בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נופים של סיציליה באמצע חיפה

בעיר שארובות המפעלים הפטרוכימיים הפכו לה לסימן היכר מסתתר ואדי א-סיאח, פנינה נופית פראית. אי ירוק בכרך, כתבה ראשונה בסדרה

תגובות

ואדי א-סיאח, בדרום-מערב חיפה. המעיין "עין אל-פרג'" הנמצא במקום נחשב כבעל תכונות מרפא עוד מימי אלישע הנביא / תצלום: ירון קמינסקי

"אנא בינת אלוואדי" - אני בת הוואדי - הכריזה בחיוך ג'יהאן אבו עבאס, 27, המתגוררת עם משפחתה בבתים הבודדים בשולי ואדי "א-סיאח" ("המשוטטים" בערבית) בחיפה. במשך רוב שנות נעוריה היא שנאה את המקום שבו היא גרה. היא לא הבינה מדוע הוריה בחרו לבנות את ביתם במקום מבודד בשולי העיר. "הייתי מנותקת מכל החברות שלי. לא היו פה גני משחקים ולא תחבורה מסודרת וכילדה העדפתי להיות אצל סבתא שגרה בחיפה", סיפרה. היום, לא עולה בדעתה לחיות מחוץ לוואדי. אבל אפילו היא מרגישה כי "ואדי א-סיאח", שנמצא בין שכונותיה של העיר, הוא לא ממש חיפה.

בעיר הסואנת, שארובות המפעלים הפטרוכימיים הפכו לה לסימן היכר, מתחת לפאבים עם המוזיקה הבוקעת בעוצמה מהרמקולים, נחה לה, בדמות הוואדי, פנינה נופית פראית שמזכירה כפרים ביוון או סיציליה. בין הפשטות של בתי משפחת אבו עבאס לבין עצי החרוב, האלון ושיחי החלבלוב, מצלצלים הפעמונים על צווארי העזים הרועות. מי מעיין מזרזפים דרך מפלים ושרידי תעלות לבוסתן פרי הדר, רימונים ותאנים שהיה עד לפני קום המדינה בית הנופש של משפחת אל חיאט, משפחה חיפאית אמידה.

מקום של כולם

במשך השנים הבוסתן הוזנח וכמש. בריכות המים והתעלות העלו עובש, וצמחייה פראית השתלטה על ערוגות צמחי התבלין. הטרסות והמבנים ששימשו את פועלי הבוסתן התפוררו עם השנים. מי המעיין שזרמו בתוואי הטבעי, נוקזו לצינור לפני כעשור ע"י המסדר הכרמליתי ונפלטו בנתיב מלאכותי. המסדר, שפעל בוואדי ברובו במאה ה-13, תיכנן גם להקים מרכז דתי וסלל כביש אספלט על סלע הגיר והצמחייה שמסביב. הפרויקט לא הבשיל, אך הפגיעה בטבע בולטת עד היום.

למרות זאת, הפך הוואדי למוקד לעלייה לרגל לקבוצות תלמידים, בני הדתות השונות שבחרו להיטבל במי אחד המקווים, צעירים שבאו להתבודד או כאלו שהחליטו שחיי הישרדות אפשר להגשים גם בחיפה, ולא רק בקריביים. תושבים רבים ממשיכים לשתות ממי המעיין.

ואדי א-סיאח נמצא בדרום מערב חיפה. תחילתו בשכונות שעל הכרמל וסופו בשכונת מחנה דוד ובתי הקברות הסמוכים. ד"ר ג'וני מנסור, היסטוריון חיפאי ומרצה בחוג להיסטוריה במכללה האקדמית בית ברל, סיפר כי מקורו של השם בערבית במאה ה-13, כאשר נזירים כרמליתים שוטטו בוואדי, חיו חיי התנזרות ממותרות וחומרנות.

במדרון הנחל ישנם מספר מעיינות. המפורסם שבהם נקרא "עין אל פרג'" (מעיין הישועה). ד"ר מנסור מסביר כי רבים מייחסים למימיו סגולות מרפא מימי אלישע הנביא, שלפי המסורת, הרווה את צמאונו במעיין. הכרמליתים בנו מנזר בוואדי והשתמשו במערות "קומתיים" שנכרו בטבעיות בסלע כמקום תפילה, מחבוא וקבורה.

לשקם את הוואדי

זה עשרים שנה קיימת תוכנית לשיקום הוואדי והפיכתו לאתר בילוי ירוק בעיר. עם זאת, גם השנה שיקום הוואדי אינו מתוקצב בתקציב העירוני. בעיריית חיפה מסרו כי הם מנסים לגייס תרומות. "יש לוואדי פוטנציאל סביבתי, דתי ו'נופשי' אדירים", הסביר אדריכל הנוף, גיל הר גיל. "ישנו מסלול הליכה, אמנם לא מפותח, אבל אתה שוכח שאתה נמצא בעיר". לפי תוכנית משרד אדריכלות הנוף "הר גיל-גרינשטיין", בשלב הראשון, ישוקמו הכניסות של הוואדי ממזרח ומערב, וייהפכו למזמינות יותר. בשלב השני, ישוחזר הבוסתן. "זהו בוסתן ייחודי מאוד וטיפוסי לים התיכון. החקלאות שבו היא ערבית שהתבססה על צמחי מרפא ותבלינים, פרי הדר ועצים שיצרו צל ומקום נעים לשבת בו", הסביר הר גיל במהלך סיור בוואדי. "המטרה היא להזמין את התושבים לוואדי לשהייה ופנאי בגן שהוא לא קונוונציונלי וליהנות מטבע בלב העיר".

סעיד עודה, בן 81 משכונת כבאביר האחמדית המשקיפה על הוואדי, רועה את העזים שלו בוואדי כבר שבעים שנה. הוא זוכר את ימי הקיץ שבילה עם עובדי הבוסתן בצל עצי התפוזים והתאנה. "זה היה גן עדן. העברתי שעות רבות מתחת לעצים פה בימי הקיץ. אכלנו פירות, היה אוויר טוב פעם שהגיע מהים, לא כמו היום", סיפר עודה, למרות הבריזה המנשבת.

סמוך לבריכת מים ישבו צ'רלי, יולי ובני, חיפאים בשנות העשרים לחייהם. "חיינו פה חודשים. הסתפקנו במעט חומריות ויותר רוח", הסביר צ'רלי. מדי פעם הם וחברים נוספים באים לוואדי, "מתבודדים ומתאחדים", כפי שצ'רלי הגדיר זאת. "זה עורק ראשי. הרבה מטיילים עוברים פה, צעירים שמגיעים לכאן לטבול בבריכת המים, לאכול אורז ולקבל שיחת רוח ונפש", הוא אמר. "המסר של הוואדי הזה הוא להחזיר את האנשים לשבת ביחד ולשוחח", הסביר צ'רלי, בהתייחסו לשמו העברי של המקום, "ואדי שיח" (עיוות של השם הערבי). "מגיעים לפה אנשים מכל הגוונים והעדות - מוסלמים מכבאביר, יהודים ממחנה דוד ונוצרים. וכולם מדברים".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו