בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראלי-עיראקי, יהודי-ערבי או מזרחי?

"הגיע הזמן לבחון את השתלבות העיראקים בחברה", מסביר ד"ר אורי כהן את ההחלטה לקיים "כנס עיראקים" באוניברסיטת ת"א. הדוברים השונים היו מאוחדים בהתנגדותם להגדרה "יהודי-ערבי": "זו הגדרה מטעמי אופנה ופוליטיקה", הכריז פרופ' ששון סומך

תגובות

באולם אוניברסיטת תל אביב הידהדה ביום שני התייפחות כינור. המנגן, יאיר דלאל, הדגים את כוח היצירה של האחים צאלח ודאוד אל כויתי, מענקי המוזיקאים שצמחו בעיראק. במיומנות רבה ובעדינות שלט דלאל בנגינה, ונזהר שלא להביא את הקהל הנרגש לבכי.

הופעתו של דלאל היתה חלק מכינוס אקדמי שהתקיים השבוע באוניברסיטת תל אביב, ונשא את הכותרת "כנס העיראקים". "באחרונה היה כנס על אשכנזים בבית ברל ולפני כמה שנים היה כנס שהוקדש ליקים, ושאלתי את עצמי למה שלא יהיה כנס אקדמי על העיראקים", מסביר ד"ר אורי כהן, מהמכון לחקר הציונות בישראל. לדבריו, "זו קבוצה שעלתה לישראל בראשית שנות ה-50, כשהיא מונה כ-130 אלף איש, והגיע הזמן לבחון את השתלבותה בחברה הישראלית, המקורות התרבותיים שלה ואת זהותה".

"זו הפעם הראשונה שהאקדמיה מתייחסת ברצינות מלאה ומקיימת כנס על עיראקים", אומר בסיפוק פרופ' ששון סומך, אמריטוס לספרות ערבית באוניברסיטת תל אביב ויו"ר הוועדה האקדמית שאירגנה את הכנס. "אירועים כאלה מתקיימים בדרך כלל במרכז למורשת יהדות בבל ולא בפורום אקדמי. אני חושב שכנס כזה מקומו באוניברסיטה, שהיא משוחררת מצנזורה ומחשיבה מגויסת, ויכולה לפתח דיון מעמיק וביקורתי". לכנס הוזמנו חוקרים במגוון תחומים, כמו סוציולוגיה, היסטוריה וספרות. "זו גם ללא ספק הפעם ראשונה שהאקדמיה עוסקת ביצירות של יהודים עיראקים שכתבו בערבית ובעברית באותו כובד ראש ועומק, כמו סמי מיכאל, השמור לדיון ביצירתו של עמוס עוז", מציין סומך.

סירבו לגור בפריפריה

ד"ר אסתר מאיר-גליצנשטיין, מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון, המתמחה בחקר יהדות עיראק, מבהירה כי חשיבות קיום הכנס היא בפירוק הדיכוטומיה מזרחים-אשכנזים, ובהתבוננות מעמיקה יותר מאשר הסתפקות בהגדרה המכלילה "מזרחים". "כשבוחנים נתונים על מצב סוציו-אקונומי, אזור מגורים, רמת השכלה ורמת הכנסה עולה כי העיראקים הצליחו להתמקם בתוך עשור מאז הגעתם ולהשתלב במעמד הבינוני", היא אומרת.

"שאלתי את עצמי איך אפשר להסביר את המיקום המיוחד שלהם בעשור הראשון לחיי המדינה במעמד הבינוני, בעוד שמזרחים אחרים נותבו למעמדות נמוכים", מספרת מאיר-גליצנשטיין, "אט-אט התחוור שהעיראקים סבלו מאפליה ומגזענות, אבל היה להם הון אנושי שאיפש ר לעשות את המעבר בהצלחה. בעיראק הם נהנו מהשכלה מודרנית בבתי ספר שהקהילה הקימה כבר מהמחצית השנייה של המאה ה-19, ההנהגה הקומוניסטית והציונית הצעירה עלתה והחלה לארגן הפגנות כבר בתחילת שנות החמישים בתביעה לזכויות הדיור ושיפור מעמדם - והעיראקים לא הסכימו לעבור לפריפריה ודרשו לגור באזור תל אביב".

החוקרת מוסיפה כי העיראקים הצליחו להשיג את מטרתם "כי בשנות ה-50 הממסד עדיין לא היה מאורגן, אבל כמה שנים אחרי זה - כשהגיעה העלייה ממרוקו ומתימן - השלטון שלח אותם להקים עיירות פיתוח והמנגנון הממסדי היה חזק מהעולים. העולים שהגיעו נהדפו לפריפריה מבלי יכולת אמיתית להתנגד".

מושבי הכנס היו גדושים בקהל שדיבר עיראקית מתובלת בעברית. נורית צדוק בת 65, באה עם בעלה בן ה-75, שעלה מתימן. "עליתי בגיל שמונה מעיראק", היא מספרת, "אני קוראת ולומדת על יהדות עיראק ומעריצה אותה ואת הסופרים והכותבים שלה, ולאחרונה התחלתי לרקוד ריקודי בטן אז גם את השירה. כמו כל בני הדור השני, עברתי את תהליך השתקת הרדיו כשאבא שלי ניסה לשמוע שירה ערבית בבית, ואת תחושת הבושה בלהיות עיראקית, אבל לשמחתי היום אני גאה בתרבות שלי".

נדמה שהדיון המסעיר ביותר היה מחאתם של מרבית הדוברים להגדרה "יהודים ערבים". הגדרה זו, שרווחת בעיקר בקרב אנשי הקשת המזרחית הדמוקרטית ואינטלקטואלים מזרחים, הצליחה להכעיס רבים. פרופ' סומך הדגיש כי "מי שמכריז על עצמו כיום 'יהודי ערבי' עושה זאת מטעמי אופנה ומניעים של פוליטיקה. אני מרגיש שיש נטייה להשתמש בזה כלאחר יד. בשבילי 'יהודי ערבי' זה אדם שנולד בבית יהודי דובר ערבית, חי בקהילה יהודית דוברת ערבית, ומתקיים בסביבה מוסלמית ערבית - כשהוא יודע ערבית ספרותית שהיא הבסיס של התרבות הערבית. על פי הקריטריונים האלה, מתחוור שכל אלה שמנפנפים במושג הזה לא למדו ערבית, לא דיברו ערבית ולא יודעים לקרוא בערבית".

אז האם יש זהות ישראלית-עיראקית? סמי מיכאל טען כי 99% מהזהויות שקיימות על פני כדור הארץ הם זהויות שנכפות. "אני שומע מכל הצדדים שאני עיראקי, אז אני מקבל את הדין שאני עיראקי", צחק, "ומה עוד שזה נכון". מיכאל הניח לעניין הזהות, והדגיש כי חבל שהחברה הופכת את הזיכרון העיראקי לנוסטלגי ודביק. לדבריו, החברה אינה מאמצת את החוכמה הייחודית שאפיינה את הקהילה היהודית בעיראק: להפוך לאריסטוקרטיה בעיראק מתוך כשרון לנהל משא ומתן עם הסביבה הערבית בה היא חיה. "זו הדרך להגיע להישגים מרהיבים, לא דרך הרובה, לא דרך המלחמה, דרך המשא ומתן עם הערבים", אמר.

געגועים לבגדאד

פרופ' סמי סמוחה, חוקר החברה הישראלית, אמר כי "יש זהות ישראלית עיראקית, אבל זה לא מה שחשוב. הזהות העיקרית המתחרה עם ארץ המוצא שלנו היא עדיין הזהות המזרחית. ומה שקובע את מצב החיים שלך ואת הגורל שלך זה עדיין החלוקה בין מזרחים ואשכנזים". לדברי סמוחה, "השסע החברתי מעמיק. ובישראל, ככל שאדם מצליח להתקדם הוא מאבד את הזהות שלו, כפי שקורה לעיראקים". סמוכה התנגח בתורו גם הוא עם ההגדרה "יהודי ערבי" וזכה למחיאות כפיים נסערות מהקהל כשאמר: "כל המושג הזה לא תופש במציאות. זה בשום פנים ואופן לא מקביל לערבי נוצרי, ויהודי בדת לא יכול להשתייך ללאום ערבי או לדת הערבית".

פרופ' חביבה פדיה, משוררת וחוקרת יהדות ותרבות עכשווית מאוניברסיטת בן גוריון אמרה: "הדבר הראשון שקורה במצב של דיכוי זה שאתה הופך את כולם לאותו דבר, כלומר כולם מזרחים, אבל המקוריות של העיראקיות, כמו שאנחנו רואים על הבמה הזאת, שהיא מבטאת כמה קולות וערוצים שונים לגמרי, ואי אפשר להגיד מה עיראקי יותר".

הדיון גלש אט אט לקהל ומישהו הציע את פתרונו לסכסוך הישראלי-יהודי-ערבי- עיראקי: "אני תמיד אומר שאני לא עיראקי, אלא שאני מעיראק". גבר אחר קם וביקש את רשות הדיבור. "אני יליד פראג", אמר בחיוך, "אבל אני חייב להודות שאחרי יומיים בכנס על העיראקים גם אני כבר מתגעגע לבגדאד".



עולים מעיראק מגיעים לישראל, בתחילת שנות ה-50. למטה: ד"ר אסתר מאיר-גליצנשטיין. כנס משוחרר מצנזורה


תצלום ותצלום ארכיון: ניר כפרי ובאדיבות המרכז למורשת יהדות בבל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו