טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חולי הסרטן מתו לפני שבג"ץ פסק בעתירתם למתן תרופה

תגובות

ב-28 במארס 2005, יום לפני ההצבעה על תקציב המדינה, הגישה עו"ד ארנה לין, בשם גילה לוזון ואדולף אדרי, שני חולי סרטן המעי הגס ועמותת הקו האחרון לחולי סרטן, עתירה לבג"ץ להכליל את תרופת האווסטין בסל התרופות. התרופה, שהוכנסה באופן חלקי בלבד במשך 2005 לסל, השאירה את לוזון ואדרי, כמו רבים מחולי סרטן המעי הגס, מחוץ לגדר הזכאות. אבל ההליכים בבג"ץ התמשכו. שני דיונים התקיימו בתיק: באפריל ובאוגוסט 2005. אולם אדרי ולוזון לא עמדו בלוח הזמנים של בג"ץ. אדרי מת באוקטובר 2005 ולוזון ביוני 2006. העתירה שעדיין מעלה אבק בארכיב התיקים בבית המשפט העליון כבר לא תועיל להם.

זה לא המקרה היחיד שבו עתירות לבג"ץ מתנהלות בעצלתיים. מנתונים שהגיעו ל"הארץ" ומתפרסמים כאן לראשונה, עולה כי נכון לאמצע מארס, ממתינים בבג"ץ 54 תיקים לפסקי דין למעלה מחצי שנה. התיק הוותיק ביותר נפתח ב-2000. יודגש כי על מדף בג"ץ מונחות עתירות נוספות שהוגשו עוד קודם לכן, אלא שבהן מתארכים ההליכים ועדיין לא הגיע שלב כתיבת פסקי הדין. נשיאת העליון דורית ביניש עומדת בראש 24 מתוך 54 התיקים המעוכבים ואילו השופטת איילה פרוקצ'יה יושבת, הן כראש הרכב והן כחברה בהרכב מורחב, ב-22 מהתיקים המעוכבים.

ביניש יוזמת סנקציות

העובדה כי ביניש עומדת בראש ההרכבים המעכבים פסקי דין יותר מחצי שנה מעוררת תהיות, בפרט לנוכח ההצהרות כי בין מטרותיה המרכזיות צמצום הפיגורים במתן פסקי דין על ידי שופטים בערכאות הנמוכות. ביניש מגישה קובלנות לנציבת תלונות על שופטים נגד שופטים שמעכבים פסקי דין, אבל מעכבת בעצמה כתיבת פסקי דין.

בין העניינים הבולטים שבהם עוסקים העתירות שבהן פסקי דין מעוכבים - צבא וביטחון, אזרחות, גיור, בריאות וזכויות פלשתינאים. עו"ד גלעד ברנע, שמשמש היועץ המשפטי של עמותת ידיד, הגיש ביוני 2000 את העתירה לבג"ץ מטעם ארנן יקותיאלי המנוח, אז חבר מועצת עיריית ירושלים, אליו הצטרפו עותרים נוספים, בהם ג'ני ברוכי, שגמלת הבטחת הכנסה נשללה ממנה בעקבות לימודים אקדמיים. במסגרת העתירה התבקש ביטול הוראה בחוק התקציב המקנה תשלום להבטחת הכנסת מינימום לאברכי כוללים. לטענת העותרים ההוראה מפלה, בין השאר, כי חוק הבטחת הכנסה שולל קבלת גמלה למקבלי הבטחת הכנסה שהחליטו ללמוד באוניברסיטה.

כמעט שמונה שנים חלפו מהגשת העתירה, חמישה דיונים, האחרון במארס 2007 בהרכב מורחב בראשות הנשיאה ביניש. יקותיאלי מת בינתיים ומבחינת ברוכי, שעובדת ומשלימה לימודי תואר שני, העתירה מיותרת. עו"ד ברנע מסביר את העיכובים בפסקי הדין בבג"ץ בעומס תיקים גדול ובקושי לקבל החלטות בעניינים שנויים במחלוקות, שעלולים ליצור חיכוך בין בית המשפט, הממשלה או הכנסת. "בתיקים האלה", הוא אומר, "בג"ץ משהה את ההחלטה, אפילו שנים, בעוד התפקיד שלו מעצם ההגדרה להחליט ולהחליט בזמן. עיכוב של שנים בהחלטות משמעותו קבלת החלטה מנותקת מהעניין עצמו, לעתים מעוקרת ולפעמים העתירה מתייתרת".

חשש מאקטיוויזם

עו"ד בעז ארד, המייצג את תנועת אומ"ץ בבג"ץ מסביר את העיכובים במתן פסקי דין בחלק מהמקרים בחשש של בג"ץ להיכנס בעובי הקורה בסוגיות שנויות במחלוקת, מתוך תקווה שפתרונן יגיע מעצמו וכן מחשש פן יואשם באקטיוויזם שיפוטי. "אין ספק שיש רתיעה של בג"ץ להיכנס למחלוקת קשות של יחסי דתיים-חילוניים או יהודים-ערבים, במיוחד בתקופות שבהן בית המשפט נתון לביקורת מצד פוליטיקאים שמבקשים לרסן אותו".

גם בנושאי ביטחון בג"ץ לא ממהר לתת פסקי דין. בין העתירות הממתינות בתור, גם עתירה של עמותת רופאים לזכויות אדם וארגוני זכויות אדם נוספים לביטול ההנחיה שניתנה לכוחות צה"ל להקטין את טווח הביטחון בירי פגזים לרצועת עזה מ-300 ל-100 מטרים מאוכלוסייה אזרחית. העתירה הוגשה באפריל 2006. חודש אחר כך נקבע דיון דחוף בהרכב שבראשו עמד הנשיא ברק. ביולי 2007 התקיים דיון בהרכב בראשות הנשיאה ביניש ומאז אין החלטה.

עו"ד מיכאל ספרד, המייצג את העותרים, אומר: "הטענה היחידה של המדינה בעתירה היא 'אי-שפיטות'. בית המשפט לא ממהר לקבל החלטה, אבל זאת זכותם של העותרים לקבל פסק דין וחובתו של בית המשפט לתת אותו. העיכוב במתן פסק דין במקרה כזה היא פגיעה בלתי הפיכה בבני אדם. אנחנו הגשנו לבית המשפט רשימות עם שמות עשרות אנשים שנהרגו אחרי הגשת העתירה לבג"ץ כתוצאה מסוג הירי הזה על ידי צה"ל ועדיין אין החלטה".

העיכובים במתן פסקי דין יכולים לעלות הרבה כסף. כך במקרה של מוזיאון הסובלנות, שמתוכנן לקום במרכז ירושלים. המיזם החינוכי, שבראשו עומד מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס, נועד לעודד את מעורבות היחיד בחברה ועלותו מוערכת ביותר מ-200 מיליון דולר. בינואר 2006 עתרה חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בטענה שחלק משטח המוזיאון פוגע בבית קברות עתיק. בשלב מאוחר יותר נטען כי חלק גדול מהאזור כולו הנו שטח מוסלמי קדוש.

לאחר שבג"ץ סירב להורות על הקפאת העבודות עד בירור המחלוקת ולאחר ניסיון לעצור את החפירות באמצעות בית הדין השרעי, נקבע דיון בהרכב שבראשו עמד הנשיא ברק. הצדדים נשלחו לגישור ובינתיים ניתן צו שמקפיא את העבודות. לאחר שהגישור נכשל, פנו הצדדים לבית המשפט והדיון האחרון התקיים באפריל 2007. מאז מחכים הצדדים לפסק דין. מחוות דעת שהגיש מוזיאון הסובלנות לבית המשפט על ידי מומחה לאומדני עלויות פרויקטים גדולים של בנייה, עולה כי עלות כל חודש בו מעוכב הפרויקט הינה מעל חמישה מיליון שקל.

מנסים לפעול בלי בג"ץ

בלית ברירה, עורכי הדין שסובלים מהעיכובים במתן פסקי הדין מוצאים דרכים יצירתיות לחמוק מבג"ץ. עו"ד ברנע, שעתר ב-2000 בשם ארנן יקותיאלי ועותרים נוספים, בהם ג'ני ברוכי לביטול הוראה בחוק התקציב המקנה תשלום להבטחת הכנסת מינימום לאברכי כוללים, למוד ניסיון. "למדתי עם הזמן שעדיף להפנות תיקים לבתי הדין לעבודה, למשל, ששם אפשר לקבל סעד מהיר יותר או לבתי משפט שלום או מחוזי כי לפעמים שופטי שלום או מחוזי פחות מבוהלים ונותנים החלטות פורצות דרך". לדבריו, אם יעתור לבג"ץ בתיק כמו זה של ברוכי, התיק יתנהל לפחות ארבע שנים. ברור שלא יקבל צו ביניים שיחזיר לעותרת לבג"ץ את הגמלה עד לפסק דין. אם המדינה יודעת שיש תיק בבג"ץ היא לא תשנה את החלטתה עד לדיון בעתירה. "אז איך אני יכול לייעץ לאנשים להגיש עתירה לבג"ץ?", שאל.

עו"ד אירית רוזנבלום, שעומדת בראש ארגון משפחה חדשה, שפועלת להכרה בדפוסי משפחה מגוונים אומרת שבגלל ההבנה שבג"ץ לא יכול לתת פתרון מהיר לעתירות, היא מנסה למתוח את גבול הסמכות של בתי המשפט לענייני משפחה. "בנושא כמו צוואה ביולוגית, שהינה מסמך משפטי בו אדם נותן הוראות מעשיות מה יקרה עם זרעו לאחר מותו, הצלחנו להגיע לפריצת דרך בבית משפט למשפחה ולא בבג"ץ. נכון שפסק הדין אינו הלכה מחייבת וברור שאם היתה מתקבלת בבג"ץ החלטה בעניין צוואה ביולוגית, הדבר היה סולל דרך בתחום. אני מאמינה שבלית ברירה צריך לנסות ולמתוח את גבול הסמכות של בתי משפט למשפחה. אנשים מחפשים פתרונות מהירים ופרקטיים. להיגרר עם תיק שנים בבג"ץ זה תסכול אדיר", אמרה רוזנבלום.

השופטים מתלבטים

מי שחושבת שאין תחליף לעתירות לבג"ץ, לפחות בחלק מהמקרים כמו בעניין סל הבריאות, היא עו"ד ארנה לין. לין ייצגה את לוזון ואדרי חולי הסרטן ומתכוונת להגיש בקרוב עתירה נוספת הנוגעת למדיניות הממשלה בנוגע לסל הבריאות. "אני לא חושבת שבעתירות הנוגעות לסל הבריאות, ודאי לא העקרוניות שבהן, כדאי לנסות להרחיב את סמכות בית הדין לעבודה. כי לפעמים החלטת בית הדין טובה לעותר ולפעמים לא ולפעמים החלטות קודמות של בתי הדין לעבודה מגבילות ומקשות על מימוש זכויות בתביעה פרטנית", ציינה לין.

הפרופ' יורם שחר, מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, חוקר בשלושת העשורים האחרונים את עבודת בית המשפט העליון. "בדרך כלל", אמר, "יש סיבה טובה לעיכוב במתן פסקי דין. מדובר בהתלבטויות אמיתיות. אם העותרים מבקשים תשובה מהירה הם עלולים לשמוע תשובה שלילית.

"יש ציפייה גבוהה מדי שמערכת המשפט תפתור כל בעיה, ולכן יש לעותרים לא מעט אכזבות. מהתבוננות שלי בעבודת העליון אני יכול לומר שבמקום שיש לשופטים תשובה שניתן לתת בזמן קצר היא ניתנת. לא מעט דיונים בבג"ץ מסתיימים אחרי דיון אחד בהערה של השופטים לנציגי הפרקליטות או אפילו בהרמת גבה של שופט, אבל לא כל הסוגיות הן כאלה".

על היוזמה של רוזנבלום וברנע אומר הפרופ' שחר: "תודה לאל שמתחיל תהליך שאנשים חושבים שהעליון אינו המקום היחיד להביא אליו הכל. התהליך שרצים לעליון בכל עניין ומצפים לישועה יוצר תסכול, יש להפעיל לחצים על ערכאות נמוכות שייתנו מענה".

תגובה: מדי שנה נפתחים בעליון כ-12 אלף תיקים

בחלק מהמקרים משתהה מתן פסק הדין בעתירות לבג"ץ בשל העומס הכבד המוטל על השופטים בהליכים אחרים - כך מסרה בתגובה הנהלת בתי המשפט. עוד נמסר כי מועד מתן פסק הדין בכל תיק הינו פועל יוצא של שורה של שיקולים הקשורים, בין היתר, במהות העניין, דחיפותו, חשיבותו ומורכבותו והזמן שחלף מפתיחת ההליך ומהדיון האחרון. בחלק מהתיקים העיכוב נובע מהמתנה להחלטות ממשלה או לתהליך חקיקה.

עוד נמסר כי בבית המשפט העליון נפתחים מדי שנה קרוב ל-12 אלף הליכים מסוגים שונים, מתוכם 2,500 תיקי בג"ץ וכי מדובר בהיקף עצום של תיקים, שמשפיע על משך זמן ניהול ההליכים גם בתיקי בג"ץ. מספר תיקי הבג"ץ הממתינים נכון להיום לפסק דין וחלפו למעלה משישה חודשים ממועד הדיון האחרון, עומד על 54 תיקים לערך המהווים כ-0.3% מהתיקים שנפתחו מינואר 2001 ועד היום, לאורך התקופה האמורה.

באשר לנתון שלפיו הנשיאה ביניש והשופטת פרוקצ'יה מככבות ברשימת העיכובים נמסר על ידי דוברת בתי המשפט כי מטבע הדברים, בתיקים מורכבים יושבים לא פעם השופטים הוותיקים יותר. כמו כן, השופטים הוותיקים יושבים גם בהרכבים מורחבים. לנוכח העובדה שרוב שופטי העליון פרשו משנת 2001 הרי שהשופטים הוותיקים יותר ישבו באופן יחסי ביותר הרכבים שדנו בתיקים שטרם ניתן בהם פסק דין. אין בכך כמובן כדי להוות אינדיקציה כלשהי לכך שפסק דין זה או אחר נכתב על ידי שופט זה או אחר דווקא.



המקום המיועד למוזיאון הסובלנות בבירה. עיכוב הבנייה על ידי בג"ץ עולה 5 מיליון שקלים בחודש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות