדיקת MRI בבית החולים איכילוב. הפעילויות המוחיות הן עקבות, לא הדבר עצמו
צילום: דודו בכר
בסוף יוני האחרון פירסמה קבוצת כלכלנים ופסיכולוגים באוניברסיטאות אורגון וקיימברידג' מחקר המנסה לרתום את טכנולוגיות ההדמיה להשוואה בין השיטה הכלכלית האירופית, המבוססת על מיסוי, לבין השיטה האמריקאית המעניקה תפקיד מרכזי יותר לתרומות המוענקות על ידי בעלי הון. בכותרות העיתונים שגרר המחקר הוצגו התוצאות באופן חד-משמעי: "צדקה עושה טוב למוח", הכריז "שיקגו טריביון"; "למוח כיף לתרום", קבע סי-אן-אן, וגיבה את הטענה בציטוטים מדברי החוקרים. "רמת הפעילות של המוח היא גבוהה יותר כאשר אנשים נותנים כסף מרצונם, ונמוכה יותר כאשר הם משלמים מסים", כתב ביל הרבואו, אחד הכלכלנים, והוסיף ש"הבדלים במבנה המוח של אנשים שונים יכולים לחזות מי מהם יסכים לתרום כסף מרצונו".

אי שם בתחתית הכתבה תואר האופן שבו הגיעו החוקרים למסקנותיהם, המתיימרות לשים קץ לוויכוח בין חסידי השוק החופשי לבין תומכי מדינת הרווחה. קבוצת המחקר כללה 19 סטודנטיות מאוניברסיטת אורגון. בעודן שוכבות בתוך מכשיר fMRI, התבקשו המשתתפות לשחק במשחק מחשב פשוט שבו מוענק להן סכום של 100 דולר. במסגרת המשחק התאפשר למשתתפות להעביר נקודות ל"בנק מזון", ובמקביל הופקעו חלק מהנקודות כמעין "מס". במצב כזה נבדקו רמות הפעילות של אזורים שונים במוחן. אולם האם ניתן להקיש ממשחק פשוט מסוג זה על התנהגותם של בני אדם בתוך במערכות כלכליות מורכבות?

"אנחנו יכולים להגיד שיש קורלציה בין אזורים שמתעוררים כשחווים הנאה פשוטה לבין האזורים שמתעוררים כשנותנים צדקה", אומרת פרופ' ענת ביאגון, מנהלת המרכז לחקר המוח בתל השומר, על מסקנות המחקר. "כנראה שיש משהו משותף, כנראה שמתן צדקה גורם הנאה. אבל אם אתה רוצה לדעת אם האדם נהנה לתת צדקה - תשאל אותו. בשביל זה לא צריך להשקיע מיליון דולר".

בספטמבר התפרסם מחקר בכתב העת המדעי "Nature Neuroscience", המזהה הבדלים בדפוסי הפעילות המוחית של אנשים המחזיקים בעמדות פוליטיות שונות - ליברלים מתאפיינים בדפוס מסוים של פעילות מוחית, בעוד אצל שמרנים מופיע דפוס אחר. במסגרת המחקר נערכו בדיקות אי-אי-ג'י לשתי קבוצות של מתנדבים, שחולקו על פי ההשקפות הפוליטיות שעליהן הצהירו. הם התבקשו ללחוץ במהירות על כפתור בכל פעם שהופיעה על מסך הוראה, באופן שחזר על עצמו שוב ושוב עד שהפך לשגרה. אך מדי פעם הופיע על המסך סימן אחר, שהורה להם לחדול מהלחיצות. לטענת החוקרים, באופן כזה נמדדה רמת המוכנות שלהם לשינויים. "אצל הליברלים היתה פעילות עצבית הרבה יותר גבוהה ב-anterior cingulated cortex", כתבו החוקרים. "ממצא זה תומך בהשערה שעמדה פוליטית משקפת הבדלים במנגנונים הקוגניטיוויים במוח".

דסקל סבור כי ערכם של מחקרים מסוג זה נמוכה ביותר. "זה לגמרי לא סביר שדבר מורכב כמו עמדה פוליטית יבוא לידי ביטוי במקום מסוים במוח", הוא מסביר. "הדרך היחידה שבה מחקרים כאלה יכולים להיעשות היא על ידי פישוט קיצוני של המושג 'עמדה פוליטית' שאותו הם מנסים לאתר, עד כדי כך שהמחקר הופך ללא מעניין".

גם שמעונה גינצבורג, לשעבר חוקרת מוח וכיום פילוסופית של המדע, מפקפקת בתקפות הניסיון לאתר את מיקומן של פונקציות שונות במוח. לא רק שרזולוציית הדגימה הזמנית של ה-fMRI גסה מדי (כלומר המכשיר אטי מדי, מה שעשוי לגרום להחמצת נקודת הזמן שבה מתרחשת הפעילות המנטלית המבוקשת) והקשר בין הממצאים לבין הפעלת אזורים במוח עקיף, אלא שגם משמעות הקשר אינה ברורה מאליה. "מה שמצליחים לראות בגסות זה אזורים שבשביל אותה פונקציה שמכריזים עליה חייבים להיות פעילים. זה לא שמצאת את המרכז לשקרים במוח - יש כמה אזורים במוח שפעילים גם כשאתה מכניס אנרגיה כדי להסתיר משהו, גם כשאתה מכניס אנרגיה כדי להתגבר על פחד. אז יכול להיות שתמצא גוש שיאפיין היטב דווקא שקרים אבל זה לא אומר שזה תפקידו... אתה לא מודד ישירות את פעילות המוח, אתה מודד חמצן או גלוקוז. ואנחנו לא יודעים במדויק את הקשר המדוקדק בין הפעילות במוח שמתפתחת באותו תא לבין צריכת החמצן וזרימת הדם, אנחנו לא יודעים את הקשר הזמני, אנחנו יודעים שהקשר המרחבי הוא לא אחד לאחד".

אז מה רואים?

"צריך לדעת להבחין בין סיבתיות להתאמה. יכול להיות שאנחנו מתקדמים מאוד בהתאמות שאנחנו יכולים למצוא בין התנהגויות לבין פעילויות שרואים במוח שמתלוות אליהן. אולי אפשר אפילו למצוא התאמות מאוד מדויקות ולשפר אותן. אז מה? אז זה אומר שראית שיש אזורים שפעילים במוח כשאתה עושה פעולה קוגניטיווית. הפעילויות המוחיות הן אולי עקבות או צללים, אבל לא הדבר עצמו. אם אני מזיעה כשאני משקרת, לא יגידו שהזיעה אחראית על מנגנון השקר".

צאל מדגיש שהאמצעים הטכנולוגיים החדשים והיקרים נכנסים כיום לשימוש על חשבון אמצעים רבים ששימשו את המחקר הפסיכולוגי בעבר וכיום נזנחו. "אם למשל חשוב לי לאפיין אנשים כליברלים או שמרנים", הוא אומר, "אז יש שלוש דרכים לעשות את זה. דרך אחת היא לנהל שיחה עם אנשים, ואני יכול לנהל איתם שיחה מתוחכמת שתברר דברים שהם לא מתכוונים לחשוף. יש שיטה שנייה - אולי אנשים לא יודעים שהם בעצם שמרנים, ואז אני יכול לבדוק את זה באמצעות זמן תגובה. למשל, אבקש מהם ללחוץ על כפתור א' אם הם רואים דבר שחור ורע וכפתור ב' אם הם רואים דבר לבן וטוב - ואז נגלה שלוקח להם יותר זמן אם נצמיד לשחור תכונה חיובית. ויש גם שיטה שלישית, שאומרים בוא נעשה מחקר מוחי כדי לראות אם מישהו הוא ליברלי או קונסרווטיווי. מי שיגיד שהוא רוצה את השיטה השלישית, יש לו חור בראש. ליברלי וקונסרווטיווי אלה תכונות שנוגעות בכל כך הרבה אזורים שונים במוח".

אהבה בתוך סורק

הניסיון לקשר בין תכונות אופי אנושיות לבין אזורים בגוף הוא עתיק יומין. בהשפעת הפילוסופיה של אריסטו ניסו מלומדים ורופאים לכל אורך ימי הביניים והרנסנס לקשר בין תכונות אופי כמו כעס ומלנכוליה לבין איברים כמו הכבד וכיס המרה. עם התפתחות מדע האנטומיה זוהה הקשר בין המוח לבין החשיבה והרגשות, ובעקבות כך החלו מדענים לחפש מרכזים הקשורים לרגשות באזורים השונים של המוח. בתחילת המאה ה-19 פיתחו האנטומיסטים הגרמנים פרנץ יוזף גאל ויוהאן שפורצהיים את תורת הפרנולוגיה (חקר השכל), שניסתה לקשר באופן שיטתי בין צורתם של אזורים שונים במוח לבין תכונות אנושיות. בדרך זו טענו הפרנולוגים שהצליחו לזהות 27 מרכזים האחראים בין השאר ליכולת לשונית, אינטליגנציה, רמה מוסרית וכן לתכונות שונות כמו נטייה פואטית, נדיבות ואלימות.

לאחר המצאתה הפכה הפרנולוגיה לטרנד אינטלקטואלי שסחף מדענים וחובבנים כאחד. גולגולותיהם של פושעים ושל גאונים נמדדו, והמידע תועד במפות של אזורי המוח שנעשו מפורטות יותר ויותר. גם בתחילת המאה ה-20 זכתה עדיין הפרנולוגיה לפופולריות רבה, ובמקרים רבים שולבו בה רעיונות שונים של תורת הגזע. רק אחרי מלחמת העולם השנייה נזנח מדע זה ומאז הוא מוגדר כ"פסאודו-מדע".

ההתעניינות במוח התעוררה שוב בעשורים האחרונים, בעקבות פיתוחם של המכשירים שאיפשרו סריקה והדמיה מפורטת של חלקיו בלי צורך לחכות למותו של הנבדק. תחילה פותח EEG, שבודק את הפעילות החשמלית של המוח בעזרת אלקטרודות; CT, שבו מתבצעת למעשה בדיקת רנטגן מוחית; PET, שמבוסס על שימוש בכמויות קטנות של חומרים רדיואקטיוויים ומדידת הקרינה הנפלטת מהם; ולבסוף, fMRI, השיטה החדשנית ביותר, המבוססת על מדידת זרימת הדם באזורים השונים במוח והדמיה ממוחשבת של השינויים בהרכב הדם של הנבדק.

טכנולוגיית MRI פותחה בשנות ה-70, והוכנסה לשימוש רפואי ומדעי בשנות ה-80. המכשיר כולל מגנטים רבי עוצמה המפעילים שדה מגנטי על המוח או על רקמה אחרת שאותה בודקים. כאשר באזור מסוים במוח יש פעילות מוגברת, אספקת הדם בו רבה יותר והוא נעשה רווי יותר בחמצן. הדם הרווי בחמצן בולע קרינה אלקטרומגנטית בשיעור שונה מדם שאינו רווי. על בסיס תכונה זו מסוגל סורק ה-fMRI למדוד את מידת ההחזרה של הקרינה מאזורים שונים במוח, וכך לזהות את ההבדלים בין רמות הפעילות באזורים אלה. עלותו של ציוד זה גבוהה במיוחד: סורקים מהדגם החדש עולים עד 2.5 מיליון דולר, ועלות התחזוקה וההפעלה גבוהה ביותר.

ג'ודי אילס, שהקימה את המרכז לנוירו-אתיקה באוניבר-סיטת סטנפורד, משתמשת במושג "נוירו-ריאליזם" כדי לתאר את הממשות המוגזמת המיוחסת לתמונות מהדמיה מוחית. "אנחנו חושבים ששנאה היא דבר יותר מציאותי אחרי שראינו הדמיות מוח של אנשים שחשים אותה", היא מסבירה בראיון טלפוני. "אלו תמונות שמעולם לא ראינו וזה כמובן מאוד חזק ומשכנע. מצד שני, לפעמים צריך לשאול מהי הרלוונטיות של התוצאות האלו לעולם האמיתי - אנשים פועלים בחברה ביחד עם אנשים אחרים, הם לא פועלים כשהם שוכבים בתוך סורק מוח בסביבה מבודדת".

אפשר לחוש אהבה בתוך סורק MRI?

"אהבה בתוך סורק MRI היא אהבה בתוך סורק MRI. זה סוג של אהבה".

נוירו-מרקטינג

מרבית מחקרי המוח שמתקיימים כיום הם תיאורטיים בלבד, ומטרתם המוצהרת היא קידום ההבנה המדעית. עם זאת, לצד עליית קרנם של מחקרי המוח מתרבים הגורמים שמבקשים ליישם את ההבנה המדעית למטרות שונות. חברות מסחריות מנסות לשווק מכונות אמת הפועלות באמצעות הדמיה מוחית (רובם המכריע של המדענים תמימי דעים שהידע הקיים כיום על המוח לא מאפשר לבדוק זאת באופן מהימן); חוקרי שיווק מנסים לבדוק את יעילות הטכניקות שלהם באמצעות הדמיה מוחית; ואפילו נבדקת האפשרות להשתמש בהדמיה כדי לבדוק עדויות בבית משפט או למיין ילדים לבתי ספר שונים.

כך בשנה שעברה פורסם ב"גלובס" מחקר שנערך במכון ויצמן ובדק באמצעות הדמיה מוחית את יעילותם של כלים שיווקיים. לפי הפרסום הראה המחקר כי בשעה שהראו לצרכן קוקה קולה נאמן בקבוק של משקה פפסי, היתה רוב פעילות העיבוד במוח בצד הרציונלי. אך כאשר הראו לו את בקבוק המשקה האהוב עליו, קוקה קולה, החלה פעילות בעוצמה גבוהה באזור האמוציונלי של המוח, בפרט באזורים הקשורים לזהות עצמית, רגשות חיוביים ותחושה של קבלת תגמול.

פרופ' רפי מלאך מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן, אחד ממנחי המחקר, אמר כי הדמיית המוח באמצעות fMRI היא "מהפכה שבטווח הארוך תשפיע גם על המפרסמים וגם על הצרכנים". המנחה השני, פרופ' יעקב הורניק, לשעבר ראש החוג לשיווק באוניברסיטת תל אביב, אמר כי בצורה זו "נוכל לפתח מדע שיווקי מהפכני בשם נוירו-מרקטינג".

מלאך הוא מאמין גדול במדע המתפתח הזה: "אני עוסק ב-fMRI מהימים הראשונים שלו", הוא מספר. "לראשונה, אנחנו יכולים לחקור באופן ביולוגי את הקשר בין המוח לתפיסה האנושית. לפני זה היינו די באפלה בתחום זה, וכיום אנחנו יכולים להגיע לתובנות מאוד משמעותיות לגבי טבע האדם. גילינו, למשל, מערכת מרכזית בתוך המוח, שקראנו לה המערכת 'המופנמת', שקשורה כנראה לתהליכים פנימיים של העצמי. המערכת הזאת מופעלת במצבים שבהם תשומת הלב פונה פנימה".

על פני השטח כבר ניתן לראות ניצנים לשימושים המגוונים שעשויים לעשות גורמים שונים בטכניקות להדמיה מוחית. ארגון ממדינת יוטה בשם "אגודת הנר הדולק", שמטרתו "קידום ערכי מוסר", מבקש להוכיח באמצעות fMRI שפורנוגרפיה ממכרת; מדען מוח מקליפורניה סיפר שפנו אליו נציגים "משני צדי המחלוקת על חינוך דו-לשוני במדינה"; חוקרים מאוניברסיטת אריזונה שבדקו מנגנונים הקשורים להפרשת דופמין בעת למידה הסיקו שבדיקות של רמת המתווכים העצביים במוח יוכלו לאפשר זיהוי של תלמידים שיתאימו לסביבות חינוכיות שונות.

כמעט כל חוקרי המוח שהתראיינו לכתבה זו ציינו כי הטכנולוגיות הקיימות להדמיה מוחית אינן מאפשרות יישומים מסוג זה. הם סבורים כי ניסיונותיהן של חברות אמריקאיות לשווק מכשירים לגילוי אמת הם מפוקפקים, וחלקם מעלים שאלות אתיות ומדעיות עקרוניות על השימוש האפשרי בטכנולוגיות ההדמיה.

גינצבורג סבורה שיישום ממצאים של מחקרים מסוג זה הוא לכל הפחות בעייתי מבחינה אתית: "זה יכול לגרום לאפליה. אפילו אם מצליחים לבדוק דבר פשוט יותר כמו בעיות ריכוז - אולי מישהו רוצה ויכול להסתיר את זה וזו זכותו, אולי יש חברה שתומכת בו ויכולה לעזור לו?"

צאל אומר שסינון מועמדים לבתי ספר לפי הדמיה מוחית אינו סביר באופן עקרוני: "נניח שאתה מחפש משהו ממוקד כמו תלמידים לבית ספר לאמנות, אבל המושג של כישרון אמנותי הוא מאוד מורכב. הוא קשור למערכת הקשב, לזיכרון, לפעילות רגשית מכל מיני סוגים שנמצאים על כל פני המוח. נניח אפילו שהצלחת לאתר את האזורים האלה, אז חיים של אמן הם קשים, אז צריך תלמידים עם מוטיווציה גבוהה. עכשיו צריך לחפש גם מוטיווציה במוח. אני מתכוון לומר שהדבר לא סביר מסיבות שאינן טכניות. מיונים שעושים היום לבתי ספר לא משתמשים בכלים מספיק טובים, אבל עדיין טובים יותר מכל דבר שאפשר לבדוק ישירות במוח". *



איור: יעל בר


פרסומים על מחקרי מוח בעיתונות הישראלית. רק 5% מהדיווחים בעולם הם ביקורתיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו