בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דקה לפני האיפטאר, טירה עיר רפאים

סיבוב בעיר ערבית ביום השני לרמדאן

תגובות

יש משהו מותח ברגעים האלה, בשניות שמתארכות לפני קריאת המואזין שמבשרת על תום צום הרמדאן. כמה דקות אחרי השעה שבע בערב, ביום שלישי השבוע, היום השני של רמדאן, ישבו שני תריסר גברים מסביב ליריעת ניילון שקופה שנפרסה על שטיחי המסגד בטירה. חלק מן הנוכחים היו מגולחי ראש ומגודלי זקן עבות, ועטו גלימות ארוכות. אחרים, מאמינים אדוקים ללא סממנים חיצוניים. "השייחים", קורא להם האימאם עבד אל-חאפז, שכמו לפני חודשים מספר, פותח לפנינו שוב את הדלתות.

כמה מן הנוכחים נראים מוטרדים מן הנוכחות הלא צפויה של העיתונות בתוך מבצר האמונה הזה, אבל עיניו המחייכות של השייח מרגיעות אותם. עיני כולם מכוונות אל התקרובת הקלה שמונחת על הניילון: תמרים, תאנים, לבן ומים. העיניים טורפות, הידיים עוד לא. המארחים הקפידו להניח גם לפני את אותה תקרובת כדי לתת תחושה טובה. "אבל כדאי לאכול רק אחרי קריאת המואזין", אומר המגיש, כדי לוודא שלא יהיו אי נעימויות.

"אללה אכבר", קוראים הרמקולים, והידיים נשלחות קדימה. שניים שלושה תמרים, תאנה, כוס לבן וכוס מים, וכבר מסתדרים בשורה לתפילת הערב. בתום התפילה, שאורכת דקות ספורות, ננעלים שערי המסגד, והמתפללים ממהרים לבתיהם לאכול ארוחה מלאה.

בכל שנה מקדים חודש הרמדאן ב-11 יום ביחס ללוח השנה האזרחי. השנה הוא נושק לקיץ, ופירוש הדבר הוא ששעת שבירת הצום מאוחרת יותר. בשנה הבאה וגם באלה שאחריה, זה יהיה עוד יותר קשה, כי שעות האור ביממה יהיו ארוכות עוד יותר. במדינות השכנות הכירו בסבלם של המאמינים והחזירו את מחוגי השעון שעה אחת לאחור, לשעון החורף. כך הדבר בשכנה הצמודה, הרשות הפלשתינית, וגם במצרים. בישראל יש ויכוח על הזזת מחוגי השעון בעבור המאמינים היהודים המשכימים לסליחות; נראה שלא צפויה התחשבות באזרחים המוסלמים. אבל כמו שאמר אחד הצמים, "עלא קדר אל-משקה תאחד א-תוואב", כלומר כגודל הקושי, גודל המחילה והתשובה.

בסופו של דבר, הרגע ביום שבו נערך האיפטאר זהה. בכל מדינות האזור, בכל היישובים (כמעט), נשלחות הידיים אל המזון באותו רגע כמעט. בילאל שלאעטה, דובר מכללת סכנין, קורא לזה בשם "מדורת השבט" הערבית. או אולי המוסלמית.

הרמדאן ביישובים הערביים בישראל ניכר היטב. במשך רוב שעות היום התנועה ברחובות דלילה. אנשים חוסכים באנרגיה. לקראת הערב, סמוך לשעה חמש, מתחילים הפקקים. מאג'ד ממאפיית אבו חסן בטירה עמל אתמול על הכנת הפלאפל בדוכן מיוחד לימי הרמדאן. לא, הוא אומר, זה לא קשה להכין אוכל גם כשצמים. מתרגלים.

רוב המסעדות סגורות, וזה נכון לכל אזור המשולש. בהרבה מקומות מנצלים את הזמן לשיפוצים. מסעדות בנצרת, או מסעדות המשרתות גם לקוחות יהודים ונוצרים כמו "אל-באבור" בצומת אום אל-פחם, ממשיכות לעבוד. "היהודים חושבים שאם אנחנו צמים אז הם צריכים להימנע מלבוא. זו טעות שחוזרת על עצמה כל שנה", אמר חוסאם עבאס, הבעלים.

שניים-שלושה מוצרים לארוחת שבירת הצום נמכרים בכל יישוב: פלאפל טרי, קטאיף - סוג של כיסונים - וזונגול (עוואמה) - עיגולי בצק מטוגנים טבולים בדבש. וכדי שמישהו ישים לב אליך בימי הרמדאן עליך להוציא את הדוכן מן החנות ולהעמיד אותו על המדרכה. העומס סביב הדוכנים גובר אחרי השעה שש. הקונים עצבנים, המוכרים עצבנים. אין להם סבלנות לשאלות של זרים.

כמה דקות לפני האיפטאר נהפכת טירה לעיר רפאים. הפוסע ברחובות שומע רק את קרקוש הצלחות בבתים. אחרי האיפטאר יש עוד שתי תפילות. אחת, תפילת הלילה, הנהוגה בכל ימות השנה. השנייה היא תפילת תראוויח, שאינה חובה. "זה הכיף בתפילה זאת, שאף אחד לא מכריח אותך לבוא. אנשים פשוט אוהבים את זה", אמר אתמול אחד המתפללים במסגד בטירה.

בתוך האולם הצטופפו כ-700 איש. מחוצה לו עוד כמה מאות, על מחצלות בכביש הסמוך. כשיוצאים לרחוב אחרי התפילה חשים בהבדל: הרחובות מלאים מכוניות ואדם, החנויות נפתחות, האורות דולקים. במקומות שונים מוקם אוהל רמדאן, ועל מסכי הענק מוקרן הלהיט הטלוויזיוני התורן. השנה, כבשנה שעברה, הבכורה היא להפקה הסורית "באב אל-חארה", שער השכונה.

הקושי האמיתי הוא של מי שלא צם, אמר לי השבוע חצי בצחוק חצי ברצינות תושב אום אל-פחם. הלחץ החברתי גדול, לפעמים גם בתוך המשפחה. עיני התוכחה של ילדים שצמים גורמים להוריהם שדילגו על המנהג בעבר לחזור אליו. "בינתיים אני מחזיק מעמד", אמר אתמול חבר שזה מצבו. שייח עבד אל-חאפז, בכל אופן, מסביר שהצום חשוב מסיבה אחרת. "לצערנו יש מי שאינם צמים", אמר בשיעור במסגד בתום התפילה, "מי שצם ייכנס לגן עדן ומי שלא לא".



הכנות לסיום הצום בטירה. הקושי האמיתי הוא של מי שלא צם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו