בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איציק כהן

השחקן, בן 39, למד סומו לצורך תפקיד של מתאבק יפני בסרט ישראלי חדש

תגובות

רוב הדמויות שגילמתי היו צבעוניות והבגד היה חלק נכבד מהעיצוב שלהן. אני לוקח מאוד ברצינות את מה שאני לובש, איך שאני מאופר, האביזרים וכל מה שקשור לזה. אני שותף מאוד פעיל במה שקשור להלבשה ומכיוון שיש לי רזומה ענף בתחום הזה מאוד סומכים עלי. זו יצירה משותפת, אני לא בא עם אידאה פיקס על שום דבר. כשהכינו לי את הפאה לתפקיד של היטלר במחזמר 'המפיקים' ביקשתי שזה יהיה שיער חלק מבריק ושיהיה אפשר להזיז אותו. הפוני שלו כל הזמן נפל קדימה ועף אחורה, זה היה חלק מהעיצוב הקומי של הדמות אבל בגלל התנועה הזאת המון פעמים נתפס לי הצוואר.

"הכניסה הראשונה שלי ב'המפיקים' היא בשמלת ערב. רציתי שיהיו עליה אבנים נוצצות ואמרו שאין זמן לעשות את זה, אז למדתי את הטכניקה מפנינה טורנה, שהיא חברה טובה, וישבתי והדבקתי מאות אבני סוורובסקי. באחת ההצגות כשהלבישו לי את השמלה, הריצ'רץ' מאחורה נקרע והייתי חייב לרוץ לבמה עם ריצ'רץ' פתוח. את כל הסצנה עשיתי בהליכת סרטן, בשום אופן, גם לא בקטע של הריקוד, לא הסתובבתי עם הגב לקהל, וזו סצנה של כמעט רבע שעה.

"אני מאוד אוהב את ההתחפשות, ומאוד אוהב להיות שחקן. ב'בנות פסיה' תפרתי ועיצבתי את הבגדים והאביזרים שלי לבד. עד היום יש לי ארון שלם בבית של שמלות, פאות וכובעים, למרות שאני כבר שנים לא עושה דראג. 'בנות פסיה' הפך מהר מאוד להיות עבודה, ללבוש בגדי נשים זה כבר היה חלק מהמקצוע. לא יתפסו אותי בפורים מתחפש לאשה, ישר אני ארגיש שאני צריך להוציא חשבונית.

"אני מאוד אוהב לרכוש, אני קונה כל הזמן. אין מצב שאני יוצא ולא קונה, זה לא קורה. אני אוהב לקנות הכל, זו בעיה של הרבה מאוד אנשים, קניינים כפייתיים. אני גם מייעץ בענייני שופינג, זה תחביב. חברים וחברות לוקחים אותי כפרטנר למסעות קניות, ואני אומר 'זה כן, זה לא', אני לא משתעמם בחנויות, לא מתעייף, תמיד יכול לראות עוד חנויות. אני מוצא את עצמי לפעמים בחו"ל חוזר למלון עם השקיות ושוב פעם יוצא לקניות, מותש.

"בארץ אני לא יוצא למסעות קניות אבל כשאני מסתובב תמיד אני מוצא משהו, אם לא לי, אז לבת שלי. היא בת שש ואוהבת חצאיות מסתובבות. הכי כיף להלביש בנות. אני מסוגל להיכנס לחנות, לראות משהו שנראה לי שיתאים לחבר או לחברה ולקנות בלי שיש סיבה, סתם כי זה נראה לי יפה. בדרך כלל אני קולע בול גם לטעם וגם למידה.

"היום אני במצב שאני קונה יותר מה שעולה עלי ופחות יכול לבחור, למרות שאני משתדל. יש לי המון צעיפים, חלק מהגדרת התפקיד שלי זה לשמור על הקול, על הגרון, ובחורף אני תמיד עם צעיף עלי. הכי קל לי לקנות נעליים, נעליים ועוד נעליים. אני לא כל כך אוהב סניקרס, זה לא נוח לי. אני קונה גם מגפיים, סנדלים וכפכפים. אני לא רואה בקניינות שלי בעיה, כל עוד זה לא מפריע לי אני לא מתייחס לזה יותר מדי. אני נכנס לחנות ומה שמוצא חן בעיני, אני מודד. אם זה נוח אני פשוט לוקח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו