בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חטאיו של בורר

תגובות

>> בפסק דין שניתן באחרונה על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, רות שטרנברג אליעז, הוחלט להעביר בורר מתפקידו מטעם אחד ויחיד: הבורר נתן ארכה לצד אחד להגיש מסמכים מעבר למועד שנקבע בידי הבורר עצמו בעבר, וללא קבלת תגובת הצד שכנגד. פסיקת בית המשפט חריגה ומרחיקת לכת ביותר.

הבורר, שאינו משפטן, מינה רו"ח לעריכת בדיקה חשבונאית לפי מסמכים שימציאו לו הצדדים. בפסק ביניים קבע הבורר: "היה והחומר לא יועבר לרו"ח סוסובר עד ליום 15.12.06, תבוצע הבדיקה על סמך החומר שיהיה בידי רו"ח סוסובר במועד זה".

המשיבים לא העבירו את המסמכים לרו"ח עד המועד הנדרש, ולאחר כשבוע ביקשו ארכה של שבוע להגשת המסמכים. הבורר אישר את בקשתם מבלי שנתקבלה עמדת המבקש לבקשה. בהחלטה מיום 24.1.07, נתן הבורר "אורכה אחרונה" למשיבים להמציא את המסמכים עד ה-31.1.07, וחייב את המשיבים בתשלום הוצאות למבקש בסך 5,000 שקל. על החלטה זו הגיש המבקש בקשה להעברת הבורר מתפקידו, שכן התנהגותו "מנוגדת לעיקרי הצדק הטבעי", והוא אינו ראוי לאמון הצדדים. לטענתו, נשללה ממנו הזכות להתחשבנות לפי המסמכים שהוגשו לרו"ח עד 15.12.06.

בית המשפט המחוזי בירושלים החליט, כאמור, לקבל את הבקשה ולהורות על העברת הבורר מתפקידו, שכן הוא נהג שלא כהלכה "במתן ארכות חוזרות למשיבים להגשת מסמכים", בניגוד לקביעתו שלו בפסק הביניים, וללא קבלת עמדת הצד השני ביחס להארכת המועדים. בית המשפט ביקר את הבורר בחריפות, וקבע כי "מדובר בהתנהגות פסולה לפי כל מבחן אוביקטיווי"; וכי "נופצה מראית פני הצדק", גם אם הבורר פעל "בתום לב" ומניעיו היו "ראויים".

סבורני, שפסק הדין החריף והקיצוני של בית המשפט אינו משקף נאמנה ונכונה לא את המצב המשפטי לאשורו ולא את צורכי מוסד הבוררות ומטרותיו. בפסיקת בתי המשפט נקבע, כי הסעד של העברת בורר מתפקידו "הינו סעד חמור, הניתן בנסיבות חריגות. מדיניות שיפוטית רצויה מכתיבה עידוד אכיפת הסכם בוררות תקף, תוך מתן כבוד למעמד הבורר". חוששני, שלא לפי אמות מידה אלה נהג בית המשפט כלפי הבורר במקרה דנן, אשר כל פישעו וחטאו היו מתן ארכה בת כחודש וחצי בסך הכל להגשת המסמכים, וכזאת הוא עשה מבלי לקבל את עמדת הצד השני, ככל הנראה בטעות (כאמור, הבורר לא היה משפטן).

האם התנהגות כזאת, שאף בית המשפט קבע כי נעשתה בתום לב ומתוך "מניעים ראויים", היא אכן כה "פסולה" שתוצאתה "ניפוץ מראית פני הצדק"? או שמא דווקא העברת הבורר מתפקידו בגין מחדלים, הנראים בעיני טכניים למדי, היא שפוגעת במראית פני הצדק ותגרום לביטול הליכי הבוררות או לצורך במינוי בורר חליפי? מה הנזק שנגרם, בסופו של דבר, להליך המשפטי כתוצאה מהארכה הלא ארוכה שניתנה למשיבים להגשת המסמכים, תוך חיובם בהוצאות כבדות? וודאי פחות מהנזק שנגרם עקב פסילת הבורר והצורך להפסיק את הבוררות.

והערה נוספת ומתבקשת. אילו נקט הבורר יד קשה וקפדנית והיה נמנע מלתת ארכה כלשהי, סביר להניח שבית המשפט היה מבטל החלטה שכזאת, כדי לאפשר לבעל דין את יומו בהליכי הבוררות. וכבר היו פסיקות מעולם.

בפסק הדין נכתב כי "תם עידן הבוררות..." (הספציפית). חוששני, כי פסקי דין מחמירים כאלה לא יעודדו פניה להליכי הבוררות, ויביאו להגברת העומס על בתי המשפט. (הפ006342/07/ פנחסי נ. רשת וש' דגן)

הכותב הוא שופט בדימוס ומכהן כנשיא המוסד הישראלי לבוררות עסקית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו