בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרוב שעמום - בלגיה על סף התפרקות

בעיירה לינקביק הקימו לאומנים פלמים חומה כדי למנוע מראש העיר הדובר צרפתית להיכנס ללשכתו. פרחחים ואלונים ופלמים הולכים מכות באתרי הבילוי של קנוק. ובלידקרקה הוגבלה הכניסה למתקני המשחקים לילדים דוברי הולנדית בלבד. האם המדינה המשעממת ביותר באירופה עומדת להתפרק? שליח "הארץ" מדווח מקו התפר הבלגי

תגובות

יחסית לעיירה שמאיימת לפרק את המדינה הבלגית, נראתה לינקביק די שלווה בשבוע שעבר. המוכרת בחנות הירקות שבכיכר המרכזית בירכה את הקונים ב"בונז'ור" לבבי; חבורת צעירים, משועממים מחופשת הקיץ הבלתי-מסעירה שלהם בפרברים הבלגיים, הסתובבה על אופניים בשבילי האספלט בין הבתים הפרטיים; בביסטרו שליד תחנת הרכבת סעדו כמה אורחים עם בקבוקי יין לבן מצוננים על השולחן, ופיטפטו בצרפתית. מדי פעם חלפה ברעש רכבת מהירה מתחת לגשר המחבר בין שני חלקי העיירה הקטנה, ככל הנראה בדרך לבריסל או ממנה. לינקביק, שבה חיים כ-5,000 תושבים, נמצאת כרבע שעה נסיעה בלבד מהבירה הבלגית.

איור: אמיתי סנדי

רק במבט שני אפשר לראות את הסימנים שהפכו את לינקביק לשם שגור בתקשורת הבלגית. בפתח בניין העירייה, שלטים מכריזים על שעות הקבלה לקהל, בפלמית ובצרפתית; שמו של ראש העיר נפקד מהם; הודעות לציבור על תקנות חדשות לאיסוף זבל נתלו גם הן בשתי השפות; הדגלים הבלגיים המעטים שתלויים על חזיתות הבתים הם זכר ליוזמה אחת, לפני כמה חודשים, להפגין למען אחדותה של המדינה; והצרפתית שדיברו הסועדים בביסטרו, הצרפתית שבה בירכה המוכרת בחנות, אותה צרפתית שמדברים ארבעה מתוך כל חמישה תושבים בעיירה - זו אחת הסיבות לכך שהרשויות בפלנדריה מנהלות קרב לשוני על אופיה של לינקביק, הד למאבק גדול יותר למען עצמאות פלמית.

כבר יותר משנה שבלגיה מתמודדת עם משבר פוליטי וחברתי, שלדעת רוב המומחים עשוי להיפתר רק עם התפצלותה של המדינה לשתי מדינות נפרדות: פלנדריה דוברת ההולנדית (שתושבי בלגיה מכנים "פלמית") וואלוניה דוברת הצרפתית. גם השבוע, יותר מ-14 חודשים לאחר הבחירות, עוד אין לבלגיה ממשלה מתפקדת. חילוקי דעות בין המפלגות הפלמיות, שדורשות עצמאות רבה יותר לאזור פלנדריה, לבין המפלגות הוואלוניות, שדורשות אינטגרציה גדולה יותר והבטחה שבלגיה תישאר מאוחדת, מנעו באופן עקבי כל אפשרות להקמת ממשלה.

משבר הזהות של בלגיה, שבה חיים כעשרה מיליון תושבים, עומד בראש סדר היום במדינה. אמנם זהו "משבר של עשירים", עם כלכלה משגשגת וללא אלימות בסגנון המדינות הרב-לאומיות של הבלקן או הקווקז, אך הוא עדיין מעורר רגשות עזים. בשנתיים האחרונות חוותה בלגיה כמה אירועים מטלטלים: שידור טלוויזיה דמיוני הכריז על סופה של המדינה ועורר פאניקה בסגנון "מלחמת העולמות" של אורסון וולס; אמן מקומי הציע את המדינה למכירה באתר האינטרנט אי-ביי; המונים הפגינו בבריסל בעד שמירה על בלגיה מאוחדת. במיוחד למדו הבלגים להכיר את שמותיהן של כמה עיירות, שבהן מתגוררים ואלונים ופלמים גם יחד, שהפכו לנקודות ציון במלחמה הלשונית והתרבותית בין שני הלאומים.

לינקביק היא אחת מאותן עיירות. לאחר מאבק פלמי רב שנים לאוטונומיה רבה יותר, חולקה בלגיה בשנות ה-60 לשלושה אזורים: פלנדריה - הצפון דובר ההולנדית של המדינה, שבו חיים רוב תושביה (58%); ואלוניה - הדרום דובר הצרפתית (32%), ובריסל - אזור הבירה הדו-לשוני (10%). גם לאזור דובר הגרמנית של בלגיה (0.5% מהאוכלוסייה), מורשת של הסכמי ורסאי, יש ממשלה משלו. החלוקה בין ואלוניה לפלנדריה נעשתה לאורך קו הגבול הלשוני הצרפתי-פלמי, כשבריסל נשארה אי דו-לשוני בתוך פלנדריה. לינקביק, שכבר אז גרו בה דוברי צרפתית רבים, זכתה גם היא - עם עוד קומץ עיירות בסביבת בריסל - למעמד דו-לשוני מיוחד, עם מערכת חינוך נפרדת בצרפתית.

החלוקה יצרה בבלגיה שני עולמות שונים. מערכת החינוך, הטלוויזיה והרדיו, הפוליטיקה, הניהול העירוני ושלל תחומים אחרים מתנהלים מאז בשתי שפות שונות: בפלנדריה השפה הרשמית היא פלמית, ואילו בוואלוניה השפה הרשמית היא צרפתית. את שני החלקים מלכדת מדיניות חוץ וביטחון משותפת, וכן רוב העניינים המשפטיים. כוחה המלכד של הכנסייה הקתולית, שהיה בעל משמעות בחברה הדתית יחסית של המאה ה-19, נחלש מאוד בחברה החילונית של המאה ה-21. תושבי פלנדריה וואלוניה למדו מספרים שונים, מצביעים למפלגות שונות ומקשיבים למוסיקה שונה. דוברי הצרפתית לא חויבו ללמוד פלמית, ולהפך. אבל מלבד בפרלמנט הלאומי בבריסל, היו רק מקומות מעטים שבהם התנגשו השאיפות הפלמיות והוואלוניות - ולינקביק היתה אחד מהם.

בסתיו 2006, בבחירות המקומיות שנערכו בבלגיה, נבחר לראשות העיר דמיאן תיירי, תושב מקורי של לינקביק, פוליטיקאי ואלוני דובר צרפתית. אולם הרשויות של פלנדריה, ניזונות מדרישה גוברת לעצמאות ול"פלמיזציה" של השטחים שבשליטתן, סירבו לאשר את כניסתו לתפקיד, בטיעון שתיירי ניהל את מערכת הבחירות שלו בצרפתית ולא בפלמית, שהיא השפה הרשמית באזור. הם גם הצביעו על ישיבת מועצה שבה התיר לאחד המשתתפים לדבר רק בצרפתית, כהוכחה לכוונותיו הפרנקופוניות.

במשך חודשים ישבו לאומנים פלמים בישיבות המועצה והפריעו להתנהלותן. השיא, סיפר תיירי בשיחת טלפון לפני שיצא לחופשת הקיץ שלו, היה כשחבורת לאומנים פלמים באו בוקר אחד לבניין העירייה - ובנו בחצר חומה בגובה שני מטרים כדי למנוע ממנו להיכנס למשרדו.

"אף פעם לא חשבתי שזה יגיע לזה, אבל הגורל הפוליטי שלי יכריע בעצם את גורלה של בלגיה כולה", אומר תיירי. "המינוי שלי, ושל שני ראשי עיר דוברי צרפתית אחרים בעיירות שמסביב לבריסל, הוא כעת סלע המחלוקת העיקרי בדרך לשיתוף פעולה בין המפלגות הפלמיות לוואלוניות. העמדה הפלמית היא אבסורדית, הם לא מכבדים את ההליכים הדמוקרטיים, אני הרי נבחרתי לתפקיד ברוב קולות. אם בלגיה לא תצליח להתגבר על המשבר הזה, אם לא אמונה לתפקיד שאליו נבחרתי, סופה של המדינה יגיע בקרוב".

בינתיים הוא משתדל לנהל את העיר גם בלי המינוי הרשמי. "יש הרבה מתח בישיבות המועצה החודשיות", מספר תיירי, שקובל על כך שהוא נדרש לנהל את הישיבות בפלמית, אף על פי שמרבית התושבים מדברים צרפתית. "לאומנים פלמים באים לכל אחת מהן, לוודא שאני לא מדבר בצרפתית. הם גם מפריעים וצועקים סיסמאות כמו 'לינקביק היא חלק מפלנדריה' ו'צרפתים החוצה'. בכל פעם אני נאלץ לקרוא למשטרה כדי שיסלקו אותם מהאולם". לדבריו, כינוס מתוכנן של פלמים בעיירה בחודש הבא יכול אפילו להידרדר לאלימות.

עימות על הטיילת

סדריק ואן דן בוש הוא צעיר מקומי דובר צרפתית. את שם משפחתו הפלמי, הוא אומר כמתנצל, הוא חייב לעברה של משפחתו בדרום אפריקה. לפני כחודש הוא סיים את לימודיו בבית ספר צרפתי בעיירה שכנה, ואומר שלא למד פלמית. "למען האמת, אני חושב שהולנדית זו שפה די מכוערת", הוא מפטיר, משקף בדבריו מה שדוברי צרפתית רבים אומרים בשיחות פרטיות. ואן דן בוש אומר שמעולם לא שמע מוסיקה פלמית או צפה באחד מערוצי הטלוויזיה בשפה הפלמית. "אין לי אף חבר פלמי", הוא אומר.

למעשה, ההתנסות היחידה שיש לו ביחסי ואלונים ופלמים בבלגיה היא של אלימות. "לפעמים בקיץ אנחנו נוסעים לקנוק (עיירת חוף ששוכנת על הגבול בין פלנדריה לוואלוניה, כשעה נסיעה מבריסל). בכל פעם שאנחנו שם, אני רואה מהומות בין חבורות של פלמים לוואלונים", הוא מספר. "בקיץ שעבר, כמה צעירים פלמים חיכו לי על הטיילת. אחד מהם שאל אותי 'אתה מדבר צרפתית?' לא בדיוק הבנתי מה הוא רצה, אבל הוא התקרב וניסה לנגוח בי. ניסיתי לברוח אבל האחרים תפסו אותי והיכו אותי באגרופים. רק כשהחברים שלי באו בריצה הם עזבו אותי. אני יודע שלא כל הפלמים כאלה", הוא מעיר, "ברור שיש צעירים משוגעים גם בצד דובר הצרפתית. אבל אני לא מרגיש כל צורך להתערבב".

לואיז, נערה בת 15 מלינקביק, היא אחת הסיבות לכך שהרשויות הפלמיות מנהלות מאבק על אופיה של העיירה, ועל עוד ארבע עיירות כמוה בסביבה הקרובה. היא בת למשפחה דוברת פלמית, אבל היא מעדיפה ללמוד בצרפתית ולעבור לבריסל. "יש הבדלים ענקיים בין פלמים לוואלונים", היא אומרת. "הצעירים דוברי הצרפתית הרבה יותר אופנתיים ומעודנים. כל העסק הזה של עצמאות או של להיות מיוחדים לא חשוב בשבילם". גם היא נוסעת לקנוק, היא מספרת, ו"כל לילה שאני שם יש מכות בין פלמים לצרפתים. חבורות של צעירים פלמים נכנסות לבתי קפה, ומחפשות להתחיל מכות עם דוברי צרפתית. ראיתי הרבה קרבות כאלה. לי יש יתרון, אני יכולה להיכנס למועדונים של פלמים. אם תדבר צרפתית השומר לא ייתן לך להיכנס".

האלימות בין בני הנוער בקנוק היא דוגמה חריגה לסכסוך שמתנהל בדרך כלל בשלווה גמורה. בשטחן של כמה רשויות פלמיות אסור כעת לנהל עסקים בצרפתית בשוקי יום ראשון, ואילו קהל פלמי הגיב בקריאות בוז כשהתברר כי "מיס בלגיה" לשנת 2008, בת לאב ממוצא צ'כי ולאם דוברת צרפתית, אינה מבינה שאלה שהופנתה אליה בפלמית. בעיירה לידקרקה, לא הרחק מלינקביק, הודיעו הרשויות כי הכניסה אל מתקני המשחקים מותרת לילדים דוברי הולנדית בלבד (התירוץ היה שהאחראים במקום אינם מדברים צרפתית, וילדים שאינם מבינים הולנדית לא יוכלו להישמע לאזהרות). בזאוונטם הקרובה החליטו הרשויות לספק דיור מוזל רק לדוברי פלמית ובאוברייסה נתלו שלטים הקוראים לדבר רק פלמית.

"אין לי מושג איך הפכה לינקביק פתאום לאחד מאותם מקומות שיכריעו את עתידה של בלגיה", אמר איש עסקים פלמי בן 50, שעובד בחברה צרפתית, בביסטרו ליד תחנת הרכבת של העיירה. "בזמן שאני גדלתי באנטוורפן, לא היה פער כזה בין הפלמים לוואלונים. עכשיו, בעידוד הפוליטיקאים, הוא מתרחב והולך". הכותרת הראשית בעיתון שהיה מונח על שולחנו עסקה במשבר.

ראש הממשלה הזמנית איב לטרם - פוליטיקאי פלמי שהגדיר את בלגיה כ"תאונה של ההיסטוריה", שמאוחדת רק על ידי צ'יפס, בירה ומוסד המלוכה - החזיר לפני חודש את המפתחות למלך ואמר כי אינו יכול להמשיך בכהונתו. סקרים שנערכו בחודשים האחרונים מראים כי לראשונה, קרוב למחצית מתושבי פלנדריה רוצים עצמאות. בקרב הוואלונים, 60% רוצים להצטרף לצרפת אם הפלמים יפלגו את בלגיה ויכריזו על עצמאות. לפני שעזב את משרתו, הצהיר לטרם בפסימיות כי "מוצו כל האפשרויות של מדינה פדרלית".

מיהו בלגי?

זו עונת החופשה בבלגיה - התושבים כאן אדוקים כמעט כמו הצרפתים ביחסם לחופשת הקיץ שלהם - ותיירים רבים מציפים את בריסל הריקה כמעט מתושביה. ליד מוזיאון ההיסטוריה הקטן של בלגיה מכסה ציור קיר בסגנון האמן הסוריאליסטי הבלגי, רנה מגריט, את חזיתו של אחד הבניינים העתיקים. בציור נראית החזית העתיקה מוסטת לצדדים, כמו כנפי וילון, ומאחוריה מתגלה תעלה חשוכה ופנס בודד שמאיר על חזית בניין אפלה. זהו דימוי יעיל למצבה של בלגיה כיום: כלפי חוץ מדינה מתפקדת ומאחור - אפלה וחוסר ידיעה. "המדינה הכושלת המוצלחת ביותר בעולם", כינה אותה עיתון גרמני.

המתחים בין פלמים לוואלונים אינם חדשים. "התנאים שהביאו להתפצלותה של הממלכה הנורווגית משוודיה ב-1905, קמים עתה לתחייה כאן בבלגיה", דיווח כתב "ניו יורק טיימס" מבריסל באוגוסט 1912. "חבר הפרלמנט ז'ול דטרי פירסם מכתב ששלח למלך הבלגים אלבר, שבו הוא קורא להפרדה בין ואלוניה לפלנדריה ולהענקת שלטון עצמי לכל אחת מהן. זאת, בניסיון להתמודד עם הניסיונות הנמרצים של הפלמים להפוך את שפתם לעליונה על הצרפתית".

קרוב למאה שנה לאחר מכן, מדינות קטנות והומוגניות יחסית, כדנמרק או אירלנד, הן האופנה האחרונה להצלחה באיחוד האירופי. אפילו הטיעון הביטחוני שהיה בשימוש ב-1912 - ביחד כוחנו גדול יותר ומרתיע אויבים פוטנציאליים - נשמע חלול אחרי שבלגיה נכבשה פעמיים במחצית הראשונה של המאה ה-20, וממילא לא נשקף היום שום סיכון חיצוני לבלגיה. לוקסמבורג הזעירה מרגישה בטוחה לא פחות מבלגיה הגדולה ממנה פי כמה.

העתק של המכתב שכתב הנציג הצרפתי דטרי מוצג במוזיאון ההיסטוריה, הנמצא בכיכר הארמון המלכותי בלב בריסל. ההיסטוריה של בלגיה נפרשת בשתי קומות המוזיאון, כשהמסדרונות בין החדרים מוקדשים לשושלת המלוכה הבלגית. המסר ברור: בית המלוכה הוא החוט המחבר את הזהות הבלגית. האמרה הוותיקה, כי הבלגים היחידים במדינה הם "היהודים והמלך", מקבלת משנה תוקף. "אלוהים אדירים, רק שזה לא יקרה", מגיב בחלחלה קופאי המוזיאון מארק סורמון, כשהוא נשאל מה יקרה אם בלגיה תתפרק.

בלגיה הוקמה ב-1830, לאחר שהוואלונים והפלמים הקתולים התקוממו כדי לדרוש אוטונומיה מן המלך ההולנדי הפרוטסטנטי. התעקשותו של המלך מצד אחד, ועידודה של צרפת מצד שני, שיכנעו את המורדים לדרוש עצמאות. מעצמות אירופיות אחרות תמכו בדרישה או שהיו עסוקות בענייניהן מכדי להתנגד, ולאחר דיונים ארוכים ייבאו בשביל הבלגים מגרמניה מלך מן המוכן, שנשא לאשה נסיכה צרפתית. עדיין, אומרים בבלגיה, מאחורי דלתות סגורות גם המלך הנוכחי מדבר צרפתית. במוזיאון תלוי העתק של החוקה הבלגית, בצרפתית: גרסה פלמית רשמית שלה אומצה רק בשנות ה-60 - עוד הוכחה לאפליה נגד הפלמים.

במפקד הראשון שנערך בבלגיה היה רוב לדוברי הצרפתית, אך במשך השנים הרוב הזה נשחק. מאז הקמתה היה בבלגיה מתח בין דוברי ההולנדית העניים, תושבי הכפרים, לבין האליטה דוברת הצרפתית. כפי שמציג זאת המוזיאון, תנועת עצמאות פלמית החלה להשמיע קול כבר בסוף המאה ה-19: "יש אי שוויון רב בבלגיה, למשל, שום אוניברסיטה בלגית אינה מלמדת בהולנדית". כרזה אחרת, מ-1885, משווה את דיכוי הפלמים בבלגיה לדיכוי השחורים בקונגו הבלגית.

לא הרבה נכתב במוזיאון על שיתוף הפעולה של בלגים רבים עם הנאצים במלחמת העולם השנייה. אצל הלאומנים הפלמים הזינה את שיתוף הפעולה הזה האמונה שגרמניה תיתן להם אוטונומיה רחבה. מתום מלחמת העולם השנייה ועד היום, חיה בלגיה בצל תביעות פלמיות לאוטונומיה. ב-1963 הפכה בלגיה למדינה פדרלית, אך המאבק הפלמי לא שכך לזמן רב. עכשיו התהפכו היוצרות מבחינה כלכלית, והמקופחים של המאה ה-19 שינו את סיסמאותיהם: השגשוג של פלנדריה, לעומת הדשדוש של ואלוניה, הולידו דרישות להיפרדות מן "העול הכלכלי" שמטילים דוברי הצרפתית העניים על מדינת הרווחה הבלגית. "למה שנעביר מדי שנה מיליארדי יורו לתמיכה במובטלים של ואלוניה?" - תוהה פיליפ דה וינטר, מנהיג תנועת הימין הקיצוני הפלמית ולאמס בלאנג. "הם לא רוצים לעבוד, למה אני צריך לממן אותם?"

אחד מכל שלושה תושבי פלנדריה נתן את קולו בבחירות האחרונות למפלגת ולאמס בלאנג (האינטרס הפלמי), שתמכה מאז היווסדה בעצמאות לפלנדריה ומתנגדת בחריפות לכניסת מהגרים למדינה. שאר המפלגות הפלמיות היו שותפות לחרם רב-שנים על שיתוף פעולה עם ולאמס בלאנג, חרם שזכה לכינוי הצרפתי המעודן "קורדון סאניטר" (בידוד סניטרי), אך לא הצליחו לבלום את הפופולריות הגואה של דה וינטר. במשך השנים הן בחרו לאמץ חלק מדרישותיה של המפלגה הימנית, והחלו גם הן להבטיח לבוחריהן אוטונומיה רחבה יותר לפלנדריה.

בשבוע שעבר, לפני שיצא לחופשת הקיץ שלו, נשמע דה וינטר - שצולם חוגג עם עמיתיו מאה יום ללא ממשלה בבלגיה - מרוצה מתמיד. "אין ספק שהמשבר הפוליטי הוא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לנו", הוא אמר. "עכשיו ברור לכולם שמה שהטפנו לו, עצמאות לפלנדריה, הוא הפתרון היחיד. זו גם ההוכחה לכך שאנחנו קובעים את סדר היום הפוליטי, אחרי שהתמיכה בנו התגברה והלכה בשלושים השנים האחרונות. הוואלונים הם מיעוט במדינה, אבל הם מתנהגים כאילו הם הרוב. אחרי מאה שנים של אפליה ואלונית, עכשיו הם צריכים לקבל את האג'נדה שלנו, או שניפרד. כמובן שהם לא מוכנים לכך, בגלל ההשלכות הכלכליות, וזאת הסיבה לכך שבלגיה כיום היא 'אובר אנד אאוט'".

בלגיה - אזורים אוטונומיים

צופים יקרים

אם תשאלו בלגים שתפגשו באקראי ברחוב מה היתה נקודת המפנה, רוב הסיכויים שהתשובה שתקבלו תהיה "השידור בטלוויזיה". ב-13 בדצמבר 2006 התפרץ קריין חדשות לשידורי רשת הטלוויזיה הבלגית בצרפתית והכריז על מבזק חדשות מיוחד. "צופים יקרים, פלנדריה הכריזה על עצמאות", אמר, על רקע תמונות מגורענות של בני המלוכה נמלטים מהמדינה במטוס. בתחילה, איש לא הזהיר את הצופים שזהו שידור בדיוני. כמו "מלחמת העולמות" בארצות הברית יובל שנים לפני כן, הבדיון והאמת התערבבו והמחישו את הרעיון שפירוק בלגיה הוא אפשרי וקרוב.

איב טיראן, עיתונאי בלגי דובר צרפתית, היה אז ראש מערכת החדשות. בבניין הטלוויזיה הבלגית בצרפתית, RTBF (החולקת את הבניין עם המקבילה הפלמית VTM, אבל נפרדת ממנה לחלוטין), הוא מספר: "כל העורכים וההנהלה ישבו יחד בחדר הישיבות הגדול. עבדנו על זה במשך תקופה ארוכה, קרוב לשנתיים, וכולנו היינו מודעים לרגישות של השידור. מה שלא הערכנו נכון הוא עד כמה פותה הציבור הבלגי, עד כמה הוא לא יכול להבדיל בין מציאות לדמיון. בתחתית המסך הרצנו מספר של מרכזייה, שאליה יכולים הצופים להתקשר. היו בה 600 קווים, אבל בדקות הראשונות היא התפוצצה משיחות. באמצע השידור ירדתי למטה אל המרכזייה כדי לשמוע את השיחות. אנשים היו בהיסטריה. הם שאלו את הטלפניות, 'זה באמת קורה?' 'מה יקרה למשפחת המלוכה?'"

עד היום, בלגים רבים זוכרים בדיוק היכן היו כששמעו על התפרקותה הדמיונית של ארצם. "מה שהשידור עשה הוא לאפשר לעניין ההיפרדות לקפוץ מהרמה הפוליטית אל מרכז הדיון הציבורי", אומר טיראן. "זה איפשר לאנשים לדון בחופשיות בנושא שפעם נחשב טאבו, במיוחד בקהילה דוברת הצרפתית של בלגיה".

על אף הגינויים מפוליטיקאים ואלונים ופלמים, והנזיפה מוועדת החקירה על כך שלא הסבירו כיאות כי אלו חדשות היפותטיות, טיראן אינו חושב שהשידור היה טעות. "זה נתן לגיטימציה להיפרדות, ואני רואה בצורך לעורר דיונים משמעותיים חלק מהתפקיד שלנו כטלוויזיה. הדבר היחיד שאני מתחרט עליו הוא שלא הודענו מהתחלה שזה תרחיש דמיוני. תמיד יצאתי מהנחה שהציבור שאליו אנחנו משדרים הוא חכם. אפשר להגיד שלא אחזור על הטעות הזאת שוב".

הגבול הפנימי

"ב-1963 הצבנו גבול בתוך המדינה", אומרת קרולין סאגסר, היסטוריונית במכון הבלגי למחקר סוציו-פוליטי, "וזו היתה אחת הטעויות הגדולות ביותר. בלגיה נולדה במאה ה-19 כמדינה בשליטת הבורגנות דוברת הצרפתית. רק האיכרים והעובדים קשי היום דיברו פלמית. אני חושבת שהפלמים עוד לא הצליחו להתגבר במידה רבה על האיבה שהם חשים לצרפתים. הצרפתים, מצדם, אף פעם לא ביקשו סליחה על מה שהם עשו. הגבול הלשוני חידד את ההבדלים והגביר את האיבה".

מדוע, באמת, להנציח את המסגרת המדינית הזאת? הרי גם אם תתפצל בלגיה לשתי מדינות, שתיהן ימשיכו להיות חברות באיחוד האירופי, להשתמש באותו מטבע, והגבול ביניהן יהיה פתוח לאזרחי שתיהן כפי שפתוחים לפניהם היום הגבולות להולנד בצפון ולצרפת בדרום. "אני היסטוריונית", אומרת סאגסר, "ואני יודעת שגבולות הם לא נצחיים. היתה לנו אשליה אחרי התמוטטות מסך הברזל שהגבולות באירופה לא ישתנו עוד. האשליה הזאת עומדת להתנפץ. תמיד היתה אפשרות שבלגיה תתפצל ומה שקרה בשנתיים האחרונות, בעקבות המשבר הפוליטי, זה שפתאום הציבור החל לדבר על זה כאפשרות ריאלית".

כיום, אומרת סאגסר, ההיפרדות הפכה לחלק מסדר-היום הפוליטי של פלנדריה, ועוררה פאניקה ותגובת נגד אצל המפלגות הוואלוניות: "מה שקורה הוא שלאט-לאט, דרך העברת עוד ועוד סמכויות לממשלות האזוריות, בלגיה לא מתפרקת - היא פשוט מתאדה".*



דגלים פלמיים בהפגנה נגד ראש העיר הנבחר של לינקביק. ניהל תעמולת בחירות בצרפתית


מיס בלגיה 2008, אליזה פוליסק. לא הבינה שאלה בפלמית והקהל הגיב בקריאות בוז



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו