בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההאמרים הופיעו - וחיזבאללה פתח באש תופת

היערכות חיזבאללה בליל החטיפה, המתקפה על ההאמרים, פיצוץ טנק המרכבה, המתקפה על כוח הנח"ל: שרשרת ההתרחשויות הטרגיות של ה-12 ביולי 2006, שהובילו למלחמה

תגובות

החטיפה: שלב אחר שלב

רק לקראת 9:45 בבוקר, כשהתקרב למרחק של כמאה מטרים משני ההאמרים השרופים, ראה נועם שניידר את שתי אבוקות העשן שהיתמרו בכביש היורד מהגבעה וחוצה את הוואדי בקו דיווח 105, בגבול ישראל-לבנון. לא נדרשו לו יותר מכמה דקות כדי להבין שהוא וחייליו איחרו את המועד. ספירת ההרוגים והפצועים סביב ההאמרים העלתה ששני חיילים חסרים. אנשי חיזבאללה כבר לא נראו באזור. בשלושת רבעי השעה שחלפו בין ההתקפה להגעת כוח הסיוע הראשון היה לחוטפים די והותר זמן להסתלק בבטחה, חזרה ללבנון.

הפעולה של חיזבאללה עבדה בדיוק בהתאם לתוכנית: התקפה יעילה על הסיור הנע לאורך הגדר, מהלך הסחה בדמות הפגזה כבדה לרוחב הגזרה, פגיעה בכל מצלמות התצפית - כולם יחד יצרו את המהומה, שהבטיחה חלון זמנים קריטי להצלחת מבצע החטיפה.

שניידר, מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד המילואים, ניגש אל מפקד הגדוד, סגן-אלוף בני עזרן. בתדריכים שקיבלו קציני הגדוד באוגדה 91, נאמר להם שמה שלא יצליחו לעשות בדקות הראשונות לאחר חטיפה, כבר לא ייעשה כלל. ליד הפרצה בגדר הגבול הושאר שכפ"צ מגואל בדם של אחד הנפגעים. הגשש הזהיר שהפרצה עלולה להיות ממולכדת. מספר הקצינים והחיילים הכשירים בקרבת ההאמרים היה שמונה - בוודאי לא כוח שיכול לנהל מרדף בתוך לבנון. עזרן ושניידר סיכמו שאין היגיון לפתוח במרדף אחר החוטפים ושהמרדף הוא מעתה עניין להכרעת הדרגים שמעליהם.

"אווירת סוף קו"

בסלנג הצה"לי ישנו מונח המיטיב לבטא את מצב הרוח ששרר בגזרת זרעית בבוקר 12 ביולי: "אווירת סוף קו". אין חייל מילואים קרבי שלא מכיר את התחושה: היום האחרון לשירות, אחרי שלושה וחצי שבועות של תעסוקה שוחקת לאורך הגבול. בזמן שראשו של הגדוד העוזב נתון במקום אחר, הגדוד שבא עוד לא התאקלם בגזרה. הנחת המוצא בצבא היא שגם האויב מזהה את נקודת התורפה - ימי ההחלפה.

משמרת הבוקר האחרונה של פלוגה ג' החלה סמוך ל-8:45. אודי גולדווסר, בן 31 מנהריה, היה מפקד הסיור, שקוד הקריאה שלו בקשר הוא 4. גולדווסר, צלם חובב ומדריך צלילה, אמור היה להתחיל בסתיו לימודים לתואר שני בטכניון. הוא ישב בכיסא המפקד, מימין לנהג רכב ההאמר, איש הקבע ראזק מועדי. מאחוריו ישבו שני לוחמים, אלדד רגב ותומר ויינברג. הסיור יצא מזרעית לכיוון מזרח, יחד עם רכב האמר נוסף ובו שלושה לוחמים, במקום ארבעה כמקובל: הנהג ואסים נזאל, המפקד שני תורג'מן והלוחם אייל בנין. צוות תחקיר בראשות האלוף במילואים דורון אלמוג קבע מאוחר יותר ש"הסיור יצא מבלי שבוצעו תדריך, תרגולת ומסדר כמתחייב והמשימה לא שולחה (תודרכה) על ידי קצין משלח".

ביציאה למשימה לא ניכרה דריכות מיוחדת, חרף דברי אזהרה מטרידים ששמע גולדווסר בשיחת אגב עם מפקד הסיור שאותו החליף, סגן ניר לאון. ב-2:20 לפנות בוקר זוהתה נגיעה בגדר האלקטרונית. הסיור של לאון צפה על הנקודה, באזור קו דיווח 105, אך לא זיהה דבר. "נראה לי שעברו את הגדר לפחות 20 חיזבאללונים", אמר לאון. גולדווסר השיב שיבדוק את הנקודה בסיור. עם הורדת הכוננות יומיים קודם לכן, הסיורים הורשו לנוע בקטעים רגישים, בהם גם קטע הכביש שבו נמצא קו דיווח 105.

9:01 - ההתקפה החלה

דקה או שתיים אחרי 9:00 בבוקר החלה ההתקפה. אנשי חיזבאללה המתינו בסבלנות, עד ששני ההאמרים יופיעו מעבר לעיקול הכביש ויהיו חשופים לפגיעתם. כשעבר ההאמר השני את שיא הגובה והחל לרדת בכביש, נפתחה לעברו אש תופת של מקלעים ונ"ט. חוליית הרתק של חיזבאללה, שהתמקמה בעמדות חבויות בתוך הסבך על הגבעה ממול (בצד הלבנוני של הגדר), פגעה בהאמר כדי להבטיח שאנשיו לא יוכלו לבוא לעזרת ההאמר הראשון, שנסע כ-110 מטרים לפניו, במורד הדרך. הנהג נזאל נהרג בתוך הרכב. תורג'מן ובנין נורו למוות כשיצאו מההאמר.

אבל מתכנני המבצע של חיזבאללה התעניינו בעיקר בהאמר הראשון. כוח קטן של לוחמי הארגון, שחצה את הגדר לצד הישראלי עוד בלילה, ירה שתי רקטות אר-פי-ג'י אל ההאמר, מטווח קצר. הצד הימני של הרכב ספג את עיקר הפגיעה. ויינברג, שנפצע קשה ומועדי, שנפצע קל, הצליחו לחלץ את עצמם מצדו השמאלי של ההאמר הבוער והסתתרו בין השיחים. "אילו עשו לוחמי חיזבאללה עוד כמה צעדים, הם היו פשוט באים ולוקחים אותי", סיפר ויינברג מאוחר יותר.

שני הפצועים שברחו לא היו בנקודה שאיפשרה להם תצפית על ההתרחשויות ולכן המשך השחזור מסתמך על הממצאים בשטח. נראה שאנשי חיזבאללה ניגשו לרכב ומשכו משם את שני החיילים הפצועים: גולדווסר ואלדד רגב, רווק בן 26 מקרית-מוצקין, תלמיד מכינה אקדמית. החוטפים ועמם שני החיילים הפצועים עלו לג'יפים אזרחיים שהמתינו להם בצד השני של הגדר והסתלקו צפונה, דרך הכביש המוביל לכפר הסמוך עיתא א-שעב.

"חניבעל"

מיד לאחר הירי על ההאמרים, החלה הפגזת מרגמות על המושב זרעית והמוצבים הסמוכים. חמישה אזרחים נפצעו קל. במקביל, הוצאו מכלל פעולה כל מצלמות התצפית באזור, כתוצאה מירי צלפים של חיזבאללה. המג"ד עזרן שמע את הפיצוצים ממשרדו במחנה זרעית ו"כבר כשהלכתי מהמשרד לחמ"ל הבנתי שאכלנו אותה".

הראשון שהבין מה מתרחש היה רב-הסמל של הפלוגה המסייעת, זאב, ששמע בקשר קול המדווח "4, 4א, היתקלות". זאב הזעיק בטלפון את מפקד הפלוגה שלו, נועם שניידר. לשניידר לא היה מושג היכן הסיור שהותקף, אך בהכירו את 105 כנקודת תורפה מובהקת, החליט לצאת לשם מהמיפקדה בזרעית. הוא בחר להגיע למקום בדרך נסתרת, בוואדי המתחבר לכביש מדרום ולא ממערב, על הכביש. כיוון שהגזרה כולה היתה תחת הפגזה, עבר זמן עד שהושלמה בדיקת הקשר עם הכוחות. אבל בסיומה היה ברור: שני ההאמרים, 4 ו-4א, אינם עונים. שניידר הצטרף בינתיים למג"ד עזרן, שהכריז על מצב "חניבעל" - חשד לחטיפת חיילים.

הכוח הקטן התקדם לעבר ההאמרים הבוערים, עד שפגש בנהג ההמום מועדי, שהגיח מהשיחים. זמן קצר קודם לכן דיווח מועדי על ההיתקלות בטלפון הסלולרי לאחיו, נהג בשירות קבע בגזרה סמוכה. עזרן ושניידר תיחקרו את מועדי, אך הוא לא ידע לספר הרבה והם המשיכו אל ההאמרים. ספירת ההרוגים והפצועים אימתה את החשד המקורי: היתה זו חטיפה - ושניים מחיילי הסיור נלקחו בידי חיזבאללה.

חודשים של תכנון

במבט לאחור מניחים בצה"ל שמבצע החטיפה בקו דיווח 105 תוכנן בחיזבאללה בקפידה במשך כמה חודשים, לאחר כישלון ניסיון חטיפה בכפר רג'ר, בנובמבר הקודם. בסבירות גבוהה, רוכז המבצע בידי ראש מנגנון הטרור של הארגון אז, עימאד מורנייה. בפעולה עצמה השתתפו יותר מ-20 לוחמים של חיזבאללה, שחולקו לארבע חוליות. אחת מהן חצתה את הגדר בלילה הקודם והיא שביצעה את החטיפה.

המיקום המתוכנן לחטיפה נבחר לאחר מחשבה מעמיקה ומעקב ממושך: חיזבאללה ידע שסיורי צה"ל ממעטים להגיע למקום ושמוצב לבנה הסמוך, שאיפשר תצפית חלקית לגזרת החטיפה, לא אויש בקביעות. האזור היה "שטח מת" מבחינת מערך התצפיות של צה"ל. אפילו קליטת מכשירי הקשר בנקודה זו היתה משובשת. החוקר האמריקאי אנדרו אקסום כתב שחיזבאללה העריך שתגובת צה"ל לחטיפה תהיה אטית ומסורבלת בשל המיקום שנבחר.

בונקר מצויד היטב שבנה חיזבאללה על הגבעה השולטת על הכביש, בצד הלבנוני, נחשף במקרה בידי צה"ל רק בשלהי המלחמה. כמה חודשים קודם לכן, כשחיילים במוצב ליד זרעית התלוננו ש"חופרים לנו מתחת לרגליים", הביאה האוגדה גיאולוגים שהסבירו כי הקרקע באזור אינה ניתנת לחפירה. הצדק, התברר, היה עם החיילים. לאמ"ן לא היה די מידע על מה שקורה בצמוד לגבול. ההיערכות הגדולה של חיזבאללה נעשתה מתחת לאפו של צה"ל.

פיצוץ הטנק

פחות משעתיים לאחר החטיפה, נכנס לשטח לבנון כוח ראשון של צה"ל. היתה זו יותר הפגנת נוכחות ממרדף של ממש. האמצעים שעמדו לרשות אוגדה 91 כדי לשבש את הסתלקות אנשי חיזבאללה מהאזור היו מינימליים. סוללת ארטילריה הוצאה מהגזרה לאימון זמן קצר לפני החטיפה. מסוקי קרב אמנם הוזנקו למקום החטיפה, אך לא קיבלו שום יעדים לתקיפה בצד הלבנוני.

מפקד האוגדה אז, גל הירש, הורה על הכנסת כוח נח"ל, יחד עם טנק מרכבה מחטיבה 7, לפעולה שכינה "נגיחה" - פגיעה בקו המוצבים הקרוב של חיזבאללה, בתגובה לתקיפה. לטנק נועד תפקיד נוסף: לתפוס עמדה שולטת על גבעה בצד הלבנוני שעליה מוקמה עמדת חיזבאללה, ולשלוט בדרכי היציאה מעיתא א-שעב כמענה לאפשרות שהחוטפים טרם עזבו את הכפר צפונה.

לפי התרגולת, אמור היה כוח כזה לכלול דחפור ממוגן שינוע ראשון ויסלק מטעני חבלה מהדרך, אחריו הטנק ובסוף הטור נגמ"ש ממוגן ובו חיילי הנח"ל. אבל דחפור, העמיד בהרבה מטנק בפני מטעני גחון, לא היה כלל בגזרה, משום שהורד לרצועת עזה ואילו הנגמ"ש נתקע לאחר שזחליו הסתבכו בגדר הגבול. הטנק המשיך להתקדם, במטרה לדרוס את הפחונים בעמדת חיזבאללה, אך מעט לפניהם חיכה לו מטען ענק שהניחו הלוחמים השיעים. ארבעת אנשי הצוות, אלכסיי קושנירסקי, יניב בר-און, שלומי ירמיהו וגדי מוסייב, נהרגו מהפיצוץ האדיר.

פיצוץ הטנק על אנשי צוותו הוסיף להלם ולבלבול שחוללה חטיפת אנשי המילואים והריגת חבריהם. אבל בכך לא הסתיימו אבידות צה"ל ב-12 ביולי. כוח הנח"ל הוצב בקרבת הגבעה כדי לאבטח את שרידי הטנק ולמנוע חטיפת חלקי גופות. עד מהרה החל חיזבאללה להפגיז את האזור בפצצות מרגמה. אחד החיילים, נמרוד כהן, נהרג מפגיעת רסיסים.

בפיצוץ המרכבה, חיזבאללה רשם לזכותו הישג נוסף: בכל שנות הלחימה באזור הביטחון בדרום לבנון לא הצליח הארגון להשמיד טנק ישראלי - ודווקא הארגונים הפלשתיניים הקדימו אותו בכך, כשהשמידו שני טנקי מרכבה בפיצוץ מטענים ליד נצרים ברצועת עזה בחורף 2002. הירש אמר מאוחר יותר, בעדותו בוועדת וינוגרד, כי החליט על הכנסת הטנק מתוך מחויבות לחיילים החטופים. נראה שחשב גם על הלקחים הטריים מחטיפת גלעד שליט ברצועת עזה, שלאחריה נותרו הכוחות ליד הגדר בלא לנהל מרדף כלשהו.

מתוך הספר "קורי עכביש" (הוצאת "ידיעות ספרים", 2008)



האמר של צה"ל במקום החטיפה. מעבר לגדר הגבול נראים בתי הכפר הלבנוני עיתא-א-שעב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו