בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מודל 2008

עם טונות של אמביציה, גובה אימתני ותקרית בגד-ים מצערת אחת, הדוגמנית והמנחה השחורה טיירה בנקס הופכת במהירות ליורשת הטבעית של מרתה סטיוארט ואופרה ווינפרי. חיי זוהר של מותג בהתהוות

תגובות

לטיירה בנקס יש 275 חיוכים. כמו ספורטאי מצטיין ששיכלל לכדי שלמות קפיצה או זריקת בייסבול, בנקס התמקצעה בתורת החיוך. בסטוק שלה אפשר למצוא את "החיוך המופתע", חיוך ה"אני כועסת אבל עדיין מחייכת", החיוך "המפלרטט" והחיוך "המסחרי", שכמו כל השאר הונדס כשבנקס - בת 34 - החלה לדגמן בגיל 15. מתחילת הקריירה שלה, כשנתלשה באחת מתיכון קתולי לבנות בלוס אנג'לס לטובת פאריס, ועד הימים שבהם היתה חברה במועדון האקסקלוסיווי של דוגמניות-העל, מטופפת על המסלול בבגדים תחתונים של "ויקטוריה סיקרט" - היו החיוכים הנשק הסודי שלה. מניפולטיוויים, פתייניים ותקיפים. אחרי הכל, בנקס לא הפכה לדוגמנית כדי להיות מוזה למעצבים או בגלל אהבה גדולה מדי לאופנה.

"חיוכים באים לי בטבעיות, אבל התחלתי לחשוב עליהם כעל כישרון אמנותי שצריך לנצל", אומרת בנקס. "חקרתי היטב את הנושא. הסתכלתי במגזינים, התאמנתי מול המראה ושאלתי צלמים לגבי זוויות הצילום הכי טובות. עכשיו אני יכולה לשלוף חיוך לפי הזמנה". לבושה בג'ינס מתרחבים ומעיל חאקי צבאי עם חגורה, שמדגיש את גובהה ואת קימוריה, היא מדגימה את החיוך הכי מפורסם שלה, זה "עם העיניים". עיני החתול הירוקות שלה מצטמצמות ומתחילות לנצנץ, השפתיים נפרדות באטיות וחושפות שורה של שיניים מושלמות. קצת מלאכותי, אבל משכנע למדי. "את רואה?" היא אומרת בעודה מחייכת, "גם את יכולה לנסות את זה".

בצהרי יום בהיר באפריל עמדה בנקס בכניסה לתחנת הרכבת התחתית ביוניון סקוור במנהטן, בדרכה לצילומי חוץ לכבוד הפרק ה-500 של תוכנית האירוח שלה. בסתיו הקרוב יהיו לה שלוש תוכניות באוויר, כששתיים מתוכן יצרה ואת כולן הפיקה: הטוק-שואו היומי "המופע של טיירה בנקס" שעלה ב-2005, תוכנית הריאליטי המצליחה "טופ מודל" (בשמה המלא "דוגמנית-העל הבאה של אמריקה") שהחלה את עונתה ה-11 ונמכרה ליותר ממאה מדינות (בהן ישראל) וההרפתקה החדשה של בנקס, "סטייליסטה", שבה מתחרים 11 צעירים שאפתניים על משרת עריכה במגזין האופנה "אל".

כמו הגיבורה שלה, מלכת עקרות הבית מרתה סטיוארט, שאיפתה הגדולה ביותר של בנקס היא שהשם שלה יהפוך למותג - כזה שמאחוריו תפיסת עולם מסוימת. והמותג המתהווה "טיירה בנקס" עקבי לאורך כל שעות המסך שלה: היא רצינית לגבי שטויות, אמפתית ומעצימה, ותמיד-תמיד מכוונת לנשים צעירות, מכל הגזעים. היא שאלה את הילרי קלינטון על תפיסת הגוף שלה ("האם הסנטורית הילרי קלינטון מסתכלת במראה ואומרת 'הייתי רוצה להיראות יותר טוב?'"), על הדייט הראשון שלה עם ביל ועל שאיפתה לשנות את העולם. היא שיחקה כדורסל עם ברק אובמה אבל גם ביקשה ממנו לבהות בכדור בדולח ושאלה מה הוא רואה בעתידו (הוא אמר "הבית הלבן"). ובעוד תשוקתן הגדולה ביותר של המתחרות ב"טופ מודל" היא להיות מפורסמות, בנקס גוערת בהן ומרצה - לבושה בשמלה מינימלית - על הצורך במוסר עבודה מברזל ועל הגחמות של תעשיית האופנה. היא מבינה היטב שהקהל שלה רוצה בה גם כמודל להזדהות וגם כמודל לחיקוי, ומלהטטת במיומנות בין מורה לחברה טובה.

עם הילרי קלינטון באולפן הטוק-שואו. האם הסנטורית מסתכלת במראה ואומרת "הייתי רוצה להיראות יותר טוב?" / צילום: אי-פי

אבל אף אחת לא תזכה לקבל מבנקס אהבה ללא תנאי: מהבנות שלה היא מצפה לכל החיוניות שרק אפשר ולהליכה נאמנה בעקבותיה - לא פחות. המסר האופטימי שלה, מחוזק במנה גדולה של משמעת, הביא כצופים את אחד החתכים הדמוגרפיים הכי צעירים בשביל תוכנית טלוויזיה המשודרת בשעות היום. והמפרסמים מתים על זה. בעוד שכמחצית מהצופים של אופרה ווינפרי למשל הם בני 50 ומעלה, 65% מהצופים של בנקס הם מתחת לגיל 50 והשפעתה המרובה ביותר היא על צעירות מגיל תיכון ועד גיל 34. גם "טופ מודל" וגם תוכנית האירוח מושכות בסך הכל יותר מ-13 מיליון צופים בשבוע, קהל גדול יותר מזה של דיוויד לטרמן או מ"The View" של ברברה וולטרס. משתי תוכניותיה מרוויחה בנקס כ-18 מיליון דולר בשנה, ושווי נכסיה הכולל נאמד בכ-75 מיליון דולר.

כמו דוגמנית מצויה, בנקס חובשת פאות לעתים קרובות ומשנה פריזורה וצבע על בסיס כמעט יומיומי. יום אחד היא ילדת בית ספר ברונטית עם קוקו, ובמשנהו בלונדינית עם שיער שופע ופוני או תסרוקת א-לה פארה פוסט. "אהבתי כשאנשים היו חושבים 'אוי, נו, היא רק דוגמנית, היא פשוט תשב כאן בלי להוציא מלה'", אומרת בנקס בעוד מעצב השיער שלה, אוסקר ג'יימס, מסדר בעדינות את תלתליה האדמדמים-חומים. "כשהייתי דוגמנית, המכשול העיקרי שלי היה שהייתי שחורה ועגלגלה. כשנכנסתי לתחום ההפקה, המכשול העיקרי שלי היה שהייתי דוגמנית. אבל כמו שאני אומרת לבנות, כל מי שנמצא באיזושהי פסגה לקח סיכונים והתמודד עם ביקורת ועם קשיים. הם חושבים שאני רק דוגמנית? אני אראה להם מה זה".

נראה שהמיקס הזה בין זוהר לדרייב מושך מאוד. "אני חושבת שבאתי לעולם כדי להחדיר הערכה עצמית לצעירות", אומרת בנקס, מאוגפת על ידי שני שומרי ראש מגודלים, בזמן שהיא צועדת לקראת קהל מעריצים הולך וגדל ביוניון סקוור. הקהל מורכב בעיקר מנשים צעירות, שחורות, אסייתיות, הודיות, היספניות ולבנות. לזלי מונבס, נשיאה ומנכ"לית איגוד סי-בי-אס, אמרה לי: "ראינו עם טיירה את השינוי שחל בקהל. בעבר הקהל שלה היה בעיקר אפרו-אמריקאי, אבל קהל צופי הטלוויזיה הופך באופן כללי יותר ויותר עיוור צבעים, בעיקר צופים צעירים. זה דומה לדפוס שאנו רואים עם ברק אובמה והמצביעים שלו - לו ולטיירה יש כוח משיכה דומה לבני נוער".

למרות שהן מובנות בזהירות, כל תוכניותיה של בנקס נגועות באימפרוביזציה כאוטית למדי. כשהיא באולפן היא מעדיפה לא לקרוא מהטלפרומפטר, ואין חזרות. פעמים רבות היא מקצינה את המראה שלה, ובאופן קבוע מגוללת סיפורים על אהבות נכזבות ונפילות קרייריסטיות. תקלות תמיד יש: באחת התוכניות הובאה לבמה עוגה ענקית ואחד מגלגלי עגלת התה עליה היתה מונחת נפל, כך שהיא כמעט נמרחה על הרצפה. המפיקים רצו לצלם את הקטע שוב, אבל בנקס דווקא הכריזה: "אנחנו יפהפיים בחוסר השלמות שלנו".

במהלך הצילומים ביוניון סקוור, מיקם המפיק את בנקס ואת נבחרת הדוגמניות שלה בכניסה לתחתית. "לכבוד התוכנית ה-500 שלי", היא אמרה למצלמה, "אני מחלקת כרטיסי כניסה לרכבת. ומכיוון שאתם אף פעם לא יודעים את מי תפגשו בנסיעה, הנה כמה טיפים למראה עוצמתי בסאבוויי". נערה היספנית שמנמנה הוצגה לבנקס ולחבורתה, אוחזת נקניקייה עמוסה בבצל וחרדל. "אוי לא", קראה בנקס למצלמה. "יהיה לך ריח רע מהפה, ואת עוד עשויה לפגוש את בעלך לעתיד ברכבת!" היא הושיטה לנערה סוכריות טיק-טק בתוספת כרטיס נסיעה. הנערה חיבקה אותה. "עכשיו... תנענעי את הטוסיק שלך לרכבת", הורתה בנקס. הקהל הריע ברקע.

לאחר מכן התחוללו עוד כמה מיני-טרנספורמציות: נעלי טניס מגושמות הוחלפו בנעלי בלט שטוחות; צעיף כתום הכניס חיים בלבוש שחור לגמרי; ו"אחות עם עור חום" קיבלה מסג' עם קרם גוף ("אנחנו נהיות חיוורות אם אנחנו לא מורחות קרם גוף", אמרה בנקס בזמן שמרחה קרם על זרועה של הנערה).

אופרה ווינפרי. מאחורייך
צילום: אי-פי
כמה ימים לאחר מכן ישבה בנקס במשרדה בקומה ה-10 בצ'לסי, הסמוך לאולפן בו הוקלטה תוכנית האירוח שלה כבר 170 פעמים בעונה זו, מול קהל. השעה היתה שלוש בצהריים ובנקס ואנשי הצוות מחברת ההפקה שבבעלותה, Bankable, עמדו להתחיל בסיעור מוחות על הנושאים לתוכנית ה-500. בנקס לבשה שמלת סוודר רחבה, גרביונים שחורים ומגפיים עד לברכיים. היא מאוד גבוהה, ובדרך כלל חמושה בעקבים שגורמים לה להתייצב סביב ה-1.90. אלמלא היתה כה חושנית, היתה נראית כמו טום-בוי. בשונה מרוב הדוגמניות, נראה שלבנקס מזיז אם היא קולית או אופנתית - למרות שהיא גרה בדרום מנהטן וגדלה בלוס אנג'לס, נראה שהיא הרבה יותר מתחברת לשיק הסולידי של מרכז אמריקה.

ארבעת חברי הצוות, שלוש נשים וגבר, ישבו מול בנקס. הם דנו בלקט החגיגי של קטעים מתוכניות קודמות שיככבו בתוכנית ה-500. "אנחנו צריכים מישהו מעורר השראה", התחילה בנקס, כשהיא קוראת מהמחברת השחורה שלה, "כמו האשה שעשתה מייקאובר מוחלט לחייה מהתוכנית הראשונה ששידרנו". המפיקה אלכס דודה הינהנה ואמרה: "יש לנו אמא שהכנסנו לגמילה, יש לנו אשה שירדה במשקל ועכשיו היא מאמנת אישית ויש לנו את המעצב האלמוני שלבשת את השמלה שלו לאירוע מכובד".

"אוקיי, כמה קטעים כאלה אנחנו צריכים?"

דודה חשבה לרגע. "בטח שלושה", אמרה.

בנקס הסכימה וכתבה את זה במחברת שלה.

"וצילמנו המלצות של הילרי, ברק, ג'ון אדוארדס ומייק האקבי", אמרה דודה. כולם הופיעו ב"טיירה".

"אפשר לדבר איתם?" שאלה בנקס. "הם צריכים לקשור את ההערות שלהם למשהו שהם עשו בתוכנית, כדי לחבר את זה איכשהו".

"אני אבדוק את זה", אמרה דודה.

בנקס נראתה מודאגת. "אני חושבת שעדיין חסר לנו משהו סקסי, ואני לא מתכוונת למשהו מיני".

"מה עם החרטה הכי גדולה שלך, הרגע הכי מביך, סודות שמעולם לא חשפת?" אמר ג'ון רדמן, הגבר היחיד בצוות.

"אנחנו צריכים את הדבר האחד הזה שיגרום לנערה באיידהו לצפות בתוכנית", אמרה בנקס. "מה עם 'התחת השמן שלי'? כדאי לעשות עם זה משהו?"

בנקס. "אני חושבת שבאתי לעולם כדי להחדיר הערכה עצמית לצעירות"
צילום אימג'בנק / gettyimages
"נשקו את התחת השמן שלי" הוא הפרק הכי מפורסם וידוע לשמצה בתוכנית האירוח של בנקס. בדצמבר 2006, בעת צילומי "טופ מודל" באוסטרליה, צולמה בבגד-ים על החוף. זה היה צילום לא מחמיא בלשון המעטה, והצהובונים חגגו על זה בגדול. אחד מהם אף קרא לבנקס "רופסת-העל הבאה של אמריקה". בנקס רתחה. "זה באמת עיצבן אותי", אמרה לי באחת מפגישותינו. "מה שמפריע לי זה שהם אמרו שיש משהו לא בסדר בגוף של אשה אם היא לא סופר-רזה". בנקס לא נשארה חייבת. לבושה בבגד-ים, עם גוף של מיליון דולר, נשאה בטוק-שואו שלה נאום תוכחה סמי-פמיניסטי שבסופו הפאנץ' המתבקש: "אתם יכולים לנשק את התחת השמן שלי"'.

באחד מימי אפריל האחרונים, עמדה בנקס במעלה המדרגות באולפן ועמדה להתחיל בהקלטה. היא לבשה ג'ינס, טי-שירט ירוקה צמודה, נעלי התעמלות של קונברס ותיק גב. התפאורה באולפן מינימלית: במה עם מעין רצפת דיסקו מוארת, ספת חלקים צהובה, קירות מצופים בריבועים תפוחים והמון פלזמות. התוכנית הזאת הוקלטה מראש בתיכון לינקולן שבקוני איילנד. בנקס בילתה שם יום אחד, והמפיקים תרו אחר תלמידות עם סיפורים מוכי יגון ופוטוגניים שמוכנות להצטלם. אחת התלמידות, הסובלת מהתקרחות, עוברת הצקות אכזריות, אחרת לא יכולה להרשות לעצמה משקפיים חדשים, שלישית הוכתה על ידי החבר שלה. שלושתן קורבנות. הבריונים לא הוזמנו לתוכנית - זה היה הופך את הכל למסובך מדי.

כשאתה צופה באפיזודה כמו זאת של "טיירה", אתה מבין שאין בה גרם אחד של אירוניה. קל אולי ללגלג על תוכנית שבה נותנים לנערה שסובלת מהתקרחות פאה בלונדינית, אבל קשה גם שלא לבכות. אי אפשר להכחיש את עוצמת הרגשות של הנערות האלה, ובנקס מציעה סוג של גאולה: "הייתי מהילדים האלה שהציקו לאנשים", היא מודה בפני נערה מאוד גדולה ומאוד לא שמחה בשם בריטני, "והייתי גם מאלה שהציקו להם. את כל כך אמיצה". בכלל, היא מאוד מחוברת לתלמידת התיכון שבה. "אני חושבת על הזמנים האלה הרבה", אמרה לי לילה אחד במהלך ארוחת ערב ב"דל פוסטו", מסעדה איטלקית יוקרתית במנהטן. "אני אוהבת לאכול", אמרה בנקס - שמגדירה עצמה כמי שמתעניינת מאוד במזון גורמה - "אבל אני לא שותה. שתיתי אלכוהול רק פעם אחת שהייתי בת 12. מעט יין אפרסקים קר, בערך עד תחילת צוואר הבקבוק. חברה שלי שתתה את שלה, שתתה את שלי ואז התעלפה. זה היה הסוף של קריירת השתייה שלי".

היא גדלה באינגלווד, קליפורניה, פרוור מעורב. הוריה התגרשו, ואמה קרוליין לונדון, צלמת רפואית בלוס אנג'לס, פירנסה לבדה את טיירה ואת אחיה דווין. ביומה הראשון בתיכון "לב טהור" לבנות פנתה אל בנקס אחת התלמידות ואמרה לה "את צריכה להיות דוגמנית". "אמרתי, 'מה?!'" נזכרת בנקס. "הייתי מאוד רזה וקצת מגושמת. אמרתי לאמא שלי ובגלל שהיא היתה צלמת עשינו כמה צילומי ניסיון. בכיתה י"א כבר היתה לי סוכנות ודיגמנתי אחרי הלימודים לכל מיני קטלוגים. ואז סוכנות צרפתייה ראתה את התמונות שלי, והם אמרו 'זו הנערה שאנחנו רוצים להביא לפאריס'. אמי ואני הופתענו מאוד. היא לא באמת חשבה שזה יתפתח למשהו גדול".

לונדון, שהפכה בסופו של דבר למנהלת האישית של בתה, היתה אסטרטגית. "אמי אמרה, 'את לא תיסעי לפאריס בלי ללמוד קודם על התעשייה'", אמרה בנקס. "היא הסבירה לי שאני צריכה ללמוד את השמות של כל מעצבי השיער, הסטייליסטים, המאפרים, הצלמים, העורכים וכמובן מעצבי הבגדים. צפיתי בקלטות וידיאו של דוגמניות על המסלול. אמא אמרה 'זה לא רק זוהר - זה עסק'. ככה, כשהגעתי לפאריס הייתי מוכנה".

בנקס נסעה לבדה, ובעונה הראשונה שלה, ב-91', הופיעה ב-25 תצוגות אופנה, כולל אלו של איב סן לורן ושאנל. "הצלחתי, אבל חשתי מאוימת מהעיר", אמרה בנקס. "זה היה יפה מדי, יותר מדי בשביל האמריקאית ההמונית שאני. עד היום, וזה עצוב, אני יותר מדי המונית לאירופה. היינו ברומא לצילומים של 'טופ מודל' ואמרתי לסגן שלי בחברה: 'תסתכל על הארכיטקטורה המהממת הזאת!' אבל אם היה שם באמצע סניף של וונדיס או וולמארט - באם! זה היה אפילו יותר מהמם".

בנקס מופיעה אמנם בתצוגות בפאריס, אבל היא אף פעם לא נפלה כפרי בשל לעולם האופנה העילית. אחרי שתי העונות הראשונות שלה, לונדון התפטרה מעבודתה וטסה כדי להיות איתה. "אמי היתה אומרת: 'זוכרת את הבחורה שהיתה לוהטת בעונה הקודמת ולא נמצאת פה יותר? זו תהיה את. את כמו ספורטאית, הם יחפשו את הבשר הטרי הבא. את חייבת לחשוב על הסוף בהתחלה'". במקום להיות מודאגת או מבולבלת מכך, בנקס פשוט הסיטה את הפוקוס. "יכולתי לעשות את העבודה, אבל אף פעם לא הזדהיתי באמת עם עולם האופנה", אמרה בנקס. "זה כזה נפלא, וזה כזה לדבר במבטא אירופי כשאת מאוקלהומה. לבשתי שמלת ערב שעלתה 30 אלף דולר, אבל הרגשתי מחופשת. ראיתי שהבנות שמצטלמות לחברות קוסמטיקה וללוחות שנה בבגד-ים הרוויחו יותר מהבנות של האופנה העילית.

"התחלתי להסתכל על סינדי קרופורד. היא היתה בחורה של אופנת עילית, ואז בלי להרגיש הפכה להיות אול-אמריקן גירל. אף בחורה שחורה לא ניסתה מעולם להיות סינדי קרופורד. דוגמניות-על כמו אימן היו דיוות מאיימות - הן לא יכלו למכור לאנשים פפסי. ואני רציתי את הקריירה של סינדי, רציתי להיות הבת של השכן, הבת השחורה של השכן".

בערך בתקופה ההיא, אמצע שנות ה-90, בנקס התחילה להעלות במשקל. הסוכנות שלה הכינה רשימה שכותרתה "מעצבים שלא ייקחו את טיירה בגלל ירכיה ושדיה". אנשיה אמרו ללונדון שהבת שלה צריכה דיאטה דחוף. "אמי סיפרה לי על כל העניין בזמן שהלכנו ברחוב במילאנו", אמרה בנקס. "היא אמרה, 'הם אומרים שאת מלאה מדי. בואי נזמין פיצה'. נכנסנו לפיצרייה ודיברנו על שינוי קריירה".

המראה החדש הכתיב דוגמנות מסוג אחר. "טיירה תמיד היתה חכמה", אומרת הדוגמנית והמגישה ורוניקה ווב. "היא לא אהבה בגדים, ולמה שתאהב? היא נראית נהדר בביקיני, ובחזייה ותחתונים. שם נמצא האקשן האמיתי של עולם האופנה: אם יש לך מחשוף גדול, את יכולה לעשות הון. כשטיירה החלה להיות ממש עגלגלה, היא חתמה על חוזה עם ויקטוריה סיקרט - דבר די מדהים לבחורה שחורה".

ב-2002, בגיל 28, הגתה בנקס את הרעיון של "טופ מודל" בזמן שהכינה תה במטבח שלה בלוס אנג'לס. היא זרקה רעיונות שונים לתוכניות טלוויזיה לסוכן שלה, אבל הרגישה בטוחה במיוחד ברעיון ההוא. כשהסוכן אמר שזה רעיון רע, היא לקחה את הקונספט לחברה שלה, קניה באריס, ומהר מאוד נקבעה לה פגישה עם המפיק קן מוק (שמפיק כיום את "טופ מודל" עם בנקס). "הייתי מוכר כמפיק תוכניות ריאליטי שעושה תוכניות 'שאפתניות'", אומר מוק, "אבל לא היה לי עניין באופנה. כל מה שהכרתי בקשר לטיירה זה את תמונתה בבגד-ים על גבי השער של 'Sports Illustrated' וידעתי שבאותו זמן היא יצאה עם הכדורסלן כריס וובר. אני יותר בחור של פוטבול מאשר של דוגמניות, וחשבתי לעצמי שזה יהיה פרויקט שבו אני אעשה את כל העבודה והיא תקבל את כל הקרדיט. חמש דקות אחרי שהתחלנו לדבר הבנתי שיש לה הרבה מוטיווציה ושהיא אשה ממולחת. אני אדם מאוד שאפתן, אבל טיירה גורמת לי להיראות עצלן".

המבנה של "טופ מודל" פשוט: 13 בנות מתמודדות במשך 13 שבועות על התואר "דוגמנית-העל הבאה של אמריקה". הבנות, שחיות יחד עם המצלמות בדירה גדולה עם טלפון אחד ובלי סלולריים, מתמודדות מדי שבוע עם משימות שונות, כמו להצטלם בשמלת ערב מחויטת ועקבים גבוהים על מסלול רועד שהוצב מעל בריכת שחייה. בכל עונה עוברות המשתתפות מריטות, גזימות וצביעות עד להפיכתן לישויות חדשות - וזוהרות. למרות שהיא קולנית בוויכוחיה על איכויותיהן של המתמודדות, בנקס לא חושפת את הצבעתה אלא אם שאר השופטים מגיעים למבוי סתום.

בנקס מתייחסת לדוגמניות לעתיד כאילו כל חייהן תלויים בהתנהגותן במהלך התוכנית. כמו תוכניות ריאליטי רבות, "טופ מודל" מציעה תערובת בלתי ניתנת להפרדה של הגשמת משאלות והשפלה. בנקס אמהית כלפי חברות הנבחרת, אבל לא תימנע מלבייש אותן עד דמעות. בעונות האחרונות, גישתה הכנה והרצינית מיתנה את התנהגותה התיאטרלית - וכעת מקבל הקהל הכמעט-פנאטי תערובת מאוזנת של "פיגמליון", אופרות סבון מיושנות, קשקושים מעולם האופנה ושיעורים לחיים. "אני רוצה שיהיה לי כוח", אמרה בנקס. "כוח לעשות שינוי. אף פעם לא רציתי להיות לוהטת או קולית. לא מעניין אותי ללכת על שטיחים אדומים, לצאת עם מישהו מפורסם ולהשתתף בסרט גדול. עשיתי את הדברים האלה, ואף פעם לא הרגשתי עם זה טוב".

נושא פרק הפתיחה של העונה ה-11 ב"טופ מודל" הוא "עתידנות", והמפיקים החליטו להקליט את הקטע בחלל תצוגת רהיטים לשעבר, מלא גלובוסים בצבעים פלורוסנטיים. הרצפות והקירות של החלל הקודר נצבעו לכה לבנה, וצוות הצלמים לבש כיסויי מגפיים, כמו בחדר ניתוח, כדי להימנע מהשארת סימנים. בנקס, בשמלה שחורה, הוצבה מאחורי שולחן צר וארוך בקצה אחד של החדר. לצדה ישבו ג'יי מנואל וג'יי אלכסנדר, שני השופטים הכי ותיקים בתוכנית.

אולם כל זכר לקאמפיות מד"בית נעלם כשהבחורה הראשונה נכנסה לחדר. היא היתה בלונדינית ולבשה מכנסיים לבנים קצרים, טי-שירט כחולה צמודה ונעלי עקב שחורות. החזה הגדול שלה גרם לה להיראות מועמדת יותר טבעית ל"פלייבוי" מאשר למסלול דוגמנות. "אני עושה חיקויים", היא אמרה. "אני יכולה לחקות בנות שחורות". אחד השופטים שאל "מה לובשים בשכונה של שחורים?" והמתחרה לעתיד עצרה רגע. "שלושה סווט-שירטים, נעליים ענקיות ובנדנה בצבעי הקשת", אמרה. רחוק, בצד, מוק חייך.

בנקס שאלה את המתמודדת למה היא רוצה להיות דוגמנית. "זה הגורל שלי", היא אמרה. "אני מדליקה את הטלוויזיה ואני חושבת לעצמי, אני יכולה לעשות את זה". בנקס נראתה כמעט כועסת. "זו לא סיבה לעשות משהו. למה לא לפתוח מגזין וללמוד? את יכולה לתת לי עכשיו שמות של חמש דוגמניות-על? את יכולה לתת שמות של חמישה מעצבים? אנשים רק רוצים להיות כוכבים. זה לא מה שאנחנו מחפשים". הבחורה לא נראתה כל כך מודאגת מהנאום של בנקס. "חכי שתראי אותי בבגד-ים", אמרה בזמן שפנתה ללכת.

וכך זה נמשך. המתמודדות היו כל כך שקועות בתחרות, שלא נראה כאילו הביקורות או הנזיפות השפיעו עליהן בכלל. בחורה אחת הודיעה: "אני דוגמנית-העל הבאה של אמריקה. אני זקוקה לתוכנית הזאת והתוכנית הזאת זקוקה לי". היא לא יכלה לציין אפילו שם אחד של מעצב אופנה, אבל כן טרחה לספר לשופטים שהיא בתולה. מועמדת מס' 5 אמרה כי התפיסה הכי מוטעית לגביה היא שהיא לסבית. היא תיארה את שלוש החולדות שהיא מגדלת. השופטים התלהבו ממנה: "סנוביזם, אקסצנטריות, חולדות ומיניות לא ברורה - את מושלמת לעולם האופנה". המועמדת השישית נראתה קצת כמו הילרי סוונק. היא סיימה באחרונה את לימודיה בהרווארד. "התמחיתי בספרות אנגלית ואמריקאית", אמרה. בנקס ביקשה ממנה לדגמן דמות אהובה עליה מספר אמריקאי, אבל היא קפאה ולא הצליחה לחשוב על דמות כזאת. "בואי ננסה חיה", אמרה בנקס כשהיא מנסה לסייע. "תהיי... פנג הלבן מהספר של ג'ק לונדון". הבחורה ירדה על ארבע ונהמה לעבר השופטים.

תהילה לשם תהילה זה דבר שלא הולך עם הסמל המסחרי של בנקס, אותו היא מתמצתת כ"פנטזיה בת-השגה". אבל נראה שהתיאור הזה צר מדי. בנקס, כמו ווינפרי וסטיוארט, מסורה להגשמת חלומות דרך עבודה והחלטיות; העצמה, בעיקר לנשים צעירות, היא ה"פנטזיה בת-ההשגה" העכשווית. ובעוד העונה ה-11 של "טופ מודל" תהיה לבטח משעשעת, מנקרת התחושה שהנוסחה המנצחת של התוכנית מאפילה על המסר של בנקס. קשה שלא להשוות את החוצפה של הבנות מ"טופ מודל" לזו של בנות שיש להן פחות מזל ולעתים קרובות יושבות בקהל של "התוכנית של טיירה". אולי הפנטזיה הפכה להיות יותר מדי נגישה.

כשאמרתי את זה לבנקס, היא התנגדה: "יהיו בנות בתוכנית הזאת שהן פגיעות או מבולבלות ושיש להן פחות ביטחון עצמי, ממש כמו שיש בטוק-שואו בנות שרואות את חייהן כחסרי תקווה. ובכל מה שאני עושה, אני מרגישה שלא משנה מה קורה למישהו - נשים בעיקר - זה לא חייב להיות הגורל שלהן. אתה יכול, ואתה חייב, להתקדם הלאה. זה משהו שאני מנסה להחדיר בכל יום בתוכנית האירוח. אתה חייב לתבוע את חייך בחזרה".

המלצרית בקפה שבו ישבנו הגיעה לפנות את השולחן. היא היתה ג'ינג'ית גבוהה וחיננית. "את לגמרי יכולה לדגמן", אמרה בנקס בעוד היא מודדת אותה במבטה. "למה את לא מדגמנת?" המלצרית אמרה משהו על כך שההתקפות של 11 בספטמבר הסיטו אותה ממסלולה. "את צריכה לעבוד במלצרות בלילה", המשיכה בנקס. "ואת צריכה ללכת לכל סוכנות דוגמנות גדולה בעיר. אם הם יגידו 'לא', שום דבר לא קרה. לי סירבו הרבה. תבדקי את כל האפשרויות. רק שימי פחות איפור. אני יודעת שאת בעבודה, אבל אל תשימי כמעט כלום על הפנים ולבשי חולצה בלי שרוולים, ג'ינס וכפכפי אצבע. ממש פשוט".

המלצרית נראתה המומה אבל מרוגשת. בנקס הרגישה בבית - הטרנספורמציה היתה בידיים שלה. "רק לאחרונה צבעתי לאדום", אמרה המלצרית, "את אוהבת את זה?" בנקס הסתכלה עליה לשנייה. "כןןןן!" היא אמרה. "אני אוהבת את זה. אבל השיער שלך זו לא הנקודה. את הולכת לעשות את זה, נכון? את הולכת לזכור את היום הזה. זה היום בו חייך השתנו". *

אופרה ווינפרי. מאחורייך

צילום: אי-פי



טיירה בנקס. חקרתי היטב את נושא החיוכים. עכשיו אני יכולה לשלוף אחד לפי הזמנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו