בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מסע התענוגות" של מרק טווין ואריאל שרון בעיר הקודש ירושלים

הסופר האמריקאי כתב בבית ויטנברג שברובע המוסלמי את אחד המכתבים ששימשו בסיס למדריך הנסיעות המפורסם שלו, שהפך לנקרא ביותר בארה"ב. 120 שנה מאוחר יותר קנה השר שרון דירה באותו בניין ממש

תגובות

בפרק זמן של חמש שנים במחצית השנייה של המאה ה-19 הפך מלון ה"מדיטרניאן" היוקרתי בעיר העתיקה של ירושלים למרכז תרבותי בוהמייני מקומי, שאורחים בעלי שם בחרו בו כדי להעביר כמה לילות בארץ הקודש.

מרק טווין, למשל, הגיע לשם בספטמבר 1867. לפחות אחד מ-50 המכתבים ששימשו מאוחר יותר בסיס לספרו המיתולוגי "מסע תענוגות בארץ הקודש" - מדריך הנסיעות הנקרא ביותר בספרות האמריקאית עד היום - נכתב שם. גם הארכיאולוג צ'ארלס וורן, שעמד בראש משלחת מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, התאכסן שם עם צוות החופרים שלו. וורן ואנשיו חפרו את הפירים האנכיים הידועים סמוך לכתלי הר הבית. במרתף המלון שמרו חברי המשלחת את כלי החפירה וציוד המדידה שלהם

במשך שנים ניסו חוקרים, על בסיס צילומים ושרטוטים ישנים, לזהות את מקומו של המבנה שבו שכן המדיטרניאן. עכשיו נפתרה התעלומה: המדיטרניאן (מלון הים התיכון), בניהולו של היהודי המומר משה הורנשטיין, הוא לא אחר מאשר בית ויטנברג שברובע המוסלמי של העיר העתיקה. הבית מכונה כך על שם בעליו, משה ויטנברג, שעלה לארץ ישראל מרוסיה וקנה אותו מהפטריארך הקתולי ב-1884. בעת הרכישה הוא נעזר בשירותי התיווך וידיעת השפה הצרפתית של מחיה השפה העברית, אליעזר בן יהודה. תושבי המתחם היהודים עזבו את המקום לאחר פרעות תרפ"ט (1929) ורק ב-1967 הוא שב לידי בעליו, "הקדש ויטנברג משה בן ראובן". המקום התפרסם ב-1987, כשראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, רכש את אחת הדירות בו, ואף התגורר בה מספר ימים בשבוע עם רעייתו לילי. מאוחר יותר מכר אותו לעמותת עטרת כהנים.

פרשת גלגוליו וגילויו של מלון המדיטרניאן תתפרסם במלואה בספר שייצא בשנה הבאה בהוצאת העמותה לכתבי יד ע"ש משפחת בנימין שאפל, שאותה מנהל מנחם גרוסמן. העמותה פועלת לאיסוף, שימור ומחקר של פריטי היסטוריה אמריקאית, יהודית וציונית, ולאחרונה בנתה דגם מוקטן של ירושלים במאה ה-19.

אחד מסממני ההוויה הירושלמית של המאה ה-19

המסע לפתרון התעלומה, שיש בו כדי לשפוך אור על אחת מאבני הדרך של ההוויה הירושלמית במאה ה-19, מתחיל בעבודתם של החוקר יוני שפירא והארכיאולוגים הפרופ' שמעון גיבסון וד"ר רופרט צ'פמן, אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל. הקרן והארכיון העשיר שלה, שבו שמורים כעשרת אלפים צילומים של ירושלים וארץ ישראל מהמאה ה-19, הם אוצר של ממש לחוקרי ארץ ישראל. לפני כמעט עשרים שנה עסק שם הפרופ' גיבסון במיפוי מחודש של הבורות והחללים בהר הבית על בסיס עבודתו של וורן. גיבסון חיפש כל אותה עת גם את המקום בירושלים, שבו התאכסנו וורן וחברי משלחתו בשנות השישים והשבעים של המאה ה-19.

בשלב מסוים איתר צ'פמן מפה ששירטט קונראד שיק, אדריכל, ארכיאולוג, וקרטוגרף ידוע שנמנה עם החשובים שבחוקרי ארץ ישראל וירושלים, אף הוא מאנשי הקרן. צ'פמן העביר את המפה לגיבסון, שלא התפנה באותה עת לעיין בה. רק לאחרונה היא הועברה ליוני שפירא, המתמחה במחקר ארכיטקטוני-היסטורי, ואיששה את מקום הימצאות המלון. שפירא הוא היזם של "מיני ישראל", ועסק בתחקיר ובנייית תיקים ומודלים למאות מבנים.

את כתובתו הראשונה של המלון שבו שכן עד 1860 איתרו צ'פמן, שפירא וגיבסון סמוך לבריכת חזקיהו (בריכת הפטריארך) בקלות יחסית. אשה ארמנית מבוגרת מתגוררת כיום באחת הדירות שהיתה אז חלק מהמלון, וכשגיבסון השקיף ממרפסת ביתה וראה בדיוק נמרץ את הנוף שמתאר ביומנו הסופר הרמן מלוויל, מחברו של "מובי דיק" ומאורחי המלון באותן שנים, הוא ידע ששלב א' בתעלומה נפתר.

אבל האתגר העיקרי היה לאתר את מקומו של המלון משנת 1866 ואילך, במשכנו השני המפורסם יותר, זה המתואר בכתביהם של וורן וטווין. שני רמזים עיקריים עמדו לרשותו: וורן כתב שהמלון שבו התאכסן שכן לצד ביזיתא, הסמוך לצדו הדרומי-מזרחי של שער שכם. הוא הוסיף שהמבנה דמה בצורתו לח'אן, כלומר היתה לו חצר פנימית פתוחה לשמים, ושיש בו חדר גדול המשקיף לדרך הראשית. שפירא החל לבדוק תצלומי אוויר ומפות שהכינה עיריית ירושלים וסימן בתים לבדיקה. שתי תמונות שצולמו בחצר המלון על ידי הנרי פיליפס, צלמו של הארכיאולוג וורן, סייעו בידו. אחרי שעבר על מאות מסמכים, תמונות וצילומי אוויר, טיפס שפירא על גג האכסנייה האוסטרית, מהמבנים הגבוהים באזור, וסימן שלשה בתים לבדיקה מדוקדקת. אחר כך פנה אל הדיירים וביקש מהם רשות לבקר בבתים ולצלם בהם. כשהגיע לבית ויטנברג, שגם לו חצר פתוחה, היה הזיהוי כמעט מיידי: החצר שבתצלום, המדרגות, ואפילו הסדק בבלטות נשמרו במקומם. הכל התאים. גיבסון אומר, שגילוי המקום שבו התארח מרק טווין, ולן ללילות ספורים, הוא משמעותי מאד עבור תיירים מארה"ב: "זה בערך כמו חדר הרצל בשכונת ממילא בירושלים בשבילנו". נכון שטווין שהה שם רק שני לילות, אבל מדובר בתייר המפורסם ביותר מארה"ב שביקר בארץ ישראל במאה ה-19.

ביזיתא, אומרים שפירא וגיבסון, היה בשעתו מקום נהדר למלון. הוא שכן לא הרחק מהקונסוליה הבריטית, בקרבה לקונסול האוסטרי ולפשה התורכי. האזור זכה לפיתוח שיא בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 והוא משך אליו את רוב הקונסוליות המערביות ומוסדות מערביים כמו בית החולים הצבאי, האכסנייה האוסטרית ובית ספר. משפחות האצולה שהתגוררו בסביבה הוסיפו אף הן להעלאת קרנו של המקום.

במבנה המרכזי היו חמישה חדרים בקומת החצר. שניים מהם שימשו כמטבח וכחדר הסבה. שני גרמי מדרגות הוליכו לתשעה חדרים בקומה השניה, בסך הכל 14 חדרי אירוח ושני חדרים ציבוריים. במלון כולו היו 23 חדרים. ניתוח המבנה ומספר חדריו תאם תמונה נוספת שצילם הנרי פיליפס, צלמו של צ'ארלס וורן, שבה נראים מספר אנשים לבושים כיהודי התקופה. בתמונה שמוצגת כבר שנים במוזיאון ישראל וזכתה לשם "יהודים בירושלים", נראה בבירור מתלה מפתחות החדרים של המלון. חדר ההסבה הגדול, השייך לאריאל שרון, שימש בעבר, על פי תיאוריו של טווין, כחדר מנוחה לציבור, שבו נחו האורחים מסיורי היום בירושלים. החדר משרת כיום כיתה של ישיבת עטרת כהנים, וכמה ממשפחות האברכים הקשורים אליה מתגוררות במקום.

בחצר, כותב וורן בספרו, התקיימו רבות ממלאכות הבית, בהן טחינת התירס וניקוי המגפיים. כאן הציגו הסוחרים מבית לחם את מרכולתם: חרוזי עץ זית ותכשיטים משובצים. מוכרי הפרחים המיובשים הציגו את דפיהם ונציגי המסיון את ספרי התנ"ך בעלי כריכת עץ הזית, עבודה שנעשתה על ידי יהודים מומרים.

טווין התרשם מספרי התנ"ך והחליט להזמין ספר מתנה לאמו. מחדרו במלון כתב מכתב הזמנה מפורט למר איסיאס, בעל חנות הספרים ליד כנסיית הקבר. ספר התנ"ך מצוי היום בארכיון מארק טווין באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה.



בית ויטנברג ברובע המוסלמי בירושלים, השבוע. למטה: הקשת כפי שצולמה בסוף המאה ה-19


תצלום: צלמי אמריקן קולוני מתוך ספריית הקונגרס האמריקאי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו