בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעל לחשכת התהום

צירוף מפתיע של רכות ואומץ לגעת בנקודות של כאב וקונפליקט. פניה ברגשטיין, מאה שנים להולדתה (1908-1950)

תגובות

בקליפת האגוז של התרבות הישראלית היה עוד מקום גם לתרבות מקומית - תרבות של אזור אחד שיצר לעצמו ספרות משלו, מוסיקה משלו ומעין יחד של רוח-מקום. לא היתה זו תרבות שוליים שהודרה מן המרכז, והיא לא הוכחשה ואיש לא בז לה. ההפך - היא היתה מרכז לעצמה ומה שנוצר בה התפרסם והתפשט מסביבה והפך לא פעם למפורסם ואהוב במיוחד. זהו העמק, עמק יזרעאל שבין שנות ה-20 לשנות ה-60 של המאה הקודמת.

העמק היה מקום של תרבות שלא נוסד על מה שנוצר ונקבע בחבורותיה של תל אביב; הוא נבדל ממנה והיה בפירוש מקום אחר, מודע לייחודו, ונוצרה בו, לאורך שני דורות, מסורת של ממש - היא שירת העמק. הכוונה אינה לשירי העמק המפורסמים נוסח "שיר העמק" של אלתרמן וסמבורסקי, או "שדמתי" ו"על גבעות שייח' אברק", וגם לא לשירה החזקה שכתב שלונסקי - על חוויית העבודה בעמק - בפואמות "עמל" ו"יזרעאל". השירה הזאת נכתבה מגובה תיאורי וסגנוני עצום, וגם כשהיא נבעה מחוויה אישית-ממשית כשל שלונסקי, היא ראתה את העמק כממעוף הנשר, כמכלול המשתרע "מבית אלפא עד נהלל".

שירת העמק נכתבה בידי יושבי העמק ומגובה חייהם; היא דיבור אל המקום וממנו, אל הצמחייה שבו, החיות וההרים, על העבודה וחיי המשק, חילופי העונות ותלאות חיי העמק. לשירה הזאת היתה אם גדולה, שהיתה לה מעין עוגן ומקור של סגנון - רחל. וכל משוררי המקום התייחסו ברגש רב לנביעתם ממנה - פניה ברגשטיין, יהושע רבינוב וזרובבל גלעד. וצריך לדייק: שירת העמק אינה רק ספרות. היא שירה ומוסיקה החיות בקרבה גדולה זו עם זו. היו בעמק מורים רבי השפעה למוסיקה כמשה כרמי ומלחינים-משוררים כמתתיהו שלם והבולט והמשפיע שבהם היה יהודה שרת - בשיריו המולחנים ובעיקר ביצירת המופת הגדולה שלו - ליל הסדר של יגור. האחרונה במסורת הזאת היתה נעמי שמר. ואי אפשר להפריד את השירים והמוסיקה הזאת מן הטבע ומן הדיבור על הטבע ועל עבודת האדמה כפי שהוא צמח בעמק - מא"ד גורדון ונוח נפתולסקי ועד טוביה קושניר.

ועוד דיוק: ה"עמק" של שירת העמק אינו רק עמק יזרעאל הגיאוגרפי. זהו המקום הרחב שבו שולטים האב והאם הגדולים - הגלבוע והכנרת - ובו חיו בתוך סמל; סמל חדש ונדיר בתולדות היהדות - מקום שבו עצם המגע בקרקע וגידול הדגן והפרי הם עבודת קודש המשולה לבניית בית המקדש. קודש הקודשים הוא הכנרת שבמזרח: "ירדה השבת אל בקעת גינוסר" (יהושע רבינוב). שלושת הרגלים נחגגו בעמק ברצינות ובהפלגה יצירתית שחרגו מכל קלישאה או ציווי מגבוה. ליל הסדר של יגור וחג השבועות שנחגג ברמת-יוחנן (של מתתיהו שלם) היו טקס-אורטוריה-מחזה שהפכו את הקיבוץ כולו לאירוע משיחי ואיש לא ליגלג על הגובה הספרותי-דתי והשגב הסגנוני של המוסיקה.

בשונה משירי העמק המזומרים בארץ כולה, שירת העמק היא שירת אנשי העמק למען עצמם - הם יצרו ציוויליזציה של חינוך ותרבות, רוחשת פעילות ומודעות חינוכית, חוברות ושירונים ומסורות שבעל-פה. משהו ממנה חי ורוחש עדיין בישובי העמק, מותקף אנושות בידי כוחות-על מסוגים שונים, אבל הוא אינו נחלת העבר בלבד ואולי הוא רק משנה את צורתו.

פניה ברגשטיין היא מן הדמויות המרגשות ביותר בתולדות שירת העמק. רוב ילדי הארץ, והיום לא רק ילדי ההתיישבות ההיא, יודעים בעל-פה את הספר שליווה אותם בין גיל שנה ושנתיים: "בוא אלי פרפר נחמד". מעטים הדברים שנכתבו לגיל כה רך והתגלו כאמינים ונכונים בדיבורם במידה כזאת. רוב הגדולים כבר שכחו בוודאי את שמחת החרוז הילדותית, אבל גם הם עשויים להבין במה החרוז "ליקקה - נשיקה" (בשיר "לפרה האדומה...") הוא חזק ועמוק ונכון בחושניותו הראשונית. ורבים יודעים היטב את תרגומה הנהדר ל"פתחו את השער" של קדיה מולודובסקי (גם אם רובם אינם יודעים שהיא תירגמה אותו).

אבל יצירתה של ברגשטיין לא היתה רק לפעוטות. היא כתבה היטב גם לילדים - "ניסע אל השדה" או "רחלי עמוס ואילנה" ובמיוחד אוסף הסיפורים "חרוזים אדומים", שהם מן הסיפורים המצוינים והמעמיקים ביותר שנכתבו כאן לילדים בני שבע עד עשר. יש בהם אותו קשב רציני לילדים כבשירי הפעוטות וצירוף מפתיע של רכות ואומץ לגעת בנקודות של כאב וקונפליקט. והכל כתוב בעברית צלולה וישרה; שפה המביטה ישר בעיניים. כל יצירתה - מ"בוא אלי פרפר נחמד" ועד שיריה למבוגרים (בקבצים "בציר", "אסיף" ו"עבים חולפות") - טבועה בחותם שירת העמק, כשהיא ממלאה אותה בחוויה אישית-נשית מעודנת וטרגית.

פניה ברגשטיין נולדה בשצ'וצ'ין שברוסיה הלבנה ובגיל שמונה-עשרה התגלתה בה מחלת-לב קשה שהחמירה במהירות. ב-1930 היא עלתה עם בן-זוגה אהרון וינר והם התיישבו בקיבוץ גבת, שבו עבדה כמדריכת נוער וגם בעבודות החקלאות עד שמחלתה אילצה אותה לעבוד כתופרת במחסן הבגדים. בחמש השנים האחרונות לחייה הקצרים היתה רתוקה למיטתה.

שיריה הם שירי נוף מלאי פרטים, מגע אינטימי בעצים, שבילים ובעלי חיים, אבל בכמה מהם מתגלה הקרע הכפוי עליה מתוקף מחלתה ומתוכו - זעם גדול על עבודת המתפרה הנראית כמו ביצוע אטי של גזר-דין: "עת כל תא קטן בישותך/ יקראך לקום ולתוך זה הבקר/ לנסך את צהרי חייך שוקקים -/ בהכנעה ראשך הרכן תרכיני/ ואת פעמי רגליך הכמהות והצמאות/ לבין ארבעה קירות צרים תשימי./ ושם, בתקתוק רהוט ומחצף של מכונה/ את חלומך זה הזועק ומתיפח תחרישי,/ ובמספרים גדולים וארכים/ גזרי הבד במר לבך תזללי.../ וידך במתק נקמה ובשמחה לאיד/ את חלקת הבד המצחירה גוזרת,/ כמו היה הבד גזר דין נתן מעל -/ ואין קורע" ("בקרים").

ברגשטיין הגיבה בלהט על הידיעות הבאות מאירופה מאז 1938 והיא הקדישה שיר ארוך ומרתק לידיעה על אודות ילדים שהושלכו ונרצחו בתוך יער, ובו היא מנסחת רעיון שהפך בהמשך למודעות תרבותית מקיפה - על כך שתרבות אירופה כולה (המגולמת בשיר באגדות היער של גרים ואנדרסן) מאבדת את תוקפה וערכה במהלך החורבן של מלחמת העולם.

יש לפניה ברגשטיין קול מובחן; ערני ביותר, ועם זאת - מחויב לדיבור הנאיווי, באותו מובן עמוק שפרידריך שילר דיבר עליו: הנאיווי הוא החי ושלם עם הווייתו בחייו. זו המחויבות הרוחשת גם בשירי "העם" של ביאליק ולאה גולדברג וממלאה גם את דפי "אסיף" בשירי כלות וחתנים ואמהות מלאי משובה ויצריות. זה הקול הנשמע במלוא חדותו בנודע שבשיריה, שזכה גם להלחנה (דוד זהבי) שלא זו בלבד שלא העיבה על ערכו, אלא זרמה עם זרמו בדיוק והבליטה היטב את הקול הזה - "ניגונים", שהוא בוודאי מגדולי השירים שנוצרו במקום הזה. אזכיר רק את ביתו האחרון, שלא כולם זוכרים אותו, המעלה את הקרע העמוק שביסוד חייה של ברגשטיין ובחיי כל השרים אותו: "כל הגה יתם וכל צליל יאלם -/ בי קולכם הרחוק כי יהם./ עיני אעצם - והריני אתכם/ מעל לחשכת התהום".



פניה ברגשטיין. בוא אלי פרפר נחמד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו