טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טוני דומרני

בגיל 33, מבית ממוגן במושב עוצם, חולש שלום דומרני על ארגון פשע שמפיל חיתתו על הדרום וכבר שולח זרועות למרכז • הגנגסטר הצעיר המכונה "השחור", שהתחיל את דרכו באשקלון כעבריין סמים ורכוש, הפך בתוך עשור לאחד מראשי העולם התחתון • במשטרה מכירים היטב את האנשים שהיה מעוניין לחסל ועוד יותר את האנשים שרצו בחיסולו שלו • במשטרה גם מכירים את האיש שדומרני הביא לעזיבתו את הארץ: שמו חיים רביבו

תגובות

מבעד לענני אבק שנשאה רוח מדברית של ראשית קיץ גלשה אל מתחם הקבר של הבאבא סאלי בנתיבות מאזדה לבנה ובתוכה ארבעה אנשי משטרה באזרחי ואדם נוסף, כבול, בשם ירון סנקר. סנקר, רוצח שכיר, ביקש להתוודות בפני החוקרים על משימה, עוד משימה, שהוטלה עליו - חיסול העבריין שלום דומרני מאשקלון.

בימים שקדמו לווידוי כבר הודה סנקר שבשליחות משפחת אוחנה מכפר סבא ביצע רצח כפול במספרה בהוד השרון ואף היה מעורב בניסיון רצח נוסף, בפתח מסעדה ברחוב דיזנגוף בתל אביב. חוקרי ימ"ר מרכז לא הרפו. סנקר היה במצב נפשי קשה, ביטא מחשבות אובדניות, גידל זקן וחזר בתשובה. שעה ששיחזר את פשעיו פנה בשלב מסוים לרפ"ק שמעון אלימלך ואמר: "עשיתי היום תיקון אמיתי, אבל אני רוצה לספר עוד משהו. אני רק מבקש שתיקחו אותי לקבר הבאבא סאלי, שם אספר לכם גם מי רצח את הנערה שקד שלחוב מאשקלון".

רצח הנערה ביולי 2003, מצרור יריות מרובה גליל, הסעיר את המדינה. מבחינת המשטרה היה מדובר בעוד פצע פתוח בסדרה הבלתי נסבלת של פגיעות באזרחים חפים מפשע במלחמות ארגוני הפשיעה. בשעת בין ערביים ב-12 במאי 2004 התייצבו אפוא החוקרים והרוצח בקברו של הבאבא סאלי. מיד אחרי שהתפללו מנחה ביחד, ואלימלך השביע את סנקר שלא יתאבד וישים מבטחו בתיקון ובאל, החל סנקר להתוודות. שלחוב, סיפר, נהרגה במרדף אחר ראשו של דומרני. כבר חודשיים לפני שנורתה, תיאר, ירה הוא עצמו בטעות ארבעה כדורים בנהג של דומרני: "רפי אוחנה אמר לי לך לאשקלון כי דומרני התרברב ועשה חגיגות אחרי הרצח של חנניה (אחיו של רפי)... אנשים לקחו אותי לראות את הבית של דומרני, הוא היה במעצר בית, היה מנהל תיק על נשק וטילים (באותו בוקר דומרני היה אמור לצאת לדיון בבית המשפט)... התחפשתי לחשמלאי, חיכיתי בקומה הראשונה, כשהמעלית הגיעה ראיתי מישהו דומה לו, שאל אותי מה אני רוצה, אמרתי לו: 'זה מה אני רוצה... בום בום'".

לאיש שירה בשלחוב, טען סנקר בפני חוקריו, קוראים ישראל גנון ("בגה"). יחד עם מאיר ז'אנו, תיאר, היה ישראל גנון במרדף אחר דומרני, אלא שגם הם פיספסו. "גנון בעצמו אמר לי את זה, וגם מי שהיה איתו, מאיר ז'אנו... ז'אנו ישב ליד הנהג מקדימה ואמר לו (לגנון) מאחורה: 'תן לו, תן לו'... גנון פרנואיד וז'אנו הביא אותו לטעות".

למה זה קרה, שאל אלימלך, איך הפך דומרני למטרה כה חמה? "כי דומרני הרג את פלפל", השיב סנקר בדברו על אחיו של ישראל, מאיר ("פלפל") גנון, בדברים שהפכו לימים לעדות הראשית במשפטם של ז'אנו וגנון על רצח שלחוב. "כל המטרה היתה לחסל את דומרני", המשיך. "מה שאני אומר לך עכשיו, הנה בקבר הזה, זה אחד על אחד... דיברנו, אמרתי לבגה: 'תהיה חזק, זה תאונה, אין מה לעשות'. הרי אם בגה ישים היום את הרגל שלו בחוץ הלך עליו, שלום ייקח אותו".

שלום ייקח אותו. ארבע שנים חלפו מאז וידויו של סנקר, והמוניטין של שלום דומרני רק הולך ומתעצם. חלקו בארגוני הפשיעה, כמו במלחמות ביניהם, לא נדון עד היום בהרחבה, אבל במשטרה ובפרקליטות יודעים שמדובר בכוח עולה שמושך בשלל חוטים ומאיים על הבכירים ביותר בעולם התחתון, ולא רק בו. גם המשך דרכו של חיים רביבו, לפי הערכות, נתון בידיו של דומרני.

ביום ראשון השבוע פירסם "ידיעות אחרונות" ידיעת המשך לידיעה שהופיעה באתר one בשבוע שעבר, שלפיה החליט רביבו לעזוב את הארץ ללוס אנג'לס, כדי לקדם שם את עסקי התכשיטים של אשתו. לא עסקיה של שגית, תיקן "ידיעות", אלא ענייניו האישיים של רביבו הם שעומדים מאחורי העזיבה המפתיעה - הכדורגלן לשעבר, חשף העיתון, נאלץ לעזוב את הארץ בהוראת גורם בכיר בעולם התחתון (בתגובה שהעביר רביבו למחרת הוא הכחיש שזו הסיבה לעזיבתו, אולם אישר שלאחרונה היה נתון לאיומים).

מה שלא דווח הוא זהותו של הגורם הבכיר. לפי מקורות במשטרה ובעולם התחתון גם יחד, הסתבך רביבו בעניינים אישיים עם סוחר תל-אביבי בעל רקע פלילי, והבורר בסכסוך ביניהם היה דומרני. לפי אותם מקורות, תחילה נקנס רביבו בסכום גדול, אולם משדבר הבוררות הובא לידיעת בכירים בעולם התחתון, ניסו הללו לשנות את ההחלטה. מכאן הדברים רק הידרדרו. דומרני, אומרים המקורות, כעס ודרש להחמיר את העונש. בשלב הבא הודיע רביבו על עזיבתו את הארץ, לדבריו בעצת הרב יאשיהו פינטו.

החלטתו זו של דומרני לא התאימה לבכירים בארגון הפשע של משפחת אברג'יל, שבעבר פעלו אנשיו להרחקת גורמי פשיעה בכירים מסביבת רביבו ושותפיו העסקיים. "המתיחות בין דומרני לבין אברג'יל, בהקשר של אנשים מקבוצת העסקים באשדוד, מוכרת לנו במישור המודיעיני", אומר קצין בכיר במשטרה. ביל"כ בדקו את הקשר בין האיומים על רביבו, לרבות השלכת הרימון על סוכנות הרכב שלו בפברואר, לבין ארגון הפשיעה של דומרני ובשלב זה "לא נמצאה ודאות לקשר כזה". התייחסות דומה העבירו גם פרקליטיו של דומרני, עו"ד אבי חימי וירום הלוי (ראו מסגרת). רביבו לא מסר תגובה, ואילו דומרני, בתשובה לשאלה על מעורבותו בפרשה, אמר: "אני לא מכיר שום בן אדם, ולא יודע על מה אתה מדבר בכלל". בתגובה מאוחרת יותר הוסיף: "אני קורא לרביבו, כמו לכל יהודי, להישאר בארצו מולדתו".

מתעסק קצת בצ'קים

"אלים, אמיץ, נטול פחד, וולגרי, אכזרי. לא איש רעים להתרועע", אלה הם רק חלק מהסופרלטיווים שמפזרים מקורבים ויריבים על דומרני. אבל תיאורים אלה, שמאפיינים פשיעת רחוב, עלולים להטעות, משום שבשנים האחרונות עבר דומרני לעבריינות רחבה ומתוחכמת בהרבה. השילוב של יכולות עברייניות עם שורה של מיזמים כלכליים הדליק לוח שלם של נורות אדומות ביחידות המשטרה במרחב לכיש ומחוז הדרום. זו הסיבה שעל דומרני פרשה חסות היחידה הארצית למלחמה בפשיעה, "להב 433", בפיקודו של תנ"צ יואב סגלוביץ, באמצעות עבודה משולבת של היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות (יאחב"ל) והיחידה לעבירות כלכליות (יל"כ).

"מעבריין פישר של סמים ורכוש הוא גדל והתעצם מאוד", מתאר קצין בכיר במחוז דרום. "זה אדם שהיו לו המון אויבים ורק בזכות הפעלת כוח הוא תפס מעמד ושם בדרום. היום הוא עבריין בכיר שמקושר לעבריינים ברובד העליון. הוא כבר עשה את הכסף שלו ועבר לתחום הכלכלי, עסקים כשרים לכאורה. אבל כמו שהוא מנסה להשתלט על נכסים כלכליים, גם עבריינים אחרים רוצים". לפי החשד, ממשיך הקצין, "דומרני, בעצמו ובאמצעות אנשי קש, מתעסק ברכישת נכסים מפושטי רגל וכונסי נכסים, מאנשים פרטיים בקשיים ומרשויות מקומיות. כשהוא או אנשיו מתמודדים במכרז זה מלחיץ את המוכרים ואת המתמודדים האחרים, שפשוט מוותרים". דומרני עצמו, במשפט משנת 2003 שבו הואשם באחזקת טילי לאו, חשף את קצה קצהו של הקרחון כשאמר לשופט: "יש לי שותפות סמויה בשתי פיצוציות, אני מתעסק קצת בצ'קים".

איך עובד דומרני? בחודש מאי נעצר איתן קסנטיני, יו"ר צעירי קדימה באשקלון והבעלים של הפאב המצליח "פישנזון" במרינה בעיר, בחשד שקיבל חשבוניות פיקטיוויות במיליוני שקלים מחברות קש של יניב בן דוד מיהוד. לפי כתב האישום שהוגש נגד בן דוד, הפיצו חברות קש שהקים לעסקים בכל הארץ חשבוניות פיקטיוויות בכ-100 מיליון שקל, בגיבוי ארגוני פשיעה ששלטו בעסקים אלה או היו מעורבים בהם. קסנטיני טען במשטרה כי "נעקץ" על ידי חברת קש וכי אין לו קשר לבן דוד או לדומרני. "גורמים פוליטיים מחפשים למחוק אותי", אמר למקומון באשקלון, מה שמעורר גיחוך בקצין המשטרה הבכיר. "אין לנו ספק שדומרני שייך לפאב. זה חלק מההתעצמות הכלכלית שלו, הלבנת ההון נעשית באמצעות חשבוניות פיקטיוויות".

קצין בכיר לשעבר ממרחב לכיש מתאר בהערכה ובחשש את העוצמה שצבר דומרני. "זו דמות שכדאי ומעניין להתמודד איתה, בעיקר בנושא של הלבנת הון", הוא אומר. "בעבר בדקנו חשד שהוא החזיק, באמצעות אנשי קש, את כל השוק הסיטונאי באשקלון, ואפילו קבע את מחירי הירקות בעיר. במקביל בדקנו אם הוא קבע את מחירי החול כאשר השתלט על זכייני הכרייה באזור. תקופה מסוימת הוא החזיק באולמות האירועים הגדולים. היום הוא כבר בעסקים הגדולים באמת, לא רק באשקלון, בכל הארץ".

השחור

דומרני, בן 33, ואחותו נולדו לזכריה, שעלה ב-55' מאתיופיה, ולאיריס, ילידת הארץ. הוא גדל ברחוב מילרוד הידוע לשמצה באשקלון, בשכונת העולים שמשון שהיתה חממה לעוני ופשיעה. היום נראים שיכוני הרכבת הצפופים מטופחים מעט יותר - במקום שבילי עפר נסללו מדרכות, בחצרות יש צמחייה וזקנים שלווים על ספסלים החליפו את המולת הנרקומנים וסוחרי הסמים. פעם נמכר פה הרואין בבזאר בלתי פוסק.

דומרני, שאביו מפעיל באשקלון מרכז פרטי ("טוהר") לגמילה בסמים, הוא בן דור השכונות שאמר לא לשימוש בהרואין, בדיוק כמו חברו אברג'יל, אבל לא לסחר בו. עוד לפני שמלאו לו 20 הוא התחיל לצבור הרשעות בעבירות של סחר בסמים, אלימות ורכוש. סגן מנהל בית הספר היסודי חבצלת בשנות ה-80, אלי צרויה, זוכר את התלמיד דומרני עד היום, אבל כאשר הוא מתבקש לספר עליו הוא אומר: "הו לא, לא, אני לא רוצה להתייחס לנושא הזה". גם אחרים באשקלון שמתבקשים לספר על "השחור", כינויו של דומרני, נרתעים בתגובות מבוהלות דומות.

קשה להאשים אותם. לדומרני אין הרבה סנטימנטים, גם לא לדמויות מנוף ילדותו. בשנת 2006 ניסו אנשיו לסחוט את איש העסקים צבי בן שבת, שגדל בשכונת שמשון אבל הצליח לצאת ממנה כבעלים של "ח.א.ש", חברה שמספקת שירותי אבטחה מתקדמים לחברות ומפעלים בארץ ובארצות הברית. בן שבת, 50, עבר אחרי הפרשה אירוע לב ונזקק לניתוח מעקפים. "התגברתי בעזרת התמדה, כוח רצון ונחישות להתמודד מול הבעיה ולא להיכנע", אמר למקומון "העיר כאן דרום". אבי ביטון, אחד מאנשי דומרני, נשפט לשנת מאסר בפרשה, וכאשר היה עצור יצרו גורמים המזוהים עם דומרני קשר עם שוטר כדי שייטיב את תנאי המעצר של "החייל". השבוע נמסר לפרקליטו של השוטר כי בכוונת מח"ש להגיש נגדו כתב אישום. ביטון לא הואשם עדיין, ודומרני לא נחקר כלל.

דומרני לא למד בתיכון ולא התגייס לצה"ל. באמצע שנות ה-90, כשעוד יוצג בידי עורך הדין יוסי זילברברג, הצליחה המשטרה להפילו בפח. זה קרה אחרי שבלשי המשטרה בנגב זיהו ב-96' את אחד מאנשיו כשהוא רכוב על טרקטורון בדרך להטמנת חבילה בחולות. האיש נעצר ובחבילה נמצאו כמה קילוגרמים של הרואין. בתא המעצר שאליו הוכנס החשוד השתילה המשטרה מדובב גברתן שתקף אותו, האשים אותו שהוא מלשין שבא להפליל אותו ודרש ממנו להתפשט כדי לוודא שאין עליו מכשיר הקלטה. החשוד הנבוך רצה להגן על כבודו ואמר: "איך אתה לא מתבייש לדבר ככה? אני חייל של דומרני". על מלים אלו הוא חזר מספר פעמים, והן שחרצו את דינו של דומרני לחמש שנות מאסר.

"עד לפני עשר שנים דומרני היה עבריין מסוכן אבל אחד מן השורה שריצה בכלא השרון מאסר על סחר בסמים", מספר גורם הבקיא בפרטים. "החבר הכי טוב שלו במאסר היה אסיר מאשקלון, יגאל ז'אנו. כאסיר בעל מעמד בכיר שגם היה מסודר כלכלית, סייע ז'אנו לדומרני בכל צרכיו - קנטינות, דמי כיס בחופשות, הוצאות משפטיות". בכלא, התברר, לא ישב דומרני בחיבוק ידיים. מתוך הכלא הוא הפעיל את גיסו ואדם נוסף ויחד הם סחטו קבלן מאשקלון. בין היתר גם פוצצו מטען ברכבו. בהסתמך על האזנות סתר לשיחותיו של דומרני בכלא הורשעו כל השלושה, על דומרני נגזרו עוד 30 חודשי מאסר והוא השתחרר בסתיו 2002. בכלא גם הכיר דומרני את העבריין המסוכן והנערץ, חנניה אוחנה. אוחנה היה פטרונו של דומרני לאורך רוב תקופת מאסרו, עד שבין השניים פרץ סכסוך והם הפכו ליריבים מרים.

בינתיים, בחוץ, החלו אנשים לעשות כסף גדול מגניבות חול בסביבות אשקלון. "מתקופת בן גוריון ועד סוף שנות ה-90 כל מחצבי החול היו בשליטה של הקיבוצים", מספר הקצין הבכיר לשעבר במרחב לכיש. "עמרי שרון דאג לכך שהמדינה תוציא מכרזי כרייה חדשים, לכאורה כדי לעזור לקבלנים מעיירות הפיתוח, ובסוף זכה בהם פרוספר אזגי מאשקלון. אזגי ואנשיו היו כורים גם במקומות אחרים, מביאים את החול לאתרים המורשים ומוכרים משם. היתה על זה פעם כתבה מצחיקה בערוץ 2, שבה הראו צינורות מים שנותרו תלויים באוויר בין הדיונות כתוצאה מכריית חול במקומות לא מורשים".

לא עצרתם אותם?

"עצרנו, אבל כל הקטע של החולות היה בעייתי מאוד להוכחה. בשלב מסוים נכנסו גם יגאל ז'אנו ודומרני, שהשתחררו מהכלא. אזגי נאלץ לעזוב, הוא לא היה בליגה שלהם, אבל לא צריך לדאוג לו, הוא עשה מיליונים מהחול ומאז הוא הספונסר של הפועל אשקלון".

ראשון נכנס לעסקי החול ז'אנו, ואליו הצטרפו מיודעינו - אחיו, מאיר ז'אנו, והאחים מאיר וישראל גנון, הידועים כפלפל ובגה. כאשר דומרני השתחרר, בספטמבר 2002, נולד סנדק חדש בישראל.

לפי הידוע למשטרה עסקו הארבעה ואנשיהם בסחר ברכב גנוב עם פלסטינים מרצועת עזה, השתלטו על עסקים בשוקי האזור ועסקו בגבייה והימורים ובכל מיזם אחר שהניב מזומנים. דומרני, נמוך, שמנמן ומוצק, הפך לאיש הדומיננטי בדרום. "שלום הוא קריזיונר שמסוגל לפעול בלי אזהרה מוקדמת", מתאר אדם המקורב אליו. "הוא בנה את המעמד המיתולוגי שלו סביב ניסיונות החיסול הרבים שלו והחיסולים של אויביו. הוא הולך עד הסוף עם הדברים, אבל מצד שני הוא גם יודע להתפייס, וזו אחת התכונות הטובות שלו".

את טיפוסו לצמרת ליווה, כמו מלאך שומר על כתפו, חברו אברג'יל. לפי ההיסטוריה המודיעינית של המשטרה והמיתולוגיה של העולם התחתון - שתי גרסאות מקבילות לאותו סיפור מעשה - היו דומרני ואברג'יל בצעירותם מעריציו המושבעים של העבריין הנתנייתי גבי פלח. בשנות ה-80 הם נראו רבות במחיצתו ושמרו עמו על קשר קרוב גם מאחורי הסורגים. הקשר נגדע כשפלח נרצח מירי מתנקש בשנת 90' בנתניה. "פלח היה מודל חיקוי לדור שלם של עבריינים", מספר גורם המעורה היטב בעולם התחתון. "הוא גילם בדמותו את העבריין האולטימטיווי, אחד שלא עשה חשבון לשוטרים והתעלם מנוכחות של עבריינים בכירים. פלח נרצח אחרי שלושה ניסיונות התנקשות. רשמית הרצח לא פוענח, אבל אברג'יל ודומרני לא שכחו מעולם את חיסול הגורו שלהם".

צילומים: אלברטו דנקברג, ניר קידר ומוטי קמחי
אחרי שיגאל ז'אנו הורשע בשוד ונשפט בסתיו 2001 לשנתיים, ניצל דומרני את החלל שנוצר והמשיך את מסע ההשתלטות והרחבת הארגון שלו. 2003 היתה שנה קשה או פורייה במיוחד בשביל האסיר המשוחרר דומרני, תלוי איך מסתכלים: ב-10 בינואר נרצח בן הברית של ז'אנו, מאיר "פלפל" גנון, וכעבור חודשיים, במארס, נרצח גם חנניה אוחנה. בשני המקרים היה דומרני החשוד המיידי של העולם התחתון והמשטרה גם יחד.

שבוע לאחר רצח מאיר גנון נעצר דומרני, בתום מרדף, יחד עם עבריין ממושב עוצם בשם משה דהאן, בחשד להחזקת טילי לאו. אחרי חצי שנה הצליחו עורכי הדין אבי חימי וירום הלוי לשכנע את הפרקליטות להוציא מכתב האישום את דומרני, ובמסגרת עסקת הטיעון הורשע רק דהאן ונשפט לשנת מאסר. בזמן שהיה נתון במעצר בית המשיך דומרני לבחוש בעסקי החול. בהאזנת סתר שביצעה המשטרה והוגשה לבית משפט בתיק רצח שלחוב נקלטה בין היתר שיחה מ-26 במארס 2003. יגאל ז'אנו התקשר אל דומרני מהכלא:

דומרני: "זוכר מה הבטחת לי? אמרת: 'שלום, יגמרו עם המחצבה אתה תקבל אחוזים'".

ז'אנו: "לכל אורך הדרך, מאז שהכרתי אותך רק עזרתי לך".

דומרני: "אמרת לי: 'שלום, ייגמר המחצבה שמה, אתה איתי'. איפה זה? איפה זה? איפה, איפה?"

ז'אנו: "תראה מה קרה בסוף, קנסות... מה נשאר אחרי שדאגנו לכל העולם? אם נשאר יותר מ-270 אלף שקל אני סתם מניאק".

דומרני: "אנשים חושבים שאני רק עצבני ולא מבין שום דבר... אז אני רק מעדכן אותך שאני עושה מהלכים, ואתה תשמע את המהלכים שלי, הבנת?"

ז'אנו: "אני רוצה לראות אותך בארבע עיניים".

דומרני: "לחכות עד שתצא בחוץ לדבר, זה הרבה זמן בשבילי. אני חי חיים לא צפויים... יכול להיות שיהרגו אותנו מחר, מי יודע? יש להם טעות בבנאדם, הם חושבים אני אחד שהוא שום דבר, אתה מבין? לי אין טעות, לי אין בכלל טעות... וואללה, יגאל, אני אגיע לכולם, הבנת? לכולם, כל מי שזומם לי רע אני אגיע אליו, אתה מבין? תיקח את זה לראש. אני חושב שמגיע לי ממך, אתה חושב שלא, וזה רק מחזק לי מה אני חושב... מחר יגיעו לך דברים לאוזניים, ששלום התחיל לעשות מהלכים".

מלחמת הכנופיות

כך, בפרק זמן קצר, הפך דומרני לאויבם של רבים וטובים בעולם התחתון: משפחות ז'אנו וגנון במגרש הביתי, ומשפחות אוחנה ושותפיהן ממשפחת אבוטבול במגרש הארצי. לפי טענות הפרקליטות גמרו אומר האחים הצעירים, ישראל גנון ומאיר ז'אנו, לחסל את דומרני, ויצרו לשם כך קשר עם האחים אוחנה, שאף הם התאבלו על האח חנניה שנרצח.

מי ששפך אור על סכסוך הדמים הוא סנקר. בזכות העדות המפתיעה התברר חלקם של האחים אוחנה בניסיונות לרצוח את דומרני, והתברר גם המניע שלהם - דומרני, שמעו, התרברב שהוא האחראי לרצח חנניה אוחנה. שישה ימים אחרי הווידוי בקבר הבאבא סאלי סיפר סנקר לחוקרת סוזי אל מימ"ר מרכז כיצד, בתור אסיר נמלט, גויס לחסל את דומרני: "מישהו תיווך ביני לרפי אוחנה. אמר לי להגיע לתחנת דלק ברעננה צפון. הגעתי בערב, לפני שקיעת החמה. כל המקום היה מכותר במאבטחים עם אקדחים בחוץ. ואז הגיעו שני ג'יפים, גרנד שירוקי ופג'ארו, שמהם ירדו משה ורפי אוחנה, ועוד מאבטחים. לחצנו ידיים, התנשקנו, אמרתי שאני משתתף בצערם. הלכנו מאחורי התחנת-דלק. שמה רפי אמר לי: 'תקבל בית, תקבל כלי תחבורה, תצטרף למשפחה'. רפי דיבר על בחור בשם שלום דומרני, רצה שאני אעזור לו להרוג אותו... הכרתי את שלום, מהבית-סוהר. הסכמתי. מכונית השכרנו בפתח תקוה, איפה שאסי אבוטבול משכיר מכוניות. הגענו לדירה בתל אביב. הייתי יושב שם כל הזמן, שותה, אוכל, משמה הייתי יוצא כמה פעמים לאשקלון, לבית של דומרני, בוחן את המקום, עם נשק - שני 9 מ"מ קצר עם משתיקים..."

עשרה חודשים חלפו מאז הרצח של שלחוב ועד הווידויים של סנקר. הפרקליטות הציגה במשפטם של ז'אנו וגנון ראיות שחיזקו לכאורה את עדותו, והשבוע, ארבע שנים אחרי המעצר, הוגשו הסיכומים. הנאשמים כופרים באשמה באמצעות עורכי הדין דוד יפתח ואבי חימי, שהוא גם עורך הדין של דומרני(!).

מלחמת הכנופיות באשקלון של העשור האחרון התאפיינה במצוד נרחב של אנשי דומרני אחרי אנשי ז'אנו-גנון, כאשר בתווך נרשמות עריקות לצד של דומרני ויריות בשרשרת. משהו על היקף המאבק הזה אפשר ללמוד מהקלטה שעשתה המשטרה אחרי שעצרה את מאיר ז'אנו במאי 2004 במסגרת חקירת תיק שלחוב. "700 אלף שקל בשנה הלכו לי, מותק", סיפר ז'אנו לאחד מיושבי תא המעצר. "אני הייתי במלחמה. כל לילה מלון אחר, מקום אחר. הייתי מחליף מכוניות כל יום, אז מה, חושש לחיי. איפה דלק, סע מעיר לעיר, פה תעשה, שם תקנה. בלגן של מלחמת כנופיות... לא צחוק לממן ארבעה אנשים שאין להם שקל. אין להם שקל אבל הם איתי. הפקירו את החיים שלהם בגללי. יצאו למלחמה בגללי. מאז שפלפל הלך הם איתי... היחידים שהיו איתי, שתבין, את בגה הבאתי רק בסוף. היה איתי דוד שלי, גם הוא נטש. נשארתי לבד. פתאום כל העיר נהייתה איתו (דומרני)".

כשאחיו של מאיר, יגאל, השתחרר מהכלא, באביב 2004, נסקה המתיחות בעיר לשיאים חדשים. "אנשים התחבאו בפחי זבל עם כלים שלופים", מספר עבריין לשעבר מאשקלון. "כל לילה היו יריות שלא דווחו בכלל למשטרה". גורמים משני הצדדים שפעלו להרגעת הרוחות הצליחו לארגן אז פגישת סולחה בין דומרני ליגאל ז'אנו בביתו של הרב יאשיהו פינטו באשדוד. שני החברים, שניהם שומרי שבת, הבטיחו להפסיק את המלחמה וזכו לברכת הרב (זהו אותו הרב שלדברי רביבו יעץ לו לעזוב את הארץ).

ז'אנו שלאחר הפיוס היה המאושר באדם. אבן נגולה מעל לבו. "ז'אנו הסיר מעליו את שומרי הראש, הסתובב בעיר חופשי עם ילדיו, הסתחבק בבתי קפה וחזר להיות האיש שכולם אהבו כל כך", מספר העבריין לשעבר. אושרו לא ארך זמן רב. בתחילת ספטמבר 2004 חוסל יגאל ז'אנו במטען קטלני שהוטמן במכוניתו. דומרני נעצר בחשד למעורבות ברצח, הכחיש ושוחרר.

כדי לצמצם את אפשרות הפגיעה בו עבר דומרני עם משפחתו למושב עוצם, על הכביש בין אשקלון לקרית גת. ביתו במושב מוקף חצר גדולה וחומה ענקית שמוגנת בגדר חשמלית, שלטי אזהרה, מצלמות ומאבטחים. המעבר לעוצם, מושב חקלאי צנוע של עולי מרוקו, יכול היה לצאת לפועל, אומרים במשטרה, רק בברכת שתי משפחות הפשע שמתגוררות בו, שידו ודהאן, החולשות ביד רמה על שוקי סחורות והלוואות בשוק האפור בכל המרחב שבין באר שבע, אשקלון ואשדוד. אחת ההערכות היא שראשי המשפחות אישרו את קבלת התושב החדש במטרה להרגיע את הרוחות באשקלון, שבה יש להם אינטרסים כלכליים רבים.

עולה לליגה הראשונה

הווידוי המסעיר של סנקר חשף לא רק את רוצחי שלחוב, אלא גם את שורשיו של אחד הסכסוכים הגדולים בתולדות הפשע הישראלי, אותו סכסוך שפירק את קואליציית ההימורים ברשת הקפה-אינטרנט שהקימו משפחות גבריאלי, אברג'יל, אלפרון ואוחנה.

ב-2002, אחרי שדומרני השתחרר מהכלא, הוא הצטרף ליצחק אברג'יל, שהשתחרר שלוש שנים קודם, ונכנס גם הוא לקואליציית ההימורים באינטרנט שהופעלו בבתי קפה-אינטרנט ברחבי הארץ. הצטרפותו של דומרני לאברג'יל רק החריפה את הטינה שעמדה בין השניים ובין משפחת אוחנה ובעלת בריתה, משפחת אבוטבול, שתמיד נחשדה בעיני דומרני ואברג'יל כמי שאחראית לרצח גיבורם גבי פלח. הצטרפות דומרני גם חיזקה את תביעת אברג'יל, להוציא את חנניה אוחנה מהשותפות. דחיית התביעת עלתה למשפחות אוחנה ואבוטבול ביוקר. תחילה, באוגוסט 2002 בפראג, חוסל פליקס אבוטבול (אביו של אסי), וכעבור חצי שנה, במארס 2003 בגני תקוה, חוסל חנניה אוחנה.

הכניסה להימורי האינטרנט סימנה את התרחבות עסקיו של דומרני, הן גיאוגרפית - למרכז הארץ, הן מעמדית - לליגה הראשונה של ארגוני הפשע. בתיקי המודיעין מוזכר הארגון שלו כמי שסיפק לארגון של חברו אברג'יל מטרייה מבצעית של חיילים, אמצעי לחימה, מקומות מסתור וכל מה שנדרש לפעילות שוטפת, בעיקר בעיתות מלחמה.

אחת הפרשות ממרכז הארץ שבהן נכרך שמו של דומרני קשורה לקבלן ישעיהו חכשורי. בפברואר 2004 ייצג דומרני את חכשורי מול משפחת הפשע מהמשולש חרירי-עיאט, אחרי שזו דרשה מחכשורי לפרוע חוב בסך מיליון שקל לקבלן פלסטיני. נציגי המשפחה הפכו את שולחנו של חכשורי במשרדו שבאזור ואף ירו על מכוניתו. דומרני נפגש עם מנהיג המשפחה, ג'מאל עיאט, בדירה בראש העין, ובסיומה נעתר עיאט להצעת דומרני והסכים לקבל מחכשורי 100 אלף שקל בלבד ולנתק מגע מהקבלן הפלסטיני. בשנה שעברה נדון עיאט ל-15 שנות מאסר על סדרה של מעשי סחיטה ואלימות, בהם תיק חכשורי.

המעקב המשטרתי אחר דומרני בשנים האחרונות עוד לא החזיר אותו לבית משפט. כך או כך, במשטרה מעריכים שהוא קשור לעוד שלושה חיסולים מהשנים האחרונות: זה של עמיצור כהן, שנרצח באוקטובר 2005 בדם קר לעיני עשרות אנשים בכניסה למרינה (החשוד ברצח היה משה דהאן מעוצם, מי שהורשע במשפט טילי הלאו עם דומרני, אך הוא שוחרר מחוסר הוכחות); זה של אריק קורקוס, שביוני 2007 נהרג מפיצוץ קטנוע ממולכד בחניון ביתו של הרב מאיר מלכה בשכונת שמשון באשקלון (קורקוס, חברו של יגאל ז'אנו שנכח בפגישת הפיוס עם דומרני אצל הרב פינטו, היה בדרכו לשיעור היומי אצל הרב. חבר שהיה איתו נפצע קשה); וזה של קטנוען בשם נדב ויצמן, שב-16 בספטמבר 2007 נורה ברחוב בני ברית, הרחוב הראשי באשדוד (חודשיים קודם לכן, ב-10 ביולי, ירה קטנוען לעבר דומרני ואנשיו בכניסה לקניון אשקלון. המשטרה חושדת שהיה זה ויצמן).

נופים חרא

נסענו, אני וחבר, ללוות את הצלמת שנשלחה לצלם את הבית הממוגן של דומרני. בכביש הכניסה לעוצם החנינו את המכונית וחמושים במשקפי שמש כהים חיכינו לבואה. בשלב מסוים חלפה על פנינו בדהרה מכונית פורד מונדיאו שחורה. כעבור שנייה היא נעצרה בחריקת בלמים וחזרה אחורה ברוורס עצבני. הנהג פתח את החלון במבט חודר. הנוסע לידו שאל, "כן, מה?" וסקר אותנו לעומק. הוא נראה שמנמן, פנים עגלגלות שחורות, חולצה שחורה, בין אצבעותיו שיחק בסיגריה ארוכה, שאותה הקפיץ מדי פעם לפיו. זה היה דומרני.

היתה החסרת פעימה. לאחריה באה התלבטות אם לבקש לראיין אותו, ובכך לסכן את צילום הבית. "אנחנו מחכים לצלם שלנו", השבתי לבסוף בקול סדוק. "מה צלם?" תהה דומרני. "נופים, אנחנו מצלמים נופים לעיתון". חיוך דק עלה על שפתיו. "נופים? אין פה נופים, יש פה נופים חרא. סע, סע", הורה לנהגו ונעלם.*



שלום דומרני. אלים, אמיץ, נטול פחד, אכזרי. לא איש רעים להתרועע


חיים רביבו. הקנס לא הספיק | צילום: ספי מגריזו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות