בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"האויב התקרב לשכונותינו, ולה' הישועה"

הרב מרדכי הכהן תיאר את הקרבות בירושלים במלחמת השחרור, יום אחרי יום

תגובות

"העיר סגורה ומסוגרת. יוצא ואין בא. שמועות המגיעות מכל חלקי הארץ על המלחמות סוערות: יפו ובית שאן נכנעו. הלגיון הערבי התקיף התקפה קשה את כפר עציון, לחברים הלב יוצא. אומרים כי משה שרתוק חזר ועל פי בקשת אמריקה, הוא מבקש שאל יכריזו היהודים על מדינה - או שעל כל פנים יכריזו מחר ליל שבת קודש בחצות הלילה על מדינה יהודית. אספקת המים נפסקה מאז שבוע - חוסר המים הולך ומחריף. אומרים שהלגיון מוכן ומזומן תחת פיקוד האנגלים להכנס למלחמה. מנבאים ששם המדינה יהיה מדינת יהודה - אכן שם נפלא אך מדוע לא יהודה וישראל?"

את המלים האלה כתב ביומנו, הרב מרדכי הכהן, ביום חמישי, ד' באייר תש"ח, היום שלפני הכרזת המדינה. את היומן הקצר שלו הוא ניהל בימי המצור על ירושלים בחודשים שלפני הקמת המדינה, ובעת הקרבות הקשים שהתחוללו על קו התפר העירוני לאחר הקמתה, עשרות מטרים מביתו.

מרדכי הכהן היה איש "היישוב הישן", בוגר ישיבה למדן - אבל הוא לא היה חרדי טיפוסי. מילדות היה קורא גם ספרות חולין בשפות שונות, ב-1924 היה מעשרת התלמידים הראשונים במכון למדעי יהדות של האוניברסיטה העברית ובהמשך התנדב גם לגדוד העבודה וסלל כבישים. את בניו, ביניהם הח"כ לשעבר מטעם "העבודה", הרב מנחם הכהן והרב שמואל אבידור הכהן, שלח לישיבה תיכונית שלמדו בה גם לימודים כלליים. הוא עצמו התפרנס כמחנך ומנהל בי"ס, דיין, סופר ומוציא לאור של דו-שבועון בשם "נרות שבת". היומנים שכתב נמצאים כיום אצל נכדו, ד"ר אביעד הכהן.

בימי הלחימה העזים של יולי 1948 בין שתי ההפוגות שכפה האו"ם על הצדדים, ישראל והלגיון הערבי ("קרבות עשרת הימים"), נוהלו הקרבות הקשים ביותר על קו התפר בירושלים, כשמוצב בית מנדלבאום הצמוד למאה שערים שימש יעד מרכזי של שני הצדדים.

על יד ביתו של הכהן שבשיכון "בתי מונקאץ'" במאה שערים, עמד בית כנסת שניהל. "קירות בית הכנסת היו עבים", נזכר בנו, הרב מנחם הכהן, "אבל כשההפגזות היו מתגברות, היינו יורדים עם מזרנים למרתף, שהיה בשני מפלסים. אחד שימש כעזרת נשים". חלקים גדולים מהיומן מתארים את האווירה בבית הכנסת בזמן הקרבות. "עם שעת 'קבלת שבת' ההפגזה מתגברת עוד", כתב ב-9 ביולי, "עם כל זאת באים עשרות שכנים להתפלל אתנו מתפללים בהתלהבות עצומה ועמוקה ושרים 'לכה דודי' בשמחה מלבר ודאגה מלגו, הלב יוצא בתשוקה לדעת מה נשמע בשאר חלקי העיר ובכל החזיתות בארץ".

באותו יום, "עשה האויב כמה ניסיונות לפרוץ את קווינו, ואף הצליחו לחדור לקווים הראשונים ובית מנדלבוים עבר מיד ליד כמה פעמים בהתקפות והתקפות נגדיות בלילה הזה, בפעולות אלו הוצא משוריין אחד של האויב מכלל פעולה ע"י בקבוק מולוטוב, כי הפיאט נתקלקלה פתאום והקורבנות שלנו היו איש לח"י אחד הרוג. והרוג אחד ושני פצועים מצבאותינו. השכן יעקב וייספיש מספר כי הפצוע גרשון רוקח נפטר מפצעיו, הוא נפצע כשהלך כחבר החברא קדישא של הקהילה בהלוויית שבעת נפטרים לבית הקברות הארעי בסנהדריא, בדרך הומטר עליהם מטר יריות ושבו מבלי לקבור את המתים".

ב-16 ביולי, ערב שבת, כתב: "באמצע הסעודה שב מן החזית החייל קלמן בן ר' בן ציון ובפיו איומות. למן הבוקר הוא וחבריו, כעשרים איש, עומדים במערכה קשה מול כוחות אויבים עדיפים בבית מנדלבוים. עד שש בערב החזיקו מעמד, עד כי הרגישו שמעמדם הולך ומתרופף (הריצו בקשה אחרי בקשה כי ישלחו להם תגבורת ולא נענו) התאמצו והתגברו על האויב, אולם אחרי שנפצעו המפקד שלהם וסגנו וסגן-סגנו ראו כהכרח לעזוב וכן עזבו מגיני תחנת המשטרה גם הם את עמדותיהם. האויב התקרב אפוא קרבה יתירה לשכונתינו ולה' הישועה".

באותם ימים, במאה שערים גרו גם חילונים ודתיים-לאומים. צעירים רבים, ביניהם גם חרדים מהשכונה, לחמו בשורות ההגנה, אצ"ל ולח"י, ולאחר מכן בצה"ל. לעומתם, אנשי נטורי קרתא האנטי-ציונים התמידו בהתנגדותם להקמת מדינה והם יצאו בראשות רבם, הרב יוסף צבי דושינסקי, עם דגל לבן בניסיון להיכנע לכוחות הערביים. פרשה זאת תשמש לימים את דוד בן-גוריון כשתקף את החרדים על יחסם למדינה. "אבי התנגד מאוד למעשה הזה", מספר הרב מנחם הכהן, "הוא ידע שאף פעם לא יהיה קשר טוב אתם". מרדכי הכהן נפטר בירושלים, ביום העצמאות 1973. "בלילה לפני כן, כשהיו זיקוקים", סיפר בנו, "הוא אמר לי בחיוך, שאי אפשר לחגוג בלי פצצות".



הרב מרדכי הכהן בבית הכנסת בירושלים. למטה: נכדו, ד"ר אביעד הכהן עם היומן ומנזר נוטרדאם בירושלים לאחר הפגזה, 1948


תצלומים: טס שפלן / ג'יני, ארכיון "הארץ"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו