בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כולם היו תלמידיו

תגובות

איש התיאטרון ניסן נתיב נמצא אתמול ללא רוח חיים בביתו בתל אביב, בן 86. ארונו יוצב מחר ב-11:00 בתיאטרון "צוותא" בתל אביב, משם ייצא מסע הלווייתו. ביום העצמאות הקרוב הוא היה אמור לקבל את פרס ישראל על תרומתו רבת המשמעות בחינוך של דור יוצרים ושחקנים המאיישים את במות התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה בישראל.

מותו של נתיב היה פתאומי ונודע אתמול לפנות ערב בעקבות פגישה שאמורה היתה להיערך בינו לבין הבמאית הצעירה אורי אגוז. אגוז ניסתה לשנות את מועד הפגישה, אך ניסיונות ההתקשרות לא נענו. כשהגיעה לביתו הדלת לא נפתחה. היא הזמינה מנעולן שפרץ את הדלת ומצא את ניסן ללא רוח חיים. טרם ברורה סיבת המוות, אך ההנחה היא שמת מדום לב בלילה שבין שבת ליום ראשון, לאחר ארוחת הסדר שעשה בבית חברים.

עם היוודע מותו נאספו עשרות מתלמידיו הרבים בסטודיו ברחוב הרצל בתל אביב.

"אני מתקשה להאמין", אמר אתמול מיקי ורשביאק, המנהל האדמיניסטרטיווי של הסטודיו של ניסן נתיב, "עוד ביום חמישי הוא בחן סטודנטים עד שעות הערב. הוא היה מרוגש מאוד מהמסיבה שתוכננה עבורו לקבלת פרס ישראל. הוא לא הפסיק לעבוד".

נתיב נחשב למחנך גדול שהשפיע על דורות של יוצרים ושחקנים. את הסטודיו, שהפך לגורם המשפיע על העשייה התיאטרונית בישראל, הקים ב-1963 במרתף קטן ברחוב ריינס בתל אביב.

מאז הפך הסטודיו לביתו ומשפחתו והסטודנטים היו לילדיו. איש צנוע מאוד היה נתיב. התגורר בדירת חדר וחצי שכורה בתל אביב. כשנודע לו על הזכייה בפרס ישראל הגיב ש"הפרס לא מתאים לי כל כך. מנטלית, הממסד ואני לא פעלנו יחד".

ובכל זאת, למרות שלא ראה עצמו חלק מהממסד הוא זכה לפרס הגבוה והיוקרתי ביותר שהממסד מעניק.

נתיב נולד ב-1922 באמסטרדם. שמו המקורי הוא נוטוביץ'. את התיאטרון הישראלי הוא מלווה 65 שנים כשחקן, במאי ומורה.

ולמרת זאת, נחשב לנביא הזעם של התיאטרון הישראלי. למעשה, הוא מעולם לא היה מרוצה ממנו. אם מסיבות אידיאולוגיות כמו שיטות המשחק של סטניסלבסקי הרוסית ושל לי שטרסברג האמריקאית - בעוד שהוא מצדד בשיטה האירופית; או משיטת ניהול התיאטרונים, שאת המנהלים שלהם כינה 'מקדמי מכירות'. כשהוא נשאל מהי הצגה טובה בעיניו השיב: "זה דבר נדיר שיכול לרגש אותי".

אתמול ביכו אותו מוקיריו ומעריציו על שלא זכה לקבל את הפרס בטקס יום העצמאות. "חבל שחיכו כל כך הרבה זמן, חבל שהוא לא זכה בפרס כבר לפני 15 שנה", אמר הבמאי מיקי גורביץ', "בכל זאת, אני שמח שידע שהוא זכה בפרס".

גורביץ' הוא מהאנשים המקורבים והמזוהים ביותר עם נתיב. "אני מרגיש כמו שהרבה אנשים מרגישים, שעם מותו של נתיב נגמרה תקופה. ניסן היה ציר מסוים שסביבו היו חיינו. ניסן וכל מה שהוא סימל היה מאוד משמעותי להרבה אנשים. אני בטוח שהאישיות שלו תקרין על דרכו של הסטודיו שימשיך להתנהל ברוחו".

בוגרת הסטודיו, קרן מור, אמרה אתמול: "הוא היה המורה הכי משמעותי שהיה לי בחיים ולא רק בתחום המקצועי. בשיעור הראשון שלי בסטודיו אמר שמותר לטעות. הוא איפשר להסתכל על המציאות במבט לא שגרתי, כדי למצוא בה לא את המובן מאליו".

לדברי מור, "חבר טוב שלי ציטט משפט שניסן נהג לומר: 'אני משלם בסיפוק את מחיר החופש'. לדעתי הוא התכוון לכך שהיה נביא זעם".

איש התיאטרון ערן בניאל, שהיה מורה ובמאי בסטודיו: "ניסן נתיב הוא איש ענק שהלך, מודל שאיננו יותר. הוא הסיפור של מדינת ישראל".

ציפי שוחט



נתיב לאחר ההכרזה על זכייתו בפרס ישראל, לפני כחודשיים


ניסן נתיב ב-1981



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו