טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זהירות, העורבים זוכרים בדיוק איך אתם נראים

מחקר בארה"ב מאשש השערות רבות שנים כי העורבים וקרוביהם מבחינים בין פרצופים של בני אדם ולומדים לזהות אינדיווידואלים

תגובות

עורבים וקרוביהם ידועים בזכות רמת האינטיליגנציה הגבוהה שלהם ובזכות יכולתם להתקיים בסביבה של בני אדם. אך לאחרונה התברר כי בין סגולותיהם קיימת תכונה ייחודית אחת - היכולת לזהות בני אדם אינדיווידואלים, ולהבחין ביניהם.

המחקר שהוביל למסקנה זו החל כשג'ון מרצלוף, ביולוג של חיות בר מאוניברסיטת ואשיגנטון, תהה מדוע עורבים שהיו תחת מעקב נזהרו יותר מחוקרים מסויימים לעומת חוקרים אחרים, והיה קשה יותר לתפוס אותם במקרים כאלה.

כדי לבחון את יכולתם לזהות פרצופים, ולבדוק כי הם לא מזהים את החוקרים על פי צורת הלבוש שלהם או על פי קריטריונים אחרים, עטו מרצלוף ושני עוזריו מסיכות גומי, כשאחת מהן ייצגה פנים תוקפניות של איש מערות, והשנייה פנים ניטרליות שעוצבה בדמותו של סגן נשיא ארה"ב, ריצ'רד צ'ייני.

העורבים לא שוכחים

לאחר מכן, החוקרים במסיכה המפחידה לכדו והתקינו מכשיר מעקב על עורבים באזור האוניברסיטה של סיאטל. בחודשים שהגיעו לאחר מכן, יחד עם מתנדבים, הלכו החוקרים בקמפוס כשהם עוטים את המסיכה המפחידה ברחבי הקמפוס, כשהם צועדים בנתיבים מוגדרים מראש ומבלי להפריע לעורבים.

אך העורבים, הסתבר, "לא שכחו". קהילות העורבים החלו לצווח בתדירות גבוהה באופן משמעותי לעבר מי שחבש את המסיכה המפחידה בהשוואה לתקופה לפני שנלכדו, גם כשהנסיין חבש כובע, או לבש אותה בצורה הפוכה. מנגד, המסיכה הניטרלית כמעט ולא עוררה כל תגובה מצד העורבים.

למעשה, ההשפעה שהיתה לניסוי על העורבים אף החמירה, ויותר ויותר עורבים החלו לצווח לעבר מרצלוף כשהוא התהלך בקמפוס עם המסיכה בהשוואה להליכה הראשונה לאחר לכידת ושחרור העורבים. ההשערה שמסבירה ממצא זה היא שהעורבים לומדים לזהות בני אדם מאיימים על פי מידע מהוריהם ומחבריהם בקהילה.

לאחר ניסוי זה, מרצלוף ועוזריו בחנו את האפקט עם מסיכות יותר מציאותיות. הם נעזרו בפניהם של חמישה סטודנטים כמודל לחיקוי ושכרו איש מקצוע שיעצב מסיכות חדשות. עם המסיכות הללו הם לכדו עורבים בכמה אתרים באזור סיאטל, ואז לקחו מתנדבים שלא התשתתפו בתהליך הלכידה ולא ידעו איזו מסיכה נחשבת ל"מסוכנת" ואיזו לניטרלית, וביקשו מהם לעטות אותן באזורים שבהם נלכדו העורבים והקליטו את תגובותיהם.

יתרון אבולוציוני

לדברי אחד המשתתפים, "התגובה היתה מדהימה. הם צרחו עליי בעקשנות, וזה היה ברור שאני הייתי הדבר שמרגיז אותם ולא שום דבר אחר".

אמנם מדובר במחקר הרשמי הראשון של הכרת פרצופים אצל ציפורי בר, אך ממצאיו של מרצלוף מאמתים את ההנחות של חוקרים רבים שחזו ביכולות אלה אצל עורבים ואצל מינים אחרים.

כעת נשאלת השאלה כיצד עורבים וקרוביהם מצליחים להבחין בצורה מדוייקת כל כך בין בני אדם. לדברי ברנד היינריך, פרופסור באוניברסיטת ורמונט המוכר בזכות ספריו על התנהגות העורבים, יכולת זו נגזרת מחדות העין שלהם ויכולתם המיוחדת לזהות אחד את השני, גם לאחר חודשים בנפרד.

מרצלוף מאמין כי יכולת זו מעניקה לעורבים יתרון אבולוציוני. "אם אתה יכול ללמוד ממי להימנע ואת מי לחפש, זה יעלה את סיכויי ההישרדות שלך באופן משמעותי. זה מה שלדעתי מאפשר להם להמשיך להתקיים לצדנו - וגם לנצל אותנו - בדרך בטוחה ויעילה יותר.



העורבים לא צווחו לעבר ריצ'רד צ'ייני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות